קבלאן, מחוז שכם: מתנחלים תקפו בני משפחה שמסקו זיתים באדמתם בשטח B ופצעו אותם

ביום שישי, 17.10.25, בסביבות 8:00, הגיעו שתי משפחות חקלאים מהעיירה קבלאן למטעי הזיתים באדמותיהן באזור שהוגדר בהסכמי אוסלו כשטח B של הגדה המערבית, בפאתיה המזרחיים של העיירה קבלאן, כדי למסוק את הזיתים.

זמן קצר לאחר שהגיעו, שמעו החקלאים שלוש יריות בקרבת מקום.

החקלאים המשיכו בעבודת המסיק, אך לאחר כחצי שעה הופיעו במטע של אחת המשפחות חמישה מתנחלים רעולי פנים וחמושים במקלות עם מסמרים. אותה שעה, מסקו שם לינא אבו זינה, בת 46, עם שני בניה, בני 28 ו-12, ונכדה בן ה-11, לאחר שאבי המשפחה התרחק, כדי לבדוק חלק אחר של המטע.

המתנחלים החלו להכות את בני המשפחה, ולהשחית את רכבם. הם הכו במקלות את לינא, בניה ונכדה.

לינה נפלה ארצה ומעוצמת המכות איבדה את הכרה לזמן מה.

בני המשפחה זעקו לעזרה, ובני זוג שמסקו זיתים בקרבת מקום, נוהא אזער, בת 52, ובעלה, עבד אל-והאב, חשו לעזרתם. זמן קצר לאחר מכן, הגיע גם בעלה של לינא, אכרם אבו זינה, שהיה בצידה השני של אדמתם. כשהתקרבו בני הזוג, ברחו המתנחלים.

אכרם ועבד סייעו לבני המשפחה להיכנס למכוניתו של עבד, ואז נכנס אכרם למכוניתו, שהושחתה על-ידי המתנחלים, אך כשהחלו לנסוע, התנפלו עליהם כעשרים מתנחלים, שהגיחו מבין העצים, ותקפו את המכוניות באלות ואבנים.

המתנחלים הצליחו לנפץ שמשות במכוניתו של עבד אל-והאב. ולפצוע אותו קל בזרועו, אך בני המשפחה הצליחו לנסוע מהמקום והגיעו למרפאה בעיירה קבלאן, ומשם הועברו לבית החולים רפידיא בשכם.

לינא נזקקה לתפרים בראשה ורגלה נשברה, ובנה ונכדה נזקקו לתפרים גם הם בראשם.

רכביהן של שתי המשפחות הושחתו וחלונותיהם נופצו.

תחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי גבתה עדויות על האירוע:

לינא אבו זינה, בת 46 ואם לשישה, סיפרה:

ביום שישי, 17.10.25, הגעתי יחד עם בעלי, אכרם, בן 57, בני, סארי, בן 28, בני, עבד א-רחמן, בן 12, ונכדי, מוחמד מנסור, בן 11, לאדמה שלנו בצד הצפון-מזרחי של העיירה, באזור שנקרא עין אל-קסב. יש לנו שם חלקה בשטח של בערך שמונה דונם עם כ-65 עצי זית בוגרים וכ-100 צעירים. כשהגענו לשם והתחלנו לפרוס את היריעות ואז שמענו שלוש יריות. נבהלתי מאוד, האדמה שלנו נמצאת בשטח B, ולכן מתנחלים לא אמורים להגיע לשם, אבל החדשות היומיומיות על תקיפות מתנחלים נגד חקלאים גרמו לי לחשוש. ביקשתי מבעלי שנחזור הביתה, אבל הוא אמר שאין ממה לחשוש, ושהוא ילך לבדוק את העצים הצעירים בצידה השני של החלקה.

פתאום הגיעה מכונית מכיוון הכפר ג'וריש, עם חמישה מתנחלים. הם עצרו ליד המכונית שלנו וכל החמישה ירדו ממנה. עמדתי שם, כשהילדים שלי והנכד שלי עומדים מאחוריי, וכל מה שיכולתי לחשוב עליו זה איך להגן עליהם. המתנחלים החזיקו מקלות עץ עם מסמרים בקצה שלהם. שניים מהם ניגשו למכונית שלנו, ושלושת האחרים התקרבו אלינו. אחד מהם תקף מיד במקל את בני סארי, ואחר הכה אותי ברגל עם מקל. נפלתי מיד ארצה, והשלישי הכה את בני עבד א-רחמן ביד שלו. עוד מתנחל הכה את נכדי מוחמד בראשו, וירד לו הרבה מאוד דם. הם המשיכו להכות את סארי שוב ושוב, ואני צעקתי וקראתי לעזרה. אז אחד מהם הכה אותי במקל בראש ובצוואר, ואיבדתי את ההכרה.

כשהתעוררתי, בני קרא לי ואמר שהוא מרגיש סחרחורת. קראתי לעבד א-רחמן, אבל הוא לא ענה. מוחמד בכה. חשבתי שהם חטפו את עבד א-רחמן, וקראתי לו שוב ושוב. בסוף הוא שמע אותי ויצא ממקום מחבואו בין העצים. באותו רגע, הגיע שכן שלנו, עבד אל-והאב, שהיה בשדה הסמוך יחד עם אשתו, כדי לעזור לנו. נכנסנו למכונית הסקודה שלו, אבל לפני שהוא הספיק לזוז, הופיעו מתנחלים שוב, ותקפו את המכונית באבנים ובמקלות. כנראה שהם הסתתרו באזור. אמרתי לילדים שלי לכסות את הראשים שלהם. אנואר הצליח לנסוע למרות התקיפה. פחדנו שנמות שם, כי הם היו רבים מאוד, בערך 20 מתנחלים שנראה שהסתתרו באזור.

בעלי נסע מאחורינו במכונית שלנו והצלחנו לצאת משם בקושי. הגענו למרפאה בעיירה ומשם פינו אותנו באמבולנס לבית החולים רפידיא בשכם. בבית החולים תפרו את הפצע בראשו של נכדי מוחמד, ושלושה פצעים עמוקים בראש של בני סארי, ואז חזרנו הביתה, בלי שאני נבדקתי ממש. אבל רגל שמאל כאבה לי מאוד. היה לי שם פצע, כנראה מהמסמר שהיה בקצה המקל של המתנחלים, וכשראיתי שאני לא מסוגלת לדרוך עליה חזרתי לבית החולים. הרופא אמר שאני צריכה להיבדק על-ידי אורתופד. כשהגיע האורתופד הוא קיבע לי את הרגל בגבס. אני סובלת עד היום מכאבים וסחרחורות בגלל לחץ, וסארי סובל עדיין מכאבי ראש.

נוהא אזער, בת 52, אם לחמישה:

ביום שישי, 17.10.25, בסביבות השעה 8:00 בבוקר, הגעתי עם המשפחה שלי לאדמה שלנו שבצד המזרחי של העיירה כדי למסוק זיתים. יש לנו שם בערך שני דונם עם כ-25 עצי זית בוגרים. הדרך לשם הררית, ולכן החנינו את המכונית במרחק של בערך 200 מטרים והמשכנו ברגל. כשהגענו, ראינו שהעצים כמעט ריקים מזיתים. בזמן שבדקנו את העצים, שמענו ירי, בערך שלושה כדורים. התפלאנו מאוד, לא הבנו מה מתרחש, כי האזור היה שקט לחלוטין.

כעבור בערך חצי שעה, שמענו צעקות ובקשת עזרה. רצנו לכיוון הקולות והגענו למטע של השכן שלנו, אכרם אבו זינה. נדהמנו לראות חמישה מתנחלים תוקפים אותם. הם החזיקו מקלות עץ עבים והכו באכזריות את אשתו של אכרם ואת ילדיהם. הצעקות קרעו לי את הלב. שניים מהמתנחלים השחיתו את הרכב שלהם במקלות. ביקשתי מאשתו של בני לקחת את הילדים ולברוח מיד, למרות שהדרך קשה מאוד, כי חששתי לחייהם, במיוחד בגלל שהיא בחודש השביעי להריונה.

אני ובעלי רצנו לעבר משפחת אבו זינה. היינו במרחק של בערך 150 מטרים מהם וצעקנו לעזרה. כשהמתנחלים ראו אותנו, הם נמלטו. כשהגענו אליהם, ראיתי קודם כל את סארי, בנו של אכרם, שהיה לו דימום חזק מהראש והבגדים שלו היו ספוגים דם. אשתו של אכרם שכבה על הקרקע ודיברה באופן לא ברור. היא שאלה איפה הילדים שלה, ואמרה לי שכואב לה מאוד ושהיא לא מסוגלת לעמוד. קרעתי את הבגד העליון של סארי ולחצתי על הפצע בראש שלו כדי לעצור את הדימום. ביקשתי מבעלי לקחתם אותם לבית החולים. באותו זמן הגיע אכרם, ועזר לאשתו ולילדים שלו להיכנס לרכב הסקודה של בעלי. הוא היה המום ממה שראה ולא ידע איך להגיב. הוא סיפר לי שבשעת התקיפה, היה בצד השני של המטע ובדק את העצים הצעירים שם, עד ששמע את הצעקות.

אחרי שעזרנו להם להיכנס למכונית, אכרם נכנס למכונית שלו, שהושחתה ושכל השמשות שלה היו מנופצות. בעלי ואכרם נסעו משם, ואני אמרתי לבעלי שאלך בעקבות בני וכלתי עם הילדים. אחרי שהתקדמנו כמה מטרים שמעתי שוב רעש חזק וצעקות – המתנחלים עדיין הסתובבו באזור ותקפו את הרכב של בעלי במקלות ובאבנים. הוא המשיך לנסוע בלי לעצור מחשש שיהרגו אותם. ראיתי את זה מרחוק. אחרי שווידאתי שהמתנחלים עזבו, המשכתי בדרך אחרת רחוק מהם, והתקשרתי לבעלי לוודא שכולם שלמים.

בעלי לקח את הפצועים למרפאת הכפר. מאוחר יותר, סיפר לי שנפצע קלות בזרועו השמאלית אבל הוא לא נזקק לטיפול רפואי. הרכב שלנו ניזוק קשה. כל החלונות הקדמיים, האחוריים והצדדיים נשברו ונגרם נזק לגוף הרכב. בעלי תיקן את הרכב בעלות של כ-3,000 ש״ח.