דיווחים

בצלם מפרסם היום תחקיר המוכיח כי חייל ירה אש חיה ופגע בראשו של עבד א-רחמאן א-שתיווי בן התשע, כששיחק בכניסה לאחד מבתי הכפר קדום במהלך ההפגנה השבועית בכפר בשבוע שעבר. א-שתיווי הוא הקורבן האחרון של מדיניות הפתיחה באש המופקרת, במסגרתה חיילים יורים אש חיה גם במצבים בהם לא נשקפת להם או לאף אדם אחר כל סכנה.

ב-16.6.19, שבוע לאחר שחיילים, שוטרי מג"ב ומתנחלים התנכלו למשפחת אבו שמסייה מתל-רומיידה, לקה אבי המשפחה, עימאד אבו שמסייה במכת שמש. הצבא לא אפשר לאמבולנס שהזמינה עבורו אשתו באישון לילה להגיע לשכונה ולאחר עיכוב ממושך החליט הצוות הרפואי לפנותו ברגל, תהליך שהיה כרוך גם הוא בוויכוח עם חיילים. המקרה מבטא זילות בבריאותו של חולה הזקוק לטיפול רפואי דחוף וממחיש היטב עד כמה שולטת ישראל על כל היבט בחייהם של התושבים הפלסטינים בעיר, ועד כמה כל הליך פשוט כרוך בטרחה כה רבה, בחוסר ודאות ובעיקר – בחוסר שליטה על ההתרחשויות ועל מהלך העניינים.

מאז 1.7.17 אוסרת המדינה על בני משפחות של אסירי חמאס מהרצועה, המונים כ-100 בני אדם וכלואים בישראל בניגוד למשפט הבינלאומי, לבקרם. באוגוסט 2017 עתרו ארבע מהאסירים לבג"ץ נגד האיסור וביוני 2019, כמעט שנתיים לאחר העתירה דחה השופט ניל הנדל, בהסכמת השופטים ענת ברון ויוסף אלרון, את העתירה. בפסק הדין מקבל השופט הנדל את העיקרון הפסול לפיו לגיטימי להשתמש בבני אדם ככלי להשגת מטרה חיצונית להם, במקרה זה, כדי ללחוץ על חמאס להשיב את האזרחים הישראליים ואת גופות החיילים בהם הוא מחזיק. וכאילו לא די בכך, בית המשפט מתעלם לחלוטין מהמניע האמיתי לביטול הביקורים - הרצון בנקמה.

לפני כחודש פנינו יחד עם שישה ארגונים נוספים לזכויות האדם במכתב לד"ר וולפגאנג שאובל, נשיא הבונדסטאג, בית מחוקקים התחתון של גרמניה, כדי להביע את דאגתנו העמוקה מאישור החלטה בבונדסטאג המגנה את את תנועת ה-BDS ואף מרחיק לכת עד כדי הגדרתה כאנטישמית. ההחלטה התקבלה עקב קמפיין שמנהלים גורמים ישראלים רשמיים, שאף בירכו עליה, כדי להשתיק ביקורת על ישראל, ובכלל זה על מדיניות הכיבוש, על הפרת זכויות האדם ועל צמצום מרחב הפעולה של ארגוני חברה אזרחית.

בחודש יוני פרסמנו תחקיר על סבב הלחימה שהתנהל בתחילת חודש מאי בין ישראל לארגונים החמושים ברצועה ועל ההרג והפציעה של אזרחים בתקיפות שישראל ביצעה. היום מפרסם בצלם תחקיר נוסף העוסק בשני בניינים שהותקפו ונהרסו לאחר שהצבא הקציב ליושביהם דקות ספורות להתפנות ובנזק העצום שנגרם לאזרחים שניהלו בהם עסקים או גרו בהם. בעדויות שגבתה תחקירנית בצלם אולפת אל-כורד תיארו יושבי הבניינים את רגעי האימה בהם נאלצו להתפנות בהתרעה של דקות ספורות ואת החורבן שנגרם לחייהם.

ביום שישי, 10.5.19, עצרו חיילים את מוחמד אבו שמסייה, בן 17 ואחיו עווני בן ה-20, לאחר עימות שהתפתח בינם לבין מתנחל שהטריד אותם, כששבו מקניות עבור ארוחת שבירת הצום של משפחתם. משפחת אבו שמסייה גרה בשכונת תל-רומיידה במרכז העיר חברון שתושביה סובלים מהגבלות תנועה ומהתנכלויות בלתי פוסקות מצד כוחות הביטחון והמתנחלים מאז הוקמה בצמוד אליה התנחלות. מקרה זה ממחיש כמה שבריריים, חשופים, ולא צפויים, הפכו חייהם של הפלסטינים שנותרו לגור במרכז העיר חברון שבו ישראל אוכפת מדיניות של הפרדה ההופכת את חייהם של התושבים לבלתי נסבלים, בתקווה שיעזבו אותו, לכאורה מרצונם.

בבוקר יום השישי האחרון של חודש הרמדאן ירו שוטרי מג"ב למוות בנער פלסטיני בן 15 שניסה לעבור את גדר ההפרדה ליד בית סאחור כדי להגיע לתפילה במסגד אל-אקצה. חצי שעה לפני כן ירו שוטרי מג"ב בצעיר אחר באותן נסיבות ופצעו אותו בבטנו. מתחקיר בצלם עולה כי מן השניים לא נשקפה כל סכנה והם כלל לא היו במצב שבו היו יכולים לסכן איש – לאור יום, בין גדר תלתלית לגדר רשת גבוהה, מול שוטרי מג"ב ערוכים, ממוגנים וחמושים. הפער בין התוצאות הקטלניות, הידועות מראש, של התנהלות נפשעת זו לבין האדישות הציבורית והגיבוי המוחלט שהתנהלות כזו מקבלת מכל הגורמים הרשמיים, מעיד עד כמה מועט היום ערכם של חיי פלסטינים.

בשכונת ואדי יאסול שבין אבו תור לסילוואן גרים, לפי נתוני אוצ'ה, קרוב ל-500 בני אדם, ואת כולם מתכננת העירייה לעקור מבתיהם. התושבים הקימו את השכונה בראשית שנות התשעים, בשטח שנמצא בבעלות פלסטינית פרטית אך הוגדר על-ידי העירייה כשטח ירוק כדי למנוע בנייה פלסטינית, כפי שנעשה באזורים רבים אחרים במזרח העיר. העירייה הוציאה צווי הריסה לבתים ואלה אושרו על-ידי שופטים, הבוחרים להתעלם מהמציאות וממדיניות העירייה ולהתמקד בשאלות טכניות בלבד.

בצלם מפרסם היום תחקיר על סבב הלחימה האחרון. במהלך סבב זה הרגו הזרועות הצבאיות הפלסטיניות 4 אזרחים ישראלים. ירי על אוכלוסייה אזרחית בתוך ישראל הוא בלתי חוקי ובלתי מוסרי. במהלך אותה תקופה הרגה ישראל 25 פלסטינים, בהם 13 שלא השתתפו בלחימה – שניים מהם קטינים. זאת במסגרת מדיניות בלתי חוקית ובלתי מוסרית של תקיפת בתי מגורים שמיישמת ישראל ברצועת עזה מזה שנים ארוכות ושכתוצאה ממנה נהרגו כבר אלפי אזרחים, מאות מהם קטינים.

סגירת הרצועה וניתוקה משאר העולם כולאים את תושביה בתוך שוק עבודה סגור, קטן, ללא כל אפשרות פיתוח וללא כל עתיד. כלכלת עזה נמצאת בשפל חסר תקדים, לאחר 12 שנות מצור, ו-19 שנים שבמהלכן פועלת ישראל לניתוקה מהגדה המערבית ומאז ביטלה את היתרי העבודה של תושביה בישראל. בשנת 2018 עמד שיעור האבטלה ברצועה על 52%. ישראל יכולה, אם רק תרצה, להביא לשינוי מיידי במציאות זו, אך היא בוחרת לכפות על תושבי הרצועה קיום חסר תקווה זה.