דיווחים

ביום רביעי, 27.11.17, הגיעו שלושה חיילים שלוש פעמים לבית משפחת א-טביב בכפר עיזבת א-טביב שבמחוז קלקיליה כדי להוריד דגלי פלסטין שתלו בני המשפחה על גדר ביתם. בני המשפחה תלו את הדגלים מחדש בכל פעם. בסביבות השעה 18:30 שבו שלושת החיילים לבית המשפחה, בעת שבני המשפחה ישבו בחצר, והסירו שוב את הדגלים.

בחודשים האחרונים תיעד בצלם יותר מעשרה מקרים שבהם חיילים ירו אש חיה וכדורי "גומי" ברגליהם של פלסטינים שניסו להיכנס לישראל לצורך עבודה דרך פרצות בגדר ההפרדה. לפחות 17 מהם נפצעו. בכל יום נכנסים לישראל אלפי פלסטינים כדי לעבוד בה ללא היתר, תוך העלמת עין מכוונת של הרשויות. אין זה ברור מדוע הוחלט פתאום לירות ברגלי העובדים ומי קיבל את ההחלטה. ואולם ברור שירי חי לעבר רגליו של אדם שאינו מסכן איש הוא בלתי חוקי.

הגזל והאלימות של המדיניות הישראלית בגדה מגיעים לשיא במהלך עונת המסיק. ענף הזיתים הוא מענפי הכלכלה העיקריים בגדה ובעבר חגגו משפחות פלסטיניות במהלכו את התוצרת החקלאית ואת הקשר שלהן לאדמה. ואולם כבר שנים שהוא מתקיים בצל מדיניות ההשתלטות של ישראל על אדמותיהם, הכוללת מעשי אלימות מצד חיילים ומתנחלים, פגיעה בעציהם וגניבה של יבול הזיתים. בחודשים ספטמבר - נובמבר תיעד בצלם תקיפות, גניבות, השחתת רכוש, איומים ועיכובים בכפרים שבאזור רמאללה, שכם, טול כרם, קלקיליה וסלפית. לפניכם מפה אינטראקטיבית של פגיעות אלה.

בסבב הלחימה האחרון הרגה ישראל 35 פלסטינים, 14 מהם אזרחים שלא השתתפו בלחימה. בין ההרוגים בני משפחת א-סווארכה שבתיהם הופצצו ושלפי פרסומים בכלי התקשורת, הכללתם ב"בנק המטרות" לא נבדקה כלל בחודשים שלפני התקיפה ולא נעשה כל ניסיון לוודא שאין במקום אזרחים. מידע זה מסביר גם את הפצצתן של מאות "מטרות" ברצועה במהלך השנים שבהן נהרגו אלפי אזרחים. מדיניות זו נקבעה על-ידי הדרג המדיני והדרג הצבאי הבכיר, ומגובה בחוות דעת מופרכות שניפקה להם הפרקליטות הצבאית. בהתאם לכך, ממשיך הצבא ליישם אותה, סבב לחימה אחר סבב לחימה – על אף תוצאותיה המחרידות. בצלם תחקר שלוש מההפצצות שבהן נהרגו 13 אזרחים.

ביום ראשון, 17.11.19, בסביבות השעה 13:00, יידו כמה עשרות ילדים ונערים אבנים לעבר חיילים סמוך לבית הספר לבנים של מחנה הפליטים ג'לזון. כחצי שעה מאוחר יותר ירו חיילים ולפחות אדם אחד בבגדים אזרחיים אש חיה לעבר ילדים שהתחבאו מאחורי חומות בית סמוך לכניסה למחנה, ופצעו שניים מהם, בני 11 ו-13, בידיהם. ירי כזה על ילדים קטנים, ממרחק, אינו חוקי ואינו מוסרי, והוא דוגמה נוספת למדיניות "היד הקלה על ההדק" של הצבא. מדיניות זו מקבלת גיבוי וחיזוק ממערכת אכיפת החוק הצבאית, המוודאת שגם הפעם איש לא יועמד לדין על הירי הבלתי חוקי.

בבוקר יום שני, 11.11.19, ירה חייל בעומר אל-בדווי, בן ה-22, בעת שזה ניסה לכבות אש שהתלקחה בחזית ביתו כתוצאה מבקבוק תבערה, כשמגבת בידו. מתחקיר בצלם ומתיעוד וידיאו של האירוע עולה כי הירי באל-בדווי נעשה כך סתם וללא כל הצדקה, בעת שהוא התקדם באיטיות וסימן לחיילים שלא יירו בו. ואולם האחריות למותו של בדווי אינה מוטלת רק על החייל היורה. שותפים לה כל האחראים למנגנון הטיוח של הפרקליטות הצבאית המאפשר לירי כזה לחזור על עצמו שוב ושוב, באין מחיר ובאין מפריע.

בצלם ציין ב-5/12/19 שלושים שנה להקמתו, באירוע מיוחד בקהילת בית הספר של ח'אן אל-אחמר. מנכ"ל בצלם, חגי אלעד, נשא דברים על מה שהארגון למד במהלך 30 שנות עבודה, מאז 1989.

לפניכם חפירה בעבר. מקרה אחד מכל שנה מאז 1989 שבו חיילים הרגו, פצעו או היכו. בכל אחד מהמקרים הבאנו את העדות שגבינו מיד לאחר האירוע, את האופן שבו אחת מזרועותיה המשפטיות של המדינה טייחה את שהתרחש, ולבסוף – עדות שגבינו בשנה האחרונה מבן משפחה או מהקורבן עצמו, על החיים שקרסו בשנייה ההיא, שאחריה הם כבר לא חזרו למסלולם.

שכונת אל-חריקה נמצאת בחלקו הדרומי של מרכז העיר חברון (אזור H2) וגרים בה כ-3,000 תושבים פלסטינים. מאז הקמתה של ההתנחלות קריית ארבע בצמוד אליה בשנת 1972, סובלים תושבי אל-חריקה מהתנכלויות בלתי פוסקות של מתנחלים בחסות הצבא ושל חיילים. בחודשים יולי-נובמבר השנה תיעדנו חמש מהתקיפות הללו. אלה, כמו-גם מקרים שתיעד בצלם לאורך השנים מעידים עד כמה שבריריים, חשופים, ולא צפויים, הפכו חייהם של הפלסטינים בשכונה. מדיניותה של ישראל יוצרת מציאות חיים מייאשת ובלתי אפשרית עבורם וכך מובילה לנטישה של בתים ובתי עסק פלסטיניים.