דיווחים

במהלך שנת 2018 הרגו כוחות הביטחון 290 פלסטינים, בהם 55 קטינים. 254 מהם נהרגו ברצועת עזה, 34 בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים) ושניים בתוך ישראל. מקרים אלה הם תוצאה ישירה של מדיניות פתיחה באש מופקרת שמיישמת ישראל, באישור הדרג המדיני והדרג הצבאי הבכיר ובגיבוי מערכת המשפט. כל עוד תמשיך ישראל לדבוק במדיניותה זו – על אף תוצאותיה הצפויות – יימשכו מקרי הרג אלה.

בכל יום ישראל קובעת כיצד ייראו חייהם של תושבי הגדה, בזמן שלהם אין כל אפשרות להשתתף בהכרעות הנוגעות לעתידם. ישראל משתמשת בכוחה באלימות ובשרירותיות תוך הפגנת זלזול בוטה בחייהם, בשלומם ובאיכות חייהם של הפלסטינים.

ב-5.12.18 חסם הצבא למשך יותר מחודש את הכביש המוביל מדיר איבזיע צפונה ומקשר בין הכפרים שמצפון-מערב לרמאללה לעיר רמאללה ובין אזור רמאללה כולו למחסום ניעלין, דרכו עוברים אלפי עובדים ומאות סוחרים מדי יום. החסימה פגעה בעשרות אלפי תושבי הכפרים, שנאלצו לנסוע בדרך צרה, משובשת ותלולה. הטלת הגבלות על תנועת פלסטינים בשטחים היא אחד הכלים הגורפים והשרירותיים ביותר בהם משתמשת ישראל לאכיפת משטר הכיבוש, תוך שיבוש קיצוני של שגרת חייהם של התושבים הפלסטינים. חסימת הכביש אינה חוקית ומהווה, בכוונת מכוון, ענישה קולקטיבית של תושבים שכל "חטאם" הוא מגורים בסמוך.

ב-13.12.18, בעקבות הפיגוע שבו הרג פלסטיני שני חיילים ופצע באורח קשה חייל נוסף ואשה ליד ההתנחלות גבעת אסף, יצאו מתנחלים בהמוניהם לתקוף פלסטינים, בעיקר במחוזות חברון ושכם. תקיפות אלה היו צפויות, אך מערכת הביטחון לא נערכה למנוע אותן. במחצית מהמקרים שתחקר בצלם נכחו חיילים במקום אך ברובם לא עשו דבר כדי למנוע מהמתנחלים לתקוף פלסטינים ולא עצרו איש מהם. התנהלות כוחות הביטחון גם היא, צפויה: תקיפות של פלסטינים על ידי מתנחלים, בנוכחות אנשי כוחות הביטחון ובחסותם, הפכו זה מכבר לשגרה ברחבי הגדה המערבית. לפלסטינים בגדה ברור היום כי אין מי שיגן עליהם ועל רכושם, וכי איש לא ייתן את הדין על הפגיעה בהם.
 

שוב מתנחלים פגעו ברכושם של פלסטינים, שוב הצבא לא ראה דבר, שוב המשטרה מתקשה לחקור ולאתר את האשמים. שוב – כי הפוגעים הם מתנחלים והנפגעים – פלסטינים. צפו בתיעוד בבלוג הצילום של בצלם.

בתחילת ספטמבר פרסמנו סקירה של מעשי אלימות של מתנחלים מיצהר ומאחזיה, שנעשו בליווי או בהשתתפות פעילה של הצבא, נגד תושבי הכפר עוריף. בחודשים אוקטובר ונובמבר נמשכו מעשי האלימות ביתר שאת. מקרים אלה אינם "עשבים שוטים", כפי שיש המנסים לטעון, אלא הם חלק ממדיניות אלימה ומכוונת, בה המדינה – באמצעות הצבא והמתנחלים – פועלת לאורך זמן ובכוח כדי לנשל כמה שיותר פלסטינים מאדמותיהם, לפגוע ברכושם ובפרנסתם ולגרום להם "לעזוב מרצון" את אדמותיהם. הדבר מקל על המדינה להשתלט על האדמות ולספחן – לפחות בפועל – להתנחלויות.

במהלך תשעה ימים בחודש דצמבר, אנשי כוחות הביטחון ירו והרגו שלושה פלסטינים בגדה המערבית בעילה של ניסיון לבצע "פיגועי דריסה" - שלא היו ולא נבראו. שלושתם נורו למוות מבלי שסיכנו את חייהם של אנשי כוחות הביטחון או של כל אדם אחר. מותם הוא תוצאה ישירה של מדיניות פתיחה באש מופקרת ובלתי חוקית, המתירה מראש, ומגבה בדיעבד, ירי קטלני במצבים שאינם מצדיקים זאת.

לצד מורשתו הספרותית האדירה, עוז היה מראשוני ומובילי המאבק בכיבוש שפעל שנים ארוכות באומץ ובנחישות למען עתיד של זכויות אדם, צדק ושוויון לכל בני האדם החיים במרחב שבין הירדן לים. אנו אסירי תודה על תמיכתו ארוכת השנים בבצלם ועל חברותו במועצה הציבורית של הארגון. יהי זכרו ברוך.

במרכז העיר חברון (אזור 2H) גרים כיום כ-40 אלף פלסטינים וכ-800 מתנחלים. הרשויות הישראליות מנהיגות באזור זה משטר המבוסס באופן מוצהר וגלוי על "עקרון ההפרדה", שמכוחו יצרה ישראל סגרגציה פיזית ומשפטית בין המתנחלים לבין התושבים הפלסטינים. משטר זה כולל הטלת הגבלות קיצוניות על תנועתם ברכב וברגל של הפלסטינים החיים באזור, כולל סגירת רחובות מרכזיים. באותה העת תנועת המתנחלים מתקיימת באופן חופשי וללא כל הגבלה. הגבלות אלה פוגעות בכל תחומי החיים של תושבי מרכז העיר הפלסטינים, מונעות מהם לנהל שגרת חיים סבירה והופכות את חייהם לבלתי נסבלים. להלן עדויות שגבו תחקירני בצלם בחודשים האחרונים, בהם מתארים התושבים את השפעת המחסומים על חייהם היומיומיים.

ב-14.7.18 תקף הצבא בניין בעזה ששימש לטענתו את חמאס לצורך אימונים. תחקיר משותף של בצלם ו-Forensic Architecture העלה כי התקיפה נפתחה בשיגור של ארבעה טילים, שהצבא מגדיר "טילי אזהרה". הראשון בהם הרג שני נערים בני 14 שישבו באותה עת על גג הבניין. התחקיר העלה גם שהצבא שיבש את תיעוד הווידיאו בסרטון התקיפה שפרסם והתקיפה שבה נהרגו שני הנערים לא הופיעה בו. במקומה, הופיע תיעוד כפול של התקיפה השלישית. ירי טילים קטלניים כאמצעי אזהרה אינו חוקי ומהווה התקפה לכל דבר. ככזה, עליו לעמוד בכללים הקבועים במשפט הבינלאומי בנוגע להתקפות – ובכלל זה שמירה על עקרון ההבחנה, עקרון המידתיות והחובה לנקוט באמצעי אזהרה אפקטיביים. כל אלה לא נעשו במקרה הנוכחי.