דיווחים

מתחקיר בצלם עולה כי בשבועות האחרונים חיילים יורים שוב שוב ירי מכוון במכלי מים על גגות בתי הכפר קדום ומנקבים אותם, במהלך ההפגנות השבועיות נגד סגירת היציאה המזרחית מהכפר. מתחילת אפריל פגעו חיילים בלפחות 24 מכלי מים על גגות בתים, בחלקם כמה פעמים. ירי זה הוא התעמרות לשמה ומהווה ענישה קולקטיבית על מאבק התושבים למען פתיחת הכביש. בימים אלו של קורונה, כשנדרשת הקפדה יתירה על היגיינה ורחיצת ידיים, התנהלות זו חמורה עוד יותר. העובדה שהירי נמשך שבועות ללא הפרעה מעידה על כך שהוא זוכה לכל הפחות לגיבוי המפקדים בשטח, ומבטאת את זלזולם בחייהם וברכושם של תושבי הכפר.

אנו עומדים בסולידריות עם עמיתנו מאמנסטי אינטרנשיונל, ליית׳ אבו זיאד, בדרישה מישראל לבטל את הגבלות התנועה שהטילה עליו ואשר מונעות ממנו כל יציאה מהשטחים. הדיון בעתירתו נגד הגבלות אלו יתקיים ב-31 במאי. הפגיעה באבו זיאד היא ביטוי נוסף להחרפת צעדי הרדיפה והענישה שנוקטת ישראל נגד ארגוני זכויות אדם, מניעת הכניסה של פעילים בינלאומיים ואנשי ארגוני זכויות אדם והקמת משרד ממשלתי העוסק בגיבוש רשימות שחורות ובצנזורה.

הדו"ח "זאת ירושלים: גזל ואלימות באל-עיסאוויה" מתאר את מציאות החיים בשכונה המזרח ירושלמית אל-עיסאוויה, 53 שנים לאחר שסופחה לישראל. בשנה האחרונה השכונה היא מוקד של חיכוך קבוע ויומיומי בשל מבצע משטרתי שעיקרו התעמרות בתושבי השכונה. ואולם מבצע זה הוא רק חלק מהתמונה. בדו"ח מנתח בצלם את המדיניות שמיישמת ישראל בשכונה מאז סיפחה אותה לשטחה, מדיניות המושתתת על גזל קרקעות, הזנחה מכוונת, היעדר תכנון – ואלימות משטרתית, אשר מיושמת באופן קיצוני בשכונה זו.

במהלך מגפת הקורונה קבעה ישראל כי תושבי הגדה שירצו להמשיך בעבודתם בישראל לא יורשו לשוב לבתיהם, מחשש להדבקה, ואולם הרשויות לא קבעו כל הנחיות להלנתם בישראל וחלקם נאלצו לישון באתרי הבנייה עצמם, בתנאים בלתי ראויים. היום, יום הפועלים הבינלאומי, אנחנו מביאים את סיפוריהם של שלושה פועלים.

מאז החל משבר הקורונה, ועל אף הגבלות התנועה, הסגרים ושורת אמצעי הבידוד החברתי מרחיקי הלכת בהם נקטה ישראל, אלימות מתנחלים בשירות המדינה הלכה והתגברה ברחבי הגדה המערבית. בשלושת השבועות הראשונים של אפריל (עד ל-22.4) תיעד בצלם 23 אירועי אלימות מתנחלים; זאת בהמשך לחודש מארס, במהלכו תיעד בצלם 23 אירועים, 11 מהם במחציתו השנייה – לאחר שישראל כבר הטילה הגבלות חמורות על תנועה והתקהלות.

בזמן שהעולם כולו עומד מלכת, ממשיך הצבא לקיים את שגרת הכיבוש האלימה ברחבי הגדה המערבית. בין ה-1.3.20 ל-3.4.20 כוחות הביטחון פשטו על מאה בתים בגדה המערבית, ועצרו במהלך פעולות אלה 217 בני אדם, 16 מהם קטינים. 40% מהעצורים ו-60% מהקטינים נעצרו בין ה-12.3 ל-3.4.20, לאחר שישראל והרשות הפלסטינית החמירו את ההגבלות על התנועה בגדה. להלן תיאורן של פשיטות אלימות על 12 דירות במהלך תקופה זו, שבהן החיילים פרצו בכוח לבתים, העירו את בני המשפחות, ובחלקן אף כלאו אותם בחדר והשחיתו את רכושם.

בעת שמיליוני בני אדם בישראל ובגדה המערבית מסוגרים בבתיהם, מתנחלים אלימים ממשיכים בשלהם, בחסות המדינה: תוקפים רועי צאן בשדות המרעה ואף נכנסים לכפרים פלסטיניים, תוקפים תושבים ומשחיתים את רכושם. למרות משבר הקורונה, בשבועות האחרונים נמשכת העלייה במעשי האלימות. שתיים מהתקיפות במארס בוצעו בכפרים הסמוכים בורין ומאדמא ב-7.3.20, בהפרש של שעה זו מזו. תושבי כפרים אלה חשופים כאמור להתקפות חוזרות ונשנות.

במהלך החודשים ינואר ופברואר השנה, עוד לפני משבר הקורונה, חסם הצבא כניסות לחמישה כפרים בגדה המערבית לפרקי זמן שונים כענישה קולקטיבית של תושביהם. חסימת דרכים הפכה כבר מזמן לאחת משיטות הדיכוי השגרתיות בהן משתמשת ישראל נגד פלסטינים תושבי הגדה המערבית. ענישה קולקטיבית זו, הכופה על התושבים חוסר ודאות, תסכול ובזבוז של זמן יקר וכסף, מבוצעת ללא כל הצדקה וכל כולה ניצול שרירותי של הצבא את כוחו ואת סמכותו.

בחודשים פברואר ומארס 2020, נפצעו בשכונת אל-עיסאוויה שלושה קטינים – בני שמונה, תשע ו-16, מכדורי ספוג, ואחד מהם איבד את עינו. זאת במסגרת מסע ההתעמרות שמנהלת המשטרה מזה כשנה בשכונה, כשאנשיה יוצרים במכוון חיכוכים עם תושבים ואז מגיבים עליהם באלימות קשה. ירי כדורי הספוג, שממנו נפצעו במזרח ירושלים מאות פלסטינים בשנים האחרונות, עלול להביא לתוצאות קשות ואף קטלניות. למרות זאת, המשטרה מסרבת לשנות את מדיניותה וגם נמנעת מנקיטת צעדים משמעותיים נגד כל האחראים בשרשרת הפיקוד לפגיעות אלה. בשל התנהלות זו, כתמיד, איש לא ייתן גם הפעם את הדין על המעשים.

בערב ה-20.2.20 נסעו ארבעה נערים פלסטינים בני 15 כשלפתע הבחינו בג'יפ צבאי נוסע מולם, נגד כיוון התנועה. כדי למנוע התנגשות, הנהג הסיט את רכבו והתנגש בסלע. החיילים ירדו מהג'יפ, ירו על המכונית והיכו שניים מהנערים. נער אחד פונה לבית החולים ושלושת האחרים עוכבו במקום כשעתיים, במהלכן נחקרו על ידי אנשים שונים. הצבא מיהר לטעון לניסיון דריסה אך הנערים שוחררו בלא כלום. הקלות הבלתי נתפסת שבה חיילים יורים בפלסטינים, וטענות השווא שבהן מצדיק זאת הצבא מעוררות תהיות בנוגע למקרים בהם לא נותרו עדים פלסטינים שיוכלו להזים את טענות הצבא.