דיווחים

ב-25.11.20 הגיע נור שקייר, בן 36 מסילוואן, למחסום א-זעיים. לדברי המשטרה, אנשי כוחות הביטחון במחסום חשדו כי המסמכים שברשותו אינם שלו, ואז נסע שקייר במהירות ופגע באורח קל בשוטר מג"ב. בתגובה, ירו אנשי כוחות הביטחון. שקייר נסע עוד כמה מאות מטרים ועצר, אז רצו אליו אנשי כוחות הביטחון ואחד מהם ירה לעברו ארבעה כדורים ממרחק של כמה עשרות מטרים, בעוד האחרים קוראים לו לא לירות. הריגתו של שקייר – כשברור היה שאינו מסכן איש – ממחישה שוב באיזו קלות מפעילים אנשי כוחות הביטחון כוח קטלני נגד פלסטינים, גם בהעדר כל הצדקה לכך.

במסגרת מאמציה להשתלט על שטחים נוספים בגדה המערבית, אתמול הרסה ישראל את בתיהם של 44 פלסטינים (בהם 22 קטינים) וניתקה קהילות שלמות מתשתיות המים. ההריסות הן ביטוי הקצה של מדיניות ישראלית המבקשת לרוקן אזורים שלמים בגדה המערבית מתושביהם הפלסטינים באמצעות שימוש מתמשך באימונים צבאיים בשטחי מגורים וחקלאות, מניעת גישה לאדמות, איסור על בניית מבנים ועל חיבור לתשתיות בסיסיות והחרמות. כבר עכשיו, בנובמבר 2020 מספר הפלסטינים שישראל הרסה השנה את ביתם בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים) עולה על 900.

ב-9.10.20 תקפו מתנחלים בית בכפר בורין. חיילים שנלוו אליהם אפשרו את התקיפות ותקפו בעצמם ברימוני הלם וגז מדמיע תושבים מהכפר שהגיעו להגן על דיירי הבתים. רכזי ביטחון של שתי התנחלויות שנכנסו לכפר בג'יפים שלהם, רדפו אחרי ארבעה מהתושבים, וכשעבר במקום צעיר אחר במכוניתו, תקף אותו אחד מהם, אזק אותו ו"הסגיר" אותו לידי החיילים שעצרו אותו ללא שום סיבה. כמה קל לעצור אדם למשך שלושה ימים – ככה סתם ובתואנות שקר – כי הוא פלסטיני, כי כך החליטו רכזי ביטחון של ההתנחלויות, כי כך החליטו החיילים, כי במציאות שישראל כופה בגדה זכויות הפלסטינים, בהגדרה, מופקרות.

ב-9-10.10.20 תקפו מתנחלים בתים בכפר בורין. חיילים שנלוו אליהם אפשרו את התקיפות ותקפו בעצמם ברימוני הלם וגז מדמיע תושבים מהכפר שהגיעו להגן על דיירי הבתים. ילד בן שבע שהיה בחניון מקורה התעלף לאחר ששאף גז מדמיע. מקרים אלה, כמו מאות אחרים, הם חלק מציאות של אלימות, סכנה ופחד, כשמתנחלים וחיילים פועלים יחד ותוקפים פלסטינים ואת רכושם. מערכת אכיפת החוק מגבה מציאות זו, ומבטיחה שחיילים ומתנחלים לא יידרשו לתת את הדין על מנת שתקיפות אלה יוכלו להימשך כמעט ללא הפרעה, רק כדי לסייע למדינה להשיג את מטרותיה הבלתי חוקיות.

בדיון של תת-ועדת זכויות האדם של הפרלמנט האירופאי שהתקיים היום אחר הצהריים, חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, דיבר על הצורך הדחוף בפעולה אירופאית נחושה, שתבהיר לישראל כי לפגיעה בזכויות האדם של הפלסטינים יש מחיר: "מדיניות החוץ האירופאית יכולה לגבות מחיר על הפרות זכויות אדם, באמצעות מינוף אפקטיבי של כוחה הנכבד של אירופה. ברור שההחלטה שלא לעשות כך היא בחירה פוליטית – אשר חותרת תחת המחויבות האירופית לזכויות האדם ומחלישה את הסדר הבינלאומי מבוסס החוק. בחירה זו אף מנרמלת את הדיכוי והדה-הומניזציה של פלסטינים, שכן – כך נראה – איש אינו צריך לתת את הדין על רמיסתם הנצחית."

ב-13.10.20, ביצעה ישראל עבודות הרס באדמות חקלאיות ברצועת עזה, שבסמוך לגדר המערכת. דחפורים שנכנסו לאדמות השחיתו 25 דונמים של גידולי פטרוזיליה, שמיר, קישואים, במיה וחצילים וכן את רשתות ההשקיה בשטחים אלה. פעולות ההרס אינן חוקיות על-פי הוראות המשפט הבינלאומי, האוסר על הריסת רכוש פרטי למעט בנסיבות חריגות ביותר – שאינן מתקיימות במקרה הנוכחי. בנוסף פעולות אלה אף חושפות עד כמה מופרכת טענתה של ישראל כי רצועת עזה היא "ישות מדינית עוינת" נפרדת. התנהלותה של ישראל במקרה זה כמו בתחומים רבים אחרים מבהירה כי היא ממשיכה לשלוט ברצועה.

בשבת, 26.9.20, תקפו מתנחלים באבנים משפחה שעיבדה את אדמתה ליד קוסרה שבמחוז שכם וכרתו את ענפיהם של 12 עצי זית של משפחה אחרת. לאחר מכן תקפו מתנחלים באבנים שני לולי תרנגולות בשולי הכפר, חיבלו במכלי מים ובצנרת וגרמו למותן של כמאתיים תרנגולות ולמעלה ממאה אפרוחים. המתנחלים הציתו טרקטור ומשאית, אך הבעלים הספיקו לכבות את האש. המתנחלים לוו על-ידי חיילים שאף ירו גז מדמיע וכדורי מתכת מצופי גומי על תושבי הכפר שניסו לסייע למותקפים. זהו עוד יום שגרתי בגדה – מציאות שישראל מתחזקת, מעודדת ומגבה כדי לקדם את מטרותיה שלה, תוך אדישות מוחלטת להשלכות ההרסניות שלה על התושבים הפלסטינים.

ישראל שולטת באספקת החשמל לעזה, בין באמצעות אספקת חשמל ישירה ובין בעקיפין באמצעות השליטה באספקת הדלק לתחנת הכוח היחידה ברצועה. היא מנצלת את שליטתה זו כדי להגביל, מזה שנים, את אספקת החשמל לתושבים לסבבים של שמונה שעות אספקה ושמונה שעות ניתוק. אם לא די בכך, היא גם מקצצת מפעם לפעם באספקת החשמל כצעד של ענישה קולקטיבית. כך היה, למשל, ב-10 באוגוסט, כאשר ישראל קיצצה את האספקה ל-4 שעות ביממה למשך שלושה שבועות. תושבים ברצועה מספרים בעדויות שמסרו לבצלם על תסכולם העמוק מניהול שגרה זו.

כחלק מנירמול היחסים עם איחוד האמירויות, העדיפה ישראל, לפחות לעת עתה, להימנע מסיפוח מוצהר של הגדה המערבית. ואולם ישראל כבר סיפחה בפועל את הגדה מזמן והיא נוהגת בה כבתוך שלה, כאילו מדובר בשטחה הריבוני, ופועלת בה באופן חד צדדי כדי לקבע ולהנציח את שליטתה בה. וכך, עם שוך סערת הסיפוח הפורמלי, המציאות נותרה כשהייתה: ישראל זוכה שוב לחיבוקה החם של הקהילה הבינלאומית – שמשמעותו המשך מדיניות הנישול בלי לשלם על כך כל מחיר.

בצעד חסר תקדים החליט משרד החוץ להפסיק להנפיק אשרות שהייה לעובדים מחו״ל המועסקים במשרד הנציבות העליונה של האו״ם לזכויות אדם. המשרד פועל מאז 1996 בשטחים הכבושים ולאנשיו נדרשת אשרת שהייה מטעם ישראל בשל שליטתה המוחלטת על הכניסה לשטחים. 17 ארגוני זכויות אדם וחברה אזרחית בישראל פנו ביום שלישי 20.10.20 במכתב לשר החוץ, גבי אשכנזי בדרישה לבטל את הצעדים שנקט משרדו, לחדש את מתן אשרות השהייה, ולאפשר את עבודתה התקינה של הנציבות.