מוחמד עארף ג'אבר, בן 21, תושב שכונת ג'אבר במרכז העיר חברון, הותקף בידי חיילים ב-17.5.24 יחד עם מוחמד אבו רמילה
אני גר עם ההורים שלי, האחים שלי ואחותי בשכונת ג'אבר בחברון, ברחוב הראשי שמוביל לאל-חרם אל-איבראהימי [מערת המכפלה] ולהתנחלות קריית ארבע והוגדר על-ידי ישראל כ"ציר המתפללים".
השכונה שלנו נמצאת באזור שעליו הוטל עוצר אחרי אירועי ה-7 באוקטובר. עכשיו העוצר הוא בלילות, משעה 19:00, ובימי שישי ושבת כל היום. אני עובד בענף הבניין אבל מובטל מאז המלחמה.
פטפטנו, שתינו קפה והעברנו את הזמן, כי בשעות שאחרי הטלת העוצר אנחנו לא יכולים לצאת מהשכונה או לעשות שום דבר אחר. בשעה 23:00 נכנס חייל לחצר, נעמד שם, הסתכל עלינו וכיוון אלינו נשק
ביום שישי, 17.5.24, בשעות הערב המאוחרות, ביליתי עם חברים בחצר של זיאד, שגר במרחק של 150 מטרים מהרחוב הראשי וממחסום ג'אבר. היינו שם שבעה בחורים, פטפטנו, שתינו קפה והעברנו את הזמן, כי בשעות שאחרי הטלת העוצר אנחנו לא יכולים לצאת מהשכונה או לעשות שום דבר אחר.
בשעה 23:00 נכנס חייל לחצר, נעמד שם, הסתכל עלינו וכיוון אלינו נשק. אחר כך הוא הורה לי ולחבר שלי, מוחמד אבו רמילה (20), לקום ולגשת אליו.
קמנו שנינו מייד וניגשנו אליו. הוא הורה לנו להחזיק ידיים וללכת לפניו. הוא לקח אותנו לנקודת התצפית הצבאית שליד מחסום ג'אבר כשהוא הולך כל הדרך מאחורינו ומכוון אלינו את הנשק. כשהגענו הוא הורה לנו לשבת על הקרקע.
החיילים החזיקו אותנו שם במשך בערך ארבעים דקות ואז החייל אמר לנו שהוא ראה אותנו קופצים מעל קוביות בטון בדרך שמובילה לשכונת א-סלאימה. ענינו שלא עשינו דבר כזה ורק בילינו עם חברים בחצר של אחד מהם. החייל לקח את הטלפונים שלנו ואז הגיעו עוד חיילים והתחילו לבדוק את הטלפונים שלנו.
הם עשו על שנינו חיפוש גופני ואחר כך אזקו לי את הידיים באזיקוני פלסטיק, קשרו לי שקית אשפה על העיניים והובילו אותי לג'יפ צבאי. העלו אותי לג'יפ והושיבו אותי על הרצפה שלו. הג'יפ נסע ובדרך חייל שאל אותי בעברית "מה אתה עושה כאן באמצע הלילה?". אמרתי לו "החייל הביא אותנו" והוא אמר לי שאני משקר. שאלתי אותו "לאן אתה נוסע?" והוא ענה לי "אני קצין. אסור לך לדבר איתי".
שמעתי את החיילים בג'יפ אומרים אחד לשני שצריך להרביץ לי ואז אחד מהם אמר: "נספור עד שלוש, ואז נרביץ לו ביחד". ואז הם באמת ספרו עד שלוש והתחילו לתת לי אגרופים בבטן. הם חזרו על זה שוב ושוב, אולי עשר פעמים
אני מבין קצת עברית ושמעתי את החיילים בג'יפ אומרים אחד לשני שצריך להרביץ לי ואז אחד מהם אמר: "נספור עד שלוש, ואז נרביץ לו ביחד". ואז הם באמת ספרו עד שלוש והתחילו לתת לי אגרופים בבטן. הם חזרו על זה שוב ושוב, אולי עשר פעמים. בסף הג'יפ הגיע למגדל הצבאי באזור ואדי אל-חסין ועצר ליד החצר של המגדל ושם הם גררו אותי מהרגליים החוצה והפילו אותי מהג'יפ.
אחר-כך אחד החיילים הקים אותי, כופף לי את הראש, משך את הידיים האזוקות שלי למעלה והם הכניסו אותי לחצר של המגדל ואז שניים מהם עזבו.
מתחת לכיסוי העיניים ראיתי את הרגליים של בערך עשרים חיילים בחצר. אחד מהם תפס לי את הידיים האזוקות והוליך אותי בין החיילים, וכל חייל שעברתי לידו נתן לי סטירה או בעט לי ברגליים. חלק נתנו לי גם מכה בראש וגם מכה בבטן. החיילים גם קיללו אותי והכריחו אותי לקלל את אמא שלי ולומר אחריהם "עם ישראל חי" שוב ושוב. הראש שלי כאב. נפגעתי בעבר בתאונת עבודה בעין שמאל וזה מקום רגיש ובגלל המכות היו לי כאבים חזקים בעין.
אחר כך העלו אותי למגדל התצפית וכפו עליי לכרוע שם על הברכיים במשך ארבע שעות ולא לזוז והרגליים שלי נרדמו לגמרי. בשלב מסוים החיילים הביאו גם את חבר שלי מוחמד אבו רמילה והושיבו אותו לידי באותה תנוחה. הוא סיפר לי שלפני שהעלו אותו למגדל, החיילים הכו אותו מכות קשות בידיים וברגליים שלהם.
החיילים הלבישו לנו שקיות אשפה על הראש והורו לנו לקלל את האמהות והמשפחות שלנו. אני חושב שהם צילמו את זה בווידיאו. תוך כדי כך הם השמיעו ושרו שירים עבריים בעוצמה גבוהה וכל הזמן המשיכו לבעוט בנו.
בכל פעם שהם הכו את מוחמד שמעתי את הקול שלו וגם כשהם הכריחו אותו לקלל את אמא שלו, את פלסטין ולהגיד "עם ישראל חי" שוב ושוב. הוא התקשה לנשום ואמר את זה לחיילים באנגלית, אבל הם לא התייחסו אליו והמשיכו לבעוט בו במקום להגיש לו עזרה ראשונה.
החיילים הלבישו לנו שקיות אשפה על הראש והורו לנו לקלל את האמהות והמשפחות שלנו. אני חושב שהם צילמו את זה בווידיאו
אני הייתי מסוחרר והתקשיתי לעקוב אחרי מה שמתרחש בגלל הכאבים החזקים בעין שמאל ובראש. החיילים הורו לנו לקלל את עצמנו ותוך כדי כך שמעתי אותם מדברים עם אנשים אחרים, אני חושב שזה היה בשיחת וידיאו.
זה נמשך ככה עד 4:00 לפנות בוקר ואז החיילים הורידו אותנו לחצר של המגדל ובעטו בנו כל הדרך למטה. כשהגענו לחצר הם חתכו את החיבור בין האזיקונים והשאירו אותם מהודקים על פרקי הידיים שלנו.
אחד החיילים בעט בי ובמוחמד ואמר לנו שאסור לנו להוריד את כיסויי העיניים ואז הם הורו לנו לחזור משם לשכונת ג'אבר דרך ואדי אל-חסין, אבל לא החזירו לנו את הטלפונים. רק אחרי שהתרחקנו קצת אחד החיילים רץ אחרינו ומסר לנו אותם.
אחרי שהתרחקנו עוד קצת הורדנו את כיסויי העיניים ואז התקשרתי לאחי אנס וסיפרתי לו מה קרה לנו. חזרתי הבית ולמחרת, שבת, הלכתי לרופא שאמר שמצב העין שלי הורע בגלל המכות ויש לי שם דלקת חמורה. הוא אמר שאצטרך לקבל זריקות בעין. בינתיים אני לא רואה טוב בעין הזאת והיום יש לי תור לבדיקה בבית החולים אל-מוחתסב.
* העדות נגבתה על-ידי תחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי ב-19.5.24
