פרסומים

ניתוח בצלם של חוות דעת היועמ"ש בנוגע להעדרה, לכאורה, של סמכות שיפוט של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג על המצב בשטחים, מעלה כי היא מסתמכת בעיקר על ציטוטים חלקיים ומגמתיים, על התעלמות מהוראות המשפט הבינלאומי ועל תיאור מופרך של המציאות. בניגוד לדבריו, לבית הדין יש סמכות לחקור – חקירה שהינה מתבקשת ונדרשת.

לפניכם חפירה בעבר. מקרה אחד מכל שנה מאז 1989 שבו חיילים הרגו, פצעו או היכו. בכל אחד מהמקרים הבאנו את העדות שגבינו מיד לאחר האירוע, את האופן שבו אחת מזרועותיה המשפטיות של המדינה טייחה את שהתרחש, ולבסוף – עדות שגבינו בשנה האחרונה מבן משפחה או מהקורבן עצמו, על החיים שקרסו בשנייה ההיא, שאחריה הם כבר לא חזרו למסלולם. האלימות וטיוחה, שני הסלילים השזורים זה בזה, מהווים יחדיו את הדנ"א של הכיבוש. הרי בלי אלימות מדינה, המופעלת על ידי כוחות הביטחון, אי אפשר לדכא עם ולשלוט בחייו. אבל בלי טיוח – כוחות הביטחון יסרבו להפעיל את האלימות. זו העסקה האפלה שנרקמה בין שלטון לבין "ביטחון", העסקה שבלעדיה לא יהיה כיבוש, לא תהיה שליטה.

לקראת הדיון שהחל ב-18.3.19 במועצת זכויות האדם של האו"ם בדו״ח ועדת החקירה בנושא ההפגנות מול הגדר בעזה, פרסם בצלם נייר עמדה הקובע מדוע יש להתייחס להודעה הישראלית על ״חקירת״ 11 מקרי מוות של מפגינים כאל מהלך תעמולתי גרידא. במכתב ששיגר מנכ״ל בצלם ליו״ר ועדת החקירה של האו״ם, מר סנטיאגו קנטון, נאמר כי יש לדחות את מארג השקרים שטוותה ישראל בעודה ממשיכה להרוג: "אין בישראל ולו קמצוץ של נכונות לחקור את המדיניות עצמה, להוקיע אותה ולדרוש מהאחראים לה לתת על כך דין וחשבון". 

מאז החל גל ההפגנות מול גדר המערכת הרג הצבא 32 פלסטינים ברצועת עזה, מהם 26 מפגינים. למעלה מאלף פלסטינים נפצעו מאש חיה. על אף תוצאות אלה, סירבו – ועדיין מסרבים – כל הגורמים הרשמיים לבטל הוראות בלתי חוקיות בעליל אלה והם ממשיכים להורות על מימושן ולהצדיקן. לקראת התחדשות ההפגנות היום – ב-13.4.18 – בצלם מפרסם נייר עמדה המביא את ממצאי התחקיר שערך בנוגע לאירועי יום ההפגנות הראשון ב-30.3.18 וכולל גם ניתוח משפטי המבהיר את אי חוקיותן של הוראות המתירות ירי אש חיה במפגינים לא חמושים, שאינם מסכנים איש.

בצלם מפרסם היום דו״ח חדש: "נוהל טיוח: חקירתם לכאורה של אירועי 'צוק איתן'״. בקיץ ההוא הרגו כוחות הביטחון הישראליים 1,391 בני אדם שלא השתתפו בלחימה, 526 מהם קטינים. הדו"ח מתאר כיצד ישראל יוצרת מצג שווא של חקירת חשדות להפרת החוק במהלך הלחימה. בפועל, האחראים האמתיים להפרות – אלו שהתוו את המדיניות וניסחו את הפקודות – לא נחקרו מעולם. החקירות שמנהלת הפרקליטות הצבאית מתמקדות רק באחריותם של דרגי שטח נמוכים למקרים המכונים "חריגים" – כאילו לא אירעו עשרות מקרים כמעט זהים, עם תוצאות מחרידות. פרשנות הפצ"ר – המנקה אותו מאחריות ומאפשרת למקבלי ההחלטות להתעלם מתוצאות אלה שוב ושוב – היא בלתי חוקית ובלתי מוסרית.

הדו"ח מפרט את הסיבות שהובילו את בצלם להפסיק להפנות תלונות למערכת אכיפת החוק הצבאית. החלטה זו, שהיא בלתי שגרתית עבור ארגון לזכויות האדם, התקבלה על סמך מידע שהצטבר ממאות תלונות שהגשנו למערכת, עשרות תיקי מצ"ח ופגישות רבות עם גורמים רשמיים. בצלם ימשיך לתעד ולדווח על הפרות אך החליט שלא לסייע עוד למערכת המשמשת כמנגנון טיוח ואשר פוטרת מראש את הדרגים הצבאיים הבכירים ואת הדרג הפוליטי מאחריות למדיניות שהתוו.

"מבצע צוק איתן", שהחל ב-8.7.14, הסתיים לפני ימים ספורים, בהפסקת אש שהחלה ב-26.8.14 בערב. בחלק מהמקרים הפרה ישראל את הוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי, ומעל מקרים רבים אחרים מרחפת עננת חשד כבדה שהוראות אלה הופרו. למרות זאת, בצלם אינו מתכוון לדרוש ממנגנוני החקירה הישראליים הקיימים לחקור חשדות אלה. הסיבה לכך נובעת מניסיונו של הארגון בעקבות אירועי לחימה דומים שהתנהלו בעבר ברצועת עזה – ניסיון המוכיח שלא קיים היום בישראל גוף רשמי המסוגל לבצע חקירות בלתי תלויות של חשדות להפרת המשפט ההומניטארי הבינלאומי.

כחצי שנה לאחר הגשת דו"ח ועדת טירקל על מדיניות החקירות בדבר הפרת דיני הלחימה, מפרסם בצלם נייר עמדה בעניינן. הוועדה קבעה כי ישראל ממלאת את חובתה לחקור חשדות להפרות של דיני הלחימה, אולם "בתחומים אחדים שנחקרו יש מקום לתיקונים במנגנוני הבדיקה והחקירה וכי באחדים מן התחומים יש מקום לשינויים במדיניות המקובלת". למרות אמירה זהירה זו, המלצותיה מרחיקות לכת ויישומן עשוי להוביל לשינוי של ממש במערכת אכיפת החוק. עם זאת, לדעת בצלם אין די ביישום ההמלצות, העוסקות בשיפור המערכת הקיימת בלבד, ונחוצים שינויים מערכתיים באופן שבו הצבא חוקר חשדות להפרות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי.

בדו"ח השנתי, שגרסה אינטראקטיבית שלו מתפרסמת זו השנה השנייה, סוקר בצלם מגוון רחב של סוגיות הנוגעות לפגיעה בזכויות האדם בגדה המערבית וברצועת עזה מצד הרשויות הישראליות במהלך 2011, השנה ה-44 לכיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה בידי ישראל. מהדו"ח עולה, בין היתר, כי בשנת 2011 חלה עלייה חדה במספרם של הפלסטינים הבלתי מעורבים שנהרגו על ידי כוחות הביטחון הישראליים ברצועת עזה. בנוסף, חלה עליה במספר האזרחים הישראלים שנהרגו על ידי פלסטינים בשטחים ובישראל, בהשוואה לשנת 2010.

הדו"ח חושף את שגרת ההתעללות במתקן המעצר אפוף החשאיות של השב"כ בפתח תקווה. המחקר מבוסס על עדויותיהם של 121 פלסטינים ועולה ממנו כי נגד הכלואים הופעלו אמצעים האסורים באופן מוחלט על-פי המשפט הישראלי והבינלאומי ואשר מהווים יחס אכזרי, בלתי-אנושי ומשפיל ובחלק מהמקרים גם עינויים. הדו"ח קורא לישראל לעקור את השימוש באמצעים אסורים אלה מהשורש.

מדיניות הצבא שלא לחקור הרג אזרחים פלסטינים פוטרת חיילים ממתן דין וחשבון גם כאשר קיימים חשדות לפלילים. מן הדו"ח עולה כי במקרים המועטים שבהם מתקיימת בכל זאת חקירה, נוקטת הפרקליטות הצבאית בסחבת המובילה לגניזת התיקים.

נייר העמדה מפרט את כיווני החקירה הנדרשים לבדיקה רשמית של התנהלות הצבא במהלך הלחימה בעזה. תחקירים ראשוניים מעוררים ספקות בנוגע להצהרות גורמים רשמיים כי הצבא פעל בהתאם לכללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי ושהאחריות לפגיעה באוכלוסייה האזרחית מוטלת על חמאס לבדו.

השב"כ נוהג להתעלל כשגרה בעצירים פלסטינים הנחקרים על-ידו ומיעוטם אף נחקר בעינויים. כך עולה מדו"ח חדש שמפרסמים היום המוקד להגנת הפרט ובצלם. פרקליטות המדינה, מטייחת חקירות בנושא ובכך נותנת חסות להפרה של בג"ץ ושל המשפט הבינלאומי.

הדו"ח עוסק בהריגתם של פלסטינים במהלך מה שישראל מגדירה כמבצעי מעצר בגדה המערבית. מהדו"ח עולה חשד כבד כי ישראל ביצעה בשנה החולפת פעולות התנקשות במסווה של מבצעי מעצר.