ואדי עין אל-מטווי, מחוז סלפית: מתנחלים תקפו אדם בן 74, הכו אותו עד אובדן הכרה ושרפו והציתו דירי צאן

ביום שני, 19.3.25, בסביבות 16:00, הגיעו כחמישה מתנחלים חמושים ברובים למתחם המגורים של משפחת עזאזמה בוואדי עין אל-מטווי, שבמרחק של כקילומטר מהמתחם הוקם ב-2024 המאחז "חוות שובאל". המתנחלים התפרצו לחצר ביתה של המשפחה, גררו את חמד אל-עאזמה, אבי המשפחה, בן 74, אל מחוץ למתחם והכו אותו בנשקיהם עד אובדן הכרה.

לאחר מכן הציתו המתנחלים שלושה מדירי הצאן של המשפחה, הניצבים מחוץ למתחם המגורים, שהיו ריקים באותו זמן.

חמד אל-עזאזמה הובהל לבית החולים בסלפית, שם אובחן אצלו דימום מוחי והוא הועבר לבית החולים רפידיה בשכם, שם אושפז למשך ארבעה ימים ושוחרר לביתו.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב-25.4.25, סיפר חמד עזאזמה, בן 74 ואב לחמישה:

אני גר באזור ואדי עין אל-מטווי כבר 40 שנה, בערך. עברתי לכאן לפני ארבעים שנה מאזור בני נעים כי פה יש יותר מרעה, ורכשתי את הקרקע מתושבי סלפית. אנחנו מתפרנסים מגידול צאן ומכירת מוצרי חלב.

בהתחלה החיים שלנו בוואדי אל-מטווי היו יפים ושקטים, ולא נתקלנו בשום בעיות. הצבנו על הקרקע שלנו קרוואנים ולפני עשור בניתי בית קטן. אני ואבא שלי השקענו את כל מה שהיה לנו כדי להתיישב פה. הילדים הבוגרים שלי גדלו ופה והם גרים איתי, שלוש בנות ושני בנים.

בשנה שעברה מתנחלים הקימו מאחז על ראש ההר, במרחק של כמה מאות מטרים מאיתנו, על אדמות פרח'ה. בתחילת השנה הזו הם סללו דרך שעוברת ממש בפתח הבית שלנו, התקינו עמודי תאורה ומצלמות, ומאז הם מונעים מאיתנו לחצות אותה ולהגיע לאדמות המרעה עם הצאן שלנו. הם הפכו את הדרך הזו לגבול שאסור לנו לעבור, עם או בלי הצאן. אסור לנו אפילו לעמוד לפני הבית שלנו. ברגע שהמתנחלים רואים אותנו בפתח הם מצווים עלינו להיכנס פנימה.

ב-19.3.25, בסביבות 16:00, ישבתי בחצר הבית והבנים שלי, עיד, בן 33, וסעיד, בן 30, ישבו בחדר סמוך. אשתי והבנות שלי היו בחדר אחר. פתאום התפרצו לתוך החצר 7-5 מתנחלים חמושים בכלי נשק ארוכים. הם תפסו אותי בידיים ומשכו אותי אל מחוץ למתחם שלנו ושם, התנפלו עליי, הכו אותי עם כלי הנשק שלהם ובעטו בי בזמן שהייתי מוטל על הקרקע. אחד מהם הכה אותי עם הנשק בראש ואיבדתי הכרה. התעוררתי בבית החולים בסלפית עם כאבים חזקים בראש ובכל חלקי הגוף.

 העבירו אותי לשם באמבולנס ואושפזתי למשך ארבעה ימים ואחר כך שוחררתי הביתה.

אני עדיין מרגיש עייפות וכאבים בראש, ובכל שבוע אני הולך לרופא בסלפית שרושם לי תרופות. הגשתי תלונה בפני המת"ק הפלסטיני, אבל לא שמעתי על שום התפתחויות.

המתנחלים תקפו גם את הבן שלי סעיד כמה פעמים, ובפעם האחרונה לפני עשרה ימים, כשהוא יצא עם הצאן למרחק של 400 מטר בלבד מהבית. המתנחלים רדפו אחריו על טרקטורון, השליכו עליו אבנים והיכו אותו באלות. לקחתי אותו לבית החולים בסלפית, שם ערכו לו בדיקות ונתנו לו תרופות משככות כאבים.

החיים שלנו הפכו לגיהנום. אפילו הלקוחות שהיו באים לקנות מאיתנו גבינה מפחדים כעת להגיע. ברגע שמישהו מגיע אלינו אפילו לביקור, המתנחלים באים מיד על הטרקטורונים שלהם, והמבקרים מפחדים ועוזבים מיד. גם אנחנו מפחדים שהמתנחלים יתקפו אותנו או יגנבו את הכבשים שלנו. כל הזמן אנחנו מרגישים מאוימים.