דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים
השחתת עצים וציוד חקלאי
הגדר של משפחת עוואד, אשר הושחתה בידי מתנחלים. תורמוסעיא, 20.7.20. צילום: באדיבות העד
הגדר של משפחת עוואד, אשר הושחתה בידי מתנחלים. תורמוסעיא, 20.7.20. צילום: באדיבות העד

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים גנבו 150 מוטות מגדר של חקלאי, שנתיים לאחר שעקרו שתילי זית והשחיתו את אותה הגדר בדיוק

סלים דאר עוואד (68), אב ל-14 מתורמוסעיא, מחזיק בחלקת אדמה המשתרעת על פני ארבעה דונם - כחמישה קילומטרים ממזרח לתורמוסעיא. ב-2018 עקרו מתנחלים קרוב ל-100 שתילי זית צעירים שנטע במקום, ובאותה שנה שב ונטע דאר עוואד 150 שתילי זית והקיף את חלקתו בגדר המתנשאת לגובה 2 מטרים ואורכה כ-300 מטרים. באפריל השנה השחיתו מתנחלים את הגדר, גנבו חלק מהמוטות ושברו ענפים של עצים. דאר עוואד שיקם את הנזקים והקים מחדש את הגדר.

ב-20.7.20, בסביבות שבע בבוקר, התקשר אליו רועה צאן מהכפר ועדכן אותו כי חלק מהגדר הושחת שוב ומוטות נגנבו. דאר עוואד נסע מיד לחלקתו וגילה כי מתנחלים גנבו 150 מוטות (עלות כל מוט 20 ש"ח), אך שמח לגלות שהמתנחלים חסו הפעם על השתילים ולא פגעו בהם.

כקילומטר מהחלקה המדוברת הוקם המאחז עדי עד.

דאר עוואד הגיש תלונה בתחנת משטרת בנימין, ושוטרים הגיעו לאדמתו וצילמו את הנזק.

עין סאמיה, 15.6.20: מאמצים לכיבוי השריפות שהציתו מתנחלים. צילום: איאד חדאד, בצלם
עין סאמיה, 15.6.20: מאמצים לכיבוי השריפות שהציתו מתנחלים. צילום: איאד חדאד, בצלם

עין סאמיה, מחוז רמאללה: מתנחלים מציתים שדות, גורמי הביטחון אינם נוקפים אצבע והכבאים הישראלים נותנים ללהבות לכלות עשרות דונמים

מדוע כוחות הביטחון וצוותי הכיבוי הישראליים לא התגייסו לכיבוי השריפות, והפקירו את הקורבנות הפלסטינים להתמודד עם האש לבדם? מדוע הם מנעו מכבאית פלסטינית להושיט יד, ועצרו אותה בדרכה לזירת האירוע? כך נראית אלימות מתנחלים בשירות המדינה:

זה קרה ב-15.6.20, אחר הצהריים: שישה חקלאים מכפר מאלכ, שעיבדו את אדמותיהם לא רחוק מצומת עין סאמיה, הבחינו בג'יפ שעצר שוב ושוב לצד הדרך. בכל עצירה ירדו ממנו מתנחל או שניים - והציתו שדות פלסטיניים. החקלאים צעקו לעבר המתנחלים, ואלו הבינו שהתגלו ונמלטו לכיוון ההתנחלות כוכב השחר (התנחלות שהוקמה ב-1977, כשלושה קילומטרים מאדמותיו של הכפר עין סאמיה).

החקלאים שהבחינו בהצתות הזעיקו תושבים מכפר מאלכ ועין סאמיה, ועשרות מהם הגיעו לסייע במלאכת הכיבוי.
 
כעשר דקות לאחר הגעת התושבים, הגיעו לזירת ההצתות גם ג'יפים של הצבא ומג"ב וניידות משטרה. במקום לפעול כנגד האש המתפשטת, אנשיהם נעמדו וצפו במתרחש מרחוק. גם צוותיהן של שתי כבאיות, שהוקפצו מהתנחלויות סמוכות, צפו בשריפות מרחוק מבלי לנקוף אצבע - על אף פניות התושבים ובקשות הסיוע שלהם.

לאחר מספר דקות הגיעה למקום גם כבאית של ההגנה האזרחית הפלסטינית, אך היות שהשטחים החקלאיים מוגדרים כשטח C - צוותה לא מורשה להגיע לאזור ללא אישור. עקב השבתת התיאום הבטחוני בין הרשות הפלסטינית לבין הצבא, צוות הכבאית הפלסטינית לא יכול היה לתאם את ההגעה. הם קיוו שהחיילים יתנו להם לעבור ולעצור את האש אך תקוותם נכזבה: כוחות הביטחון עצרו את הכבאית, ולאחר המתנה בת שעתיים הצוות התייאש ועזב את המקום.
 
התושבים נאלצו להיאבק באש בכוחות עצמם. הם שפכו עליה מכלי מים קטנים, השליכו על הלהבות שמיכות רטובות ועלי עצים, וסיימו את מלאכת הכיבוי רק בשעה 18:30 בערב. בינתיים כילתה האש שטח של כ-100 דונם, כמחציתו אדמות מרעה, שדות מעובדים, גידולי שעורה ובקיה (מספוא לבהמות). השריפות הסבו נזקים כבדים לחקלאים ולרועי צאן מהאזור, שיאלצו עכשיו לרכוש מספוא עבור הבהמות.
 
דיאא רוסתום, בן 33, נשוי ואב לשלושה, חקלאי מהכפר מאלכ, סיפר  לתחקירן בצלם, איאד חדאד, על הצתת השדות:

ביום האירוע עבדתי כשכיר בחלקה שנועדה לגידול זעתר. התחלנו לעבוד בסביבות השעה 16:00, כשראיתי ג׳יפ לבן, עם לוחית רישוי צהובה, עוצר בצומת עין סאמיה - 300 מטרים מאיתנו. מהג'יפ ירד גבר שהתכופף ליד שדה יבש לצד הכביש. באותו רגע יצאה מדרך עפר סמוכה מכונית פלסטינית והאיש נבהל, חזר לג'יפ ונסע  לכיוון ההתנחלות כוכב השחר.
 
בעונת הקציר מתנחלים מציתים הרבה פעמים את השדות שלנו, אבל אחרי שהוא ניסה המשכנו לעבוד כרגיל ולחרוש את האדמה. בשעה 16:15 ראינו רכב לבן שנראה כמו אותו ג'יפ, מתקדם לאט לכיוון שלנו, וראיתי שבשדות שמאחוריו, ליד הכביש, משתוללת אש. התחלנו לצעוק, רצנו לשם והזעקנו עזרה מכיבוי האש. פתאום הרכב עצר שוב, במרחק של חצי קילומטר מהשריפה, והמתנחל ירד והצית אש בעשבים היבשים שצד הדרך.
 
המתנחל ראה אותנו צועקים וקוראים לעזרה ובתוך שניות עלה בחזרה לרכב והמשיך דרומה. הוא עצר במרחק של חצי קילומטר ושוב הצית שדה, ואז הרכב התרחק ונסע לכיוון ההתנחלות כוכב השחר. לא הצלחנו לרדוף אחריו או אפילו לצלם אותו כי היינו עסוקים בניסיונות לכבות את האש. האש התפשטה מהר. השתמשנו בכל מה שהיה בהישג ידינו – חתיכות גומי, ענפים ושיחי סירה קוצנית.

בינתיים קראו ברמקולים של המסגד בכפר מאלכ לאנשים להגיע ולעזור בכיבוי האש והגיעו עשרות אנשים.

ח׳אלד ר׳ניימאת (42), נשוי ואב לשישה ילדים, גם הוא חקלאי מכפר מאלכ, תיאר באוזני תחקירן בצלם, איאד חדאד, על התנהלות כוחות הביטחון וההפסדים שספגה משפחתו עקב הצתת שדותיו:

הצבא והמשטרה הגיעו למקום השריפות כבר בהתחלה, אבל לא עשו כלום. הגיעו גם כבאיות ישראליות וגם הצוותים שלהן, לא עזרו בכלל ורק היו בכוננות למקרה שהאש תתפשט לעבר ההתנחלויות. כבאית של ההגנה האזרחית הפלסטינית, מהכפר הסמוך א-טייבה, הגיעה גם היא - אבל הצוות שלה לא הצליח להשיג תיאום ולא יכול היה להיכנס לשטח. הם חיכו הרבה זמן ובסוף התייאשו ועזבו.
 
על-פי ההערכות נשרפו בשלושת אתרי ההצתה בסה"כ יותר מ-100 דונם של אדמות, כאשר במרבית השטח היו צמחי בר וצמחים טבעיים של הגבעות המשמשים לרעיית צאן. אירוע זה יאלץ אותנו לקנות כמויות רבות של מספוא, בשווי אלפי שקלים.

גדר שמוטטו מתנחלים בחלקתו של פדל עיידה. בית עינון, 22.5.20. צילום: פדל עיידה
גדר שמוטטו מתנחלים בחלקתו של פדל עיידה. בית עינון, 22.5.20. צילום: פדל עיידה

בית עינון, מחוז חברון: מתנחלים עקרו 130 שתילי זית והרסו גדר המקיפה את החלקה בניסיון להשתלט עליה

פדל עיידה (46), תושב העיר חברון, למד על שעוללו לו מתנחלים ביום שישי, 22.5.20. תושב האזור צלצל אליו ודיווח על ארבעה מתנחלים שנכנסו לאדמתו ועקרו את שתילי הזית אותם שתל לפני שנה, כחלק מפרויקט של משרד החקלאות הפלסטיני. עיידה, שעבד באותה שעה, הצליח להגיע לאדמתו רק למחרת, והמחזה שנגלה לעיניו היה בלתי נתפס: המתנחלים עקרו את כל 130 השתילים ששתל. כעבור שישה ימים הוא הגיש תלונה במשטרת קריית ארבע, ומאז לא שמע דבר בעניינו.

העוקרים מיהרו לתרגם את הנזק שהסבו לעיידה לניסיון השתלטות על הקרקע הנחשקת: הם חזרו לחלקה עם דחפור, ומוטטו חלק גדול מהגדר שהקיפה אותה. האירוע הזה התרחש ב-5.6.20, גם הפעם מול עיניו של אותו תושב, שצלצל לעיידה ודיווח על כך שאחד המתנחלים שעקר קודם את השתילים הורס את הגדר שהקימו לאחרונה עיידה ואחיו. ואכן, כשעיידה הגיע לשטח הוא מצא כי חלק גדול מהגדר נהרס.

אדמתו של עיידה נמצאת ממזרח לבית עינון. בשנות השמונים הוקמה במרחק של כשלושה קילומטרים ממנה שכונת "גבעת החרסינה", השייכת להתנחלות קריית ארבע.

צינורות חתוכים בח'ירבת ג'בעית, 1.6.20. צילום: באדיבות המשפחה
צינורות חתוכים בח'ירבת ג'בעית, 1.6.20. צילום: באדיבות המשפחה

ח'ירבת ג'בעית, מחוז רמאללה: מתנחלים השחיתו צינורות המובילים מים לקהילה, ואילצו את התושבים לפרקם מדי ערב, כדי לשמור עליהם מפני השחתה

בליל יום שני, 1.6.20, חתכו מתנחלים את הצינורות המובילים מים מבורות אגירה של הקהילה אל בתי תושביה - מים המשמשים לשתייה, ניקיון והשקיית הצאן.  זו הייתה הפעם השנייה - תוך שבוע - שצינורות חיוניים אלו הושחתו.

בשל אבדן המים יקרי הערך, תושבי הקהילה נאלצו לקנות מים ולהוביל אותם מהכפר השכן, אל-מור'ייר, ולרכוש צינורות חדשים. כעת הם מפרקים את הצינורות כל ערב ומרכיבים אותם עם שחר, מחשש שמא המתנחלים יחזרו לפגוע בצינורות בשלישית.

בפברואר השנה  פלשו כעשרה מתנחלים לבתי הקהילה, בתואנה שהם מחפשים כבשים שנגנבו מהם. במהלך הפלישה האלימה תקפו המתנחלים שלושה רועים, ואחד מהם, שהוכה בראשו, פונה לבית החולים. שניים אחרים נחבלו וטופלו במקום.

חלקת העצים העקורים של משפחת סולטאן. חארס, 25.6.20. צילום: באדיבות המשפחה
חלקת העצים העקורים של משפחת סולטאן. חארס, 25.6.20. צילום: באדיבות המשפחה

חארס, מחוז סלפית: מתנחלים עקרו קרוב ל-150 עצי זית וקברו אותם באדמה. אמג'ד סולטאן: "אנחנו מותשים מהניסיון לשמור על האדמה שלנו".

העקירה התגלתה ביום שני. שניים מתושבי חארס, האחים איהאב (40) ואמג'ד (46) סולטאן, הגיעו לחלקת האדמה שלהם, באזור ח'לת אבו אל-עולא, וגילו כי קרוב ל-150 עצי זית, בני עשר שנים, נעלמו.

מטע הזיתים של האחים משתרע על-פני  42 דונם, ומלבד העצים שנעלמו הם מגדלים כ-300 עצים, בני 40 שנה. החלקה המדוברת ממוקמת בצידה המערבי של העיירה, בסמוך לכביש הראשי (505).

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דבעי, סיפר אמג'ד סולטאן על האירוע:

אחי הודיע לי שעצים נעלמו, והגעתי לאדמה שלנו במהירות. לא יכולתי להבין איך 150 עצי זית בני 10 שנים נעלמו פתאום! במטע שלנו יש בערך 300 עצי זית, שאבא שלי זכרונו לברכה נטע ב- 1980,  ולפני עשר שנים אני ואחי נטענו בערך 150 עצים נוספים. אנחנו מגיעים לשם כמעט כל יום ומטפלים בעצים.
חיפשנו את העצים ומצאנו אותם קבורים באדמה.

התקשרתי למשטרה הישראלית ואחרי חצי שעה הגיעו שוטרים. הם אמרו שאכן רואים שהמטע הושחת. איש המנהל האזרחי, שהגיע עם שוטרים וחיילים, אמר לי לדבר עם אנשי המת"ק הפלסטיני. היה ברור שהם לא רוצים לטפל במקרה.

אנחנו מותשים מהניסיון לשמור על האדמה שלנו ולעבד אותה - כי כבר עשר שנים שאנחנו נאבקים. בשלוש השנים הראשונות אחרי הנטיעה צריך להשקות הרבה את עצי הזית, והיינו מביאים איתנו את המים ברכב. עבדנו מאוד קשה כדי שהמטע ישגשג.

כל פעם היה מגיע השומר של ההתנחלות רבבה, ודורש מאיתנו היתר להיות באדמה שלנו. התעלמנו ממנו אבל לפעמים המתנחלים היו מגיעים וגונבים את החביות שהגנו על העצים. כשדרשנו אותן בחזרה, לפעמים הם החזירו. לא תיארנו לעצמנו שזה יגיע למצב הזה, שהם יעקרו לנו את העצים ויקברו אותם באדמה.

בורין, מחוז שכם: מתנחלים הציתו עצים ויידו אבנים על בית בבנייה. חיילים ירו גז מדמיע וכדורי "גומי" על התושבים והקשו על כיבוי האש

בשעות אחר הצהריים של יום חמישי, ה-18.6.20, נערים פלסטינים הציתו שדה קוצים בין השכונה המזרחית של הכפר בורין למאחז סנה יעקב (גבעת רונן). מתנחלים הגיעו למקום כדי לכבות את האש, ובינם לבין הנערים התפתח עימות. המאחז הוקם בשנת 1999, במרחק של כקילומטר מבורין.

בהמשך היום, בסביבות השעה 16:00 הגיעו כעשרה מתנחלים לשכונה הצפון-מזרחית של הכפר. הם החלו ליידות אבנים על בית בבנייה, שברו את צנרת המים שלו והציתו מטעי זית ושקד שצמחו בסביבתו. תושבים בשכונה יצאו להגן על בתיהם ואדמותיהם, ובמקום התפתח עימות בינם לבין המתנחלים. כעשרה חיילים שהגיעו לאזור ירו רימוני גז וכדורי מתכת מצופים גומי לעבר תושבי השכונה, ומנעו מחלקם להגיע לאדמותיהם כדי לכבות את האש. רכב כיבוי של ההגנה האזרחית הפלסטינית לא הצליח להגיע למטעים בשל העימותים.
 
עם רדת החשכה, לאחר שהאירוע הסתיים, הגיעו הכבאים לאדמות וסייעו לתושבים בכיבוי האש.
 
בשיר זיין (64), תושב הכפר ובעל אחד המטעים שהוצתו, שמע על ההצתה מבנו. בעדות שמסר למחרת האירוע לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, הוא סיפר:

למשפחה שלנו יש 25 דונם באזור, וחמישה מהם ירשתי מסבא שלי. בחלקה צומחים 40 עצי זית ושקד, והיא מגודרת מכל הכיוונים בשיחי סברס. כשהודיעו לי שהעצים שלי נשרפים הגעתי מיד, אבל החיילים לא נתנו לי להתקרב ואמרו כל הזמן "ארג'ע! ארג'ע!" (תחזור תחזור). ניסיתי להסביר להם שאני רק רוצה לכבות את האש, אבל הם התעקשו ולא נתנו לי להתקרב.

ראיתי בערך עשרה מתנחלים שניגשו לבית בבנייה, צמוד לחלקה שלי, והתחילו לשבור את קירות הלבנים. החיילים נתנו להם לעשות את זה ולא התערבו. בכל פעם שתושבים מהשכונה התקדמו לכיוון המתנחלים - החיילים התחילו לירות לעברם גם כדורי גומי. זה נמשך עד שהחשיך, ואז המתנחלים התרחקו לכיוון מאחז גבעת רונן.

מ-40 העצים בחלקה שלי נשארו 16. בחלקה של אבא שלי נשרפו בערך 50 עצי שקד וזית, ונשאר רק עץ אחד.‎ אני והבן שלי, ח'אלד, ניסינו לכבות אש שעדיין בערה בענפיהם של כמה עצים.

עץ זית עתיק כרות בבורין, 4.6.20 . צילום: נאסר קאדוס
עץ זית עתיק כרות בבורין, 4.6.20 . צילום: נאסר קאדוס

בורין, מחוז שכם: מתנחלים כרתו 80 עצי זית עתיקים

נאסר קאדוס (52) למד משיחת טלפון שרוב העצים בחלקת האדמה שלו נכרתו. החלקה המדוברת נמצאת בצדו הדרומי של הכפר, ושיחת הטלפון הקשה הגיעה ביום חמישי, ה-4.6.20, בסביבות חמש אחר הצהריים.

הצבא אינו מתיר לקאדוס להגיע ללא תיאום לאדמתו, שבמרחק של כשני קילומטרים ממנה הוקמה ההתנחלות יצהר, ולכן לא יכול היה להגיע אליה מיד ולבדוק מה מצב העצים. כעבור יומיים, בשעות הבוקר המוקדמות, הגיע קאדוס לאדמתו וגילה כי מתנחלים כרתו בה כ-80 עצי זית עתיקים.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דבעי, סיפר:

ניצלתי את העובדה שבשבת המתנחלים לא נוהגים לצאת מהבתים שלהם מוקדם, והגעתי אל החלקה בערך בשבע בבוקר. גיליתי שבחלקה לא נשאר אפילו עץ אחד שלם, ונראה שהעצים נכרתו ארבעה או חמישה ימים קודם, כי הענפים כבר התחילו להתייבש. כשראיתי את העצים על הקרקע הרגשתי מחנק בגרון ומיהרתי ללכת משם. לא הייתי מסוגל להישאר ולראות את המראה הנורא הזה.

הצלחתי לחזור הביתה מבלי להיתקל במתנחלים או בג'יפים הצבאיים שמסיירים על הכביש של יצהר. אני מרגיש חוסר אונים מוחלט.

השחתת עצים ביתמא, 16.5.20
השחתת עצים ביתמא, 16.5.20

יתמא, מחוז שכם: מתנחלים כורתים 29 עצי זית

ב-16.5.20, בסביבות השעה 17:00 אחר הצהריים, הגיע מוחמד נג'אר מהכפר יתמא, בחברת בני משפחתו, למטע הזיתים שלהם הממוקם מצפון לכפר. המראה שנגלה לעיניהם היה קשה: 29 עצי זית, בני ארבע שנים, נכרתו בידי מתנחלים והיו מוטלים על הקרקע.

האדמות השייכות למשפחה משתרעות על-פני כ-18 דונם, ובמטע ישנם כ-300 עצים. גם בעבר השחיתו מתנחלים עצים במטע המשפחה, ואף זיהמו בור מים שנמצא בחלקה.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, סיפר נג'אר על הפחד שהמתנחלים זורעים באזור:

אין באזור התנחלויות קרובות, חוץ מתפוח, אבל המתנחלים מסתובבים פה כל הזמן כי הם עוברים מכאן בדרך לאזור אל-ערמה (תל ארומה), השייך לכפר ביתא, שעליו הם מנסים להשתלט. מכיוון שאף אחד לא עוצר אותם - אני חושש שהתקיפות האלו יימשכו.

העצים שנכרתו בא-סאוויה, 24.4.20
העצים שנכרתו בא-סאוויה, 24.4.20

א-סאווייה, מחוז שכם: מתנחלים כרתו 35 עצי זית בחלקתו של חמדי ג'אזי, אותם גידל למעלה מארבעים שנה

"המת"ק הישראלי מחפש את העבריינים בסוף העולם", אומר בחוסר אונים חמד ג'אזי בן ה-56, "בזמן שהם נמצאים ממש מולם!". הפעם סירב לפגוש את אנשי לשכת הקישור, שהגיעו לחלקת האדמה שלו כדי לבחון את הנזק וכריתת העצים על ידי מתנחלים, מכיוון שנואש מהסיכוי שהעבריינים ייתפסו וייענשו.

על הכריתה שמע בבוקר ביום שישי, ה-24.4.20. הודעה טלפונית הגיעה מתושב הכפר, שדיווח על מראות קשים במטע הזיתים שלו. ג'אזי, בחברת בניו, מיהר להגיע למטע וגילה כי מתנחלים כרתו 35 מהעצים שלו, בני 40 שנה ויותר, והותירו ללא פגע חמישה עצים בלבד.

בינואר השנה כרתו מתנחלים 80 עצי זית צעירים יותר, אותם נטע בשנת 2013.

שני דונם אדמה נמצאים בבעלותו של ג'אזי, בסמוך לכביש 60, במרחק של כקילומטר מצפון-מערב לכפר. במרחק של כ-600 מטרים מהמקום, על אדמות הכפר, הוקמה בשנת 1991 ההתנחלות רחלים.

בעדות שמסר ב-25.4.20, לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי, תיאר ג'אזי את תחושותיו:

הייתי בשוק כשראיתי 35 עצי זית מונחים על הקרקע. הם כרתו אותם מהגזע. כנראה שהכריתה הייתה טרייה, עוד מאותו לילה, כי העצים היו עדיין ירוקים. הרגשתי כאילו צפיתי בהוצאה להורג! הם רצחו את העצים האלה. לא יכולתי לשאת את המראות והלכתי משם.

כל יום מתרחש פשע נגד חקלאים פלסטינים בגדה, ומהמעשים של המתנחלים ברור שהם סימנו את האזור והורסים אותו בצורה מכוונת. בשנים האחרונות הם פגעו בעצים שלי ובעצים של בעלי חלקות סמוכות. הם לא פוסחים על שום דבר והורסים את הכול. במה אשמים העצים?!

כבר לא נשארו לי עצים, ואני גם מפחד להגיע למטע בגלל תוקפנות המתנחלים. 

שער שהושחת בתורמוסעיא, 25.4.20
שער שהושחת בתורמוסעיא, 25.4.20

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים השחיתו גדרות שנועדו להגן על מטעים מפני פלישותיהם-הם

ביום שבת, ה-25.4.20, גילו ריאד ג'ברה (45) ומחמוד עלי (80), תושבי תורמוסעיא, כי גדרות המקיפות את חלקות האדמה שלהם, כמו גם השערים שהתקינו בגדרות, הושחתו על-ידי מתנחלים. מדובר בחלקות הנמצאות באזור א-דהראת, כשלושה קילומטרים ממזרח לכפר.

בחלקה של עלי הושחתו שער וגדר שאורכה כ-20 מטרים, ובאדמתו של ג'בארה הושחתו שער וגדר שאורכה כ-50 מטרים –שאותה מתח סביב שטח שהכין לנטיעת עצי זית. 

לפני כשש שנים נטע ג'בארה עצי זית בחלקת האדמה שלו, אך בשנת 2019 חלקם הושחתו על ידי מתנחלים ובסוף מארס, 2020, הושחתו 40 העצים ששרדו את המתקפה הקודמת.

כ-500 מטרים מהחלקות של השניים הוקם, ב-1998, המאחז עדי עד.

חקלאים מתרמוסעיא סובלים מזה שנים מהתנכלויות בלתי פוסקות מצד מתנחלים, כאשר במהלך חודש אפריל בלבד תיעד בצלם ארבעה מקרים נוספים של השחתת עצים, ומקרה נוסף של השחתת גדר. מדובר בגדרות שנמתחו סביב החלקות ב-2018, כחלק מיוזמה של הצלב האדום הבינלאומי ובניסיון להגן על שטחים חקלאיים באזור.

לאור הקושי הגדול להגן על הגידולים מפני פולשים, חשוב לזכור מכשול משמעותי נוסף העומד בפני החקלאים: הצבא אוסר על בעלי האדמות באזור להגיע לאדמותיהם באופן יומיומי, ומאפשר גישה במהלך ימים ספורים בשנה. המת"ק הישראלי מאפשר את הגישה רק בעונות המסיק והחריש. 

Subscribe to השחתת עצים וציוד חקלאי