אום אל-ח׳ייר, דרום הר חברון: מתנחל ירה למוות בפעיל השלום עודה אל-הד'אלין, חיילים עצרו את בני משפחתו של ההרוג בהנחיית המתנחל היורה

ביום שני, 28.7.25, בסביבות 9:00, החלו מתנחלים לבצע עבודות עפר באמצעות מחפר באדמות הצמודות לכפר אום אל-ח׳ייר שבדרום הר חברון, שישראל הכריזה עליהן "אדמות מדינה". בין המתנחלים היה ינון לוי, קבלן עבודות עפר שהקים את המאחז "חוות מיתרים" ליד קהילת ח'ירבת זנותה ומילא תפקיד מרכזי בגירוש הקהילה. בשנת 2024 הוטלו על לוי סנקציות על-ידי שורה של מדינות.

בסביבות 14:00, עברו המתנחלים לעבוד באזור שבו עוברות תשתיות המים והחשמל של אום אל-ח'ייר. לאחר שכמה צעירים מהכפר הגיעו למקום ודרשו מהמתנחלים שלא לפגוע בתשתיות, החליט איש ביטחון מההתנחלות כרמל, שהוקמה בצמוד לכפר, כי העבודות בקרבת התשתיות יידחו עד לפתרון העניין.

הצעירים עזבו את המקום והמתנחלים המשיכו לעבוד במקום אחר עד השעה 17:00. כשסיימו, במקום לחזור בדרך שבא הגיע, החל נהג המחפר לנסוע לכיוון ההתנחלות כרמל במסלול שעובר דרך מטע זיתים מגודר בבעלות תושבי הכפר.

כשראו התושבים את המחפר נוסע לכיוון המטע המגודר, חסמו כמה צעירים את דרכו, צעקו לנהג לעצור וניסו למנוע ממנו להתקדם. הנהג התעלם מהם והמשיך בנסיעה, ולפחות אחד מהצעירים השליך אבן לעבר לעבר רשת ההגנה שמותקנת על השמשה הקדמית של המחפר. בשלב זה חבט הנהג עם פטיש המחפר בראשו של אחד הצעירים, אחמד אל-הד'אלין, בן 29, שנפל ואיבד את הכרתו.

מיד לאחר מכן הגיע למקום ינון לוי, שנכנס קודם לכן לאזור אחר באום אל-ח'ייר, כשהוא מנופף באקדח. כמה מהצעירים התעמתו עם לוי, ובינם לבינו התפתחו דחיפות הדדיות ולוי הכה את אחד הצעירים באקדחו. בשלב זה החלו צעירים נוספים ליידות אבנים לעבר המחפר.

לוי החל לירות באקדחו לעבר אנשי הכפר שהתאספו במקום ואחד הקליעים פגע בעודה אל-הד׳אלין, תושב הכפר בן 31 ואב לשלושה, פעיל שלום ומתנדב בצלם ,שעמד וצילם את המתרחש מהמרכז הקהילתי של הכפר, הנמצא במרחק של כארבעים מטרים ממקום העימות. אל-הד'אלין נפגע בחזהו והתמוטט במקום..

תושבים ופעילים שהיו במקום נשאו את אל-הד'אלין לפתח ההתנחלות כרמל. בדרך נתקלו שוב בינון לוי, וכשח'דרה אל-הד'אלין, אמו של עודה, צעקה לעברו "למה הרגת את הבן שלי", סטר לה לוי והיא נפלה ארצה. לאחר-מכן פונה אל-הד'אלין באמבולנס של מד״א לבית החולים סורוקה בבאר שבע. אחמד אל-הד'אלין, שנפגע מוקדם יותר מפטיש המחפר, פונה לבית החולים הממשלתי ביטא.

בינתיים הגיעו למקום כוחות צבא והחיילים החלו לזרוק רימוני הלם לעבר התושבים, והכניסו אותם בכוח לבתי הכפר. בסביבות 20:00 הודיעו למשפחתו של עודה אל-הד'אלין כי מותו נקבע בבית החולים, אליו הגיע ללא דופק. הריגתו של עודה אל-הד'אלין סימנה את ראשיתה של מסכת התעמרות של המתנחלים, הצבא והמשטרה במשפחתו האבלה ובתושבי הכפר.

הגבלות על ביטויי האבל והקבורה

למחרת, יום שלישי, 29.7.25, בסביבות 8:30, הגיע כוח צבאי לכפר ואסר על התושבים להקים במקום סוכת אבלים. התושבים הקימו את הסוכה למרות האיסור ובסביבות 15:30 שוב הגיעו חיילים לכפר, מצוידים בצו שטח צבאי סגור, נכנסו לסוכת האבלים והחלו לפנות ממנה את כל מי שאינו תושב הכפר, ובהם עיתונאים, פעילים ואורחים נוספים. בשלב זה הגיעו למקום מתנחלים עם שני טרקטורים והחלו לבצע עבודות מול סוכת האבלים.

לאחר שהרחיקו את האורחים מהמקום החלו החיילים להשליך לעברם רימוני הלם ואף עיכבו שתי פעילות למשך כשעתיים.

ביום רביעי, 30.7.25, הועברה גופתו של אל-הד'אלין לנתיחה במכון הפתולוגי אבו כביר. מתוצאות הנתיחה עולה כי מותו נגרם מקליע שפגע בחזהו. לאחר הנתיחה סירבה המשטרה להחזיר את הגופה למשפחתו לקבורה, והתנתה את השבתה בהתחייבות להגבלות דרקוניות שהטילה על הלוויה.

בין היתר, דרשה המשטרה כי ההלוויה תתקיים בלילה, כי מספר המשתתפים לא יעלה על 15, וכי אל-הד'אלין ייקבר מחוץ לכפר באחת הערים הגדולות באזור, יטא או חברון. משפחתו של אל-הד'אלין סירבה לתנאים שהציבה המשטרה. רק ביום חמישי, 7.8.25, לפנות בוקר, הגיעה המשפחה להסכמה עם המשטרה כי ההלוויה תתקיים בבית קברות מרוחק מההתנחלות, לאור היום וללא הגבלת משתתפים. במהלך אותו בוקר השיבה המשטרה את גופתו של אל-הד'אלין לידי המשפחה, שהחלה בהכנות להלוויה.

למרות זאת, ובניגוד להסכמות, כבר מסביבות השעה 6:30 בבוקר הכריז הצבא על האזור שטח צבאי סגור, וחיילים הציבו מחסומים בכבישים המובילים לכפר ומנעו את את הכניסה מכל מי שאינם תושבי המקום. לבסוף, התקיימה ההלוויה בהשתתפות תושבי האזור בלבד.

מעצר תושבי הכפר

מיד אחרי האירוע, עצרו החיילים בהנחייתו של לוי חמישה מתושבי הכפר ושני פעילים זרים. באותה לילה שוב הגיעו חיילים לכפר ועצרו שבעה תושבים נוספים ותושב כפר סמוך. בשבוע שלאחר מותו של אל-הד'אלין, נכנסו כוחות צבא ומשטרה לכפר כמעט מדי לילה, ועצרו שישה תושבים. הפעילים גורשו מהארץ, והעצורים שוחררו בהדרגה, שני האחרונים בהם ב-7.8.25, כולם לאחר הפקדת ערבות ובכפוף לתנאים מגבילים.

לעומתם, המתנחל היורה ינון לוי, שנעצר באותו ערב בחשד להמתה בקלות דעת, הוחזק רק לילה אחד בבית מעצר וכבר למחרת האירוע הועבר למעצר בית שגם ממנו שוחרר לאחר שלושה ימים. ב-4.8.25 חזר לוי לאום אל-ח'ייר עם טרקטורים והמשיך בביצוע עבודות עפר בקרבת בתי הכפר.

נזק לתשתיות הכפר

ביום שלישי, 5.8.25, בנוכחות כוחות של משמר הגבול, חתך דחפור שביצע עבודות עפר עבור המתנחלים את הצינור היחיד המוביל מים לכ-20 ממשפחות הכפר, וניתקו אותן לחלוטין מהאספקה למשך חמישה ימים.

רקע על אום אל-ח'ייר

הכפר אום אל-ח'ייר הוקם בשנות השישים, לפני כיבוש הגדה, בידי בדואים שישראל גירשה מאזור הנגב ואשר רכשו את הקרקע מתושבי יטא. בשנות השמונים הקימה ישראל בצמוד לכפר את ההתנחלות כרמל, ואף הכריזה על האדמות הסמוכות לו, שהיו בבעלות תושבי יטא, "אדמת מדינה" כדי לספח אותן להתנחלות. מאז ממררים המתנחלים את חייהם של תושבי אום אל-ח'ייר בניסיון לגרשם מאדמותיהם ובשנים האחרונות אף הוקמו בסמוך לכפר מאחזים שהובילו להגברת ההתנכלויות לתושבי הכפר וההתעמרות בהם. קראו עוד בפוסט של ארגון "כרם נבות"

תחקירנית בצלם, מנאל אל-ג'עברי, גבתה עדויות מהתושבים ב-30.7.25

איח׳לאס אל-הד׳אלין, בת 43 ואם לחמישה, גיסתו של עודה, סיפרה בעדותה :

אני גרה בכפר ח'ירבת אום אל-ח'ייר שממזרח לעיר יטא, בדרום מחוז חברון, יחד עם בעלי סאלם, בן 52, וילדיי: יוסף בן שלוש, סארה בת 16, עז בן 18, מוחמד בן 22, וסַקֶר בן 24.

האחים של בעלי גרים לידנו עם המשפחות שלהם, ובהם גיסי עודה, בן 31, אשתו הנאדי, בת 25, והילדים שלהם: וטַן, בן חמש, מוחמד, בן שלוש, וכִּנאן בן שבעה חודשים.

ב-28.7.25, בסביבות 9:00 בבוקר, בני המשפחה התכנסו בבית שלנו כדי להתכונן לחתונה של הבנים שלי מוחמד וסַקֶר. בזמן שהכנתי את ארוחת הצהריים, הגיעו לשטח שלידנו בערך שבעה מתנחלים עם מחפר והתחילו לעבוד שם. המחפר עבד שם בערך עד השעה 14:00, ואז הוא התקרב לקווי המים והחשמל שמובילים לכפר. כשזה נודע לנו הגברים של המשפחה הלכו לשם ואז התפתח ויכוח בינם לבין נהג המחפר. בשלב זה התערב איש הביטחון של ההתנחלות כרמל ואמר שהם לא יתקרבו לקווי המים והחשמל עד שיימצא פתרון. בעקבות זאת כולם חזרו לבתיהם.

בסביבות השעה 17:00, בזמן שהמחפר עזב את השטח שבו הוא עבד, הנהג החליט לעבור דרך האדמות שלנו, המגודרות והמלאות בעצים מסוגים שונים. ברגע שהמחפר נכנס לשטח שלנו, שמענו צעקות ורעש, וכולנו מיהרנו לשם. ראינו את בן דודו של בעלי, אחמד אל-הד'אלין, בן 29, מנסה למנוע מהמחפר לעבור דרך השטח. נהג המחפר תקף את אחמד עם הזרוע של המחפר והפיל אותו ארצה. אחמד איבד את ההכרה, וכולם החלו לצעוק על נהג המחפר.

בינתיים התקבצו שם עשרות אנשים מהמשפחה שלנו ומהכפר שצעקו על נהג המחפר ודרשו ממנו לחזור לאחור. כמה צעירים הצליחו לפנות משם את אחמד ופינו אותו לבית חולים ברכב פרטי.

בשלב זה ניגש אלינו מתנחל שמוכר לנו בשם ינון לוי, שהתנהג בהיסטריה. הוא שלף את האקדח שלו והתחיל לירות לכל עבר. שמענו אישה צועקת "עודֶה! עודֶה!". רצנו אל עודֶה, שצילם את האירועים ממרחק של בערך 50 מטר. רצנו אליו וראינו שהוא שותת דם ומתפתל מכאבים. מוחמד הד'אלין, תושב הכפר שהוא חובש, ניסה להעניק לו עזרה ראשונה ולעצור את הדימום. חמותי צעקה על המתנחל היורה: "למה הרגת אותו?" והוא סטר לה ודחף אותה בחוזקה עד שנפלה ארצה.

בינתיים הגיעו הרבה חיילים, וגם מספר המתנחלים החמושים גדל. הצעירים נשאו את עודֶה למרחק של בערך 60 מטר, סמוך לשער ההתנחלות ומשם הוא פונה אמבולנס ישראלי. החיילים תקפו אותנו, דחפו אותנו מהאזור ויידו רימוני הלם. הם ריכזו את כולנו בחצר הבית של חמותי, והשליכו לשם רימוני הלם, אף על פי שעשרות ילדים התקהלו במקום.

בן דודו של בעלי, חמיד, בן 27, צעק על החיילים ואז שישה מהם תקפו אותו באלימות קשה לעיני הילדים. אני ושאר הנשים אספנו את הילדים שלנו והכנסנו אותם לחדר כדי להגן עליהם, ואז אחד החיילים ריכז אותנו יחד עם הרבה צעירים מהמשפחה בפינה מגודרת של החצר, ונעל את דלת החדר שבו היו הילדים. החיילים הביאו את המתנחל כדי שיזהה את הצעירים, ועצרו את כל מי שהוא הצביע עליו.

חמותי ננעלה על ידי החיילים בחדר אחר יחד עם נשים נוספות. כאשר היא צעקה עליהם מהחלון, אחד החיילים חסם אותו באבנים. שמעתי את הילדים בוכים והתחננתי בפני החיילים לאפשר לי להוציא מהחדר את התינוקות – היו שם בחדר יותר מ־30 ילדים בני ארבעה חודשים עד 13 שנים. החיילים סירבו להוציא אותם או להביא להם מים, למרות שהיה חם מאוד והחדר היה צפוף. ביקשתי גם לכבות את הגז שעליו עדיין התבשלה המקלובה – אבל גם את זה לא אפשרו לי.

אחרי בערך שעתיים, החיילים עזבו ולקחו איתם את הצעירים שהמתנחל הצביע עליהם. ניגשתי מיד לבדוק מה מצב הילדים ומצאתי אותם בוכים, מזיעים ורועדים פחד. אני והנשים האחרות חיבקנו והרגענו את הילדים שלנו ואז רצתי מיד לכבות את הגז – האוכל כבר נשרף לגמרי. חמותי והנשים שהיו איתה נאלצו לצאת דרך החלון כי החיילים לקחו איתם את המפתחות של החדר שבו הם נעלו אותן.

בסביבות השעה 20:00 קיבלנו את הבשורה על מותו של עודה בבית החולים סורוקה בבאר שבע. חמותי התמוטטה ופינינו אותה למרפאה בעיר יטא, ושם הרופא טיפל בה ונתן לה משככי כאבים ותרופות הרגעה.

למחרת, בסביבות 12:00 בצהריים, פתחנו בית אבלים לעודה. עשרות חיילים פרצו למקום, יידו רימוני הלם, פיזרו את המנחמים ועצרו פעילים זרים. הם אסרו עלינו לפתוח את בית האבלים והכריזו על האזור שטח צבאי סגור. המחפר חזר לפעול כרגיל, כאילו לא קרה כלום, תחת אבטחה של הצבא הישראלי.

למחרת, בסביבות 3:00 לפנות בוקר, הגיעו עשרות חיילים עם רשימת שמות וחיפשו את האנשים. לקראת 5:00 הם נסוגו אחרי שעצרו את אחמד שועיב אל־הד'אלין, בן 27; ח'ליל שועיב אל־הד'אלין, בן 42; מג'ד שועיב אל־הד'אלין, בן 40; טארק סאלם אל־הזאלין, בן 28; עיד סולימאן אל־הד'אלין, בן 40; אחיו עאדל, בן 44; עיסאם, בן 33; ועלי יאסר אל־הד'אלין, בן 25. כל העצורים עדיין מוחזקים במעצר.

משפחתו של עודה טרם קיבלה את גופתו, בגלל תנאים שהציב הכיבוש – הם דורשים שנקבור אותו מחוץ לאום אל־ח'ייר ושלא נפתח בית אבלים.

עלאא אל-הד׳אלין, בן 35, סיפר בעדותו:

אני גר בכפר אום אל-ח'ייר, ממזרח לעיר יטא, ועובד בחקלאות.

ביום שני, 28.7.25, בסביבות 9:00 בבוקר, הייתי בכפר כשכמה מתנחלים הגיעו עם מחפר "יונדאי" מההתנחלות כרמל לחלקת אדמה ליד ביתו של סאלם אל-הד'אלין. זו חלקה שהמתנחלים השתלטו עליה לפני כמה חודשים בתואנה שזו "אדמת מדינה", הקיפו אותה בגדר, שתלו בה עצים והתקינו מצלמות אבטחה. חשוב לציין שקווי המים והחשמל שמובילים לכפר עוברים באמצע החלקה הזו. המחפר התחיל לעבוד ושני מתנחלים ליוו אותו. אחד מהם, ינון לוי, מוכר לנו כאחד ממנהיגי המתנחלים שהוטלו עליו סנקציות מטעם ממשלת ארצות הברית בתקופת ביידן.

בשעה 14:00, הלכתי לשם יחד עם כמה מבני המשפחה כדי לוודא שלא ייפגעו בקווי המים והחשמל. התווכחנו עם המתנחלים, עד שאיש אבטחה של ההתנחלות התערב והודיע שהעבודות יופסקו עד שיימצא פתרון. חזרנו לבתים והמחפר נשאר שם עד כ-17:00.

אחר-כך, במקום לחזור בדרך הראשית, המחפר התקדם לאדמות בבעלות המשפחה שלנו, שמוקפות בגדרות וברשתות ויש בהן גידולים שונים. שמעתי צרחות ורצתי לשם מהר. מצאתי שם את אחי אחמד אל-הד'אלין, בן 29, שניסה למנוע מהמחפר להיכנס לאדמה שלנו. הוא צעק על נהג המחפר לחזור, וניסה למנוע ממנו להתקדם, אבל הנהג המשיך וגרם נזק לגדר ולגידולים. תוך כדי כך נהג המחפר חבט באחמד עם הפטיש שלו והוא התמוטט ואיבד את ההכרה. תושבים מהכפר התאספו במקום וצעקו, והמחפר המשיך להתקדם לכיוון ההתנחלות. בינתיים הגיע המתנחל ינון לוי. התושבים צעקו עליו והוא שלף אקדח. ניסיתי לצלם את ינון לוי כשהוציא את האקדח, אבל הוא תקף אותי וחטף ממני את הטלפון.

פתאום, כשניסינו לפנות אנשים מהדריך והמחפר כבר היה על הכביש שמוביל להתנחלות, ינון לוי ירה כדור אחד ואחריו עוד אחד.

שמעתי צעקות: "עודה! עודה!". הסתובבתי ומצאתי את בן דודי עודה מוטל בגינה הציבורית של המרכז הקהילתי של אום אל-ח'ייר. הוא דימם בכבדות מהחזה והפה. התברר שהוא נורה בזמן שצילם את האירועים, ממרחק של בערך 40 מטרים, מאחורי גדר מתכת שהתקנו סביב הגינה.

כמה פעילים זרים ניסו לתת לו טיפול ראשוני במשך דקה וחצי, ואז נשאנו אותו בערך 100 מטרים לכניסה להתנחלות כרמל. המתנחל ינון לוי מנע מאיתנו להיכנס להתנחלות ועמדנו שם וצעקנו לאמבולנס.

בזמן הזה אמא של עודה צעקה על המתנחל ינון לוי והוא נתן לה סטירה והיא נפלה ארצה.

כעבור בערך ארבע דקות הגיע אמבולנס ישראלי לכניסה ופינה את עודה. בינתיים הגיעו כוחות צבא והתחילו לתקוף את התושבים. הם ירו באוויר והשליכו רימוני גז והלם ונאלצנו לסגת, ואז הם ריכזו אותנו בתוך אוהל בכפר.

אחרי זמן קצר הגיע כוח נוסף עם ינון לוי, שסימן לחיילים חמישה צעירים והם עצרו אותם ולקחו אותם מהכפר. אז החיילים עזבו ונכנסו להתנחלות.

בערך בשעה 20:00 קיבלנו הודעה מהרשויות הפלסטיניות שהממשלה הישראלית הודיעה שעודה נפטר בבית החולים סורוקה בבאר שבע. אחי אחמד טופל בבית החולים הציבורי ביטא.

למחרת, 29.7.25, בשעה 3:00 לפנות בוקר, הגיעו כוחות צבא ומשטרה גדולים לכפר, יחד עם ינון לוי, ששיחזר את הירי שלו.

באותו בוקר הוקם אוהל אבלים במרכז אום אל-ח'ייר. בשעה 11:00 הגיעו כוחות צבא גדולים, הכריזו על הכפר שטח צבאי סגור ומנעו כניסה למכל מי שלא גר בו. הם גירשו את העיתונאים והמבקרים מהכפר וזרקו עליהם רימוני הלם.

בערב, רשויות הכיבוש הודיעו שגופתו של עודה תימסר רק אם הוא לא ייקבר בכפר ולא יקימו לו סוכת אבלים בכפר. המשפחה סירבה לתנאים האלה. למחרת, 30.7.25, בשעת הזריחה, כוחות גדולים שוב פשטו על הכפר ועצרו בערך שמונה צעירים נוספים. הכוח פשט גם על המשרד של מועצת הכפר והחרים שלושה מחשבים ניידים, שניים מהם של המועצה, ותיק עם מסמכים ושרטוטים של אדמות הכפר.

עודה היה בן דודי ובעלה של אחותי, הנאדי. הוא היה אבא לשלושה ילדים, עבד כמורה בבית ספר והיה אחד מפעילי המאבק נגד ההתנחלויות.

ח׳דרה אל-הד׳אלין, בת 74, אלמנה ואם לשישה, אמו של עודה, סיפרה בעדותה:

אני גרה בכפר אום אל-ח'ייר, ממזרח ליטא, עם הילדים והנכדים שלי.

ב-28.7.2025, בסביבות 9:00 בבוקר, כשהמשפחה התאספה בחצר הבית והיינו עסוקים בהכנות לחתונת הנכדים שלי מוחמד וסקר, הבנים של סאלם, שמתוכננת ל-22.8.25, הגיעו כמה מתנחלים מההתנחלות כרמל לחלקה סמוכה, ביניהם ינון לוי, שידוע לנו בפרובוקציות שהוא עושה פה. הם הגיעו עם מחפר והתחילו לעבוד באדמה שהם השתלטו עליה לפני כמה חודשים בתואנה שזו אדמות מדינה. הם הקיפו את האדמה בגדר, נטעו בה עצים והתקינו מצלמות מעקב.

בשעה 14:00 הלכנו לאדמה אחרי ששמענו שהם מתקרבים לקווי המים והחשמל שמובילים לכפר שלנו ועוברים בחלקה הזאת. חששנו שהם ייפגעו בהם וינתקו לנו את האספקה. התפתח ויכוח בין התושבים למתנחלים, ואז איש אבטחה של ההתנחלות התערב ואמר שהם יעצרו את העבודות באופן זמני עד שימצא פתרון. חזרנו לבתים שלנו והמחפר המשיך לעבוד עד 17:00.

כשהמחפר עזב, במקום לחזור בדרך הראשית הוא התחיל לנסוע בתוך האדמות הפרטיות שלנו, שמוקפות גדרות ויש בהם עצי זית וגידולים שונים. שמענו צעקות ורצנו לשם, ואז ראינו את בן גיסי, אחמד אל-הד'אלין, בן 29, מנסה למנוע מהמחפר לעבור בקרקע ולהרוס את הגדר והשתילים וצועק לנהג שיחזור. למרות זאת, נהג המחפר המשיך לנסוע, הרס את הגדר והשתילים, וגם היכה את אחמד עם זרוע המחפר, והוא נפל ואיבד את ההכרה. קרובי משפחה ותושבים התאספו וצעקו על נהג המחפר והמתנחלים שליוו אותו.

המחפר המשיך לנסוע לעבר הדרך שמובילה להתנחלות, וכשהוא היה במרחק של בערך כ-70 מטרים מההתנחלות הגיע ינון לוי. התושבים צעקו עליו ללכת משם, אבל הוא שלף אקדח והתחיל לירות באופן אקראי והיסטרי. שמענו נשים צעקות "עודה! עודה". הבן שלי, עודה, היה בגינה של המרכז הקהילתי של הכפר, במרחק של בערך 50 מטרים ממקום האירוע, והוא תיעד את מה שקורה בטלפון הנייד שלו. הייתי לי הרגשה רעה ורצתי לשם. מצאתי את עודה שוכב בתוך שלולית דם ומתנועע בכאב.

מוחמד אל-הד'אלין, שהוא אח במקצועו וקרוב משפחה, ניסה לתת לו טיפול ראשוני יחד עם פעיל זר שהוא פרמדיק. הצעירים נשאו את עודה ברגל למרחק של 60 מטרים עד לשער ההתנחלות.

החיילים תקפו אותנו והחלו לדחוף ולהכות. כשצעקתי על המתנחל שירה בבני "למה הרגת את בני?", הוא נתן לי שתי מכות אגרוף והפיל אותי ארצה. הראש שלי נחבט מאבנים ויד שמאל שלי נחבלה.

אמבולנס ישראלי הגיע לשער ההתנחלות והעלו עליו את עודה אבל לא אפשרו למוחמד לנסוע איתו.

לאחר שהאמבולנס עזב, החיילים דחפו אותי ואת שאר התושבים באלימות לחצר הבית שלנו ושם היו בערך שלושים ילדים בני כמה חודשים עד 13. החיילים השליכו שני רימוני הלם לתוך החצר. הבן של גיסי, חמיד, צעק על החיילים ואז שישה חיילים תקפו אותו באלימות קשה מול הילדים, שצרחו ובכו.

אספנו את הילדים והכנסנו אותם לחדר כדי להגן עליהם. היו שם 30 ילדים בחדר ואז אחד החיילים נעל אותם שם. החיילים הכניסו אותי ועוד נשים לחדר אחר ונעלו אותנו שם. עמדתי ליד החלון וצעקתי על החיילים, ואז אחד מהם אטם את החלון עם לבנים.

הרגשתי חולשה. הייתי קרובה להתמוטט וחששתי לשלומו של בני עודה. ביקשתי מאשתו להתקשר כדי לדעת מה עלה בגורלו אבל היא לא קיבלה תשובה.

היה כאוס, בכי וצעקות של הילדים הכלואים וצרחות ותקיפות נשים וגברים בחצר בידי החיילים. אחרי שהיינו כלואות בחדר בערך שעתיים החיילים התרחקו מהבית ולקחו איתם את המפתחות. הצלחנו לצאת דרך חלון אחורי. הצלחנו לפרוץ את הדלת של החדר שבו היו הילדים, שבכו ורעדו מפחד, והיו מכוסים בזיעה.

החיילים גם עצרו את בני עזיז (39), שעובד ברשות המקומית, מוחמד סאלם (22) ואת בן דודנו חאזם ששוחרר מאוחר יותר בערבות של 1,000 שקלים.

בסביבות השעה 20:00 הודיעו לנו שעודה מת מפצעיו בבית החולים סורוקה בעיר באר שבע. המתנחלים והמחפר עזבו את המקום, אבל החיילים נשארו בכפר. אני התמוטטתי לחלוטין. הרגשתי חולשה קשה והבנים שלי לקחו אותי למרכז הרפואי בעיר יטא ושם נתנו לי תרופות ומשככי כאבים בגלל חבורות וכאבים מהנפילה. הצעירים גם פינו את אחמד לבית החולים הציבורי ביטא ושם טיפלו בו.

למחרת בבוקר החיילים אסרו על בני המשפחה לפתוח בית אבלים, אבל עשינו את זה בכל זאת.

בסביבות 12:00 עשרות חיילים פשטו על בית האבלים, גירשו את המבקרים והעיתונאים, זרקו רימוני הלם ועצרו פעילים זרים. הם הכריזו על האזור שטח צבאי סגור. הם גם התפרצו לחדר של עודה, עשו שם חיפוש וזרעו הרס. ואז גם המחפר חזר לעבוד באדמה תחת אבטחה צבאית.

למחרת, בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר, כוחות גדולים של צבא ומשטרה חזרו לכפר ועצרו עוד שמונה תושבים בערך. כל העצורים עדיין בשבי.

כוחות הכיבוש הודיעו למשפחה שגופת בני עודה לא תימסר אלא אם נסכים שלא לקיים בית אבלים ולא לקבור אותו פה בכפר, תנאים שלא קיבלנו. הגופה לא נמסרה ושלחו אותה לבדיקה פתולוגית.

הלב שלי שבור על מותו של בני עודה. הכאב עמוק מאוד.