דיר ג'ריר, מחוז רמאללה: מתנחלים תקפו וגרשו חקלאים במסיק, שוטרים שהגיעו לאחר מכן עצרו שלושה פעילים

ביום שישי, 8.11.24, בסביבות 9:30, הגיעו עשרות חקלאים תושבי הכפר דיר ג'ריר למסיק באדמותיהם שמצפון-מזרח לכפר, בצמוד לכביש 449. כחמישים פעילים הצטרפו לחקלאים, בשל חשש מאלימות המתנחלים שמתגוררים במאחז הקרוב.

כחצי שעה לאחר תחילת עבודת המסיק, הגיעו למקום כ-15 מתנחלים ברכבים ובטרקטורונים. רובם היו רעולי פנים וחמושים באלות, אקדחים ורובים.

חלק מהמתנחלים החלו לתקוף באבנים ובאלות את החקלאים כדי לגרשם מהמקום, ואלה ברחו אל כלי-הרכב שלהם שחנו בקרבת מקום. זמן קצר לאחר מכן הגיעו למקום חיילים ושוטרי מג"ב, הכריזו עליו שטח צבאי סגור ודרשו מהפעילים להתפנות.

כשתושבי הכפר ניסו לחזור לבתיהם, המתנחלים חסמו את דרכם והזמינו משטרה. השוטרים שהגיעו עיכבו את החקלאים לכשעתיים נוספות, בסופן החרימו שניים מרכבי התושבים בטענה שאין להם רישיון. השוטרים הודיעו לתושבים שיתקיים דיון בבית המשפט בנוגע להחרמה.

השוטרים גם עצרו שלושה פעילים בחשד שהפרו את צו השטח הצבאי הסגור. שניים מהם שוחררו באותו היום עם תנאים מגבילים והשלישי שוחרר למחרת, לאחר דיון בבית משפט, עם תנאים מגבילים דומים.

לאחר התקיפה נזקקו שניים מהחקלאים לטיפול רפואי: ריאד פראחנה, בן 65, שהוכה באלה, ואשתו, סביחה פראחנה, בת 57, שסבלה מחרדה. פינויים עוכב לאחר שהמתנחלים מנעו מהם לעזוב במכוניתם וטענו בפני החיילים שאין לה רישיון. החיילים עיכבו אותם במקום עד לבוא המשטרה, שהחרימה את המכונית, ואז ביקשו מאחד המוסקים להסיע את בני הזוג לביתם. האיש הסיע את סביחה פראחנה לביתה ואז לקח את ריאד פראחנה למרכז רפואי בעיירה הקרובה סילוואד, שם טופל ושוחרר לביתו. למחרת בבוקר פנה לטיפול רפואי חקלאי נוסף, בן 34, שסבל מחבלות קשות לאחר שהוכה באלה ונפל כשברח מהמתנחלים.

שבוע לאחר מכן, ניסו החקלאים והפעילים לחזור לעבוד באיזור. על אף שקיבלו אישור לכך מהמת"ק, שוטרים שעמדו בכניסה לאדמות החקלאיות הציגו לפעילים צו שטח צבאי סגור ומנעו מהם גישה לאדמות.

מוחמד רומאנה, תחקירן בצלם, גבה עדויות על האירוע:

עדותו של ריאד פראחנה, 65, תושב דיר ג'ריר:

ביום שישי, 8.11.24, בסביבות השעה 9:30 בבוקר, הייתי במטע שלי בשעב סדאר ומסקתי זיתים עם אשתי סביחה (בת 58), הבן שלי מוחמד (27), הבן שלי עאסם (20), גיסתי חורייה (69) ובנה עבד א-רחמאן (35). הלכנו לשם אחרי שהמועצה המקומית של דיר ג'ריר הודיעה לתושבים שהתקבל אישור להגיע לשטח. הגענו בליווי של פעילים מחו"ל, כי המסיק באזור הפך מסוכן אחרי שהוקם מאחז רועים ליד האדמות שלנו. המתנחלים מהמאחז תקפו חקלאים והשחיתו גידולים ומטעים באיזור.

פחות מחצי שעה אחרי תחילת המסיק פלשו למטע כמה מתנחלים רכובים על טרקטורונים שהגיעו אלינו מכמה כיוונים. היה להם כיסוי פנים שחור וראו רק את העיניים שלהם. הם החזיקו מקלות עץ וחגרו אקדחים ולחלק מהם היו רובים ארוכים.

בהתחלה המתנחלים ניסו לתקוף את אשתי ואת גיסתי, שהיו במרחק של בערך חמישה מטרים ממני, אבל פעילות עמדו בינן לבין התוקפים והצליחו לבלום אותם. אחר-כך חמישה מתנחלים, שנראו כבני 30-20, התנפלו עליי ועל הבנים שלי והכו אותנו במקלות. ברחתי מהם כי ידעתי שלא אוכל להתנגד להם או להדוף אותם. ידעתי שאם אנסה להגן על עצמי החיילים יאשימו אותי בתקיפת מתנחלים ויעצרו אותי או שיירו בי.

המתנחלים רדפו אחריי עד למרחק של כחמישים מטר, בזמן שהם מכים אותי בגב עם המקלות. אחת המכות פגעה בי ביד שמאל, בזמן שניסיתי להגן על הראש שלי מאחור. שני הבנים שלי הצליחו לברוח. האחיין שלי, עבד א-רחמאן, מעד ונפל בזמן שברח. לפני שנפל, מתנחל הכה אותו במקל ופגע בו ביד שמאל.

באותו זמן הגיעו למקום חיילים והפרידו בין התושבים לבין המתנחלים ואז הצלחנו להגיע לרכבים שלנו. אבל כשניסינו לעזוב, מתנחלים חסמו לנו את הדרך וקראו למשטרה. במקום שהשוטרים שהגיעו למקום יחקרו את המתקפה של המתנחלים, הם דרשו שנציג רישיונות של הרכבים שלנו כדי לוודא שהם חוקיים. אלה שני רכבים שמשמשים אותנו רק לעבודה חקלאית - כדי להגיע למטעים, למסוק את הזיתים ולהעביר את היבול לכפר. השוטרים החזיקו אותנו במקום למשך שעתיים, ובסוף החרימו את שני הרכבים. הם הודיעו לנו שבחודש מאי יתקיים דיון בבית משפט בנוגע להחרמה.

עדותה של סביחה פראחנה, בת 57, אשתו של ריאד, תושבת דיר ג'ריר:

בזמן שפרקנו את הציוד החקלאי מהרכבים שלנו שמעתי צרחות. הסתכלתי סביבי כדי להבין מה קורה וראיתי בערך עשרה מתנחלים מגיעים אלינו מכל הכיוונים. רובם היו צעירים, אני מעריכה שבני פחות מ-25. היו להם מקלות מעץ וחלקם היו רעולי פנים. חלקם רצו אלינו ואחרים הגיעו על טרקטורונים. ליוו אותם שני מתנחלים מבוגרים יותר, שהיו חמושים, לבושים בבגדים מאוד מלוכלכים ונראו מפחידים מאוד.

המתנחלים הגיעו אליי ואל גיסתי הקשישה, ושלוש פעילות עמדו בינינו לבינן ומנעו מהם להתקרב. ואז המתנחלים שמו לב לבעלי, בני מוחמד, ובנו של גיסי, עבד א-רחמאן, שעמדו במרחק של בערך חמישה מטרים מאיתנו. הם רצו מייד אליהם והכו אותם במקלות כשהם ניסו לברוח. באותו זמן, שני המתנחלים החמושים עצרו בתחילת דרך העפר, מול הרכבים שלנו.

אחרי פחות מ-5 דקות הצבא הגיע למקום ועמד במרחק של 15 מטר ממני. נופפתי לחיילים והתחלתי לצרוח, כשאני מנסה להסב את תשומת לבם לבעלי, לבני ולבן של גיסי, שעדיין הוכו על-ידי המתנחלים. החיילים ראו מה קורה, רצו לכיוונם והרחיקו מהם את המתנחלים.

בעלי, הבן שלי והבן של גיסי הצליחו להגיע אליי ואל וגיסתי. ראיתי את ידו השמאלית של בעלי נפוחה ואדומה. שאלתי אותו איך זה קרה והוא אמר לי שהמתנחלים הכו אותו במקל ו שהיד כואבת מאוד. הוצאתי בד מהרכב שלנו וכרכתי אותו סביב היד שלו.

לאחר שהרחיקו את המתנחלים מהאזור, החיילים הורו לנו לעזוב מייד את המקום, אבל ראינו ששני המתנחלים החמושים עדיין עומדים בתחילת דרך העפר, במרחק של 20-15 מטרים מהמקום שבו חנו הרכבים שלנו. אמרתי לחיילים שאנחנו רוצים לצאת עם הרכבים ולחזור הביתה, ואנחנו צריכים שהם יאבטחו לנו את הדרך בשביל זה. הבן שלי מוחמד נכנס למושב הנהג במקום בעלי, שהיד כאבה לו מאד ובעלי ואני גם נכנסנו לרכב. גיסתי והבן שלה גם עלו לרכב שלהם, והתכוננו לחזור הביתה והפעילים נשארו בשטח. כשהגענו לתחילת דרך העפר, שני המתנחלים החמושים חסמו לנו את הדרך ומנעו מאיתנו לנסוע. הם אמרו לצבא שאין לרכבים שלנו רישיון ואז החיילים אמרו לנו שאנחנו צריכים לחכות עד שהמשטרה תגיע ותברר אם הרכבים חוקיים. הם עיכבו אותנו במשך 30-25 דקות, עד ששני רכבי משטרה הגיעו ומהם ירדו שני שוטרים. השוטרים הורו לנו להישאר ברכבים שלנו וביקשו מאיתנו את מסמכי הרכבים אבל לא היו לנו כאלה.

לאחר כחצי שעה המתנחלים החמושים עזבו את המקום ועמדו על הכביש הסלול במרחק של כחמישים מטרים, בזמן שהמשטרה ממשיכה לבדוק את הרכבים שלנו. השוטרים ניסו לאמת את חוקיותם במשך יותר משעתיים. במהלך הזמן הזה המשטרה ביקשה ממני ומגיסתי לצאת מהרכבים וללכת לעמוד עם פעילי הסולידריות, במרחק של עשרה מטרים מאיתנו. בגלל שאני סובלת מפריצת דיסק, התעייפתי מהעמידה הממושכת וחזרתי לרכב. כשחזרתי, המשטרה הודיעה לנו שעליה להחרים את הרכב שלנו ואת הרכב של בנו של גיסי בגלל ששניהם בלתי חוקיים. הם החרימו את שני הרכבים שלנו מבלי לשאול אותנו שום דבר על תקיפת המתנחלים. החיילים ביקשו מהבן של השכנים שלנו, שהיה עם המשפחה שלו באדמה שלהם, ויש לו רכב הסעה גדול, להסיע אותנו משם בגלל שהמכוניות שלנו הוחרמו, והוא לקח אותנו.