פינויה של סלטיה עריאן לבית החולים. התמונה באדיבות התושבים
ביום שני, 6.10.25, בסביבות 10:00, בעת שסלטיה עריאן, בת 59, תושבת קהילת ח'ירבת איבזיק שנאלצה בקיץ האחרון להעתיק את מקום מגוריה כמה קילומטרים מערבה לשטח B, בכיוון הכפר סלחב, בעקבות התנכלויות מתנחלים, רעתה את עדר העזים שלה ליד בית הספר של ח'ירבת איבזיק. כשהתקרבה לכניסה לבית הספר כדי לאסוף עיזים שהתרחקו, הופיע מתנחל על טרקטורון והתחיל לצעוק עליה שאסור לה להיות במקום ולאיים עליה.
המתנחל ירד מהטרקטורון, הפיל את סלטיה ארצה והחל לבעוט בה בכל חלקי גופה, ובעיקר בגב ובמותניים. התקיפה נמשכה כמה דקות עד שהגיע למקום רכב ובו שני חיילים, שראו את עריאן מוטלת על הקרקע ליד המתנחל ובמקום לסייע לה צפו מהצד ולעגו לה. כעבור מספר דקות עזבו המתנחל והחיילים.
עריאן צעדה בקושי כמה מאות מטרים לכיוון ביתה הנוכחי, עד שפגשה בבנה ובתושבים אחרים שהיו באזור. הם הזעיקו אמבולנס מטובאס, שפינה אותה לבית החולים הטורקי בעיר ושם היא טופלה בגין חבלות שספגה.
במהלך התקיפה התרחקו כעשר עיזים מהעדר, ומתנחלים כנראה גנבו ארבעה מהם. כמו כן נעלמו שלושה גדיים.
אני גרה באזור איבזיק כבר עשרות שנים ועוסקת בגידול צאן. בעלי נפטר לפני כמה שנים ונשארתי עם בני ובתי. בשנים האחרונות החיים שלנו הפכו יותר ויותר קשים בגלל התנכלויות המתנחלים ואימוני צבא הכיבוש באזור, והשנה האחרונה הייתה הקשה ביותר בחיי. לא היה לי רגע של שקט או של תחושת ביטחון. נאלצתי לעזוב את מקום המגורים שלי בגלל הטרדות המתנחלים, שהגיעו אליי הביתה, הורו לנו לעזוב ואיימו עלינו, ולעבור לשוליים הדרום-מערביים של איבזיק, ליד הכפר סלחב.
ביום שני בבוקר יצאתי למרעה עם עדר העיזים, בכיוון הבית הישן שלי ובית-הספר של איבזיק. העיזים התרחקו קצת לכיוון בית-הספר, והלכתי אחריהן כדי להחזיר אותן. כשהייתי ליד הכניסה המזרחית לבית-ספר הגיע פתאום מתנחל על טרקטורון, צעק עליי שאסור לי להיות שם ואיים עליי.
סלטיה עריאן בביתה. התמונה באדיבות התושבים
הוא ירד מהטרקטורון, הפיל אותי לקרקע ובמשך כמה דקות בעט בי בכל חלקי גופי, בעיקר בגב ובמותניים. אחר כך הגיעו שני חיילים ברכב צבאי, ראו אותי שוכבת על האדמה וצחקו. הם לא עשו כלום. אחרי שהמתנחל עזב, גם החיילים נסעו. הלכתי כמה מאות מטרים, כאובה מהמכות והבעיטות, עד שהבן שלי ואנשים נוספים ראו אותי והזעיקו אמבולנס מטובאס. פינו אותי לבית החולים הטורקי, שם נבדקתי וטיפלו בחבלות שלי. אני עדיין סובלת מכאבים.
במהלך האירוע התרחקו עשר עיזים מהעדר. מתנחלים רדפו וגנבו ארבעה מהן, ושלושה גדיים נעלמו.
בבית הישן שלנו, שבו גרתי עם בעלי, הרסו לנו בעבר כמה אוהלים וגם למשפחות אחרות. עזבתי אותו בלי לקחת דבר בגלל איומי המתנחלים, ואחר-כך הייתי חוזרת בסתר כדי לקחת חפצים לבית החדש. מכרתי חלק מהעזים בגלל הגבלת הגישה שלנו לשטחי מרעה וההטרדות והאיומים של המתנחלים, וכדי לשלם חובות.
המתנחלים טוענים שהאדמות שלהם, והם השתלטו על האזור וסללו דרכים. כיום הם מונעים מאנשים להתקרב לאיבזיק, רודפים ותוקפים. משפחות ברחו מחשש שהצאן שלהן ייגנב. אנחנו נודדים ומתארחים בשדות ובבתים שאינם שלנו, ולא יודעים לאן לפנות.
משטר האפרטהייד והכיבוש הישראלי כרוך ממהותו בהפרה שיטתית של זכויות האדם. בצלם פועל במטרה להביא לסיומו, מתוך הכרה שרק בדרך זו ניתן לממש עתיד בו זכויות האדם, דמוקרטיה, חירות ושוויון יובטחו לכל בני האדם – פלסטינים וישראלים – החיים בין הירדן לים.
ברצועת עזה פועלת ישראל מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 באופן מתואם ומתוך כוונה ברורה להביא להרס של החברה הפלסטינית ומבצעת ג'נוסייד בתושביה. על רקע מעשיה של ישראל בעזה, הצהרותיהם של מקבלי החלטות ישראלים, והיעדרה של פעולה אפקטיבית מצד הקהילה הבינלאומית, קיימת סכנה ממשית שהמשטר הישראלי ירחיב את הג'נוסייד גם לאזורים נוספים שתחת שליטתו, ובראש ובראשונה לגדה המערבית. בצלם קורא לציבור הישראלי ולקהילה הבינלאומית לפעול בכל האמצעים שמאפשר המשפט הבינלאומי לעצירתו המיידית של הג׳נוסייד הישראלי בפלסטינים.
