ביום ראשון, 17.3.24, בסביבות השעה 14:30, בעת שג'בריל (ג'יברין) נועמאן (59), תושב קוואוויס, רעה את צאנו באדמתו הפרטית, במרחק של בערך 50 מטר מביתו, הגיע למקום חייל המוכר לו כמתנחל והורה לו לצאת מאדמתו. נועמאן סירב ואז התפתח בינו לבין החייל ויכוח בנוגע לבעלות האדמה. לאחר כמה דקות הגיעו למקום חיילים ומתנחלים נוספים, אזקו את נועמאן ורועה צאן נוסף שנכח באזור, טאלב נועמאן, בן 50, והסיעו אותם בג'יפ צבאי למחנה צבאי באזור. השניים הוחזקו במשך כחמש שעות בחדר במחנה שבו נאלצו לשבת על הרצפה, ולא ניתנו להם מים או אוכל בשעת שבירת צום הרמדאן. רק בשעה 19:00 החזירו אותם החיילים לפאתי הכפר.
שבוע לאחר מכן, ביום שבת, 23.3.24, בשעה 8:00, בעת שג'בריל נועמאן רעה את צאנו באותו מקום בליווי שלושה פעילים ישראלים, הגיע מתנחל ברגל, עצר במרחק של כ-30 מטר מהם, צעק עליהם מרחוק ואז התרחק. לאחר מכן הגיע למקום רכב פרטי שעצר ליד הכביש, וממנו יצאו שני חיילים רעולי פנים. אחד מהם ניגש אל נעמאן, איים עליו בנשק והורה לו למסור לו את תעודת הזהות שלו. גם הפעם התפתח ויכוח על בעלות האדמה ועל זכותו של נועמאן לרעות בה את צאנו. החייל טען בפני נועמאן שהוא חייב לשמור על מרחק של למעלה מ-20 מטרים מהכביש, על אף שהמרחק בין הקרקע לכביש גדול בהרבה. שני החיילים דחפו אותו והרחיקו אותו מהפעילים, ושלושה חיילים נוספים שהגיעו למקום אזקו את ידיו מלפנים וכיסו את עיניו. החיילים אילצו אותו לשבת על הקרקע, ואחד מהם בעט ברגליו וקילל אותו. הם הזעיקו למקום שוטרים אך אלה עזבו לאחר שלא ראו סיבה לעצור את נועמאן. לאחר מכן לקחו החיילים את נועמאן בג'יפ צבאי למחנה קרוב ובדרך לשם הכו וקיללו אותו. במחנה הושיבו אותו החיילים על כיסא כשהוא אזוק ומכוסה עיניים והחזיקו אותו כך עד לשעה 14:30 מבלי לתת לו מים או אוכל ומבלי לאפשר לו להתפלל. רק אז הסיעו אותו עד לכניסה לכפר שיעב אל-בטם ולא לכפר מגוריו קוואוויס.
בעדות שמסר ב-23.3.24 לתחקירן בצלם באסל אל-עדרה סיפר ג'בריל נועמאן על עיכובו בידי חיילים שחלקם מוכרים לו כמתנחלים:
יש לי בערך 20 ראשי צאן ומטע של זיתים ושקדים.
ביום ראשון, 17.3.24, בשעה 14:30, רעיתי את הצאן שלי באדמה הפרטית שלי, שנמצאת במרחק של בערך 50 מטר מהבית שלי. בזמן שהייתי שם הגיע מתנחל בלבוש צבאי ואמר לי למסור לו את תעודת הזהות שלי. כשעניתי שהיא בבית הוא הורה לי להסתלק ואני סירבתי ואמרתי לו: זו האדמה הפרטית שלי. יש לי מסמכים שמראים שהיא בבעלותי, לאן אני אלך!?. הוא אמר לי: לך לירדן או לסעודיה. אחר-כך הוא אמר לי: תקרא לחבר שלך. הוא התכוון לטאלב נועמאן, בן 50, שרעה את הכבשים שלו במרחק של 100 מטרים ממני. כשסירבתי הוא איים לירות בי, אז קראתי לטאלב ואז
הגיעו שני ג׳יפים, אחד צבאי והשני אזרחי שגם בו היו חיילים. הכרתי את אחד החיילים כמתנחל. הם לקחו אותי ואת טאלב לשולי הכביש, ואחד החיילים אמר לי להוריד את המעיל ולהרים את הידיים והורה לי לשבת ליד אבן והם ערכו עליי ועל טאלב חיפוש. , אחרי כמה דקות אזקו לנו את הידיים לאחור , הכניסו אותנו לג'יפ ולקחו אותנו למחנה צבאי. לא ממש ראיתי לאן לקחו אותנו, אבל זה לא היה רחוק, כי הג'יפ נסע רק כמה דקות. החיילים הכניסו אותנו לחדר, הושיבו אותנו על הרצפה באלימות והשאירו אותנו שם.
אחרי שעה בערך הגיע מישהו שהציג את עצמו כשוטר. הוא לא הסיר לנו את כיסוי העיניים. הוא שאל אותנו: למה אתם ממשיכים ללכת לאדמה? אתם לא מבינים את ההוראות של החיילים? להתרחק מהכביש?. ענינו לו שאנחנו היינו באדמה שלנו רחוק מהכביש. אחרי כמה שניות הוא הלך והשאיר אותנו שם עם ידיים אזוקות מאחורי הגב ועיניים מכוסות. נשארנו ככה עד שעת התפילה בשקיעה, קצת לפני 18:00, כשהגיע הזמן לשבור את הצום, אבל הם לא נתנו לנו מים או אוכל. בסביבות 19:00, הם הכניסו אותנו לרכב ולקחו אותנו לכביש, מול הכפר שלנו.
סתם החזיקו אותנו חמש שעות במעצר שרירותי, בלי שום הצדקה, רק בשביל לענות אותנו ולמנוע מאיתנו לצאת עם הכבשים לאדמה שלנו. הם לא מתקשרים למנהל האזרחי ולא מציגים לי שום מסמך שאוסר עליי חוקית להיות באדמה שלי. החיילים האלה הם מתנחלים שאני מכיר וזיהיתי אותם למרות שהיו רעולי פנים. מגרשים אותי מהאדמה שלי ועוצרים אותי כדי שאעזוב את המקום.
הוא הוסיף ותיאר את עיכובו בידי חיילים ב-23.3.24:
בשעה 6:30 בבוקר, יצאתי לרעות את הצאן שלי באדמה הפרטית שלי, באותו מקום. בערך שעה אחר-כך הצטרפו אליי שלושה פעילים ישראלים. בסביבות 8:00 הגיע מתנחל ונעמד במרחק של בערך 30 מטר מאיתנו. הוא דיבר וצעק אבל לא הבנתי מה שהוא אמר, ואז הוא הלך.
אחר-כך הגיע רכב פרטי שעצר ליד הכביש ושני חיילים רעולי פנים יצאו ממנו ובאו אלינו. אחד החיילים ניגש אליי, ודרש ממני את תעודת הזהות שלי. עניתי לו שהתעודה בבית ואז הוא טען שהתקרבתי לכביש. עניתי לו שאני רחוק מהכביש ונמצא בתוך האדמה שלי. ושהמשטרה כבר הגיעה לכאן כמה פעמים בעבר, וכל פעם הם אמרו לי שאני צריך להיות במרחק של 20 מטר מהכביש, ושאני יכול לרעות כאן את הצאן שלי״. החייל ענה: "אני מכיר אותך. אתה עושה הרבה בעיות". אמרתי לו, "איזה בעיות?". ברגעים אלה הגיעו עוד שלושה חיילים, שדיברו עם אחד החיילים הראשונים במרחק של כמה מטרים ממני. אחד החיילים, שעמד קרוב אליי, הבחין במגל שהחזקתי בשביל הקציר. הוא שאל אותי "מה הסכין הזה?" אני והפעילים ניסינו להסביר לו ולשאר החיילים שהתקרבו אלינו שזו לא סכין. הם ביקשו שוב את תעודת הזהות שלי ואז החייל אמר לי: "אתה עצור!". אמרתי לו ״תדבר עם המנהל האזרחי והמשטרה, למה אתה רוצה לעצור אותי?״ הוא אמר: "לך! לך קדימה!". ביקשתי שיאפשר לי להחזיר את הצאן הביתה, אבל הוא סירב. הוא אמר לי, "לך קדימה!" ואז השניים הרחיקו אותי מהפעילים עם המצלמות.
הגיעו עוד שלושה חיילים, אזקו לי את הידיים מלפנים וכיסו לי את העיניים. הם הכריחו אותי לשבת על האדמה, ואחד החיילים בעט לי ברגליים ואמר לי ״בן זונה תהיה בשקט״. אחרי כמה דקות החייל הסיר לי את חתיכת הבד מהעיניים ואז ראיתי ניידת משטרה מגיעה. השוטר שאל את אחד החיילים ״מה הוא עשה?״ החייל ענה לו ״הוא היה באדמה שלא שייכת לו״. השוטר אמר לחייל "תזמין את המנהל האזרחי". החייל אמר: "הם הגיעו". התערבתי ואמרתי לשוטר: "זו האדמה שלי, ויש לי פסיקה מבית משפט שאומרת שזו הקרקע הפרטית שלי. כולם יודעים את זה". החייל אמר לי "תהיה בשקט, בן זונה". ואז החייל אמר לשוטר "אנחנו ניקח אותו". השוטרים עזבו את המקום.
החיילים שוב כיסו לי את העיניים עם חתיכת הבד והכניסו אותי לרכב. הם שמו לי את המעיל על הראש והושיבו אותי באמצע והתיישבו משני הצדדים שלי. הרכב התחיל לנסוע. שני החיילים מימיני ומשמאלי הכו אותי במרפקים ואמרו לי ״בן זונה״ לכל אורך הדרך. אחד מהם אמר לי: ״אתה חמאס? אתה פתח? אני אהרוג אותך״. הם המשיכו להכות אותי ולגרור אותי ימינה ושמאלה. הרכב עצר אחרי 5 דקות. הם הוציאו אותי ממנו והשיבו אותי על כיסא בחוץ. אחד החיילים התחיל לקלל את אלוהים, את הדת שלי ואותי. אמרתי לו "למה אתה עושה את זה?" והוא ענה לי "למה אתה נכנס לאזור שאסור לך להיכנס אליו?" אמרתי לו, "מי אמר שזה אסור? איך אתה יודע? אני גר פה עשרות שנים ואני תמיד עם הצאן שלי שם, וכולם יודעים את זה, ויש לי מסמכים שמוכחים שהאדמה היא בבעלותי״.
כששמעתי את הקריאה לתפילת הצהריים ביקשתי מהחייל שיאפשר לי להתפלל, ואז הוא קילל את אלוהים ואמר לי ״תשתוק״. אחר כך הוא אמר לי ״למה אתה מביא את הפעילים הבני זונות האלה, מאכיל אותם כדי שיצלמו את החיילים ואת המתנחלים. אתם כל כך שמחים שהם פה, תדע לך שאתה כאן בגללם. אם תגרש אותם לא יהיו בעיות״. עניתי לו: ״הם אלה מי שמתעדים ומצלמים את התקיפות של המתנחלים״.
הם החזיקו אותי שם אזוק עד השעה 14:30. אז החיילים הכניסו אותי לרכב, לקחו אותי לכניסה לשיעב אל-בטם והורידו אותי שם, הסירו את האזיקים ואת כיסוי העיניים ואפשרו לי ללכת הביתה.