אמג'ד עפאנה, בן 37 ואב לשישה תושב מחנה הפליטים א-נוסייראת
כבר שנים שאנחנו לא מצליחים לשלם שכר דירה באופן קבוע. גרנו תקופה בדירה שארגון צדקה שילם את שכר הדירה שלה, ואז נאלצנו לעזוב ולהתפצל - אשתי חזרה עם הילדים לבית של ההורים שלה ואני הלכתי לבית של חברים. אחרי שנה קרובי משפחה מימנו לנו דירה לכמה חודשים, ואז קיבלנו מימון מעוד ארגון צדקה ואחר-כך שוב נאלצנו להתפצל. זה חוזר על עצמו כל פעם.
"אני ואשתי חיים בדאגה כל הזמן. לילות שלמים עוברים עלינו בלי שינה. במיוחד כשמתקרב המועד לתשלום השכירות ואין לנו איך לשלם".
לפני שלושה חודשים בעל הבית הנוכחי החליט לסלק אותנו כי אנחנו בפיגור בתשלום דמי השכירות. אספנו את כל החפצים שלנו ואחסנתי אותם בחדר בבית של השכן שלנו, ואז אשתי שוב לקחה את הילדים לגור בבית של ההורים שלה. הפעם הלכתי לישון באוהל על החוף ולפעמים ישנתי על ספסל מול בית החולים אל-עוודה במחנה הפליטים א-נוסייראת.
עברו חודשיים, ואז באוקטובר 2022, המשפחה של אשתי התחילה ללחוץ שאקח אותה ואת הילדים מהבית כי המצב הכלכלי שלהם הדרדר והם מתקשים לארח את כולם. זה היה בחורף, אבל לא הייתה לנו ברירה ועברנו לגור באוהל ברחוב. היה נורא קר וגשום, בעיקר בלילות. פעם אחת עבר לידנו איש אחד ששאל לשלומנו, וכמה זמן אחר כך התברר לנו שהוא פרסם את הסיפור שלנו ברשתות החברתיות ואז הוא בעצם עזר לנו לשכור דירה דרך ארגון צדקה, שישלם את דמי השכירות שלנו עד מארס 2023.
החלומות שלי הם שיהיה לנו בית לגור בו ביחד, כל המשפחה, ושתהיה לי עבודה שתאפשר לי לפרנס את המשפחה ולא להסתמך על צדקה.
* העדות נגבתה על-ידי תחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה ב-28.11.22.