עקרבא, מחוז שכם: מתנחלים חרשו אדמות של חקלאים פלסטינים, שוטרים וחיילים סילקו דווקא את החקלאים ועצרו אחד מהם. כעבור יומיים תקפו מתנחלים חקלאים במקום והכו אותם קשות

ביום שני, 11.1.21, בשעות הצהריים, נודע לתושבים מהכפרים עקרבא ומג'דל בני פאדל באזור שעב אל-חייה שמתנחלים חורשים את אדמותיהם. מאות מטרים משם הוקמה בשנת 1972, על אדמות עקרבא, ההתנחלות גיתית.

עשרות תושבים הגיעו לאזור, ואז נתקלו בחמישה מתנחלים, בהם רכז הביטחון של ההתנחלות גיתית, שעיבדו את האדמות באמצעות שני טרקטורים ומחפר. כמה דקות לאחר מכן הגיעו למקום גם שוטרים וחיילים, שניסו להרחיק את התושבים הפלסטינים מהמקום. בעקבות עימותים שהתפתחו בין התושבים למתנחלים, אשר כללו דחיפות הדדיות, עצרו השוטרים את רעד בני פאדל, בן 36, תושב עקרבא, בטענה שדחף את אחד המתנחלים.

בסביבות השעה 16:00 עזבו התושבים, בלית ברירה, את המקום. החיילים והשוטרים נשארו באזור ואבטחו את המתנחלים, שהמשיכו לעבד את הקרקע עד שעות הערב. בני פאדל הועבר לאחר מעצרו למשטרת בנימין ומשם לכלא עופר, שם הוחזק עד ה-22.1.21, אז שוחרר לאחר שהפקיד ערבות.

יומיים לאחר מכן, ב-13.1.21, שבו עשרות תושבי הכפרים והתאספו באדמותיהם. בסביבות השעה 10:00 מוחמד זין א-דין, בן 70, ובנו עז א-דין זין א-דין, בן 46, תושבי מג'דל בני פאדל, הגיעו גם הם לאדמות שבבעלותם באזור זה. מאחר שדרך הגישה לאדמות אינה סלולה, הם השאירו את מכוניתם בצד הכביש הראשי ברגל לאדמותיהם, מרחק של כ-500 מטרים.

לאחר שהתקדמו מטרים ספורים, הופיעו פתאום מאחוריהם שני מתנחלים. הם הכו את האב, מוחמד, עם אלה בראשו ובכתפו. הוא נפל ואז ראה את אחד המתנחלים רץ אל בנו, זין א-דין, ומכה גם אותו בראשו עם אלה, בעוד המתנחל השני מנסה להפילו על הקרקע. בשלב זה הרים האב אבן וזרק אותה לעבר המתנחלים כדי להרחיקם מבנו, תוך שהוא קורא לעזרה. חיילים שהגיעו למקום עד מהרה לא הגישו לשניים עזרה ראשונה ולא ניסו אפילו לעצור את המתנחלים. לאחר כרבע שעה, הגיע למקום אמבולנס ישראלי וצוותו העניק לשניים עזרה ראשונה. לאחר מכן הם פונו במכונית פרטית של תושב הכפר למרפאה בעקרבא, ומשם לבית חולים בשכם - שם נבדקו, עברו צילומי רנטגן ופצעיהם נתפרו. השניים סירבו להישאר להשגחה בבית החולים, בשל חששם ממגפת הקורונה.

מאז האירוע ועד לפרסום אייטם זה, נאסר על כל התושבים להגיע לאדמתם עד שיציגו מסמכים המוכיחים את בעלותם בקרקע, למרות שהם מעבדים את הקרקע מזה שנים ארוכות. בינתיים, ממשיכים המתנחלים לעבד את הקרקע ללא כל הפרעה.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, תיאר רעד בני פאדל, בן 36 ואב לשלושה, תושב הכפר עקרבא כיצד הותקפו החקלאים ב-11.1.21:

אני מנהל יחסי ציבור ומנהל פרויקט בחברת החשמל סאטקו. אני ואחי איימן, בן 53, ירשנו מסבא שלנו חלקת אדמה שנמצאת בצד המזרחי של הכפר, באזור שנקרא "אל-חייה". אנחנו שותלים שם גידולים מדי שנה. ב-1982, המתנחלים ניסו להשתלט על הקרקע שלנו אבל בית משפט ישראלי קבע שהיא נמצאת מחוץ לגבולות של ההתנחלות גיתית ולא אפשר להם לקחת אותה.

ביום שני, 11.1.21, בערך בשעה 14:30, אני ואחי איימן הגענו לחלקת האדמה שלנו אחרי שאחד מרועי הצאן באזור התקשר ואמר לנו שמתנחלים חורשים את האדמה שלנו. התקשרתי למשטרה הישראלית ולקישור הפלסטיני וביקשתי שיגיעו למקום. כשהגענו לחלקה היו שם שני מתנחלים שעבדו על שני טרקטורים, ומתנחלים נוספים, שאחד מהם הוא רכז הביטחון של ההתנחלות גיתית. המתנחלים אמרו שהם עובדים בארץ ישראל ושהאדמה הזאת היא שלהם. ניסיתי להסביר להם שירשתי את האדמה הזאת מאבא שלי, שירש אותה מסבא שלי, ואנחנו עובדים בה כל שנה ושותלים בה גידולים ושמעולם לא הגיעו לחלקה מתנחלים או חיילים. כלום לא עזר, הם המשיכו לחרוש את השטח שלנו ולהתגרות בנו וכל הזמן אמרו שזו הארץ שלהם ושהאדמה שייכת להם, ואם אנחנו השתמשנו בה כל השנים האלה - זה היה זמני, עד שהיא חזרה אליהם.

הצבא והמשטרה הגיעו ואני חשבתי שהם יעצרו את המתנחלים, אבל ברגע שהמתנחלים דיברו עם החיילים ועם השוטרים, השוטרים אמרו לנו לעזוב את המקום. הסכמנו בתנאי שגם המתנחלים ילכו, כי לא הגיוני שאנחנו נעזוב והם ישארו ויעבדו את האדמה שלנו, אבל המתנחלים סירבו לעזוב. עמדנו, 8-6 אנשים, במחאה מול הטרקטור אבל זה לא הזיז למתנחל, שהמשיך לנסוע עד שכמעט דרס אותנו. זזנו ברגע האחרון. לא ידענו מה לעשות. בקשנו עזרה מהמשטרה, מהצבא ומהמת"ק הפלסטיני וכלום לא עזר, ואז רכז הביטחון של ההתנחלות גיתית התחיל לצעוק עלינו ודחף אותי. דחפתי אותו בחזרה ואז הוא הכה אותי מאחור בצוואר. כאב לי מאוד. צעקתי עליהם "תצאו מהאדמה שלי" ודחפתי איזה בעל תפקיד מההתנחלויות שהיה שם. בתגובה, הוא דיבר עם השוטרים ודרש שיעצרו אותי וזה מה שהם עשו. השוטר התקדם אליי ואזק לי את הידיים. חשבתי שהוא רק יעכב אותי במקום, אבל הוא הוביל אותי לניידת שהסיעה אותי לתחנת המשטרה בבנימין.

בתחנת המשטרה הכניסו אותי לחדר שבו נשארתי 5 שעות בערך. חוקר ניסה להפליל אותי בכל דרך אפשרית בדברים שלא עשיתי. הוא האשים אותי שזרקתי אבנים ושתקפתי איש ציבור, ואני הכחשתי הכל. אחרי החקירה העבירו אותי לכלא עופר, ולמחרת בבוקר החזירו אותי לתחנת המשטרה בבנימין ושוב חקר אותי אותו חוקר, על אותם דברים, ואיים שהוא יכניס אותי לכלא. התאפקתי ולא הגבתי כמובן. החזירו אותי שוב לעופר ונשארתי שם עד 22.1.21. במהלך התקופה הזאת התקיימו כמה דיונים בבית המשפט ובאחרון הגיעו שני תושבים מהכפר שהיו עדים לאירוע והעידו. שוחררתי בערבות ואמרו לי שאם ייקבע דיון אהיה חייב להגיע אליו. עד היום לא קיבלתי שום זימון.

זו הייתה תקופה קשה מאוד. התקיפו אותי באדמה שלי ואז הפכו אותי לפושע. אני סובל ממחלת לב וצריך לקחת תרופה באופן קבוע, אבל למרות שאמרתי את זה בבדיקה הרפואית בכלא, הם התעלמו מזה וכל הזמן שהייתי שם לא קיבלתי את התרופה.

מוחמד זין א-דין ובנו עז א-דין זין א-דין, תיארו בעדויות שמסרו לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי את תקיפתם יומיים לאחר מכן:

מוחמד זין א-דין, בן 70 ואב ל-12, חקלאי, סיפר בעדותו:

בבעלותי 30 דונם באזור "תל אל-ח'שבה", מדרום לעקרבא ומצפון למג'דל בני פאדל. בכל שנה אני חורש את האדמה וזורע בה חיטה. השנה, בגלל שהגשמים התעכבו, עוד לא זרעתי. בגלל שבתחזית מזג האוויר אמרו שצפוי גשם בימים הקרובים רציתי לזרוע את החיטה, כמו כל שנה. תמיד אני זורע שם כל מיני דגנים ולא נתקל בשום בעיות.

ביום רביעי, 13.1.21, בערך בשעה 9:30 בבוקר, הגעתי לאזור עם הבן שלי, עז א-דין, אחרי ששמענו ברמקולים של המסגד שמתנחלים חורשים את האדמות שלנו. החלקה שלנו נמצאת בערך 500 מטרים מהכביש. בגלל שהדרך משובשת, השארנו את המכונית שלנו בצד הכביש והתקדמנו ברגל.

הספקתי ללכת כמה מטרים ואז הבן שלי, עז א-דין, שהלך לפניי, אמר לי להיזהר. בשנייה שסובבתי את הראש כדי להסתכל אחורה, חטפתי מכה חזקה בראש ונפלתי על האדמה. היו שם מתנחלים שבכלל לא הבחנתי בהם.

המתנחל הכה אותי עם אלה כמה פעמים ביד ובגב, ואז ניגש לבן שלי והכה אותו עם האלה בראש בזמן שהמתנחל השני אוחז בו. הרמתי אבן וזרקתי אותה לכיוון המתנחלים כדי להרחיק אותם מהבן שלי, צעקתי וקראתי לעזרה. הרגשתי שאני עומד לאבד את ההכרה וכבר לא ידעתי מה קורה סביבי. בינתיים הגיעו אלינו בערך 10 חיילים וכמה שוטרים.

בנו, עז א-דין זין א-דין, בן 46 ואב לשבעה, סיפר גם הוא בעדותו:

אחד המתנחלים הכה את אבא שלי עם אלה בראש. הוא נפל על האדמה והמתנחל הכה אותו כמה פעמים בידיים ובגב. כשראיתי אותו במצב הזה השתגעתי והתחלתי לצעוק ולקרוא לעזרה, אבל אחד המתנחלים רדף אחרי והכה אותי בראש עם האלה. המתנחל השני הצטרף אליו וניסה להפיל אותי על האדמה, ואני ניסיתי להימלט מהם. ברגע מסוים הזזתי את הראש שלי והאלה פגעה בראש של המתנחל השני. חטפתי כמה מכות בזרועות וברגליים ונפלתי. הרגשתי סחרחורת. אבא שלי זרק אבן לעבר המתנחלים כדי להרחיק אותם ממני. בינתיים הגיעו למקום חיילים, אבל הם לא התייחסו לזה שאבא שלי, איש זקן שלא יכול לעשות כלום, דימם שם והדם כיסה לו את הפנים. אני דיממתי מהראש וכל הבגדים שלי, אפילו הנעליים, היו מוכתמים בדם.

הגיעו כמה תושבים מהכפר ועוד שוטרים, אבל הם לא עשו כלום. המתנחלים נעלמו מהמקום וכבר לא ראיתי אותם. כנראה שהשוטרים הרחיקו אותם כי כלי-הרכב שלהם, טנדר מיצובישי, עוד היה באזור. אחד החיילים נתן לנו תחבושות ונשארנו לחכות שם לאמבולנס. כעבור 15 דקות בערך הגיע אמבולנס ישראלי והצוות שלו הגיש לנו עזרה ראשונה.

אחד מתושבי הכפר לקח אותנו במכונית שלו למרפאה בעקרבא, ומשם העבירו אותנו לבית החולים בשכם. בבית החולים עשו לנו צילומי רנטגן בגלל הפגיעות בראש, ואחר-כך תפרו את הפצע שלי ב-16 תפרים, וגם את הפצע של אבא שלי תפרו. הרופא רשם לנו תרופות נגד כאבים וביקש שנישאר בבית החולים להשגחה אבל שנינו סרבנו. בגלל מגפת הקורונה מפחיד כרגע להיות בבית החולים.

חזרנו הביתה עם ראשים חבושים ובגדים מוכתמים בדם. ראש מועצת הכפר ותושבים אחרים שבאו לבקר אותנו סיפרו לנו שהמתנחלים חרשו את האדמות. הם חרשו גם את החלקה שלנו, שהשטח שלה הוא 30 דונם. כנראה שהם חרשו אתמול שטח של 2,000 דונם בערך. עבדו שם שני טרקטורים גדולים ועוד דחפור שסילק אבנים. הם יישרו את האדמה ושינו את פני השטח כך שכולו הפך לחלקה אחת גדולה. הם פשוט מאד השתלטו על האדמה שלנו, בקלות ובקור רוח, תחת אבטחה של הצבא והמשטרה.