פרסומים

מזה שנים נוקטת ישראל שלל צעדים כדי למרר את חייהן של עשרות קהילות פלסטיניות ברחבי הגדה המערבית במטרה לכפות על תושביהן לעזוב, לכאורה מרצונן, את מקום מושבן. אז, תוכל המדינה לממש את שאיפתה להשתלט על האדמות. לצורך כך, אוסרת עליהם המדינה לבנות בתים, מבנים לבעלי חיים או מבני ציבור, להתחבר לתשתיות של מים וחשמל, ולסלול דרכים – והיא ממהרת לאיים בהריסה ובחלק מהמקרים גם הורסת את מה שבנו בכל זאת, בהעדר ברירה...

אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים היא עניין יומיומי בגדה. ישראל יכלה – לו הייתה מעוניינת בכך – למנוע זאת, אך במקום זאת הרשויות מאפשרות ומסייעות למתנחלים להמשיך ולפגוע בפלסטינים ולשהות בקרקעות שגזלו. בדו"ח קובע בצלם כי אלימות של מתנחלים אינה יוזמה פרטית אלא אלימות מדינה, המשמשת ככלי נוסף, רשמי פחות, בארגז הכלים הישראלי לנישול הפלסטינים מאדמותיהם. העמדת הפנים כאילו מדובר רק ב"עשבים שוטים" או ב"נוער גבעות", וכאילו נעשה ניסיון לעצור אותם, רק מאפשרת לישראל ליהנות משני העולמות: גם לשמור על מרחב נוח של הכחשה וגם להשתלט על קרקעות בגדה המערבית.

דו"ח משותף לבצלם ולכרם נבות: "זה שלנו, זה גם כן: מדיניות ההתנחלות הישראלית בגדה המערבית", חושף את המנגנונים הישראליים המעודדים את העברת אוכלוסייתה האזרחית של ישראל לתוך השטח הכבוש. הדו"ח כולל גם סקירה של ההתפתחויות בשטח בעשור האחרון, בדגש על שני גושי התנחלויות ועל השפעתם המרחבית.

הדו"ח מראה כיצד ישראל נתלית בתירוצים ביטחוניים כדי ליישם במרכזה העתיק של העיר מדיניות שהפכה את חייהם של התושבים הפלסטינים לבלתי נסבלים על-מנת לגרום להם לעזוב את ביתם. מדיניות זו מתבססת על משטר הפרדה קיצוני שישראל מיישמת בעיר מזה 25 שנים, מאז הטבח שביצע ברוך גולדשטיין, במטרה לאפשר לקומץ מתנחלים לגור במרכזה של עיר פלסטינית צפופה. מדיניות זו היא הפרה של האיסור על העברה בכפייה – המהווה פשע מלחמה.

הדו"ח שמפרסם בצלם היום מתחקה אחר הדרך שבה ישראל משתלטת על המרחב הכפרי הפלסטיני, שוברת אותו לרסיסים, מנשלת את תושביו מקרקע ומים ומעבירה אותם לידי מתנחלים. מהלך ההשתלטות מתואר באמצעות שלושה כפרים במחוז שכם – עזמוט, דיר אל-חטב וסאלם – והתהליך שעברו מאז הקימה ישראל את ההתנחלות אלון מורה בסמוך אליהם. סיפורם של הכפרים ממחיש מדיניות רחבת היקף שמיישמת ישראל ברחבי הגדה המערבית זה עשרות שנים ושבה ממלאים המתנחלים תפקיד מרכזי.

דו"ח זה הוא ניסיון ראשוני לבחון את השפעותיו הכוללות של הכיבוש על יישוב פלסטיני בודד. הדו"ח מתמקד בכפר בורקה שבמחוז רמאללה. בורקה אינו כפר יוצא דופן. הוא לא היה מעולם בחזית המאבק נגד הכיבוש ולא סבל מצעדי ענישה חריגים. למעשה, הכפר נבחר דווקא משום חוסר הייחוד שבו, כדי לשמש משל לחייהם של תושבי כפרים פלסטינים תחת הכיבוש. בורקה הוא כפר קטן וציורי, מוקף שדות, הסובל כמו כפרים רבים מהגבלות תנועה קשות המבודדות אותו מסביבתו, מגזל נרחב של אדמותיו ומחנק תכנוני. כל אלה הפכו אותו לכפר מוזנח, צפוף ונחשל, שכמחצית מתושביו חיים על סף קו העוני או מתחת לו.

בדו"ח השנתי, שגרסה אינטראקטיבית שלו מתפרסמת זו השנה השנייה, סוקר בצלם מגוון רחב של סוגיות הנוגעות לפגיעה בזכויות האדם בגדה המערבית וברצועת עזה מצד הרשויות הישראליות במהלך 2011, השנה ה-44 לכיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה בידי ישראל. מהדו"ח עולה, בין היתר, כי בשנת 2011 חלה עלייה חדה במספרם של הפלסטינים הבלתי מעורבים שנהרגו על ידי כוחות הביטחון הישראליים ברצועת עזה. בנוסף, חלה עליה במספר האזרחים הישראלים שנהרגו על ידי פלסטינים בשטחים ובישראל, בהשוואה לשנת 2010.

הדו"ח סוקר את האירועים מאז תחילת מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה. שנה וחצי אחרי המבצע, החשדות בנוגע להפרות דיני הלחימה על ידי ישראל וחמאס במסגרתו עדיין לא נחקרו כראוי.

הדו"ח השנתי הסוקר שורה ארוכה של הפרות של זכויות האדם שביצעה ישראל בשטחים בשנת 2008, קודם ל"מבצע עופרת יצוקה". אלה כללו בין היתר הריסה נרחבת של בתים, המשך הבנייה של מכשול ההפרדה בתוך שטח הגדה המערבית, הרחבת התנחלויות והימנעות מאכיפת חוק על מתנחלים אלימים. הדו"ח מתייחס גם לתופעה הנרחבת של היעדר מתן דין וחשבון של אנשי כוחות הביטחון על הפרות של זכויות האדם.

מהדו"ח עולה כי רשויות המדינה ומתנחלים סיפחו בפועל להתנחלויות ממזרח לגדר ההפרדה רצועות קרקע ששטחן הכולל מגיע לעשרות אלפי דונם. ההשתלטות על הקרקעות נעשית בעיקר באמצעות מעשי תקיפה והתנכלויות של מתנחלים ואנשי כוחות הביטחון והקפה של שטחים סביב התנחלויות בגדרות ובאמצעים פיזיים ואלקטרוניים.

מדיניות ההפרדה הישראלית במרכז חברון הביאה לסגירה של לפחות 1,014 בתי עסק במרכז חברון בתקופת האינתיפאדה. לפחות 659 משפחות פלסטיניות נאלצו לנטוש את בתיהן. כך עולה מדו"ח משותף של בצלם והאגודה לזכויות האזרח בישראל.

הדו"ח מתריע מפני מאמציה המתמשכים של ישראל לגרש כאלף פלסטינים, תושבי המערות בדרום הר חברון באמצעות התשה שיטתית שלהם ומתאר את ההתנכלויות החוזרות ונשנות של מתנחלים לתושבים.