דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

בעיניים פקוחות | בלוג הצילום

על הצמאון

אוגוסט 2020

אפשר לפרוט את התלות הטוטאלית של תושבי עזה בחסדיה של ישראל לאינסוף תחומים וכאבים, אבל כשמדברים על המים – על המחסור האיום והנורא במקור החיים – המילים נגמרות. קרוב לשני מיליון בני אדם נסמכים על מקור מים כמעט יחיד – אקוויפר החוף – ש-97% ממימיו מזוהמים ומסוכנים לשתייה כתוצאה משאיבת יתר וחדירת מי שפכים. במים דלוחים אלו נאלצים תושבי הרצועה להתקלח, לשטוף כלים, לנקות את ביתם ולהשקות את גידוליהם. לשתייה ולבישול הם נאלצים לרכוש מים מותפלים ממכליות, שכ-70% מהם מזוהמים גם הם. בקיץ, עקב העלייה הטבעית בצריכה, המצב מחמיר.

התושבים מנסים להזרים מים למכלים שהציבו על גגות הבתים, כדי שאלה יגיעו לברזים בשעות ובימים שבהם אין אספקת מים, אך לצורך כך הם נזקקים למשאבות ותלויים באספקת החשמל להפעלתן. אלא שהמים והחשמל אינם מגיעים דווקא באותו זמן, והתושבים נדרשים למצוא פתרונות אחרים ולכלות את זמנם במרוץ אינסופי אחרי מים – מים מזוהמים ונדירים.

אחוז המליחות במים גבוה כל כך שהם מְאַכְּלִים כל מה שנקלע בדרכם. תושבים ברצועה מדווחים על נזקים קשים לברזים, לצנרת, למכלים ולמשאבות – ועל הצורך המתסכל להחליפם אחת לתקופה. חאתם חמאד (53): "כל הברזים בבית מתמלאים באבנית ומעלים חלודה, ואז הם הופכים שבירים. ברגע שצריך לתקן משהו, הכל נשבר. אפילו האסלה נהרסת מהמלח ויכולה להישבר כשמנקים אותה". כשמתבוננים בנזקים אלו, שמסבים המים המלוחים, אי אפשר שלא לחשוב על הנזקים שהם גורמים לגוף האדם. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם.
התושבים אוגרים עוד ועוד מים, בכל אמצעי העומד לרשותם, עבור פרקי-הזמן שבהם אין מים בברזים. ארגון הבריאות העולמי קבע כי צריכת המים הנדרשת לאדם, לכל הפחות, היא 100 ליטר ליום. כמות זו אמורה לספק צרכים בסיסיים כמו שתייה, רחצה, בישול, כביסה ושימוש בשירותים. ברצועת עזה ממוצע צריכת המים עומד על 88 ליטרים לנפש ליום. בישראל הממוצע עומד על למעלה מ-200 ליטר ליום. צילום: ע. ב.
את המים לשתייה ולבישול רוכשים התושבים ממכליות, אך טיבם אינו מפוקח וחלקם הלא מבוטל אינו ראוי גם הוא לשתייה. מחירם נע בין 15 ל-50 ש"ח לקוב - סכום משמעותי עבור רוב תושבי הרצועה. בות'יינה אבו ר'בן (44): "לפעמים אין לי כסף ואני מבקשת מהמוכר שימכור לי בהקפה. בחורף, כשאין לי כסף, אני אוגרת מי גשם לצרכים של הבית". צילום: ע. ב.
ההתעסקות האינסופית ברכישת המים, הובלתם, אחסונם והזרמתם למכלים, שוחקת את התושבים לאט לאט. מעל הפעלתנות המתישה הזו מרחפת הידיעה האיומה כי גם בסופה לא יהיו בבית מים מתוקים וטעימים, שיתרמו לבריאות הילדים ושאר בני המשפחה, אלא מים מזוהמים ומלוחים, שיזיקו לגופם ויישחקו את שערם ובגדיהם. בות'יינה אבו ר'בן (44): "המים המלוחים גורמים להרבה בעיות: פוגעים בשיער ובציפורניים, גורמים ליובש בעור, מזיקים לשיניים ולאוזניים ומאוד מגרדים בעיניים ובכל הגוף אחרי הרחצה. אני מרגישה שאלה כמעט מי ביוב, שלא ראויים אפילו לצריכת בעלי חיים". צילום: ע. ב.
מה עוד נאלצים התושבים לעשות במים המלוחים והמזוהמים העומדים לרשותם? להשקות את הגידולים שלהם. עצי פרי אינם משגשגים בתנאים הללו, הם זקוקים למים מתוקים, אבל הירקות צומחים למרות הכל. חאתם חמאד (53): "המים המלוחים לא מתאימים גם לגידולים חקלאיים. ניסיתי שוב ושוב לטעת עצי פרי כמו תאנים, ענבים והדרים, אבל הם לא צמחו בגלל המליחות". צילום: ע. ב.
הקיץ הים תיכוני מכביד על יושבי חבל הארץ הזה. בהיעדר חשמל ומזגנים, מאווררים או כל אמצעי אחר לצינון הגוף – שלא לדבר על כסף לרכוש אותם או אפשרות לפקוד בריכות שחייה – גם סתם מים יכולים לשפר זמנית את מצב הרוח. צילום: ע. ב.
התושבים מדווחים על המתנה מורטת עצבים למים ולחשמל המגיעים לרשת הביתית, ללא התרעה, במהלך היום והלילה. עם התחדשות הזרם הם ממהרים לשאוב כמה שיותר מים אל המכל על הגג בטרם תיפסק האספקה – של המים או החשמל. מי שזכה לקבל את שניהם בו זמנית ולמלא בהצלחה את המכלים – מרגיש שהתמזל מזלו. סמירה עבד-א-סלאם (55): "לפעמים אנחנו נשארים ערים עד לפנות בוקר וממתינים שאספקת המים לבית תחודש, כדי לשאוב אותם כל זמן שיש גם חשמל". צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם.
חברות פרטיות מתפילות כמיטב יכולתן את המים ומוכרות את תוצרתן במכליות לפי הזמנה. מכיוון שהציוד העומד לרשותן אינו מתקדם מספיק – מדידות מראות כי כ-70% מהמים אותם קונים התושבים מזוהמים גם הם. האלה אל כחלות (39): "אנחנו נאלצים לקנות בנפרד מים מתוקים, אבל אני מרגישה שאפילו הם לא באמת ראויים לשימוש. אנחנו סובלים מאוד מהמצב הזה, ואני מצפה בכיליון עיניים ליום שבו זה ייגמר". צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם.


בלוג הצילום בעיניים פקוחות של בצלם מופץ תחת רישיון ייחוס 4.0 בין־לאומי של Creative Commons. ניתן לעשות שימוש חופשי בתמונות המופיעות כאן, אך יש לציין את שם הצלם/ת ואת ארגון "בצלם" כיוצרים בכל שימוש פומבי בהן.