החל בחודש יוני 2004 ועד סוף מארס 2006 נהרגו 13 אזרחים, בהם חמישה קטינים, מפגיעת רקטות קסאם שנורו בידי פלסטינים אל שטח ישראל ואל ההתנחלויות ברצועת עזה. שמונה מההרוגים היו ישראלים, ארבעה פלסטינים ואחד סיני. ההתקפות הסבו נזק ניכר גם לרכוש.
הארגונים הפלסטיניים המשגרים את רקטות הקסאם מצהירים בגלוי על כוונתם לפגוע, בין היתר, באזרחים ישראלים. התקפות מכוונות נגד אזרחים חותרות תחת כל כללי המוסר והמשפט. הריגה מכוונת של אזרחים מוגדרת כהפרה חמורה של אמנת ג'נבה הרביעית וכפשע מלחמה שלא ניתן להצדיקו, יהיו הנסיבות אשר יהיו. יתרה מזאת, רקטות הקאסם כשלעצמן מהוות נשק בלתי-חוקי, גם אם הם מכוונים נגד מטרות צבאיות, שכן מדובר בנשק בלתי מדויק בעליל, שמטבעו מסכן את האזרחים הנוכחים באזורי השיגור והנחיתה שלו, וזאת בניגוד לדרישות ההבחנה והמידתיות שמציבים דיני הלחימה.
לחומרת העבירה מוסיפה העובדה כי חלק ניכר מן הרקטות משוגר מתוך אזורים שבהם חיים אזרחים, או בסמוך להם. המשפט ההומניטארי הבינלאומי אוסר על התקפות מתוך בתי אזרחים או בסמוך להם כמו-גם על השימוש באזרחים כמגנים חיים. זאת, במטרה לחסוך פגיעה באזרחים במהלך התגובה הצפויה מהצד השני. הארגונים הפלסטיניים הבוחרים לבצע את התקפותיהם נגד ישראל מתוך אזור מיושב או בסמוך לו עוברים על איסור זה, ומפגינים בכך את אדישותם לפגיעה באזרחים ישראלים ופלסטינים.
על הרשות הפלסטינית מוטלת חובה למנוע התקפות על אזרחים ישראלים. בהימנעותה מנקיטת צעדים להפסקת הירי מתוך שכונות מגורים מפרה הרשות גם את חובתה להגן על תושבי אותן שכונות שאינם משתתפים בלחימה.
ירי רקטות קסאם הוא בלתי-חוקי, ולישראל יש הזכות, ואף החובה, להגן על אזרחיה מפניו, אולם עליה להשיג מטרה זו תוך שימוש באמצעים חוקיים העולים בקנה אחד עם דרישות המשפט ההומניטארי הבינלאומי. לצבא אסור להתייחס לאזור שממנו מבוצע ירי כאל מקשה אחת. כלל היסוד בדיני הלחימה מחייב את הצדדים הלוחמים לכוון את פעולתם אך רק כלפי מטרות צבאיות ספציפיות, לנקוט בכל אמצעי הזהירות כדי למנוע פגיעה באזרחים ולהימנע מפעולות שניתן לצפות כי יגרמו לאובדן נלווה של חיי אזרחים, כאשר אובדן זה מופרז ביחס ליתרון הצבאי הצפוי.
על הרשות הפלסטינית לעשות כל שביכולתה כדי להפסיק את ירי רקטות הקסאם ועל הארגונים הפלסטיניים לחדול מהתקפות מכוונות כלפי אזרחים.