דילוג לתוכן העיקרי
ש.ח: אחרי שחזרתי הביתה ביקשתי מהמעסיק את שאר המשכורת שלי. הוא הבהיר שאם לא אחזור לעבודה הוא יביא משהו אחר במקומי.
תפריט
מהשטח
נושאים

ש.ח. חזר לביתו בגדה כי חשש מהקורונה, המעסיק שלו סירב לשלם לו את מלוא שכרו

לאחר שלן בישראל במשך 21 ימים, בשל הצעדים שננקטו להגבלת התפשטות המגפה, החליט ח. לחזור לביתו שבכפר זוואתא הסמוך לשכם, מחשש שיידבק. בתגובה, סירב המעסיק שלו לשלם לו את שכרו ואיים עליו כי יחליף אותו בעובד אחר:

אני בן 40 ואב לארבעה ילדים קטנים. אני עובד בישראל כמסגר. לפני כשלושה חודשים התחלתי לעבוד במפעל ברזל, במרכז ישראל, ואז פרצה מגפת הקורונה. בהתחלה הטילו סגר והפסיקו חלקית את התחבורה הציבורית. בשלב הזה החלטתי להישאר בעבודה ולהמשיך להתפרנס. כולם אמרו שהמצב הזה יכול להימשך חודשים ויש לי ילדים קטנים שאני חייב לדאוג להם.

המפעל שבו עבדתי דאג לנו למקום לינה, הייתי שם עם תשעה פועלים נוספים מהגדה והקפדנו לשמור על מרחק בטוח זה מזה. המעסיק שלנו הביא לנו מזון וכל דבר אחר שהיינו צריכים, כולל חומרי חיטוי. במהלך העבודה לבשנו כפפות ומסכות. אחרי שלושה שבועות ראיתי שמספר חולי הקורונה גם בגדה וגם בישראל עולה כל הזמן והחלטתי לחזור הביתה כדי לדאוג למשפחה ולבריאות שלי. הממשלה הפלסטינית האיצה בפועלים לחזור לגדה ולהישאר בה והרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות.

הודעתי למעסיק שלי שאני חוזר הביתה וביקשתי ממנו שכר עבור 21 הימים שבהם עבדתי. הוא דרש שאשאר ואמשיך לעבוד כי הוא ידע שאם אחזור הביתה יהיה לי מאוד קשה לחזור והוא התחייב לספק ללקוחות שלו הזמנות. אבל אני התעקשתי לחזור הביתה. היו איתי ארבעה פועלים נוספים שגם הם רצו לחזור. בסוף הוא שילם לכל אחד מאיתנו אלף ש"ח, שזה רק חלק קטן ממה שהגיע לנו.

הדרך הביתה הייתה מפרכת. ירדתי ליד מחסום זעתרה ובגלל שלא הייתה תחבורה ציבורית הלכתי ברגל 12 קילומטרים, עד שהגעתי לשכם. עברתי כמה מחסומים של הרשות הפלסטינית שבהם הסבירו לי למי להתקשר במקרה חירום והורו לי להיות בבידוד אחרי שאחזור הביתה, בחדר נפרד. הקפדתי על ביצוע כל ההוראות.

אחרי שחזרתי המשכתי להתקשר למעסיק שלי וביקשתי שיעביר לי את שאר המשכורת שלי. אחרי שבועיים הוא העביר לי 3,000 ש"ח אבל הוא עדיין חייב לי 2,000 ש"ח.

המעסיק שלי הבהיר לי שאם לא אחזור לעבודה הוא יביא מישהו אחר במקומי. אבל אני חושש לחזור לישראל בגלל מספר הנדבקים. אני לא רוצה לסכן את הבריאות שלי ושל בני המשפחה שלי.

* העדות נגבתה על-ידי תחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב-27.4.20, באמצעות הטלפון.