דילוג לתוכן העיקרי

מתנחלים דחפו רועה צאן מלווה בפעילים ישראלים וגרשו את צאנו בבעיטות, ח'ירבת זנותה, דרומית לחברון

בשעות הבוקר של ה-17.4.21 רעו האחים אמין (34) ובאסם (42) אל-ח'דיראת את צאנם, בליווי פעילים ישראלים, במרחק של כ-300 מבתי הקהילה. לפתע הופיעו במקום כחמישה מתנחלים והחלו לצעוק עליהם בניסיון ל...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

מתנחלים דחפו רועה צאן מלווה בפעילים ישראלים וגרשו את צאנו בבעיטות, ח'ירבת זנותה, דרומית לחברון

בשעות הבוקר של ה-17.4.21 רעו האחים אמין (34) ובאסם (42) אל-ח'דיראת את צאנם, בליווי פעילים ישראלים, במרחק של כ-300 מבתי הקהילה. לפתע הופיעו במקום כחמישה מתנחלים והחלו לצעוק עליהם בניסיון לגרשם. אחד המתנחלים, המוכר לתושבים כ"אלי", דחף את באסם אל-ח'דיראת, ושאר המתנחלים בעטו בחלק מהכבשים. האחים נאלצו לאסוף את עדרם ולהתרחק מהאזור.

המתנחלים הגיעו למקום ממאחז שהקימו בתחילת אפריל השנה במרחק של כ-100 מטרים מהקהילה, על גבעה סמוכה. מאז הקמת המאחז סובלים תושבי ח'ירבת זנותה מהטרדות חוזרות ונשנות וגישתם לשטחי המרעה נפגעה.  

במרחק של כקילומטר ממזרח לקהילה הקימה המועצה האזורית הר חברון אזור תעשייה והציבה לוחות סולאריים בשדות. מדרום לקהילה, במרחק של כקילומטר וחצי, הקימה ישראל את גדר ההפרדה. 

בעדות שמסרה לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש, סיפרה מרים אל-ח'דיראת, בת 54, אחותם של הרועים, על סבלם של אחיה ויתר בני הקהילה מאז הוקם המאחז: 

אני גרה עם אח שלי, אמין, ועוזרת להוציא למרעה את הצאן שמגדלים שלושת האחים שלי. הצאן הוא מקור הפרנסה שלנו ושל כל תושבי הח'ירבה. אני ושאר הנשים בח'רבה חולבות את הצאן, מכינות גבינות, אוספות עצים יבשים להסקה ומביאות אוכל לאחים ולבעלים שלנו כשהם במרעה. בקיץ אני גם מגדלת ירקות בשביל המשפחה בשטחים המישוריים בוואדי שקרוב לח'ירבה.  

בתחילת אפריל מתנחל הקים מאחז על ראש הגבעה שמול הח'רבה, במרחק של כמאה מטר מהמגורים שלנו. מאז החיים שלנו השתבשו והתחלנו לדאוג לפרנסה שלנו ולעתיד שלנו. המתנחל מונע מאתנו להתרחק עם הצאן מהח'ירבה ומתצפת עלינו עם רחפן. כשאנחנו רועים את הצאן הוא מגיע אלינו ומאיים עלינו בנשק והוא גם רועה את הצאן שלו בגידולים שלנו.  

מאז שהמתנחל תקף את שני האחים שלי ואיים עליהם, אני לא מעיזה להתרחק מהח'ירבה כדי לאסוף עצים להסקה, כמו שאני עושה כבר שנים. לא נשארה לי ברירה אלא להרתיח את החלב על גזייה, וזה עולה לנו הרבה כסף. לפני כמה ימים, בזמן שהרתחתי את החלב, הרחפן של המתנחל חג לי מעל הראש שלי וזה הפחיד אותי. הפסקתי גם להביא אוכל לאחים שלי במרעה, וגם האחיינים שלי חוששים לעשות את זה.  

המאחז החדש מגביל את התנועה שלנו מסביב לח'רבה ואת הגישה לשטחי המרעה. אני נשארת עכשיו בח'ירבה וממשיכה לייצר את מוצרי החלב. אחי אמין לא מתרחק עם הצאן מהקהילה. הוא רועה קרוב אליה וחוזר מוקדם יותר, כי אין לאן ללכת. בשבוע האחרון הוא קנה כמות גדולה של מספוא. שמעתי את האחים שלי מדברים על העלות הגבוהה של המספוא ואני יודעת שהם מאוד מודאגים.  

אנחנו רגילים לחיות בשטח פתוח ולנוע בחופשיות. נולדנו פה והיו לנו חיים טובים והכנסה טובה. התפרנסנו ממוצרי החלב שאנחנו מייצרים והתבססנו על שטחי מרעה בלי לקנות הרבה מספוא. השתמשנו בעצים יבשים להסקה, לבישול ולהרתחת החלב ועל בור מים שמתמלא מגשמי החורף כדי להשקות את הצאן. עכשיו גם זה הפך להיות מסוכן כי המתנחלים מאיימים על הרועים כשהם מתקרבים לבור, וגם גונבים את דליי המים. אני לא רואה איך נוכל עכשיו לגדל את הירקות שעליהם הסתמכנו בקיץ. כל הדברים האלה מסתכמים בעלויות גבוהות – מספוא, גז, מים וירקות, שנצטרך לקנות עכשיו.  

אנחנו לא יודעים מה נעשה ואיך נתפרנס אם המאחז יישאר פה והתושבים שלו ימשיכו לתקוף אותנו.  

סרטונים אחרונים