דילוג לתוכן העיקרי

שגרת כיבוש במרכז העיר חברון: שוטר במחסום ריסס גז פלפל בעיניו של ילד ששאל אותו על אופניו שנגנבו

ביום שישי, 2.4.21, בסביבות השעה 17:30, יצא מועתז זרו, בן 13, מביתו בשכונת א-סהלה כדי לרכב על אופניו, אך גילה שהן נעלמו. הוא יצא לרחוב כדי לשאול את חבריו אם ראו את האופנים או מישהו לוקח או...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

שגרת כיבוש במרכז העיר חברון: שוטר במחסום ריסס גז פלפל בעיניו של ילד ששאל אותו על אופניו שנגנבו

ביום שישי, 2.4.21, בסביבות השעה 17:30, יצא מועתז זרו, בן 13, מביתו בשכונת א-סהלה כדי לרכב על אופניו, אך גילה שהן נעלמו. הוא יצא לרחוב כדי לשאול את חבריו אם ראו את האופנים או מישהו לוקח אותם.

בסמוך לביתו של זרו הציב הצבא שלושה מחסומים – מחסום בית המרקחת, מחסום המדרגות ומחסום מאפיה – במסגרת מדיניות ההפרדה שלו. אחד מחבריו של זרו אמר לו ששוטר שהם מכירים, המוצב במחסום המדרגות, צילם את מי שגנב את האופניים. השניים פנו למחסום וביקשו מהשוטר להראות להם את התמונה. לאחר חילופי דברים קצרים, שלף השוטר תרסיס פלפל וריסס אותו על פניו של זרו.

בשל המחסומים הרבים שהציב הצבא בשכונה וההגבלות הקיצוניות שהוא מטיל על תנועת פלסטינים באזור, אין באפשרותם להתנהל בו ברכב ואביו של מועתז זרו לא יכול היה לעצור מונית ולפנותו בעצמו את בנו לבית החולים ונזקק לשם כך לעזרת הצבא.

כך תאר מועתז זרו בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, מנאל אל-ג'עברי, את שאירע באותו יום:

ביום שישי, בסביבות השעה 17:30, יצאתי מהבית כדי לרכוב על האופניים שלי שהשארתי בכניסה, אבל לא מצאתי אותם. יצאתי לרחוב ושאלתי כמה ילדים מהשכונה אם הם ראו אותם. בינתיים הגיע חבר שלי, פרחאת, שגר באזור ואמר לי שהשוטר חמזה, שאני מכיר אותו כי לפעמים הוא מבקש ממני ללכת ולקנות לו אוכל מהמכולת, יודע מי גנב את האופניים שלי ושיש לו תמונה בטלפון הנייד שלו. הלכתי איתו למחסום המדרגות, לשוטר חמזה, כדי לשאול אותו על התמונה. חמזה התחיל ללעוג לי ואמר לי שיראה את התמונה רק לפרחאת. התחננתי בפניו שיראה לי ואז הוא אמר לי שאם אני רוצה לראות את התמונה אני צריך להסתובב. עשיתי כמו שהוא אמר ואז פתאום ראיתי אותו מוציא משהו שחור מהכיס שלו. חשבתי שהוא מוציא את הטלפון אבל הוא ריסס גז פלפל על הפנים והעיניים שלי. התחלתי לבכות ולצעוק מכאבים וניסיתי לברוח הביתה אבל לא ראיתי כלום ונפלתי כמה פעמים עד שאבא שלי הגיע. סיפרתי לו מה קרה והוא התחיל לצלם ולדבר עם החיילים.

למחרת ישבתי מחוץ לבית וראיתי את השוטר חמזה מתקדם אליי עם היד שלו על המכנסיים, פחדתי מאוד וחשבתי שהוא הולך לרסס אותי שוב, אבל הוא הוציא את הטלפון שלו ושאל ילדי מתנחלים אם הפרעתי להם והם ענו לו שלא. הוא צילם אותי והלך משם.

אביו של מועתז, סעד א-דין זרו, בן 56 ואב לתשעה, סיפר בעדות שמסר לתחקירנית בצלם:

שמעתי עד הבית את מועתז צועק ובוכה. לקחתי מהר את המצלמה ויצאתי לרחוב כי חשבתי ששוטרי מג"ב תקפו אותו. זה כבר קרה בעבר. גם אשתי והבן שלי אנס יצאו אחריי. ראיתי את מועתז מתפתל מכאבים. הוא אמר שהשוטר חמזה, שאנחנו מכירים, ריסס גז פלפל בפנים שלו. בדיוק אז ראיתי את חמזה עובר ברחוב עם שוטרת. הלכתי אחריו עם המצלמה ושאלתי אותו למה הוא ריסס את הבן שלי. הוא ניסה להתחמק וטען שמועתז הפריע לו בעבודה.

בינתיים עברו ברחוב ג'יפ צבאי, מכונית משטרה ואמבולנס צבאי. עצרתי אותם וביקשתי מהחיילים להגיש עזרה למועתז אבל הם אמרו שהם לא יכולים ושאזמין אמבולנס של הסהר האדום. התקשרתי לסהר האדום והאמבולנס הגיע אחרי 40 דקות בערך ולקח את מועתז ואותי לבית החולים הממשלתי עאליא בחברון, שם טיפלו למועתז בעיניים. נשארנו שם עד 20:00 ואז שחררו אותנו הביתה.

זהו אינו מקרה חריג אלא רק חלק מהשגרה האלימה המוכרת היטב לתושבי חברון  – כמו לכל שאר תושבי הגדה המערבית. שגרה זו מלווה באלימות יומיומית מצד אנשי כוחות הביטחון – והיא כוללת תקיפות פיזיות, איומים, עלבונות והשפלות, פלישות חוזרות ונשנות של הצבא לבתיהם (בדרך כלל באישון לילה) ומעצרי שווא. אלימות זו, וטיוחה על ידי מערכות אכיפת החוק, היא כבר מזמן חלק בלתי נפרד מהכיבוש.

סרטונים אחרונים