דילוג לתוכן העיקרי

חיילים פשטו על אתר בילוי הומה אדם בעיירה סבסטיה, ירו כדורי "גומי" ורימוני גז מדמיע לכל עבר, תושב בורקה שנפגע מהירי איבד את עינו

העיירה סבסטיה שוכנת מצפון-מערב לעיר שכם, וגרים בה כ-3,000 תושבים. בחלקה המערבי של העיירה נמצא אתר ארכיאולוגי, שהוא, הרחבה שלו והעסקים שסביבו מהווים מוקד משיכה ובילוי לתושבי היישובים הסמוכ...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

חיילים פשטו על אתר בילוי הומה אדם בעיירה סבסטיה, ירו כדורי "גומי" ורימוני גז מדמיע לכל עבר, תושב בורקה שנפגע מהירי איבד את עינו

העיירה סבסטיה שוכנת מצפון-מערב לעיר שכם, וגרים בה כ-3,000 תושבים. בחלקה המערבי של העיירה נמצא אתר ארכיאולוגי, שהוא, הרחבה שלו והעסקים שסביבו מהווים מוקד משיכה ובילוי לתושבי היישובים הסמוכים, ומקור פרנסה לחלק מתושבי העיירה.

מתחקיר בצלם עולה כי במהלך חודש אוקטובר התעמר הצבא בדרכים שונות בתושבי העיירה: במשך שלושה לילות סמוכים נכנסו כוחות צבא לעיירה וחיילים השליכו עשרות רימוני הלם וגז מדמיע. באחד הלילות, בעת שהמקום היה הומה אדם, החיילים ירו גם כדורי מתכת מצופים גומי ופגעו בראשו של אדהם א-שאער, צעיר שבילה בבית קפה, ואשר איבד את עינו בעקבות הפציעה. בנוסף, במשך שבועיים הצבא חסם לסירוגין את הכניסות לעיירה, בשעות הבוקר ואחר הצהריים שבהן יוצאים התושבים לעבודה וחוזרים ממנה. חיילים ערכו חיפושים במכוניות ומנעו ממי שאינו תושב העיירה להיכנס לתחומיה. במשך שבועיים נוספים יישם הצבא פרקטיקות אלה בתדירות נמוכה יותר.

הרחבה באתר "סבסטיה העתיקה". צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 20.10.20

לטענת הצבא, כפי שפורסמה בכלי התקשורת, הסיבה להתנהלות זו הן תלונות מצד תושבי ההתנחלות הסמוכה, שבי שומרון כי "תושבי הכפר מסנוורים אותם באמצעות קרני לייזר". בתיעוד וידאו שצילם ראש מועצת סבסטיה במהלך הפשיטה לעיירה ב-1.10.20, ביקשו הוא ותושבים נוספים מהחיילים להפסיק את השלכת רימוני ההלם ואת ירי הגז מדמיע. בתגובה, איים אחד החיילים, שהזדהה כקצין, כי אם לא יפסיקו לכוון את הלייזר הוא יחזור למקום בכל לילה.

התנהלות זו של הצבא מהווה ענישה קולקטיבית אסורה של כל תושבי העיירה: חסימת הכניסות לסבסטיה לסירוגין למשך כחודש מייצרת אי ודאות בנוגע לשגרת היום-יום; מניעת הכניסה לעיירה ממי שאינו גר בה פוגעת, בין השאר, בקשרי משפחה ובפרנסתם של חלק מהתושבים; והפלישות הליליות, המלוות בהשלכת רימוני הלם וגז מדמיע ובירי כדורי "גומי" לעבר בני אדם, עד לתוצאה החמורה – והכה צפויה – של פציעתו של א-שאער. כל אלו הם חלק מהתעמרות מתוכננת בתושבי סבסטיה, חלק משגרת הכיבוש תחתיו חיים הפלסטינים, שגרה של אלימות, חוסר וודאות וחרדה.

 

הצבא פושט על האתר. צילום: מוחמד עאזם, ראש מועצת סבסטיה

להלן ממצאי התחקיר לגבי האירוע שבו איבד א-שאער עינו ועדויות שגבתה תחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי מהנוכחים במקום:

ביום חמישי, ה-1.10.20, בסביבות השעה 21:30, הגיעו כמה חברים תושבי בורקה שמצפון-מערב לשכם לבית הקפה "באב א-סאחה" שבאתר הארכיאולוגי. החברים, בהם אדהם א-שאער, רואה חשבון בן 29, התיישבו בחצר בית הקפה הפונה לרחבה, בה מתכנסים תושבים מהעיירה ומיישובים סמוכים ואשר משמשת גם כחניון.

זמן קצר לאחר מכן פשטו על הרחבה בין עשרים לשלושים חיילים, כשהם יורים רימוני גז מדמיע ומשליכים רימוני הלם לעבר תושבים שנכחו במקום – בהם משפחות, ילדים נשים. בתגובה, החלו נערים ליידות אבנים לעבר החיילים, ממרחק של כחמישים מטרים.

אחרי זמן קצר התקדמו החיילים לעבר מרכז הרחבה, מרחק של כמה עשרות מטרים מבית הקפה, והחלו לירות כדורי מתכת מצופים גומי לכיוון חצר בית הקפה. א-שאער, שקם לעזוב את המקום לשמע הירי, נפגע בעינו השמאלית ואיבד את ההכרה. אורח נוסף של בית הקפה נפגע קלות בגבו. חבריו של א-שאער פינו אותו למכוניתו של אחד מהם, ומיהרו לנסוע ליציאה מהעיירה. כשהגיעו לשם, הבחינו במספר ג'יפים צבאיים שחסמו את הכניסה לעיירה, בצידו השני של הכביש. הם ביקשו עזרה מהחיילים, אך אלה סירבו להעניק לא-שאער עזרה ראשונה וחבריו המשיכו לנסוע עד אזור בית איבא, שם פגשו אמבולנס שהוזמן לאחר פציעתו של א-שאער. א-שאער פונה לבית החולים רפידיא בשכם, שם נותח אך הרופאים לא הצליחו להציל את עינו. כחצי שעה לאחר הירי בא-שאער עזבו החיילים את המקום.

בית הקפה "באב א-סאחה" שבתוכו נורה א-שאער. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 20.10.20

בעדות שמסר ב-8.10.20 סיפר אדהם א-שאער על האירוע שבו נורה:

אדהם א-שאער לאחר פציעתו. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 8.10.20

ישבנו בחצר של בית הקפה, שיחקנו קלפים ובילינו ביחד ואז פתאום שמענו קולות של המולה בחוץ. שמעתי אנשים אומרים שהצבא נכנס לאזור ושמעתי גם ירי מאסיבי של רימוני גז מדמיע והלם. בגלל שישבנו בבית הקפה ולא סיכנו אף אחד לא היינו מודאגים והיינו בטוחים שהחיילים לא יפגעו בנו. שמעתי הרבה פעמים שהצבא פשט על האתר הזה אבל זה אף פעם לא קרה קודם בזמן שהייתי שם בעצמי.

ראיתי אבנים מושלכות לעבר החיילים. היו שם בערך 30-20 חיילים, שהשליכו רימוני הלם וירו, אבל אני לא יודע אם אלה היו כדורי "גומי" או אש חיה. לידינו עמדו הרבה משפחות, כולל נשים וילדים, וחנו הרבה מכוניות. בעונה הנוכחית תושבים רבים מגיעים מחוץ לסבסטיה כדי לבלות שם את הערב, במיוחד ביום חמישי בערב.

אחרי שהירי נמשך בערך רבע שעה החלטנו לעזוב את המקום, אבל בגלל שהחיילים היו קרובים למכונית שלנו חששנו להגיע אליה. פחדנו שהחיילים יחשבו שאנחנו רוצים לעשות להם משהו ויתקפו אותנו, יעצרו אותנו או יירו בנו. נשארנו בבית הקפה אבל פתאום ראינו שהחיילים הסתובבו לכיוון שלנו והתחילו לירות עלינו כדורי "גומי". בקושי הספקתי לקום מהכיסא שלי כדי להיכנס לתוך בית הקפה כשהרגשתי כאב חד. שמתי את היד על עין שמאל ומיד הבנתי שאיבדתי את העין. דיממתי מהעין ומיד איבדתי את ההכרה.

התעוררתי באמבולנס. העבירו אותי לבית החולים רפידיא בשכם. עשו לי צילום CT והתברר שלמרות שהכדור לא חדר לתוך העין, לא ניתן להציל אותה. העבירו אותי לבית החולים א-נג׳אח שבו יש מחלקת עיניים מיוחדת ושם הרופאים החליטו להוציא לי את העין. ביום שישי בבוקר ניתחו אותי וביום שני עשו לי ניתוח נוסף. בתחילת השנה אמורים להשתיל לי עין מזכוכית.

א-שאער שב לעבודתו כשבועיים לאחר הפציעה, ובעדות שמסר ב-31.10.20 תיאר את תחושותיו כיום:

היום אני מרגיש יותר טוב, הכאבים הולכים ופוחתים. הרופאים מחכים שהפצע יחלים ואז אעבור את הניתוח להשתלת עין מזכוכית בתחילת השנה. חזרתי לעבודה ואני אמשיך את החיים שלי כרגיל. זה הגורל שלי.

ריאד א-שאער (49), תושב סבסטיה ואב לשישה, בעליו של בית הקפה "באב א-סאחה" שבו התארח א-שאער, סיפר בעדות שמסר ב-20.10.20 על מה שהתרחש באתר לאחר תחילת ירי הגז:

ריאד א-שאער בפתח בית הקפה שלו. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 20.10.20

האורחים שישבו בחצר ניסו להתחבא מהגז המדמיע ונכנסו לתוך בית הקפה, אבל לא היה מקום לכולם בפנים אז ביקשתי מהם להישאר על הכיסאות שלהם כדי לא למשוך את תשומת הלב של החיילים. הייתה לי לקוחה אחת עם שישה ילדים, בהם שני זוגות תאומים, אחד מהם בני בקושי שנתיים. כשהם שמעו את רימוני ההלם ואת ירי רימוני הגז וכדורי ה"גומי" הם התחילו לבכות ואמא שלהם נבהלה מאוד. ביקשתי מהבחורים במקום שיעזרו לה, והם עזרו לה לקחת את הילדים לאוטו ולעזוב לפני שהמצב החמיר. הייתה שם עוד משפחה מטול כרם, נשים וילדים, שגם הם הצליחו לעזוב.

זמן קצר אחר-כך, כשהחיילים עמדו במרכז הרחבה, במרחק של כמה עשרות מטרים מבית הקפה, אדהם א-שאער קם מאחד השולחנות בחצר כדי להיכנס פנימה ונפל על הרצפה. הוא הספיק להתרחק רק מטר אחד מהשולחן שלו ואז נפל על הרצפה ממש מולי. שמעתי אותו צועק. ירד לו דם מהראש וחשבתי שהוא מת. בחורים ניגשו אליו ולקחו אותו למכונית פרטית. אורח נוסף בבית הקפה נפגע מכדור גומי בגבו. נודע לי שטיפלו בו בבית עם קומפרסים של מים קרים על מקום הפגיעה.

בעקבות הירי לבית הקפה התפתחה מהומה והיו דחיפות. נשברו 8-7 נרגילות ובערך חמישה כסאות פלסטיק. השמשה של דלת בית הקפה נשברה מכדורי ה"גומי" שהחיילים ירו על בית הקפה. לא ידעתי מה לעשות. לא הייתה לאנשים אפשרות להגיע בביטחון למכוניות שלהם, אז ביקשתי מכולם להישאר במקומותיהם כדי שלא יפגעו.

מאז האירוע שבו אדהם נפגע, מספר הלקוחות בבית הקפה ירד בחצי. בכלל מבקרים פחות מגיעים לעיירה, הם מפחדים שיהיו עוד פשיטות של חיילים והם ייפגעו. הרבה לקוחות אמרו לי שבית הקפה הפך להיות מקום לא בטוח. בנוסף, הנוכחות של הצבא בכניסה לכפר מקשה על החיים. הם עושים חיפושים במכוניות ובודקים תעודות זהות והם לא מרשים לאנשים שלא גרים בסבסטיה להיכנס. בית הקפה שלי ומקומות נוספים בסבסטיה מתבססים על תיירות. בלי מבקרים מבחוץ אנחנו ניפגע מאוד.

מוחמד עאזם (45), ראש מועצת סבסטיה, נשוי ואב לארבעה, בילה אותו ערב עם משפחתו, אמו ומשפחת אחיו שהגיעו מרמאללה לבלות את סוף השבוע בעיירה, ברחבה, סמוך לעמודי העתיקות שבצדה המערבי. בעדות שמסר ב-20.10.20, סיפר על אירועי אותו יום ועל השבוע שלאחר-מכן:

מוחמד עאזם. צילום: סלמא א-דיבעי, 20.10.20

פתאום פשטה על הרחבה קבוצה של 25-20 חיילים שהגיעה מהצד המערבי של העיירה, אזור שאין בו תאורה בלילה. הם התחילו מיד לירות לעבר התושבים כדורי "גומי" ורימוני גז מדמיע. החיילים היו במרחק של 15-10 מטרים מאיתנו, והתקדמו אלינו מהר.

ביקשתי מאחי ראמי, בן 34, שיקח משם את אמא שלנו, בת 72, ואת הנשים והילדים שלנו. כל הנוכחים נתקפו אימה והייתה מהומה גדולה כי כולם ניסו להימלט עם המשפחות שלהם, מחשש שייפגעו. ניגשתי לדבר עם החיילים, כי מה שהם עשו היה פשוט לא יאומן. לא קרה שום דבר שיצדיק את זה. הם גם לא הזהירו את הנוכחים ופשוט נכנסו פתאום ומיד התחילו לירות. פניתי לחיילים באנגלית. ביקשתי מהם להפסיק לירות כי יש במקום ילדים ונשים. אחד החיילים ענה בעברית ואחר כך הבנתי שהוא אמר שהוא יחזור כל לילה. צילמתי אותם עם הטלפון שלי, אבל החיילים השליכו לעברי רימון הלם. הבהרתי להם שאני יו"ר המועצה המקומית אבל זה לא עניין אותם. תושבים שמדברים עברית דיברו אתם וניסו להרגיע את המצב, אבל הם לא רצו להקשיב לאף אחד.

כמה נערים זרקו אבנים לעבר החיילים, שהמשיכו לירות רימוני גז מדמיע וכדורי "גומי" לעבר התושבים שניסו לעזוב. היה בלגאן גדול. נשים וילדים צעקו בקולי קולות. אין לי מלים אפילו לתאר לך את מה שקרה. החיילים גם ירו אש חיה באוויר כמה פעמים.

זה נמשך ככה עוד חצי שעה בערך. בערך חצי שעה אחרי שאדהם א-שאער נפצע ופונה לשכם החיילים עזבו. בערך חמש מכוניות שחנו ברחבה ניזוקו מאוד מהאבנים, מרימוני ההלם ומכדורי ה"גומי", רובן של אנשים שהגיעו מחוץ לעיירה.

 

סרטונים אחרונים