דילוג לתוכן העיקרי

מתנחלים תקפו באבנים בתים בבורין, חיילים שליוו אותם ירו רימוני גז מדמיע לעבר התושבים. ילד ששאף גז מדמיע התעלף

ביום שישי, 9.10.20, בסביבות השעה 18:00, הגיעו לשכונה הצפון-מזרחית בכפר בורין שבמחוז שכם כעשרים מתנחלים שהתפזרו באזור. חלקם תקפו באבנים את ביתה של משפחת עיד, בו גרים איבראהים, בן ה-50, ר'א...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

מתנחלים תקפו באבנים בתים בבורין, חיילים שליוו אותם ירו רימוני גז מדמיע לעבר התושבים. ילד ששאף גז מדמיע התעלף

ביום שישי, 9.10.20, בסביבות השעה 18:00, הגיעו לשכונה הצפון-מזרחית בכפר בורין שבמחוז שכם כעשרים מתנחלים שהתפזרו באזור. חלקם תקפו באבנים את ביתה של משפחת עיד, בו גרים איבראהים, בן ה-50, ר'אדה, בת ה-46 ותשעת ילדיהם, בני 7 עד 19. את המתנחלים איבטחו כחמישה חיילים, שהשליכו רימוני הלם לעבר תושבים שהגיעו למקום כדי לסייע לבני המשפחה וירו לעברם גז מדמיע.

עלי עיד, בן 18, תיאר את מה שאירע בעדות שמסר ב-20.10.20 לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי:

עלי עיד. התמונה באדיבות העד

קראתי ספר בחדר שלי ואז שמעתי פתאום רעשים מבחוץ, מאחורי הבית. ירדתי לקומה הראשונה והפעלתי את המסך שמקושר למצלמות האבטחה שהתקנו על גג הבית. בינתיים שמעתי אבנים נוחתות בחצר שלנו. ראיתי על המסך בערך שלושה מתנחלים שזרקו אבנים על הבית.

קראתי לאמא שלי ולאחיות שלי והתחלנו לסגור חלונות כי פחדנו שהאבנים יחדרו לבית וגם שגז מדמיע יחדור פנימה. עליתי לקומה השנייה ועוד לפני שהספקתי לסגור את החלונות, אחת האבנים ניקבה חור ברשת של אחד החלונות וחדרה לתוך הבית. מזל שלא נפגעתי.

חור ברשת מאבן שזרקו המתנחלים. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 10.10.20

ירדתי בחזרה לקומה הראשונה והמשכתי לעקוב במצלמות אחרי המתרחש בחוץ. האבנים נחתו בחצר כמו גשם. לאט לאט הגיעו עוד ועוד מתנחלים, רובם רעולי פנים. היו איתם חיילים שניסו קצת לדחוף אותם אבל גם זרקו רימוני הלם וירו רימוני גז מדמיע לעבר התושבים שבאו להגן עלינו והתפזרו סביב הבית שלנו.

ראיתי במצלמות את המכונית של אבא שלי. הוא חזר הביתה עם שני האחים שלי, אוסאמה, בן 19 ומוחמד, בן 7. הם חנו בחניה המקורה שלנו. החיילים התחילו לזרוק יותר ויותר רימוני הלם וגז על הבית שלנו ולמרות שסגרנו את כל החלונות הריח של הגז חדר פנימה. הבאתי בצל ואלכוהול כדי שיהיה לנו קל יותר לנשום.

אבנים במרפסת של בית משפחת עיד לאחר התקפת המתנחלים. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 10.10.20

האב, איבראהים עיד, השאיר את שני בניו בחניה המקורה כי הניח ששם הם יהיו מוגנים מהגז המדמיע והאבנים. בינתיים, חדר הגז המדמיע לחניה ואוסאמה ומוחמד שנשארו בה התקשו לנשום. אוסאמה התקשר מהחניה לאמו כדי לבקש עזרה.

בעדות שמסר ב-20.10.20 סיפר אוסאמה עיד:

אוסאמה עיד. התמונה באדיבות העד

הייתי מחוץ לבית ביחד עם אבא שלי ואחי הקטן, מוחמד, בן השבע, כשהתקשרו אלינו מהכפר ואמרו לנו שתוקפים את הבית שלנו. מייד נכנסנו לרכב ונסענו חזרה הביתה. כשהגענו ראינו כעשרה מתנחלים שתוקפים באבנים את הבית שלנו. הם יידו אבנים לעבר הכניסה. אבא שלי הכניס את הרכב לתוך החניון וביקש מאתנו להישאר שם כדי שלא ניפגע. הוא התכוון להיכנס לבית כדי לראות מה קורה עם אמא שלי והאחים שלי.

בחניון אין חלון ואין אור. הדלקתי את האור בטלפון הנייד של אבא שלי, כי הוא השאיר אותו באוטו. אני ומוחמד שמענו את הרימונים פוגעים בקירות החניון ונופלים לידו. לאט לאט הגז חדר פנימה והתקשינו לנשום. מוחמד התחיל לבכות ואמר: "אני לא רוצה למות".

אבנים בחצר בית משפחת עיד. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 10.10.20

התקשרתי לאימא שלי ואמרתי לה שאנחנו יכולים למות בתוך החניה מהגז המדמיע כי אי אפשר לפתוח את הדלת של החניון מבפנים, ושמישהו יבוא לעזור לנו. בינתיים מוחמד התעלף. לא ידעתי מה לעשות. לקחתי איזה כלי שהיה שם וניסיתי לעשות חור בקיר כדי להכניס קצת אוויר אבל לא הצלחתי, הרגשתי שאני מת. זו הפעם הראשונה שאני מרגיש ככה, שאני ממש לא יכול לנשום. אחרי חמש דקות בערך בחורים מהכפר פתחו את הדלת של החניה, הוציאו אותנו ולקחו אותנו לתחנה של מכבי האש בכפר ושם נתנו לנו חמצן.

זו הייתה התקיפה הכי אלימה שעברתי מאז שעברנו לגור בבית הזה לפני שבע שנים.

לאחר כרבע שעה התרחקו המתנחלים כמה עשרות מטרים מביתה של משפחת עיד, אך רק בסביבות השעה 21:00 הם עזבו את המקום. הם הותירו מאחוריהם חצר מלאה באבנים ופרוג'קטור שבור על גג הבית.

למחרת, ביום שבת, בסביבות השעה 17:30, הגיעו כעשרים מתנחלים לצדו המזרחי של הכפר. הפעם הם תקפו באבנים את בית משפחת זיבן, הנמצא במרחק של כ-800 מטרים מבית משפחת עיד. ארבעה מהמתנחלים ניסו להיכנס לתוך הבית, אך לאחר שהגיעו למקום כעשרים מתושבי הכפר, המתנחלים נסוגו כחמישים מטרים, לעבר בית סמוך השייך אף הוא למשפחת עיד ונמצא בשלבי בנייה. באותו הזמן הגיע למקום ג'יפ צבאי, וממנו ירדו כמה חיילים שהתחילו לירות רימוני גז מדמיע לעבר התושבים. החיילים אפשרו למתנחלים לחבל בבית ולשבור ארבעה מחלונותיו, מבלי לנסות למנוע מהם לעשות זאת.

חלונות מנופצים בבית בבנייה. התמונה באדיבות משפחת עיד

בשיר זיבן, בן 64 ואב לשלושה, סיפר על שאירע באותו היום בעדות שמסר ב-17.10.20 לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי:

בסביבות השעה 17:30, הייתי בדרך למסעדה שלי במרכז הכפר. שהבן שלי אחמד, בן 38, התקשר וסיפר לי שהמתנחלים תוקפים את הבית שלנו. חזרתי מיד הביתה וראיתי בערך עשרים מתנחלים, רובם רעולי פנים, זורקים אבנים על הבית שלנו. חניתי בחניה המקורה כדי שלא יפגעו במכונית וראיתי את אחמד רץ ממקום למקום. הוא צעק שארבעה מתנחלים מנסים להיכנס לבית. ראיתי אותם ליד השער החיצוני של הבית. אחמד החזיק במקל ואז הגיעו גם בערך עשרים תושבים מהכפר לעזור לנו. המתנחלים נבהלו והתרחקו מהבית.

הם הלכו לכיוון הבית של איבראהים עיד, שנמצא עדיין בשלבי בנייה, והתחילו לזרוק עליו אבנים. הגיע ג'יפ עם שישה חיילים מכיוון ההתנחלות גבעת רונן ונעצר במרחק של בערך 300 מטר מהתושבים. החיילים ירדו ממנו והתחילו לירות לעבר התושבים רימוני הלם וגז מדמיע. כל האוויר התמלא בגז.

הייתי בחוץ בשלב זה, הרגשתי שאני נחנק. הכל שרף לי: העיניים, הפנים, האף והגרון. הזמנתי אמבולנס אבל נכנסתי הביתה ולאחר מכן הרגשתי יותר טוב וביטלתי אותו. חששתי לאשתי ולנכדים הקטנים שלי, שסגרו את החלונות של הבית בתחילת התקיפה.

אחרי ארבעים דקות בערך המתנחלים הסתלקו ואז גם התושבים חזרו הביתה והמצב נרגע.

בזכות רשתות הברזל שהרכבנו על החלונות בגלל התקיפות החוזרות של המתנחלים לא נגרם נזק לבית שלנו, אבל בבית של השכן שעדיין בבנייה הם שברו ארבעה חלונות.

שני המקרים הללו, שכמותם מתרחשים ברחבי הגדה מדי יום, הם חלק ממציאות בלתי נסבלת ומוכרת שהפכה כבר מזמן לשגרת חייהם של פלסטינים בגדה: מציאות של אלימות, סכנה ופחד, כשמתנחלים וחיילים פועלים יחד ותוקפים פלסטינים ואת רכושם. המתנחלים והחיילים לא לבד: מאחוריהם ניצבת מערכת אכיפת החוק הישראלית – המבטיחה שהם לא יידרשו לתת את הדין על מנת שתקיפות אלה יוכלו להימשך כמעט ללא הפרעה, רק כדי לסייע למדינה להשיג את מטרותיה הבלתי חוקיות.

סרטונים אחרונים