דילוג לתוכן העיקרי

"מטעמי ביטחון"? ישראל, שוב, השחיתה אדמות חקלאיות של פלסטינים בתוך רצועת עזה

לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, בספטמבר 2000, החלה ישראל לפעול לצמצום הנוכחות הפלסטינית באזורים הצמודים לגדר המערכת המפרידה בין הרצועה לבין ישראל – רבים מהם שטחים חקלאיים. בין השאר, ישראל אס...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

"מטעמי ביטחון"? ישראל, שוב, השחיתה אדמות חקלאיות של פלסטינים בתוך רצועת עזה

לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, בספטמבר 2000, החלה ישראל לפעול לצמצום הנוכחות הפלסטינית באזורים הצמודים לגדר המערכת המפרידה בין הרצועה לבין ישראל – רבים מהם שטחים חקלאיים. בין השאר, ישראל אסרה על פלסטינים לעבד שטחים אלה והטילה איסורים גורפים על הכניסה אליהם. במהלך השנים, הצבא שינה מעת לעת את היקף השטחים שאליהם אסר על חקלאים להיכנס – לעיתים הוגבלה הגישה למרחק של 500 מטרים מהגדר, ובמקרים אחרים היא הגיעה אף ל-1,000 עד 1,500 מטרים, תלוי באזור. עם זאת, לכל אורך השנים הצבא שמר על עמימות באשר להיקפם של שטחים אלו והצבא הקפיד שלא יימסר לתושבים מידע מדויק בנושא.

אכיפת האיסור נעשתה בדרכים שונות – כולל באמצעות ירי, לעיתים קטלני, לעבר חקלאים פלסטינים שעיבדו את שדותיהם או באמצעות ריסוס השטחים הסמוכים לגבול: בין השנים 2015-2020 השמידה ישראל יבולים חקלאיים בסמוך לגבול, בעיקר באמצעות ריסוס של חומרי הדברה. על פי נתוני משרד החקלאות הפלסטיני, ישראל השמידה בשנים אלה כ-14 אלף דונם של שדות חקלאיים לאורך הגבול ו-1,402 חקלאים נפגעו. בנוסף, ישראל מבצעת כעניין שבשגרה עבודות ליישור הקרקע בתוך הרצועה, במרחק של עד מאה מטרים מהגדר.

ב-2015, לאחר "מבצע צוק איתן", סלל שלטון חמאס את "כביש ג'קר" העובר במקביל לגדר, במרחק של כ-300 ממנה והציב לאורכו עמדות קבועות. מאז מורשים החקלאים להגיע לאדמותיהם הנמצאות במרחק של עד מאה מטרים מהגדר.

דחופרים צבאיים משחיתים את גידוליו של יוסף שאהין בעסבאן אל-ג'דידה שבמרכז רצועת עזה. צילום: מות'נא א-נג'אר, 13.10.20

ב-13.10.20, בשעות הבוקר המוקדמות, ביצעה ישראל עבודות הרס שחרגו אפילו ממדיניותה השגרתית. באותו בוקר, נכנסו ארבעה דחפורים ומחפרון דרך שער בגדר המערכת, מזרחית לעיירה ח'וזאעה, והשחיתו אדמות חקלאיות הנמצאות במרחק של כ-150 מטרים מערבית לגדר. במהלך העבודות השגיחו עליהן מצדה הישראלי של הגדר חיילים בטנקים ובג'יפים צבאיים. לפי משרד החקלאות הפלסטיני ברצועת עזה, הצבא השחית באותו בוקר, בסך הכל, 25 דונמים של גידולי פטרוזיליה, שמיר, קישואים, במיה וחצילים וכן הסב נזק לרשתות מים ששימשו להשקייתם ולהשקיית יותר מ-20 דונם נוספים של קרקע. בכך פגעו בפרנסתם של 13 משפחות, המונות ביחד כ-90 בני אדם, מחציתם קטינים.

פעולות ההרס האלו אינן חוקיות על פי הוראות המשפט הבינלאומי, האוסר על הריסת רכוש פרטי אלא בנסיבות חריגות ביותר – שאינן מתקיימות כאן. אך מעבר לכך, הן חושפות עד כמה טענתה של ישראל כי רצועת עזה היא "ישות מדינית עוינת" נפרדת - מופרכת. ישראל מבססת על טענה זו את התנערותה מכל אחריות לחייהם ולרווחתם של תושבי הרצועה ואת התעלמותה הגורפת מהמציאות הנוראית שמדיניותה שלה יצרה שם. ואולם ההתנהלות המוצגת כאן – רק דוגמה אחת מיני רבות – מבהירה כיצד ישראל ממשיכה לשלוט ברצועה: היא מרשה לעצמה להיכנס לרצועה בכל עת שתחפוץ, להרוס את כל מה שתחשוק, ולהכריע מי מתושבי הרצועה יוכל לעבד איזה שטח. כל עוד לא תשנה ישראל את מדיניותה ברצועה – ובכלל זה את מדיניות המצור אותה היא מיישמת מזה למעלה מ-14 שנים – היא לא תוכל להמשיך ולהסתתר מאחורי טענות שווא כאלה.

להלן עדויות שגבו תחקירני בצלם מהחקלאים שישראל השמידה את גידוליהם ופגעה במקור הפרנסה היחיד שלהם:

בני משפחת אבו טעימה אוספים מה שנותר מרשת ההשקיה שלהם. צילום: מות'נא א-נג'אר, 13.10.20

איסמאעיל אבו טעימה, בן 39, נשוי ואב לשבעה, תושב עבסאן החדש, סיפר בעדות שמסר ב-13.10.20 לתחקרין בצלם ח'אלד אל-עזאייזה:

לפני שש שנים אני ושני האחים שלי, פואאד, אב לחמישה וחוסאם, אב לארבעה, שכרנו קרקע בשטח של עשרה דונם ממזרח לעבסאן החדשה. עיבוד הקרקע הזאת הוא מקור הפרנסה היחיד שלנו. האדמה נמצאת ליד שער אל-פראחין, במרחק של כמאה מטר מגדר המערכת.

לפני 2014 שכרנו קרקעות אחרות, שהגיעו עד לגבול. באותה תקופה הצבא אסר עלינו להגיע עד למרחק של 500 מטרים מהגבול, אז חלק ניכר מהקרקע לא יכולנו לעבד. אחרי המלחמה של 2014 השטח האסור צומצם ל-100 מטרים מהגדר, אז עכשיו אפשר לעבד יותר קרקע. כמובן שכשיש ירי רקטות על ישראל או תגובה ישראלית אנחנו נזהרים לא להיכנס לשם.

גידלנו בקרקע הזאת קישואים ותרד ולפני כשישה חודשים זרענו בה פטרוזיליה, שהייתה עכשיו כמעט מוכנה לקציר. היום, בסביבות השעה 6:00 בבוקר, הגעתי לקרקע והתחלתי לעבוד בה עם כמה פועלים. הפעלתי את מערכת הטפטפוף כדי להשקות את הגידולים.

בסביבות השעה 8:45 ראיתי ארבעה דחפורים ישראלים וטרקטור גדול מגיעים מדרום, מכיוון ח'וזאעה. הם היו בתוך השטח הפלסטיני. הם ביצעו עבודות חישוף לאורך הגבול, וכמה ג'יפים צבאיים עמדו בצד הישראלי של הגדר והסתכלו. הם לא ירו.

הצנרת ההרוסה באדמתו של איסמאעיל אבו טעימה. התמונה באדיבות העד

הדחפורים הגיעו לאדמה שלי ונסעו על שדה הפטרוזיליה. בנוסף, הם השחיתו את רשת ההשקיה. בסך הכל הם הרסו שדות בשטח של ארבעה דונם והשחיתו את רשתות המים בשישה דונם. סך הכל זה לקח להם בערך חצי שעה.

כשראיתי את מה שהם עושים הרגשתי חוסר אונים מוחלט מול הכלים האדירים שהרסו את היבול שלי. פשוט עמדתי שם באדמה והסתכלתי על ההשקעה שלי יורדת לטמיון מול העיניים שלי. השקעתי ביבול הזה בערך שישה חודשי עבודה והוצאתי כסף בתקווה למכור אותו ולהתפרנס מזה.

יש לנו עוד בערך מאה דונם של קרקע חקלאית ליד החלקה הזאת, שגם בהם אנחנו מגדלים קישואים, תרד ופטרוזיליה. למרבה המזל הדחפורים לא פגעו בהם.

בתור חקלאי שמעבד קרקעות באזור הגבול אני סובל הרבה מהתנכלויות של צבא הכיבוש. בינואר פברואר בשנה שעברה המטוסים שלהם ריססו את האדמה שלי בחומרי הדברה. הם הרסו לי שדות תרד בשטח של שלושים דונם ששתלתי בערך חודשיים לפני כן והיבול היה כמעט מוכן לקציר ולמכירה. זה היה הפסד גדול של מאמץ וכסף שהשקעתי. חיילים ישראלים גם יורים לעברנו לפעמים. בפעם האחרונה זה קרה רק לפני יומיים - הם ירו לעברנו בשעה 7:00 בבוקר. זה היה יום ערפילי ופתאום הגיעו ג'יפים צבאיים והחיילים ירו גם צרורות וגם ירי מקוטע. אני והפועלים נאלצנו לעזוב את האדמה ולחזור רק אחרי שהג'יפים הצבאיים הסתלקו.

עכשיו אני מאוד מודאג. אני מפחד שהדחפורים יחזרו ויהרסו את שאר הגידולים. אני גם מפחד ששלטונות הכיבוש שוב ירססו חומרי הדברה על הגידולים שלנו. החורף מתקרב והם מרססים כמעט כל שנה בחורף לאורך כל הגבול.

דחפורים משחיתים את גידוליו של יוסף שאהין. צילום: מות'נא א-נג'אר, 13.10.20

יוסף שאהין, בן 44, נשוי ואב לחמישה, תושב עבסאן אל-ג'דידה (א-סר'ירה), סיפר בעדות שמסר ב-13.10.20 לתחקרין בצלם ח'אלד אל-עזאייזה:

אני חקלאי כבר יותר מעשרים שנה. יש לי חלקת אדמה בשטח של עשרים דונם מזרחית לעבסאן אל-ג'דידה, במרחק של מאה מטרים בערך מגדר המערכת. בתחילת אוגוסט שתלתי חצילים בכל השטח.

ביום שלישי, 13.10.20, התחלתי את העבודה בקרקע בשעה שבע בבוקר. היו איתי כ-12 פועלים שעזרו לי לקטוף את החצילים. זו הייתה הפעם השנייה שאנחנו קוטפים את הפרי השנה.

בשעה 09:45 בערך הגיעו שלושה דחפורים מדרום, מכיוון היישוב ח'וזאעה. הדחפורים נסעו בתוך השטח הפלסטיני וגרפו את האדמות לאורך הגבול. ג'יפים צבאיים השגיחו עליהם מרחוק מהצד הישראלי. בנוסף, שני טנקים התמקמו במכשולי עפר מאחורי גדר המערכת. חשבתי שמדובר בפעולת חישוף רגילה, כמו שהם תמיד עושים לאורך הגדר, אדמות שבמרחק של עד מאה מטר ממנה. לא חשבתי שהדחפורים יגיעו אלינו. הופתעתי כששניים מהם בכל זאת התקדמו ונכנסו לקרקע שלי. הם גרפו את החלקים המזרחיים של הקרקע, הרסו חלק מיבול החצילים, השחיתו את מערכת הטפטוף והרסו את קווי המים הראשיים שמזינים אותה.

ניסיתי לחסום אותם בגוף שלי אבל ראיתי שהם לא עוצרים אז זזתי והם המשיכו ולהשחית את הקרקע שלי, בלי סיבה. זה נמשך בערך עשרים דקות. הם גרפו בסך הכל ארבעה דונם של חצילים, והשחיתו את רשתות המים בעשרה דונם.

עמדתי שם כועס ועצוב. מול העיניים שלי הם הרסו את מקור הפרנסה היחיד שלי. שילמתי על השתילים בערך 13,000 ש"ח, והוצאתי עוד הרבה כסף על חומרי הדברה, פועלים, עלויות ריסוס, דשנים והשקיה. כל ההוצאות האלה הן עדיין חובות שרובצים עלי, אלה כספים שאני צריך לשלם לבעלי עסקים אחרי קטיפת הפרי ומכירת היבולים. אבל עכשיו, בגלל שהרסו לי את השדות, אני לא אוכל לפרוע את החובות שלי. אני מאוד מודאג ולא יודע מה לעשות.

מאוחר יותר שמעתי מהפועלים שהשחיתו גם את הקרקע של שכן שלי, אסמאעיל אבו טעימה. מעשי ההרס של כוחות הכיבוש לא מוגבלים רק לגריפה. כל שנה, מטוסי הכיבוש מרססים חומרים קותלי עשבים לאורך הגבול. בשנה שעברה המטוסים ריססו בחודשים דצמבר-ינואר והשחיתו לי בערך עשרים דונם של גידולי תרד שעמדו להבשיל. הפסדתי אז הרבה כסף. כל היבול ירד לטמיון ולא יכולתי למכור אותו.

זאהר סמור, בן 30, נשוי ואב לחמישה, תושב בני סוהילה, סיפר בעדות שמסר ב-8.11.20 לתחקרין בצלם, מוחמד סבאח:

אני עובד בחקלאות מגיל 14. אבא שלי זכרונו לברכה, שכר אדמות ליד הגבול, שתל בהן ומכר את היבול. לאחר מותו המשכתי לשכור חלקות אדמה ולעבד אותן. היום אני שוכר 23 דונם באזור עבסאן אל-ג'דידה (א-סר'ירה), בהן אני מגדל שמיר, תרד, ארגולה ופטרזוליה ומוכר את היבול בשווקים של ח'אן יונס והעיר עזה.

אני מטפל באדמה, מנקה, מרסס ומשקה בכדי שהיבול יהיה באיכות טובה. אני מגיע כל בוקר לאדמה בין השעה 7:00 ו-8:00, מעשב, מרסס בסביבות השעה 10:00, כשעדיין לא מאוד חם, ואחר הצהריים קוטף את היבול שהבשיל. האדמות שאני מעבד הן במרחק של 250 מטרים מהגבול, ואנחנו לא נשארים בקרקע אחרי השקיעה כי האזור מסוכן.

אנחנו סובלים שוב ושוב מהפרעות של הצבא הישראלי: גריפת קרקעות, ירי, וריסוס קוטלי עשבים. בשנה האחרונה איבדתי יותר מעשרה דונם של גידולי תרד בגלל הריסוס. הפסדתי את כל היבול וגם נאלצתי לנקות את כל האדמה, לזרוק את הכל ולשתול מחדש. הפסדתי את הרווח על היבול והייתי צריך לבזבז הרבה שעות עבודה.

ב-13.10.20, נכנסו דחפורים דרך שער אל-פראחין בגדר המערכת והתחילו לגרוף את הקרקע. בהתחלה חשבתי שהם יגרפו רק את האזור שצמוד לגדר, אז הלכתי להכין לי כוס קפה עד שהם ייגמרו את העבודות שלהם. אחרי רבע שעה בערך חזרתי וגיליתי שהדחפורים הרסו בערך חמישה דונם של שדות פטרוזיליה באדמה שלי והרסו את רשת ההשקיה. הייתי בהלם ולא האמנתי למה שראיתי. אני לא מבין למה הם עשו את זה ולמי זה מפריע. שתלתי גידולים נמוכים בכוונה בגלל הקרבה לגבול, אז למה השמידו לי את הכל? הפסדתי אלפי שקלים.

בינתיים אני מחכה למכור את התרד, כדי להרוויח קצת כסף ואז אוכל לחזור ולטפל במה שהוחרב.

אנחנו החקלאים עובדים קשה כל השנה באדמות שלנו, ואז מגיעים הדחפורים ובכמה דקות הורסים הכל. זו הפרנסה שלנו. אין לנו עבודה אחרת או מקור פרנסה אחר לנו ולמשפחות שלנו. אנחנו עובדים במקום מסוכן: פעם ירי, פעם ריסוס, ולמרות זאת אנחנו ממשיכים לעבוד ולטפל באדמות שלנו כי אין לנו ברירה אחרת. גם ככה המצב הכלכלי ברצועת עזה קשה מאוד.

הנזק בשדה החצילים של יוסף שאהין. הצילום באדיבות העד

חיידר אבו סבת, בן 45, נשוי ואב לשמונה, תושב אל-קרארה, סיפר בעדות שמסר ב-7.11.20 לתחקירנית בצלם אולפת אל-כרוד:

אני עובד בחקלאות מאז שאני ילד. יש לי חלקת אדמה של שלושה דונם מזרחית לעיירה אל-קרארה בח'אן יונס, ששתלתי בה במיה. היא נמצאת במרחק של כ-150 מטר מהגדר. כל בוקר, בסביבות השעה 5:00, אני הולך לקרקע. לפעמים כשיש ערפל אני מגיע רק בשבע, בגלל שאני מפחד מירי של הצבא הישראלי. ב-12:00 אני חוזר הביתה להפסקת צהרים ואם צריך חוזר שוב אחר-כך להמשיך את העבודה. גם אשתי, היאם בת 44, עובדת אתי באדמה וגם הילדים שלנו.

הצבא הישראלי כבר גרף את הקרקע שלי בעבר. בשנת 2008 למשל היו לי שם עצי זית, אבל הצבא הישראלי גרף את כל העצים בגלל הגובה שלהם והקרבה לגדר המערכת. ומאז אני מגדל באדמה ירקות "נמוכים" כמו במיה, קישואים, אפונה, פול ועוד. למרות שבכל פעם שאנחנו יוצאים לאדמה אני חושש לעצמי ולמשפחה שלי, אין לנו ברירה אלא לעבד את הקרקע כי זה מקור הפרנסה היחיד שלנו.

ב- 12.10.20 הלכתי כרגיל לאדמה עם בני המשפחה שלי. בצהריים חזרנו הביתה לנוח, ובאותו יום לא חזרנו שוב לחלקה. למחרת יצאתי לשם בבוקר בסביבות השעה 6:00, וכשהגעתי לאדמה גיליתי שדחפורים גרפו חלק ממנה - שני דונם של במיה ורשת השקיה. התקשרתי למשרד החקלאות לדווח להם. הפסדתי משהו כמו 2,000 דולר. בכסף הזה אני בדרך כלל קונה את כל מה שצריך, מכלים, שתילים ודשן. בגלל שהקרקע הייתה רטובה, הדחפורים יצרו בה בורות, ועכשיו תידרש הרבה מאוד עבודה כדי ליישר אותה בחזרה ולשתול מחדש.

שאלוהים יפצה אותי על האדמה שלי ועל הכסף שהפסדתי. אני מקווה שאצליח להחזיר את הקרקע למצב שבו הייתה.

הסרטון צולם על-ידי 

סרטונים אחרונים