דילוג לתוכן העיקרי

יוני 2019: עוד חודש של שגרת אלימות מתנחלים, בגיבוי מלא של הצבא

במהלך חודש יוני 2019 מתנחלים פגעו ברכושם של פלסטינים בעשרה כפרים לפחות בגדה המערבית, שרפו בהם כ-1,800 עצים ועשרות דונם של שדות דגנים, עקרו יותר מ-700 שתילי ירקות והשחיתו לפחות 55 כלי-רכב ...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

יוני 2019: עוד חודש של שגרת אלימות מתנחלים, בגיבוי מלא של הצבא

במהלך חודש יוני 2019 מתנחלים פגעו ברכושם של פלסטינים בעשרה כפרים לפחות בגדה המערבית, שרפו בהם כ-1,800 עצים ועשרות דונם של שדות דגנים, עקרו יותר מ-700 שתילי ירקות והשחיתו לפחות 55 כלי-רכב וריססו סיסמאות על מבנים.

במחוז שכם, מתנחלים יידו אבנים על בית משפחה בכפר יאסוף, ניפצו את החלונות וניקבו את צמיגי מכוניתה. בכפר ג'אלוד, מתנחלים שרפו יותר מאלף עצים באדמותיהם של 21 חקלאים ויידו אבנים על בית הספר. בכפר מאדמא מתנחלים הציתו אש באדמות החקלאיות וזו התפשטה לאדמות הכפר בורין וכילתה כ-180 עצים פרי. בכפר עינבוס ניקבו מתנחלים את צמיגיהם של שלושה כלי רכב וריססו גרפיטי על המסגד.

במחוז רמאללה, מתנחלים ניקבו את צמיגיהם של 22 כלי רכב בכפרים ביתין, סינג'ל וכפר מאלכ. בכפר בורקה, מתנחלים הציתו אש בשדות ושרפו כמאתיים עצי זית ופרי. בכפר אל-מור'ייר מתנחלים שרפו כחמישים דונם של שדות חיטה וחציר וכ-370 עצי זית.

במחוז סלפית, מתנחלים ניקבו את צמיגיהם של 23 כלי רכב בכפר דיר איסתיא וריססו סיסמאות על רבים מהבתים.

במחוז בית לחם, מתנחלים השחיתו ציוד חקלאי בכפר ואדי פוכין ועקרו יותר מ-700 שתילים וארבעה עצי זית.

מעשי אלימות אלה, הנעשים בגיבוי הצבא, חוזרים על עצמם מדי חודש מזה שנים. מאז הושלמה העבודה על התחקיר הנוכחי כבר החל בצלם בתחקורם של שישה מקרים חדשים שאירעו במהלך יולי 2019 . שיגרה ידועה וקבועה זו אינה גזירה משמיים אלא חלק מהמדיניות של ישראל בגדה המערבית, המשרתת את האינטרסים של המדינה. מדיניות זו חותרת לצמצום העיבוד החקלאי הפלסטיני ולהעברה הדרגתית של השטחים שנזנחו בשל החשש ממעשי האלימות – לידי המתנחלים. כחלק ממדיניות זאת, ועל מנת לאפשר את מעשי האלימות, נמנעות הרשויות כמעט לחלוטין מחקירה של הפשעים, והסיכוי שהפורעים יענשו על מעשים אלה אפסי. עובדה זו ידועה היטב למתנחלים, כמו גם לפלסטינים – שנותרים חסרי הגנה.

להלן פירוט של חלק ממעשי האלימות שבוצעו בחודש האחרון:

מחוז שכם 

חלונות מנופצים במכונתה של משפחת איעבייה בכפר יאסוף. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 9.6.19

יאסוף, 5.6.19: מתנחלים יידו אבנים על בית משפחה והשחיתו את מכוניתה (תיעוד וידיאו לעיל)

הכפר יאסוף מוקף בארבע התנחלויות שהוקמו במרחק הנע בין 600 מטר ל-2 קילומטרים מבתי הכפר. בבוקר יום רביעי ה-5.6.19, בסביבות השעה 10:30, תועדו כ-15 מתנחלים במצלמות אבטחה כשהם תוקפים באבנים את בית משפחת איעבייה, בשכונה המזרחית של הכפר. המתנחלים ניפצו את אחד החלונות ואת זגוגית דלת הכניסה. בנוסף הם ניפצו את כל שמשותיה של המכונית המשפחתית, את פנסיה ואת המראות שלה, ניקבו את ארבעת צמיגיה וגרמו נזק לשלדתה. תוך כדי כך ניגשו חלק מהמתנחלים לחלקת אדמה שמול הבית והציתו בה אש, אך תושבי הכפר שהגיעו למקום כיבו אותה בטרם הספיקה להתפשט.

במהלך התקיפה היו איבראהים איעבייה, בן 30, אשתו סאג'דה, בת 20, ובתם בת החודשיים בבית והמתינו לביקור של קרובי משפחה לרגל חג אל-פיטר.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב-10.6.19 סיפר איבראהים איעבייה:

איבראהים איעבייה עם בתו התינוקת. צילום: התמונה באדיבות המשפחה

ב-5.6.19 בסביבות 10:30, בזמן שחיכינו לקרובי משפחה של אשתי שהיו אמורים להגיע לביקור, שמעתי קולות חזקים מבחוץ, וזה לא משהו רגיל בשכונה שלנו. הייתי עם התינוקת על הידיים. הסתכלתי על המסך של מצלמת האבטחה וראיתי ליד הבית מתנחלים, רובם רעולי פנים, וחלק מהם פינצ'רו את הגלגלים של המכונית שלי. הייתי המום ממה שראיתי. העברתי מיד את התינוקת לאשתי ואמרתי לה להישאר בסלון רחוק מהחלונות. הלכתי לדלת הכניסה ווידאתי שהיא נעולה.

בינתיים המתנחלים התחילו לזרוק אבנים על הבית והמכונית. שמעתי זכוכיות מתנפצות. עליתי על הגג ומשם ראיתי שיש יותר מ-15 מתנחלים. התקשרתי לאחי נידאל שגר בכפר ויש לו אוטו. ביקשתי ממנו להגיע ולהודיע לכולם בכפר שמתנחלים תוקפים את הבית שלי. פחדתי שהם יציתו את הבית או את המכונית, כי כבר ראיתי אש בוערת בחלקת אדמה מול הבית. צעקתי גם לשכנים שיבואו לעזור לי, וכשכמה מהם הגיעו המתנחלים ברחו מיד. ירדתי מהגג כדי לראות מה שלום אישתי והתינוקת שלנו ולוודא שלא פגעו בהן אבנים. הזכוכית של דלת הבית נשברה לגמרי. במכונית שלי לא נשארה אפילו שמשה אחת שלמה, אפילו את הפנסים האחוריים הם שברו. הם גרמו נזק גם לגוף הרכב ולשתי המראות.

אבנים על מפתן בית משפחת איעבייה ביאסוף, 9.6.19. הצילום באדיבות המשפחה

הודעתי לראש המועצה של הכפר, ובערך ב-12:00 הגיעו כמה ג'יפים של הצבא, רכב משטרה ישראלי ורכב של הקישור הישראלי. בכל זאת אני לא הולך להגיש תלונה, כי זה יהיה רק מעשה סמלי, הרשויות הישראליות לא יעשו איתה שום דבר.

הדבר היחיד שאני רוצה עכשיו הוא חומה מסביב לבית שלנו, כדי שהמתנחלים לא יוכלו להגיע אליו. מאז האירוע אנחנו בחרדה, לא מצליחים לישון, לא בלילה ולא ביום. אנחנו מפחדים כי המתנחלים יכולים לחזור בכל רגע. אחרי החג איך אוכל להשאיר את אשתי והבת שלי לבדן בבית? הן יהיו בסכנה. אשתי לא מוכנה אפילו לחשוב על זה שהיא תישאר לבד בבית. אני אצטרך לקחת אותן לבית של ההורים שלה או של ההורים שלי ולהחזיר אותן כשאסיים לעבוד. איזה חיים אלה? עד מתי נמשיך ככה?

מטע זיתים ששרפו מתנחלים בג'אלוד. צילום: מחמוד מוחמד, 5.6.19

ג'אלוד, 5.6.19: מתנחלים שרפו יותר מאלף עצים ויידו אבנים על בית הספר (תיעוד וידיאו לעיל)

בסביבותיו של הכפר ג'אלוד הוקמו שש התנחלויות, במרחק הנע בין 500 מטר ל-2.5 קילומטר מבתי הכפר. ביום רביעי, 5.6.19, בסביבות השעה 10:30, תועדו במצלמות אבטחה כעשרה מתנחלים רעולי פנים שיידו אבנים על בית הספר שבדרום הכפר וחלקם אף נכנסו לחצרו. חמישה נערים שהיו בחצר באותה עת הספיקו לברוח מהמקום בטרם נכנסו המתנחלים. חלונות בית הספר מוגנים ברשתות ברזל, למעט חלונות הקפיטריה ולכן הצליחו המתנחלים לשבור שניים מהם. לאחר מכן עברו המתנחלים למטע זיתים שמול בית הספר, הציתו אותו ושרפו יותר מאלף עצים השייכים לתושבי הכפר. לאחר מכן נכנסו המתנחלים למכונית שהמתינה להם בצד הכביש ונסעו לכיוון נקודת ההתנחלות עדי עד.

מאחר והצבא אוסר על כניסת פלסטינים לרוב השטח שבו התפשטה השריפה למעט בימים קצובים פעמיים בשנה, וגם אז, רק בכפוף לתיאום עם המת"ק הישראלי, לא יכלו צוותי כיבוי פלסטינים לכבותה. מספר כבאיות ישראליות שהוזעקו למקום עמדו בצד מבלי לנקוף אצבע והחלו בכיבוי השריפה רק בסביבות השעה 13:00, כשהאש התפשטה לשטחים שמעבדים המתנחלים. בשלב זה הוזעקו למקום גם שני מסוקי כיבוי ישראלים, ובסביבות השעה 17:00 כובתה השריפה. האש שהציתו המתנחלים כילתה יותר מאלף עצי זית ופירות אחרים שהיו בבעלות 21 חקלאים, וכן דונם אחד של חיטה.

להלן כמה מהעדויות שמסרו תושבי ג'אלוד לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי:

אחמד מוחמד ואיוב אל-פהיידאת, בני 15. צילום: סלמא א-דיבעי, 10.6.19

אחמד מוחמד, בן 15, ששיחק עם חבריו בחצר בית הספר, סיפר בעדות שמסר ב-10.6.19 כיצד הותקפו באבנים:

ביום הראשון של עיד אל-פיטר אני ושני בני הדודים שלי הסתובבנו במרכז העיר וקנינו ממתקים ושתייה במכולת. פגשנו שם את אחד החברים שלי ואת אח שלו והלכנו ביחד לבית הספר כדי לשחק במגרש, שהוא המגרש היחיד בכפר שלנו. ישבנו על המדרגות בקומת הכניסה, דיברנו ואכלנו והחבר שלי השמיע שירים בטלפון שלו. פתאום נפלו קרוב אלינו אבנים, ואחת מהן נפלה ממש לידי וכמעט פגעה בי. זרקתי את הממתקים והשתיה וברחתי מהר. ראיתי כמה אנשים והבנתי שהם מתנחלים כי הם היו רעולי פנים. צעקתי "אלה מתנחלים. תברחו!" הם עדיין זרקו עלינו אבנים, ורצנו, כל אחד לכיוון אחר. טיפסתי על הגדר וקפצתי. פחדתי לצאת מהשער הראשי כי חשבתי שאולי המתנחלים יבואו משם. רצתי מהר להזעיק עזרה ובדרך עצרתי מישהו מהכפר שעבר בכביש במכונית שלו. סיפרתי לו מה שקרה וביקשתי שיודיע לכולם.

חזרתי בזהירות לכיוון בית הספר, כדי לברר מה קרה עם החברים שלי. ראיתי שני מתנחלים בשדה שמול בית הספר, אחד מהם שפך נוזל על האדמה והשני הבעיר אש עם מצית, והתחילה שם שריפה. האש התפשטה מהר מאוד. אחר כך מצאתי את שאר החברים שלי. איוב סיפר לי שהוא התחבא מאחורי הקפיטריה, אבל ברח כי המתנחלים נכנסו לשטח בית הספר. בקושי הוא קפץ מעל הגדר של בית הספר.

חזרתי הביתה ולא האמנתי למה שקרה. הכל קרה כל כך מהר. אנחנו הולכים לשם כל יום, אבל זו הפעם הראשונה שבה קורה לנו דבר כזה, ועוד לאור יום. מאז אותו אירוע לא הלכנו לבלות בחצר של בית הספר, כי אנחנו לא מרגישים בטוחים שם. אנחנו מפחדים שהמתנחלים יחזרו בכל רגע. עכשיו למרות שכבר התחיל החופש הגדול, אני נשאר כל היום בבית, ורק בסוף היום נפגש עם החברים שלי במרכז הכפר, וכולנו חוזרים הביתה לפני שמחשיך. הכפר שלנו קטן, ואין לנו מקום אחר לבלות בו או לשחק כדורגל.

מחמוד מוחמד, בן 27, נשוי ואב לשניים, הוא בעליה של קרקע בשטח של 80 דונם בשיתוף עם אחיו. מטעי הזיתים של האחים מוחמד מתחילים במרחק של כ-300 מטר מבית הספר ומשתרעים עד לנקודת ההתנחלות אחיה, והם כללו יותר מ-800 עצי זית, שכ-250 מהם נשרפו.

בעדות שמסר ב-11.6.19 סיפר מחמוד מוחמד:

מחמוד מוחמד. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 11.6.19

ביום הראשון של חג אל-פיטר, 5.6.19 בשעה 10:35, חבר שלי מהכפר התקשר ואמר לי שהמתנחלים תוקפים כמה נערים בבית הספר ושורפים את האדמות שם. הגעתי לשם עם שלושה מהאחים שלי והרביעי הצטרף בהמשך. כשהגענו ראיתי את השריפה באדמות שלנו ובאדמות שלידן, וכלי-רכב של מתנחלים עומדים בכביש הביטחון של נקודת ההתנחלות אחיה. אח שלי מוחמד התקשר למכבי האש הפלסטיניים ואני התקשרתי למרכז התיאום והקישור הישראלי וביקשתי שישלחו כבאית. האיש במרכז התיאום שאל אותי כמה עצים בוערים ועניתי שאני לא יכול להעריך ושיש כמה אזורים שעולים באש. האחים שלי ניסו לכבות את האש עם ענפים של עצים ועוד כמה תושבים מהכפר הגיעו כדי לעזור.

הכבאיות הישראליות הגיעו ב-11:20 אבל הן חנו ליד ההתנחלות ולא עזרו. ב-12:30 חשבנו שהצלחנו להשתלט על האש, אבל אחר-כך היא שוב התפשטה והיא הגיעה לאדמה שליד האדמה שלנו, שהמתנחלים השתלטו עליה לפני עשרים שנה. בשעה 13:00 הגיעו שני מסוקים ישראלים שכיבו את האש שהתפשטה ליד ההתנחלות שבות רחל, במרחק של 400 מטר מהאדמה שלנו.

הכבאיות הישראליות והמסוקים התחילו לכבות את האש רק כשהיא הגיעה לאדמות שליד ההתנחלויות. נשרפו בערך 250 עצים באדמה שלי ושל האחים שלי, ועוד 250 עצים בחלקות שליד, ששייכות לשבע מהדודות שלי. הם הפכו את החג שלנו ליום נוראי. במקום לקבל אורחים ולבקר בני משפחה שכחנו בכלל שיש חג. חזרנו הביתה, בסביבות 17:00. לאחי מוחמד היו כמה כוויות ולי היה כאב ראש חזק מאוד. אני לא יכול לשכוח את הפנים של אמא שלי, שהייתה מותשת מרוב דאגה. היא אמרה שעל הכול אפשר לקבל פיצוי, אבל שום דבר לא יפצה עלינו. היא פחדה שהיא תאבד אותנו.

הכפר מאדמא ומעליו השטחים שהוצתו. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 26.6.19

מאדמא ובורין, 19.6.19: מתנחלים שרפו כ-180 ושדות חקלאיים

הכפר בורין שוכן במרחק של כ-600 מטר מזרחית לכפר מאדמא, ומוקף בשבע התנחלויות שהוקמו במרחק של 600 מטר ועד 4.5 קילומטר מבתי הכפר. ביום 19.6.19, לפני הצהריים, ראו תושבים במאדמא כ-15 מתנחלים מציתים שדות בדרום הכפר. האש כילתה 28 מעציהם של שני חקלאים ואז התפשטה מזרחה לאדמות בורין שם כילתה 150 עצים השייכים לשלושה חקלאים.

הצבא אוסר על בעלי הקרקע להגיע לרוב השטחים שעלו באש למעט פעמיים בשנה לימים ספורים, בכפוף לתיאום. כעשרה חיילים שנכחו באזור ירו לעבר התושבים אש חיה ורימוני גז מדמיע ומנעו מהם לכבות את האש. רכז הביטחון של ההתנחלות יצהר, שעמד לצד החיילים ירה גם הוא אש חיה לעבר התושבים. למרבה המזל לא נפגע איש והתושבים, שסירבו לעזוב את אדמותיהם, הצליחו בסופו של דבר לכבות את האש.

סעאדה זיאדה, בן 46, נשוי ואב לארבעה, תושב הכפר מאדמא, הוא בעליה של חלקה בשטח של חצי דונם באזור שנשרף, במרחק של 500 מטר מבתי הכפר וכקילומטר מההתנחלות יצהר. האש כילתה 18 עצים בשטחו, ובהם עצי זית, שקד, תאנה וכן גפנים ושדות זעתר וקישואים.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, ב-26.6.19 סיפר זיאדה:

סעאדה זיאדה. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 26.6.19

לפני 15 שנה אשתי ירשה את חלקת האדמה הזו מאבא שלה. זו היתה אדמת בור, מלאה בקוצים ובעשבים. טיפלתי בה, סיקלתי את האבנים וניכשתי את העשבים. זה לקח לי שנה בערך. הלכנו לאדמה כל יום עם הילדים, אחרי העבודה שלי בתור שרת בבית ספר. בילינו שם את רוב הזמן הפנוי שלנו. אני אוהב את האדמה ושמח לעבוד בחקלאות. נטעתי בה עצי זית, שקדים ותאנים. גידלתי גם קישואים וזעתר בשדות והייתי מאושר מאוד. העבודה באדמה נותנת לך שקט נפשי ונחת.

כל זה נמשך עד ליום רביעי, 19.6.19, כששמעתי קריאות ברמקול של המסגד בכפר להגיע לאדמות ולהגן עליהן מפני המתנחלים. עליתי על גג הבית שלי וראיתי את הלהבות שעולות מכיוון דרום, ובערך 15 מתנחלים שהיו בדרך בחזרה להתנחלות. היו גם כ-10-8 חיילים וכמה תושבים שניסו לכבות את האש בכוחות עצמם.

יצאתי מהר לאדמה, וכשהגעתי, קפאתי במקום, לא יכולתי להאמין למראה עיני. הלהבות היו עצומות, והעשן מילא את השמיים. לא ידעתי מה לעשות מול זה. העצים נשרפו לגמרי, לא נשאר מהם כלום. האדמה שלנו הפכה לסיוט מעורר חלחלה, כמו עיר רפאים. הם הרגו בה כל דבר יפה. שמתי לב שיחד עם החיילים היו גם שומר ההתנחלות ועוד מתנחל. החיילים ירו כמה יריות, לפעמים באוויר ולפעמים לכיוון התושבים, והשליכו רימוני גז מדמיע. אפילו שומר ההתנחלות ירה אש חיה לפחות עשר פעמים. האש התפשטה מהאדמות שלנו לאדמות הכפר בורין. תושבים מהכפר המשיכו לכבות את האש למרות שירו עליהם, ואחרי שלוש שעות הם הצליחו להשתלט עליה.

אחר-כך חזרתי הביתה בלב שבור על האדמה שעבדתי בה 15 שנה, והכל נעלם כלא היה כהרף עין.

אחרי כמה שעות חזרתי לאדמה והשקתי את עצי הזית עם מכלי מים, בתקווה שהם יחזרו לחיים ויצמיחו עלים חדשים. מאז השריפה אני משקה אותם כל יום בניסיון להציל את מה שניתן. היום גם חרשתי את האדמה, כי אני לעולם לא אוותר על האדמה שלי.

מחוז רמאללה

סיסמאות שריססו מתנחלים על קירות המסגד בכפר מאלכ. צילום: איאד חדאד, בצלם, 17.6.19

כפר מאלכ, 17.6.19: מתנחלים ריססו כתובות על מסגד הכפר וניקבו את כל צמיגיהם של חמישה כלי-רכב (תיעוד וידיאו לעיל)

ב-17.6.19, בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר, תועדו כמה מתנחלים במצלמת אבטחה כשהם מגיעים לחלקו הדרומי של כפר מאלכ. המתנחלים ריססו על קירות מסגד הכפר את הכתובות "על יהודה ושומרון תהיה מלחמה" ו-"כשמפנים יהודים אנחנו ערים" וניקבו את צמיגיהם של חמישה כלי-רכב שחנו ברחוב הסמוך, שלושה מהם בבעלות משפחה אחת. ההתנחלות הסמוכה ביותר לכפר, כוכב השחר, נמצאת במרחק של כארבעה קילומטר מדרום-מזרח לו ובינה לבין הכפר ישנו בסיס צבאי.

זכי קרטום ליד המכוניות שצמיגיהן נוקבו. צילום: איאד חדאד, בצלם, 17.6.19

זכי קרטום, בן 33, נשוי ואב לשישה, תושב שכונת א-תרביעה, בעליהם של שלושה מכלי הרכב, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-17.6.19:

מה שקרה מטריד מאוד, במיוחד בגלל שהשכונה שלנו מרוחקת ממקומות חיכוך עם מתנחלים. זה שיבש לי את החיים שלי והפריע לעבודה שלי כי אני עוסק במסחר. עכשיו אני חושש לעתיד. אם הם הצליחו להגיע עד למסגד ולכלי-הרכב שלנו מי יודע מה עוד הם עלולים לעשות? הם פגעו בביטחון שלנו וכל זה קורה בלי שום דין וחשבון או ומעקב מצד הרשויות הישראליות. בגלל זה אני חושב שאין טעם להגיש תלונה, הרי התוצאה ידועה מראש: סגירת התיק.

מטע ששרפו מתנחלים בבורקה. צילום: איאד חדאד, בצלם, 17.6.19

הכפרים בורקה וביתין, 17.6.19: מתנחלים הציתו שריפה שכילתה כ-200 עצי פרי והתפשטה גם בשדות בור

לפני כעשר שנים הקימו מתנחלים אוהל במרחק של כ-500 מטרים מצפון לבתי הכפר בורקה, והם שוהים בו מדי פעם. ב-17.6.19, בסביבות השעה 16:30, הבחינו רועי צאן בכמה מתנחלים בסמוך לאוהל. מיד לאחר מכן ראו התושבים אש מתלקחת בשדות. האש התפשטה על-פני שטח של כ-50 דונם, מתוכם כ-15 דונם של מטעי זית, שקד תאנה וכן גפנים וכילתה כ-200 עצים בבעלות שישה חקלאים, שלושה מהם מביתין ושלושה מבורקה. שאר השטח אינו מעובד ברובו היות שהצבא אינו מאפשר לחקלאים להגיע אליו למעט בימים בודדים בשנה, וגם אז בכפוף לתיאום.

היות שרכבי כיבוי לא הגיעו למקום הסתכנו החקלאים ונכנסו לשטח ללא תיאום כדי לכבות את האש. רק לאחר שכיבו את רובה הגיעה למקום כבאית ישראלית.

ניזאם מועטאן, בן 46, נשוי ואב לשבעה, תושב בורקא, הוא אחד מבעלי האדמה שגידוליו נשרפו. בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-26.6.19, סיפר:

ניזאם מועטאן. צילום: איאד חדאד, בצלם, 26.6.19

ביום שני, 17.6.19, בערך בשעה 16:30, רעיתי את העדר שלי במרחק של בערך 200 מטר מהבית שלי שנמצא בצפון הכפר. זה אזור של מטעי עצים ושטחי מרעה. המתנחלים לא השאירו לנו שטחי מרעה אחרים. גם באזור הזה יש מתנחלים, "נוער גבעות", שדוחקים אותנו כל הזמן מהאדמות.

ראיתי שישה ממתנחלים ליד האוהל שלהם, במרחק של 500 מטר ממני, אבל התעלמתי מהם. אחרי כמה דקות ראיתי שריפה ענקית בראש ההר. הדרך המובילה לשם סגורה בפנינו למעט פעמיים בשנה בימי התיאום. האש הייתה במרחק של עשרים מטר מהאוהל של המתנחלים. בגלל הרוח האש היא התפשטה לכיוון דרום-מזרח. פחדתי על הגידולים שלי, יש לי כרם, עצי זית ושקדיות.

התקשרתי לבן שלי מוחמד, בן 12, כדי שיגיע לשמור על הצאן, והלכתי לאדמה שלי. תושבים מהכפר התחילו להגיע כדי לכבות את האש, וחבטו באדמה עם ענפים של עצים, בזמן שהמתנחלים צחקו ושרקו ליד האוהל שלהם. אחרי כמה רגעים הגיעו יותר מעשרים חיילים. החיילים הרחיקו את המתנחלים מהמקום. ראיתי מרחוק שהם מתווכחים עם החיילים. הייתי עסוק בלנסות לכבות את האש במטע שלי. תושבים הזעיקו כבאיות פלסטיניות אבל לקח להן יותר משעה להגיע בגלל שהן חייבות לתאם את ההגעה שלהן מול הקישור הישראלי והפלסטיני. בינתיים האש כילתה עשרות דונמים. חשבנו שהצבא יזמין כבאיות ישראליות אבל הגיעה רק אחת, לקראת הסוף כשכמעט השתלטנו על האש. בשטח שלי האש כילתה חמישים עצי זית, שקד ותאנה וגפנים. העצים נשרפו לגמרי, ולא יוכלו לצמוח שוב. באזור שלנו כמעט שלא עוברת שנה בלי תקיפות של המתנחלים. הם רוצים לייאש אותנו כדי שננטוש את האדמה והם יוכלו להשתלט על האזור. אבל זה לא יקרה ואני לא אעזוב כל עוד נפשי בי. זה מקור הפרנסה היחיד שלי ואלה האדמות של ההורים והסבים שלי.

כבר הגשתי עשרות תלונות למשטרה ולא היו לזה שום תוצאות. אני כבר לא יודע מה לעשות! אף אחד מהשטרה לא הגיע לשאול אותי שאלות או לתחקר את האירוע.

אחרי התקרית הזאת הפסקתי להגיע למקום השריפה לבד כי אני מפחד שהם יצוצו פתאום. אני מתאם עם רועה צאן אחר שמגיע להר כדי שיזהיר אותי במקרה הצורך, ונשאר קרוב לבית.

עומר פוקהא ליד מכוניתו שצמיגיה נוקבו. צילום: איאד חדאד, בצלם, 24.6.19

סינג'ל, 24.6.19: מתנחלים ניקבו את כל צמיגיהם של 13 כלי-רכב וריססו סיסמאות על קירות שני בתים וגדר

סביב הכפר הוקמו שמונה התנחלויות, במרחקים הנעים בין 4-1 קילומטר מבתיו. בבוקר ה-24.6.19 גילו תושבי הכפר סינג'ל שמתנחלים ניקבו את כל צמיגיהם של 13 כלי-רכב בצפון הכפר. על קירות הבתים רוססו סיסמאות נאצה כגון "כפר של מחבלים" ו"נותנים להם עבודה הם אונסים ילדה".

עומר פוקהא, בן 31, נשוי ואב לארבעה, תושב סינג'ל, סיפר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-24.6.19 על הנזק למכוניתו:

סיסמא שריססו מתנחלים על קיר בית בכפר סינג'ל. צילום: איאד חדאד, בצלם, 24.6.19

אני גר בבניין עם האחים שלי, כל אחד בקומה אחרת עם המשפחה שלו. אנחנו מחנים את המכוניות שלנו מול הבניין. לצערינו, אנחנו לא מצליחים לחיות פה בשלווה ובביטחון, כי המתנחלים לא עוזבים אותנו לנפשינו. כל כמה זמן הם פולשים לכפר בלילה ופוגעים ברכוש שלנו ובכלי-הרכב שלנו.

היום, בשעה 5:00 לפנות בוקר, התעוררנו וגילינו שמתנחלים פשטו על השכונה וניקבו את כל הצמיגים במכונית שלי ובמכוניות של ארבעת האחים שלי. על אחת מהן הם גם ריססו סיסמאות. יש גם גרפיטי על החומה שמקיפה מטע זיתים מול הבית שלנו. הם השחיתו עוד שמונה כלי-רכב בשכונה.

עכשיו צריך להחליף את ארבעת הצמיגים בכל כלי-רכב, וזה יעלה יותר מ-1,200 שקל למכונית. אני מורה בבית ספר ובגלל התקיפה לא יכולתי להגיע ללמד. הם הפרו את שלוות החיים שלנו וזה מייאש, במיוחד בגלל שזו לא הפעם הראשונה. התקיפה הקודמת הייתה לפני עשרה חודשים, ב-27.8.18. אז הם פגעו ביותר משלושים כלי-רכב, כולל אלה שלי ושל האחים שלי. זה כואב לנו מאוד. אנחנו סתם אנשים רגילים. ישנו בשקט ובשלוה בבתים שלנו ואז התעוררנו ישר מהחלומות לסיוט הזה.

כל המעשים האלו חוזרים על עצמם, בלי כל טיפול, מעקב או חקירה מצד הרשויות הישראליות. להיפך, הצבא והמשטרה מעלימים מהם עין. בכל פעם הם מגיעים ובודקים, אבל עדיין לא שמענו על אף מעצר שהם ביצעו או על זה שמישהו מהתוקפים הובא למשפט. כשהפושעים יכולים לבצע את זממם בלי דין וחשבון הם ימשיכו לעשות את זה שוב בלי פחד. הם יתקפו אותנו או אחרים שוב ושוב.

 

סרטונים אחרונים