דילוג לתוכן העיקרי

מתנחלים מחוות גלעד תקפו באבנים בתים פלסטינים בכפר פרעתא. איש לא נעצר

לאחר פיגוע הירי שבו הרגו פלסטינים ב-9.1.18 את הרב רזיאל שבח ליד נקודת ההתנחלות חוות גלעד, מתנחלים יידו אבנים על מכוניות פלסטיניות בכביש שמוביל ליצהר וקבלאן, ובכביש חווארה. המתנחלים פגעו ב...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

מתנחלים מחוות גלעד תקפו באבנים בתים פלסטינים בכפר פרעתא. איש לא נעצר

לאחר פיגוע הירי שבו הרגו פלסטינים ב-9.1.18 את הרב רזיאל שבח ליד נקודת ההתנחלות חוות גלעד, מתנחלים יידו אבנים על מכוניות פלסטיניות בכביש שמוביל ליצהר וקבלאן, ובכביש חווארה. המתנחלים פגעו בכמה מכוניות ופצעו שני נוסעים: תושב עוורתא שידו נשברה ותושב קבלאן שנזקק לתפרים בעינו. בעקבות זאת חסם הצבא לתנועת פלסטינים במשך כשלושה שבועות ציר תנועה ראשי המשמש עשרות אלפי אנשים: כביש 60, מצומת חווארה צפונה, עד לכפר ג'ית. החסימה הוסרה רק בבוקר ה-29.1.18.

עוד בליל הפיגוע הגיעו מתנחלים לכפרים הסמוכים בורין, עסירה אל-קיבלייה וג'אלוד ותקפו בתים באבנים. כפרים אלה נתונים להתקפות חוזרות ונשנות של מתנחלים ורוב תושביהם מיגנו זה מכבר את חלונות בתיהם באמצעות סורגים מברזל.

למחרת, יום רביעי ה-10.1.18, בסביבות השעה 15:30, לאחר הלווייתו של הרב שבח, הגיעו מתנחלים לפאתיו המזרחיים של הכפר פרעתא, שנקודת ההתנחלות (מאחז) חוות גלעד הוקמה במרחק של כקילומטר ממנו, ותקפו באבנים את בתי השכונה המזרחית, שכונת ראס אל-בכרי.

מעדויות שגבה תחקירן השטח עבד אל-כרים סעדי עולה כי המתנחלים מנו עשרות בני אדם, וכי חלקם היו רעולי פנים. בתגובה, עלו כמה תושבים על גגות בתיהם ויידו גם הם אבנים על המתנחלים, בניסיון להרחיקם. לאחר כרבע שעה הגיעו למקום חיילים שהרחיקו את המתנחלים לכיוון חוות גלעד, מבלי לעצור איש מהם. למחרת בשעות הערב הגיעו שוב כמה מתנחלים לשכונה אך התושבים, שנערכו לכך והסדירו ביניהם תורנות שמירה, מנעו מהם להתקרב לבתים.

Thumbnail
חלון ממוגן בפרעתא

אין זו הפעם הראשונה שבתים בשכונת ראס אל-בכרי מותקפים על-ידי מתנחלים, ולכן חלק מהתושבים כבר מיגנו את חלונות בתיהם. למרות זאת, הצליחו המתנחלים לנפץ הפעם את חלונותיהם של שבעה בתים, שלא מוגנו ברשתות ברזל ולוח סולארי של דוד שמש על גג בית נוסף.

התקיפות החוזרות והנשנות של המתנחלים מערערות את תחושת הביטחון של התושבים בבתיהם שלהם ומותירות את ילדי הכפר מבועתים. הפלסטינים למדו שהם חשופים בכל רגע לאלימות מצד המתנחלים. העובדה שאירועים כאלה מתרחשים שוב ושוב, ושלמרות נוכחות כוחות הביטחון איש לא נעצר ולא ננקטים אמצעים נגד איש – לימדו את המתנחלים שהם רשאים לתקוף פלסטינים וכי לא יידרשו לשלם על כך מחיר כלשהו.

בעקבות האירוע גבה תחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי ב-11.1.18 עדויות מתושבי הכפר:

Thumbnail
יעקב א-טוויל. צילום : עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 11.1.18

עדותו של יעקוב א-טוויל, בן 44, נשוי ואב לשבעה, עובד כפועל בישראל:

אתמול, בשעה 15:30 בערך, הייתי בבית עם המשפחה שלי. בגלל שהבית שלנו נמצא בקצה הצד המזרחי של פרעתא, קרוב למאחז חוות גלעד, אני ושאר התושבים פה רגילים שהמתנחלים תוקפים את הבתים שלנו מפעם לפעם. באותו יום חזרתי מהעבודה מוקדם כי חששתי שתהיה תקיפה כזו בעקבות האירוע יום קודם, וחשבתי שכדאי שאהיה עם המשפחה .

בדיוק קראתי בפייסבוק שהמתנחלים החליטו לקבור את המתנחל שנהרג בפיגוע יום לפני כן במאחז חוות גלעד. הסתכלתי מהחלון שמשקיף על המאחז וראיתי עשרות מתנחלים מתקרבים לבית שלי. נעלתי היטב את דלת הכניסה לבית ואת החלונות, כדי שאף אחד מהמשפחה לא ייפגע.

בתוך שניות המתנחלים התחילו לזרוק אבנים על הבית שלי. אנחנו גרים בקומה ראשונה ואת הקומה השנייה בנינו בשביל הילדים, הם עדיין לא עברו לשם והיא ריקה בינתיים. לפני כמה שנים התקנתי רשת מתכת על החלונות בקומה הראשונה, כהגנה מפני ההתקפות. המתנחלים שברו את הזגוגיות של שבעה חלונות בקומה השנייה, שבה לא מותקנות רשתות הגנה על החלונות. בזמן ההתקפה של המתנחלים על הבית שלי והבתים הסמוכים הסתגרנו באחד החדרים שמרוחקים מהחלונות. אשתי ושתיים מהבנות שלי היו מפוחדות מאוד.

אחרי כרבע שעה הגיעו כוחות הצבא, הרחיקו אותם והחזירו אותם למאחז חוות גלעד, ורק אז העזתי לצאת מהבית. ראיתי כמות אדירה של אבנים שהושלכו על הבית שלי ועל החצר. כשעליתי לבדוק את החלונות בקומה השנייה, כל הרצפה בכל החדרים הייתה מלאה בשברי זכוכיות מהחלונות.

Thumbnail
מונא א-טוויל עם בעלה ובנם. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 11.1.18

מונא א-טוויל, בת 47, נשואה ואם לשלושה, עקרת בית:

Thumbnail
אבנים בכניסה לבית המשפחה.

אתמול אחר הצהריים, בסביבות השעה 15:30, הייתי בקומה השנייה של הבית ביחד עם הילדים שלי, עבד אל-ח'אלק בן 9, ושתי הבנות שלי, רובא, בת 16, וחוסון, בת 14, כששמעתי רעש בחוץ. ואז שמעתי מישהו צועק בחוץ: "המתנחלים תוקפים". רצתי ישר לדלת של הבית כדי ולראות מה קורה בחוץ. ראיתי עשרות מתנחלים צעירים, חלקם רעולי פנים, מגיעים אלינו מאזור המאחז חוות גלעד, שנמצא במרחק של קילומטר מאתנו. הם הגיעו למרחק של 100-50 מטר מהבית.

כשראיתי את זה נבהלתי מאוד ונכנסתי לחרדה, במיוחד בגלל שבעלי לא היה אתנו. נעלתי את דלת הכניסה הראשית וחזרתי לילדים שלי כדי להרגיע אותם. תוך כמה שניות המתנחלים התחילו לזרוק אבנים על החלונות והכניסה הראשית. האבנים עשו הרבה רעש. היינו מאוד מפוחדים. זה נמשך בערך רבע שעה והרגיש כמו הרבה יותר. תוך כדי ההתקפה התקשרתי לבעלי, שעבד בלול תרנגולות במרחק של 100 מטרים מהבית בערך וביקשתי ממנו שיישאר שם עד שזה יסתיים.

אחרי שהצבא הגיע והמתנחלים הסתלקו, בעלי חזר הביתה. אני והילדים היינו מפוחדים, ממש בטראומה. אפשר היה לראות את הפחד על הפנים של הילדים, אפילו שבמשך השנים כבר התרגלנו להתקפות של המתנחלים. אחרי שבנינו את הבית, בעלי הרכיב רשת ברזל על החלונות בשתי הקומות כדי למגן אותם ולהגן על הבית. הבית שלנו מאוד יפה מבפנים אבל מבחוץ הוא נראה כמו בית כלא בגלל הרשתות.

Thumbnail
אנס יאמין מצביע על אחד החלונות שהמתנחלים ניפצו בביתו. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 11.1.18

עדותו של אנס יאמין, בן 20, סטודנט העובד בנגרות:

אני גר עם המשפחה שלי, שמונה 14 נפשות, בשכונה המזרחית של פרעתא. אתמול, בערך בשעה 15:15, אני ואחי הקטן יוסף, בן 6, היינו בדרך הביתה. הלכנו ברגל דרך כביש עפר שמחבר בין הכפר ג'ית לכפר שלנו. בדרך ראינו קבוצה גדולה של מתנחלים הולכים מהמאחז חוות גלעד לכיוון השכונה שלנו. הם היו במרחק של כמה מאות מטרים מאיתנו. פחדתי מאוד על אחי הקטן. הרמתי אותו בידיים ומיהרתי הביתה. הספקתי להגיע עוד לפני שהמתנחלים הגיעו לבתים של השכנים.

וידאתי שהדלתות והחלונות של הבית נעולים ועליתי על הגג כדי לראות מה קורה. היו שם הרבה מתנחלים שהתחילו לתקוף את הבית והבתים של השכנים. הם שברו את אחד החלונות ואת הלוח הסולרי של דוד השמש.

ההתקפה של המתנחלים, שרובם היו רעולי פנים, נמשכה בערך 15 דקות עד שהצבא הגיע וגרש אותם למאחז.

האחים והאחיות הקטנים שלי היו מפוחדים מאוד מהרעש של האבנים. הקטנים התחבאו מתחת למדרגות הפנימיות, המקום הכי בטוח בתוך הבית בזמן התקפה.

אחרי שהצבא הגיע התושבים החלו להתאסף בחוץ ולהתלונן בפני החיילים על ההתקפה, שנשארו באזור עד השקיעה. בערב הגיע אבא שלי, שהיה במשך היום בשכם, והתחלנו לאטום ביחד את כל החלונות עם לוחות עץ כדי למגן את הבית למקרה שהמתנחלים יחזרו.

עדותו של עזיז א-טוויל, בן 33, נשוי ואב לחמישה, פקיד במשרד החינוך והתרבות הפלסטיני:

Thumbnail
עזיז א-טוויל

אתמול, בסביבות השעה 15:30, בזמן שהייתי בבית עם המשפחה שלי, שמעתי אנשים צועקים בחוץ שמתנחלים תוקפים את השכונה שלנו. קמתי כדי לוודא שהכניסות לבית שלי נעולות. בדקתי גם את הכניסות לבית של אחי, שגר לידינו ואשתו ושני הילדים הקטנים שלו היו בבית. המתנחלים, תקפו במשך רבע שעה בערך עד שהגיעו כוחות של הצבא הישראלי בשלושה ג'יפים צבאיים. אחר כך המתנחלים חזרו לכיוון המאחז חוות גלעד שנמצא במרחק של בערך קילומטר מהבתים שלנו.

המתנחלים תקפו את הבתים שלנו בלי שעשינו להם כלום ובלי שום התגרות מצדנו. הם השחיתו רכוש של התושבים והפחידו את הילדים. הילדים שלי ואשתי פחדו מאוד במהלך התקיפה. בגלל שהמתנחלים שברו את זגוגיות החלונות בבית של אח שלי, הוא, אשתו והילדים ישנו אצלנו בלילה כי מאוד קר עכשיו בלילות.

 

Thumbnail
בית משפחת שנאעה בפרעתא שהותקף באבנים. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 11.1.18

 

Thumbnail
בילאל א-טוויל, תושב פרעתא, עם בתו הפעוטה, בחצר ביתם שהותקף באבנים. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 11.1.18.

 

סרטונים אחרונים