דילוג לתוכן העיקרי

שלושה חודשים ללא מים זורמים – נמשכת ההזנחה הקיצונית של השכונות שנותרו מעבר לגדר ההפרדה

בתחילת מארס 2014 הפסיקה חברת הגיחון את זרימת המים הסדירה לשכונות הירושלמיות שנותרו מעבר לגדר ההפרדה בצפון מזרח ירושלים- מחנה פליטים שועפאט, ראס ח'מיס, ראס שחאדה ודאחיית א- סלאם (שכונת הש...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

שלושה חודשים ללא מים זורמים – נמשכת ההזנחה הקיצונית של השכונות שנותרו מעבר לגדר ההפרדה

בתחילת מארס 2014 הפסיקה חברת הגיחון את זרימת המים הסדירה לשכונות הירושלמיות שנותרו מעבר לגדר ההפרדה בצפון מזרח ירושלים- מחנה פליטים שועפאט, ראס ח'מיס, ראס שחאדה ודאחיית א- סלאם (שכונת השלום). חלק מהבתים נותקו לגמרי ממים, חלקם מקבלים אספקת מים לסירוגין ובאחרים לחץ המים כה נמוך שהם אינם מגיעים לברזים. כך, נשארו בין 60 ל-80 אלף פלסטינים, כולם בעלי מעמד של תושבי קבע בישראל, בלי אספקת מים סדירה. לאחר כשלושה שבועות שבהם פנו התושבים שוב ושוב לחברת הגיחון ולעיריית ירושלים בדרישה לחדש את זרם המים, עתרה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ ב-25.3.14 בדרישה לחדשו לאלתר.

ניתוקם של עשרות אלפי תושבים מרשת המים הוא עוד תוצר של ההזנחה הקשה והמתמשכת ממנה סובלים תושבי השכונות הירושלמיות שנותרו מעבר לגדר ההפרדה. גדר ההפרדה הוקמה באופן החוצץ בין שכונות אלה לבין יתר שכונות מזרח ירושלים, ומאז החריפה מאוד ההזנחה של שכונות אלה, שסבלו ממילא מהזנחה של עשרות שנים ככל שכונות מזרח ירושלים. ב-2 באפריל הורה בג"ץ למדינה להשיב לעתירה תוך 60 יום, שיבואו אל קיצם בשבוע הראשון של יוני. בינתיים נותרו תושבי השכונות ללא אספקה סדירה של מים זורמים.

בעדות שמסרה לתחקירן בצלם עאמר עארורי ב-31.3.14 סיפרה לינדה אבו רג'ב על החיים ללא מים זורמים:

מאז הניתוק בעלי נאלץ ללכת לבית של אחיו כמאל, בשכונת רא'ס ח'מיס, במרחק של קילומטר מאיתנו, כדי להביא מים. הוא מביא איתו בקבוקים וג'ריקנים, ממלא אותם שם וסוחב אותם בחזרה ברגל לבית שלנו, ואני שולחת איתו גם את הכביסה בשקיות. זו הליכה של 20-15 דקות. פעם בשבועיים אני לוקחת את הילדים לבית של המשפחה שלי בראס אל-עאמוד כדי להתקלח. לוקח לנו שעה להגיע לשם באוטובוס. בעלי מתקלח כל כמה ימים אצל אחיו בראס ח'מיס. עכשיו עוד חורף וסביר לא להתקלח כל יום, אבל אם הניתוק של המים יימשך לתוך הקיץ זו תהיה בעיה גדולה בשבילנו. זה מביך ומטריד לבקש כל הזמן להתקלח אצל אנשים אחרים. אבל אם בן אדם לא מתקלח כל יום בקיץ מתחילים להריח את זה.

אני נאלצת לשטוף את הכלים בגיגית פלסטיק. זה לוקח הרבה זמן. קשה להוריד מהכלים את הסבון. זה מאוד לא נוח ומעייף. קודם הייתי שוטפת את הבית כל יום עם מים וסבון. עכשיו אני רק מטאטאה את הרצפה ומנגבת אבק. כשנשארים לי מספיק מים אני מעבירה סמרטוט לח על הרצפה פעם בשבוע ומשתמשת בכמות קטנה של מים. במים שנשארים משטיפת הכלים והרצפה אני עושה שימוש חוזר בשירותים.

למידע נוסף על משבר המים בשועפאט באתר האגודה לזכויות האזרח הקליקו כאן.

עדכון: בתחילת יוני הגישו חברת הגיחון, עיריית ירושלים, רשות המים ומשרד התשתיות לבית המשפט הודעות מעודכנות. עיריית ירושלים טענה בהודעה שהגישה כי אינה הגוף האחראי על אספקת המים לתושבי העיר. חברת הגיחון מסרה בהודעתה כי רשות המים ומשרד האוצר מנסים מזה שנתיים למצוא את המימון לעבודות התשתית הדרושות, שעלותן מוערכת בכ- 189.5 מיליון ש"ח, והטילה על גופים אלה את האחריות לחוסר ההתקדמות במציאת פתרון למשבר המים. משרד התשתיות ורשות המים מסרו כי הם בעיצומו של גיבוש פתרון למשבר ונדרשים להם 90 יום נוספים לכך. הקליקו כאן למידע נוסף באתר האגודה לזכויות האזרח.

סרטונים אחרונים