דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

עדות: משפחת אל-קישאווי הדרדרה לעוני עקב המצור שמטילה ישראל על עזה, אוקטובר 2007

ג'מאל אל-קישאווי, קבלן בניין מובטל

ג'מאל אל-קישאווי

אני ואשתי גרים בשכונת א-שיח' רדוואן בעיר עזה עם שלוש הבנות שלנו: עיישה, בת 16, חנין, בת 11 ושאהד, בת 8.

עבדתי בבניין בישראל מאז גיל 18, מתחילת שנות ה-70' עד שנת 2000. בהתחלה הייתי פועל רגיל ועם השנים התקדמתי והפכתי לקבלן בניין. עבדו אצלי 15 פועלים וניגשתי למכרזים ועבודות קבלנות של חברת סולל בונה, אחת חברות הבנייה הגדולות בישראל. עבדתי דרך החברה הזו במשך כ-15 שנים.

השנים בהן עבדתי בישראל היו השנים הכי טובות בחיים שלי. הייתה לי הכנסה חודשית של כ-18 אלף שקלים. המצב הכלכלי שלי היה מצוין, ובשנת 1982, אני ואחי, קנינו יחד בית בשטח של 250 מטרים מרובעים, בעלות של 70,000 דינר ירדני (כ-380,000 ש"ח). חילקנו את הבית לשתי דירות. ציידתי את הדירה שלי בכל הריהוט הדרוש ולא חסכתי בצרכים של המשפחה. כל חודש נתתי גם 2,000 ש"ח לאחי הגדול ועזרתי גם לשכנים וקרובים עניים. בחגים ובאירועים מיוחדים, כמו בחודש רמדאן, נהגתי לקנות בגדים ולחלק לעניים בשכונה. כל זה נמשך עד שנת 2000, לפני האינתיפאדה.

מאז תחילת האינתיפאדה, התחיל הסבל שלי. הישראלים סרבו לחדש לי את היתר העבודה בישראל. 13 פעמים ניגשתי למחסום ארז ובכל פעם אמרו לי לחזור בעוד עשרים יום או בעוד חודש. כל פעם המתנתי לפחות שלוש שעות עד שנכנסתי למעבר ארז והייתי חוזר כלעומת שבאתי, עד שבסוף שהתייאשתי.

מאז שהפסקתי לעבוד בישראל המצב הכלכלי שלי הדרדר והרגשתי כאילו החיים שלי נגמרו. מאוד הופתעתי מזה שהישראלים סרבו לתת לי היתר עבודה, אחרי כל כך הרבה שנים של עבודה בישראל. לא תיארתי לעצמי שאאבד את מקור הפרנסה היחיד שלי.

הכסף שחסכתי התחיל לאזול בהדרגה. כל החיים של המשפחה שלי השתנו. לא יכולתי לספק את כל הצרכים של המשפחה וקניתי רק את המוצרים החיוניים ביותר. קניתי עוף או בשר רק פעם בשבועיים ומיעטתי לבקר אצל קרובי המשפחה, החברים והשכנים. כיום אני כמעט לא משתתף באירועים כי אין לי כסף למתנות.

בשנת 2006, נאלצתי למכור את הבית. מכרתי אותו בסכום של 70,000 דולר. אחי קיבל מחצית מהסכום. קניתי בית צנוע בסכום של 20,000 דולר וב-15,000 דולר הנותרים סגרתי חובות.

אנחנו במצוקה כלכלית גדולה. ברצועת עזה יש אבטלה גבוהה ואני לא מוצא שום עבודה. בגלל סגירת המעברים על ידי ישראל, לא נכנסות סחורות לרצועה ויש מחסור בחומרי בניין. כתוצאה מכך אין עבודה בתחום הבניין.

עם תחילת שנת הלימודים, לקחתי מחבר טוב שלי הלוואה של מאה דולר כדי לקנות לבנות שלי כלי כתיבה וספרים לבית הספר. היה לי קשה לבקש ממנו כי גם הוא נמצא במצב כלכלי קשה. בתחילת חודש הרמדאן, קיבלתי מאה דולר מאחד המוסדות הציבוריים בעזה שמעניק סיוע למובטלים. הכסף היה מיועד לקניית מוצרי מזון לקראת חודש הצום אבל השתמשתי בו להחזיר את ההלוואה שלקחתי מחבר שלי.

כיום אני מעביר את הזמן שלי בהתרוצצות מארגון סיוע אחד לשני, בתקווה שיתנו לי סל מזון של מוצרים בסיסיים לבית.

הכיבוש הישראלי מטיל עלינו מצור מחניק ומדרדר אותנו לעוני מחפיר. הישראלים לא מאפשרים לנו לעבוד ולהתפרנס בכבוד.

ג'מאל מחמוד עבד א-רחים אל-קישאווי, בן 52, נשוי ואב לשלוש בנות, הוא קבלן בניין מובטל ותושב העיר עזה. את עדותו גבה מוחמד סבאח, בבית העד, ב-9.10.07.
/>