דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

חיילים משבשים עבודת מפעל לפחם באזור ג'נין, פברואר 2006

מוחמד עבאדי, בעל המפעל

מוחמד עבאדי

בשנת 1985, אבא שלי התחיל לעבוד בייצור פחם. הוא הקים מפעל לייצור פחם בשיטה פרימיטיבית, על ידי שריפת עצים, הטמנה באדמה והשגחה. בשנת 1992, אני והאחים שלי, בילאל, מחמוד, פאדי ולואיי הצטרפנו לעסק. ייצור הפחם הוא מקור הפרנסה הבלעדי שלנו. השטח שאנחנו שוכרים לצורך ייצור הפחם מגיע לשבעה דונמים. כשיש הרבה עבודה, אנחנו מעסיקים שלושה או ארבעה פועלים שעוזרים לנו בתפעול המקום. המפעל נמצא ביעבד, ליד הכביש הראשי שמוביל מג'נין לבאקה וטול-כרם. זה כביש שהמתנחלים והצבא משתמשים בו הרבה. כיום, נשארו שתי התנחלויות באזור - מבוא דותן וחרמש. מבוא דותן קרובה יותר למפעל וחרמש נמצאת במרחק של כשישה קילומטרים ממנו, לכיוון באקה. למרות הנוכחות האינטנסיבית של הצבא באזור, אף פעם לא היו בעיות בין הפועלים שלנו לבין הצבא.

לפני הנסיגה מההתנחלויות באזור ג'נין, הצבא הישראלי הקים מגדלים צבאיים לאורך הכביש, ושני שערים מברזל. הראשון נמצא בכניסה למבוא דותן והשני - בכניסה המערבית ליעבד. הצבא גם הקים מגדלי תצפית בצומת של הכניסה ליעבד והכביש הראשי. שני השערים היו סגורים במשך חודשיים בערך ומאז הצבא סוגר את השער בכניסה ליעבד רק בלילות. השער של מבוא דותן סגור באופן קבוע.

בתקופה של הנסיגה נכנסו למפעל כל הזמן סיורים של הצבא. הם רשמו את השמות של הבעלים ושל כל העובדים ואת השטח של המפעל. בכל פעם שהצבא הגיע, הם בדקו את השטח ואת תעודות הזהות של העובדים. הם מגיעים לבדוק אותנו גם בכל פעם שהם טוענים שמישהו באזור מבצע פעילות נגדם.

מפעל הפחם ביעבד. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 2.3.06.
מפעל הפחם ביעבד. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 2.3.06./>

לפני חודש בערך, ארבעה ג'יפים צבאיים הגיעו למפעל והחיילים הורו לנו לצאת. אחד הקצינים אמר לי: "תלכו לכפר לסדר את העניינים שלכם, ואחר כך תוכלו לחזור לעבוד". החיילים טענו שזרקו עליהם אבנים במרחק של קילומטר בערך ממערב למפעל שלנו. התווכחתי איתם ואחד החיילים אמר: "גם אם יהיה ירי באמריקה, אתם אחראים לו". דיברנו בעיקר בערבית. הסברתי להם שאני לוקח אחריות על המפעל שלי ושאני לא מרשה לאף אחד להתקרב לשם. החיילים השתכנעו ואחד מהם הלך לג'יפ, כנראה כדי להתקשר למפקדה, אבל הוא חזר והורה לנו שוב לעזוב את המקום. נאלצנו לעזוב למרות שהאש ששורפת את העץ לפחם בערה. החיילים הודיעו לנו שכל מי שיימצא במקום ייעצר וייענש. חזרנו ליעבד אבל עמדנו במקום גבוה שממנו אפשר לראות את השטחים של המפעל.

אחרי שלוש שעות בערך, בסביבות 23:00, ראינו שהאש בכמה מוקדי שריפה של עצים גדלה יותר מדי.

באתי עם האחים שלי ועם עוד עובדים לכבות אותה. מיד כשהגענו למקום הגיע ג'יפ צבאי והחיילים עצרו אותנו ולקחו אותנו לכניסה להתנחלות מבוא דותן. החיילים החזיקו אותנו שם עד 7:00 בבוקר בערך. כשהם שיחררו אותנו, ביקשנו שירשו לנו לחזור למפעל אבל הם סירבו. האזור היה סגור במשך ארבעה ימים והחיילים היו שם כל הזמן. לא הצלחנו להגיע למפעל. אחרי ארבעה ימים, חזרנו למפעל וראינו את הנזקים. אני מעריך שהנזק שנגרם מהעצים שנשרפו לגמרי הוא 4,000 דולר. כשהעצים נשרפים יותר מדי, אי אפשר להשתמש בהם לפחם.

ביום חמישי, 23.2.06, בסביבות השעה 19:00, הגיע למפעל ג'יפ צבאי. החיילים שוב הורו לנו לעזוב את המקום, עד יום שבת. גם הפעם הם טענו שזרקו עליהם אבנים, במרחק של קילומטר בערך ממערב למפעל. שוב התווכחתי איתם ואחד מהם, שהציג את עצמו כ"קפטן באסל", הלך להתקשר וכשהוא חזר, הוא אמר לנו שרק אדם אחד יכול להישאר במקום. אחד העובדים, עלאא, נשאר. למחרת עלאא סיפר לי שבסביבות 1:00 בלילה הגיע למפעל ג'יפ אחר והחיילים הורו לו להסתלק משם. עלאא אמר שהוא הסביר לחיילים שקיבל אישור להיות שם מ"קפטן באסל" אבל החיילים אמרו שהם לא מכירים את "קפטן באסל" והורו לעלאא לעזוב. למחרת בבוקר ניסינו להתקרב, וביקשנו מהחיילים שסיירו בכביש הראשי לתת לנו להגיע למפעל ולפקח על השריפה של העצים. החיילים הרשו לנו לגשת לשם לחצי שעה אבל זה לא עזר לנו. עזבנו את האזור וחזרנו בשבת. ראינו שנגרם נזק רב למפעל. הנזקים מהשריפה הזאת מוערכים בכ-5,000 דולר.

בעקבות ההטרדות האלה, החלטנו להעביר את המפעל למקום אחר ועכשיו אנחנו מתכננים את ההעברה בזהירות כדי למנוע עוד הפסדים.

מוחמד אחמד איבארהים עבאדי, בן 34, נשוי ואב לארבעה, הוא בעל מפעל לייצור פחם ותושב יעבד שבמחוז ג'נין. את עדותו גבה עאטף אבו א-רוב, במפעל, ב-1.3.06.
/>