דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

חיילים היכו צעירים פלסטינים במחסום אל-פוואר, מחוז חברון, פברואר 2006

עלאא חילקאווי, פועל

עלאא חילקאווי

אני גר במחנה הפליטים אל-פוואר, עם ההורים שלי ושבעת האחים והאחיות שלי. יש לי מכונית מסוג סובארו מודל 85'. אני פועל וכמעט ולא עובד בתקופה האחרונה.

ביום חמישי, 9.2.06, בסביבות 22:00, הייתי בדרך הביתה למחנה הפליטים. חבר שלי, עלאא ח'דר אל-מעיווי, בן 23, נהג במכונית שלי. גם הוא גר במחנה. כשהגענו לכניסה הדרומית של דורא, ראינו ששער הברזל סגור ושאי אפשר לעבור. כבר יותר מחודשיים חיילים סוגרים בערב את השער בכניסה הדרומית לדורא, שהיא הכניסה הראשית לאל-פוואר. החלטנו להחנות את המכונית בשכונת א-סנובר. אנשים נוהגים להשאיר שם את המכוניות שלהם עד הבוקר. החנינו את המכונית ליד הבית של אחמד אבו סל, במרחק של כ-300 מטרים מהמחסום, והלכנו ברגל למחסום.

כשהיינו במרחק של כעשרים מטרים לפני השער, ראיתי שני חיילים. הראשון היה בלונדיני, נמוך, ובעל מבנה גוף מלא. השני היה גבוה ובעל גוון שחום. אחד מהם קרא לנו ואמר לנו לעצור ולהרים את החולצות שלנו. אחר כך, הוא אמר לנו להתקרב לשער. החייל לקח את תעודות הזהות שלנו ושאל: "איפה המכונית". עלאא ענה שהיא בשכונה והצביע לכיוון של השכונה. לפני שעלאא סיים לדבר, החייל היכה אותו בפנים עם הרובה שלו ואמר לו ללכת להביא את המכונית. עלאא התחיל ללכת ואחרי כמה מטרים, החייל התחיל לשאול אותי איפה הנשק שלנו ולמה התקרבנו עם המכונית לשער ואז הרחקנו אותה. אמרתי לו שזה בגלל שהשער סגור ושהחלטנו להחנות את הרכב ליד בית של חברים. לפני שסיימתי לדבר, החייל נתן לי שלושה אגרופים בפנים ושאל: "איפה הנשק? איפה הנשק?". הוא בעט בי ברגל ימין שלי, והיכה אותי עם קת הרובה שלו בבטן. צעקתי.

החייל אמר לי להרים אבן מהאדמה. לקחתי אבן קטנה אבל הוא אמר לי לקחת אבן גדולה. לקחתי אבן בגודל של אגרוף בערך והחייל אמר לי להכות אותו עם האבן. לא עשיתי מה שהוא אמר. לא ידעתי מה לעשות. אם לא היה כואב לי כל כך מהמכות הייתי צוחק. החייל אמר לי להכניס את האבן לפה. סירבתי. החייל דיבר אתי בתערובת של עברית וערבית.

אחרי כמה דקות עלאא חזר עם המכונית. שני החיילים ערכו חיפוש מדוקדק ברכב, לקחו את המסמכים של הרכב ואמרו לנו ללכת למגדל הפיקוח הצבאי. החיילים הלכו איתנו. בכניסה לשטח של המגדל, החייל הוריד לי את הכובע וכיסה לי איתו את הפנים. הם הושיבו אותנו באוהל שמכוסה בבד הסוואה. עלאא ישב על כיסא לידי. כל כמה זמן, חייל היה מגיע אלינו ושואל אותי על הנשק. אמרתי לו שהוא ערך חיפוש במכונית ולא מצא כלום. הוא נתן לי שני אגרופים בפנים. הרגשתי שהחייל היכה גם את עלאא כמה פעמים. שמעתי את עלאא אומר: "אני רוצה את הקצין... אני רוצה את הקצין" והחייל המשיך להכות אותו.

עלאא ואני היינו בשטח של המגדל עד בערך 1:50 לפנות בוקר. לפני שהחיילים שיחררו אותנו, שמעתי את החייל שואל את עלאא למה תעודת הזהות שלו קרועה. עלאא ענה לו שהוא אף פעם לא היה כלוא ושהוא עבד אצל מישהו ישראלי. שמעתי את החייל אומר לעלאא שיחליף את התעודה שלו. אחר כך, החייל הרים את הכובע מהעיניים שלי. ראיתי שהעיניים של עלאא לא היו מכוסות. החייל אמר לנו לקום ולבוא איתו. הוא הוביל אותנו לשער של המגדל ואמר לנו בעברית: "לילה טוב".

הלכנו ברגל עד הבית. הגעתי הביתה בסביבות 2:30. היו לי כאבים ברגל ימין וביד ימין. בארבעת הימים הראשונים היו לי כאבים חזקים ועד עכשיו כואב לי ביד. למרות זאת לא הלכתי לרופא ולא הגשתי תלונה.

עלאא נאפז עבד אל-מג'יד חליקאווי, בן 21, הוא פועל, תושב מחנה הפליטים אל-פוואר שבמחוז חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש, במחנה הפליטים אל-פוואר, ב-21.2.06
/>