דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

חיילים היכו נער פלסטיני ותיעדו את ההתעללות במצלמת טלפון נייד, ינואר 2006

ג'יהאד חרזאללה, תלמיד תיכון

ג'יהאד חרזאללה

אני לומד בכיתה י"ב. אחי, נור, בן עשרים, לומד באוניברסיטת אבו דיס.

ביום שישי, 13.1.06, החלטתי ללכת עם נור לאבו דיס, כדי להיות אצלו כמה ימים. יש לי עכשיו חופשה מבית ספר ורציתי לשנות אווירה ולבקר באוניברסיטה. יצאנו מיעבד בסביבות 4:30 לפנות בוקר. לקחנו מונית שהיו בה עוד חמישה נוסעים. עברנו כמה מחסומים בדרך והגענו לרמאללה בסביבות 6:30. משם נסענו למחסום קלנדיה ואחרי שחיכינו שם חצי שעה בערך, החיילים אמרו לנו שמי שמגיע מצפון הגדה לא יכול לעבור את המחסום. חזרנו לרמאללה ולקחנו מונית שירות לאבו-דיס, דרך כביש 60. נסעו איתנו עוד חמישה נוסעים. המונית עברה באזור ביר זית וגשר עטרה, והתחברה לכביש 60. />

כשהתקרבנו להתנחלות עופרה, בסביבות 9:00, ג'יפ צבאי חסם את הכביש. כמה מטרים לפניו היה תמרור שמסמן מחסום צבאי ושני חיילים סדירים עמדו על הכביש ועצרו את המונית שבה נסענו. אחד החיילים ניגש לרכב ובדק את תעודות הזהות של הנוסעים. הוא היה גבוה, בלונדיני וחבש כובע צמר אדום. אחרי שהוא בדק את התעודות הוא אמר לי, לאחי ולעוד שני נוסעים לרדת מהמונית. השניים האחרים גם באו מאזור ג'נין. ירדנו לכביש והחייל אמר לנהג לעזוב את המקום. נשארנו ארבעתנו והחייל אמר לנו לשבת על האדמה. התיישבנו.

אחרי כמה שניות החייל עם הכובע האדום התקרב אלי ותפס את הכתף שלי. הוא משך אותי ואמר משהו בעברית. לא הבנתי מה הוא אמר, כי אני לא מבין עברית, אבל קלטתי שהוא רוצה שאני אעמוד. נעמדתי והוא נתן לי סטירה ואמר משהו בעברית לחייל השני שעמד לידו. החייל היה נמוך, בעל גוון עור חום ומבנה גוף בינוני. זיהיתי שהוא אומר את המילה "בעיות" והבנתי שהוא אומר לחייל השני שאני עושה בעיות. החייל הנמוך דחף אותי לכיוון הג'יפ שעמד במרחק של כעשרים מטרים מאיתנו. אחרי כמה מטרים הוא בעט בי מאחורי הברך. נפלתי על הגב. החייל עם הכובע בעט בי כמה פעמים כשאני על האדמה ואחר כך הוא תפס אותי בכתף, הרים אותי והוביל אותי אל הג'יפ.

החייל הכניס אותי לחלק האחורי של הג'יפ שהיה ריק. בחלק הקדמי ישבו שני חיילים. מיד כשהוא הכניס אותי לג'יפ, השניים שישבו מקדימה ירדו ונכנסו לחלק האחורי של הג'יפ. אחד מהם היה נמוך מאוד. כשהם נכנסו, הם מיד כיבו את מכשיר הקשר שמאחור, דחפו אותי על הרצפה והתחילו לבעוט בי כשאני שוכב על הרצפה. אחד מהם התיישב על הבטן שלי ונתן לי סטירות חזקות. תפסתי את היד שלו בניסיון להפסיק את הסטירות והוא התעצבן והמשיך להכות אותי. הוא נתן לי אגרוף בעין שמאל וכאב לי מאוד. אחר כך, הוא קם מהבטן שלי ומשך אותי החוצה. הוא לקח אותי בחזרה למקום שבו ישבו אחי והאחרים.

אחרי פחות מדקה החייל עם הכובע האדום בא ובעט בי. נשכבתי על האדמה והוא הרים אותי ולקח אותי שוב לג'יפ. הוא הכניס אותי שוב לחלק האחורי ושני החיילים שהיכו אותי קודם, היכו אותי ובעטו בי שוב בכל הגוף. אחד מהם היכה אותי עם קת הרובה שלו בחלק העליון של הירך ובכף הרגל. החייל הנמוך נתן את הפלאפון הנייד שלו לחייל השני והוא צילם את הנמוך מכה אותי. אחר כך הם התחלפו והחייל נתן את הפלאפון לחייל הנמוך, שצילם את השני מכה אותי.

כשהחיילים הפסיקו להכות אותי, הם הורידו אותי מהג'יפ. ראיתי את המכונית של אבא שלי, מרצדס 412, במרחק של כעשרים מטרים מהג'יפ. אבא שלי ישב בפנים. הוא עובד כמחלק פחם באזור רמאללה. החיילים הושיבו אותי ליד אנשים שלא זיהיתי. לא ראיתי את נור ולא את השניים האחרים. אחרי כמה דקות החייל הנמוך, מהשניים שתפסו אותי בהתחלה, בא ושאל אותי בערבית איך קוראים לי ומה הכתובת שלי. זאת הייתה הפעם הראשונה שהחיילים דיברו איתי מאז שהורידו אותי מהמונית, בערך חצי שעה או ארבעים דקות קודם לכן. אמרתי לו שאני מיעבד. הוא שאל שוב ועניתי שוב שאני מיעבד. הוא אמר לי: "אתה בטוח שאתה מיעבד ולא מג'נין?". אמרתי שכן. הוא קרא לחייל עם הכובע וביקש ממנו את תעודת הזהות שלי. שמתי את היד על העין כי היא כאבה לי מאד והחייל עם הכובע אמר משהו בעברית. אני הבנתי שהוא אמר שהוא יעקור את העין השנייה שלי אם אני לא אוריד את היד מהעין. אחר כך הוא הצביע על המכונית וקרא לאבא שלי. אחרי שתי דקות, אבא שלי חזר למכונית ואמר שהחייל אמר שאני ניסיתי להשתלט על הנשק שלו, ושהפעם הוא סולח לי ולא ירה בי .

חזרתי עם אבא שלי לרמאללה. בסביבות 11:00 עליתי על מונית לאבו דיס דרך קלנדיה, כי הנהגים אמרו שאין בעיות במחסום. הגעתי לאבו דיס בסביבות 12:00 בצהריים. ישבתי בדירה של אחי ובערך ב-18:00, אחי לקח אותי לרופא כי כל הגוף כאב לי. הרופא, ריאד עיאד מאבו דיס, בדק אותי ונתן לי משככי כאבים. הוא אמר שהכאבים הם מהמכות ושאין לי פגיעה אחרת.

ג'יהאד מוסטפא ח'אלד חרזאללה, בן 17, הוא תלמיד תיכון, תושב יעבד שבמחוז ג'נין. את עדותו גבה כרים ג'ובראן, באוניברסיטת אבו דיס, ב-15.1.06