דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים
תקיפה גופנית
חלון מנופץ בעינבוס, 7.6.20. צילום: באדיבות המשפחה
חלון מנופץ בעינבוס, 7.6.20. צילום: באדיבות המשפחה

עינבוס, מחוז שכם: מתנחלים בליווי צבאי תקפו באבנים בתים בכפר

ביום ראשון, 7.6.20, בסביבות השעה 15:30, הסבו בני משפחת רשדאן בחצר ביתם, הניצב בצדו הצפוני של הכפר עינבוס. הם שמעו צעקות, ואבי המשפחה, ג'אד אל-כרים (59), עלה על גג הבית וראה עשרה מתנחלים, רעולי פנים ומלווים בשני חיילים, מיידים אבנים לעבר בתי הכפר. המתנחלים עמדו על ראש גבעה המצויה כ-200 מטרים מביתו.

רשדאן צעק על המתנחלים ודרש כי יסתלקו, אך הם התקרבו והחלו ליידות אבנים על ביתו ועל בית שכן הנמצא בבנייה. בינתיים עלו לגג גם שאר בני המשפחה, אך כשהתקרבו המתנחלים ביקש מהם רשדאן לחזור פנימה ולהתרחק מהחלונות.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דבעי, סיפר רשדאן:

הבן שלי, מוחמד, ביקר אותנו עם אשתו ובתו התינוקת. ביקשתי ממנו למצוא להן מקום בטוח בבית, רחוק מהחלונות, כי חששתי לנכדה שלי. המתנחלים יידו עלינו אבנים ושני החיילים עמדו שם בזרועות שלובות והסתכלו על זה בשלווה. התרגזתי כל-כך! קיללתי את החיילים בערבית ובעברית. אחד מהם לעג לי אך סימן למתנחלים להתרחק והם חזרו לכיוון ההתנחלות יצהר, שנמצאת מרחק של קילומטר וחצי או שניים מאיתנו.

אחרי שהמתנחלים הסתלקו, הבן שלי, אחמד, סיפר לי שהוא התקשר למועצת הכפר כדי לדווח על מה שקרה, והם אמרו שהם לא יכולים לעשות כלום מאז שהתיאום הביטחוני הופסק. אפילו אם היה עדיין תיאום - מה זה עוזר כשהחיילים עצמם מלווים את המתנחלים התוקפים ועומדים שם בחיבוק ידיים? אנחנו יכולים לסמוך רק על אלוהים, אף אחד אחר לא יעזור לנו.

מחמוד אבו סבחה, תושב ח'ירבת אמנייזל שבדרום הר חברון. צילום: מוסא אבו השהש
מחמוד אבו סבחה, תושב ח'ירבת אמנייזל שבדרום הר חברון. צילום: מוסא אבו השהש

ח'ירבת א-תוואמין, מסאפר יטא: מתנחלים ניסו לדרוס רועה צאן, תפסו אותו ואיימו עליו באלימות. והשוטרים? הם עצרו את הקורבן ודרשו ממנו להפקיד ערבות תמורת שחרורו

מחמוד אבו סבחה, בן 22, תושב ח'ירבת אמנייזל שבדרום הר חברון, הוא רועה צאן. בבוקר יום שני, ה-1.6.20, יצא אבו סבחה לרעות את עדר משפחתו - כ-200 ראשי צאן - בשטח מרעה השייך למשפחתו, בסמוך לח'ירבת א-תוואמין, שם גרה המשפחה במקור. השטח המדובר נמצא במרחק של כקילומטר וחצי מח'ירבת אמנייזל, ובסמוך אליו הוקמה בשנת 1983 ההתנחלות סוסיא.

במרעה פגש אבו סבחה את סדאם רשיד, בן 13, תושב אמנייזל גם הוא, שרעה במקום את הצאן של משפחתו. בסביבות השעה 9:00 החליטו השניים להוביל את עדריהם לגבעה סמוכה, ורשיד התקדם לעברה עם צאנו. אבו סבחה התעכב  כדי להשקות את עדרו מבאר מים בשטח המרעה.
 
פתאום הופיע מעל אבו סבחה רחפן, שטס נמוך מעל העדר כשהוא מבהיל את הכבשים ומפזר אותן לכל עבר. לאחר כעשר דקות הרחפן התרחק, ובמקום הופיעו שני מתנחלים על טרקטורון. הנהג, המוכר לאבו סבחה בשם יעקב, נסע במהירות רבה לעברו, ורדף אחריו כשניסה להימלט.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, סיפר אבו סבחה כיצד המתנחלים רדפו אחריו ואיימו עליו עם אקדח, סכין וכלב:

ברחתי לאזור עם סלעים גדולים, שקשה לעבור בו בטרקטורון, וניסיתי להתקשר למשטרה הישראלית. המתנחלים ראו אותי מוציא את הטלפון, ירדו מהטרקטורון ורצו לכיוון שלי. יעקב תפס אותי, הוציא את האקדח שלו ואיים שהוא יירה אם אנסה להתקשר למשטרה. המתנחל השני הוציא סכין ובעט לי ברגל, ותוך כדי כך גם איים עליי עם הכלב שהוא החזיק בחבל. אחר כך המתנחלים הלכו לכיוון העדר שלי. הם ניסו להוביל את הכבשים לכיוון ההתנחלות.

רשיד, שעלה על גבעה סמוכה, השקיף משם על המתרחש והתקשר לבני משפחתו כדי לבקש עזרה. בעדות שמסר לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, תיאר את התקיפה בה חזה:

מהמקום שבו עמדתי ראיתי רחפן קטן, שעף ליד מחמוד והכבשים שלו. ראיתי את הכבשים בורחים ומתפזרים לכיוונים שונים, והנחתי שמתנחלים מסוסיא הפעילו את הרחפן. צפיתי על מה שקורה שם ואז ראיתי טרקטורון נוסע במהירות לכיוון מחמוד, וראיתי אותו מתרוצץ מול הטרקטורון. התקשרתי לבן דוד שלי בח'ירבת אמנייזל. אמרתי לו שמחמוד הותקף על ידי קבוצת מתנחלים וביקשתי שאנשים יבואו לעזור לו. פתאום הטרקטורון נעצר ושני מתנחלים וכלב ירדו ממנו והתקרבו למחמוד. פחדתי מאוד שהם יתקפו אותו והתחלתי להתקדם לעברם.

בשלב זה התקשר אבו סבחה למשטרת ישראל ולאחר מספר דקות הגיעו למקום ברגל שלושה חיילים. הם הובילו את אבו סבחה לכיוון המחסום הקרוב בית יתיר/אל-אסייפר, קרוב לכניסה לח'ירבת אמנייזל, ובמחסום עמדו כמה ניידות משטרה, מכונית של המנהל האזרחי וג'יפים צבאיים. אחד השוטרים הורה לאבו סבחה לעלות לניידת, שהסיעה אותו לתחנת המשטרה בהתנחלות קריית ארבע.

אביו של אבו סבחה הגיע בינתיים למרעה, כדי לאסוף את הצאן שהתפזר בשדות לאחר שהמתנחלים עזבו.

בתחנת המשטרה נאלץ אבו סבחה להמתין כשלוש שעות, וכאשר הוכנס לחקירה האשים אותו החוקר כי התלונן באופן שקרי על-כך שמתנחל ירה בו. אבו סבחה הסביר לחוקר כי דיווח למשטרה שמתנחל איים עליו בנשק, ושהוא אמר שיירה בו אם יתקשר למשטרה, אך החוקר הודיע לו כי הוא עצור ודרש שמשפחתו תפקיד ערבות בסך 500 ש"ח כדי לשחררו.

אביו של אבו סבחה הפקיד את הערבות. אבו סבחה שוחרר לאחר שנאלץ להתחייב כי יתייצב בבית המשפט בנובמבר, לדיון בעניינו.

ילדי מתנחלים הולמים על דלת ביתה של משפחת אבו עיישה ומקללים, 18.5.20
ילדי מתנחלים הולמים על דלת ביתה של משפחת אבו עיישה ומקללים, 18.5.20

תל רומיידה, מרכז העיר חברון: ילדי מתנחלים תקפו נער פלסטיני בן 12 כשהלך עם אביו ברחוב

משפחת אבו עיישה, המונה עשר נפשות, גרה בשכונת תל רומיידה בחברון, בבית שזכה לכינוי האומלל "בית הכלוב" בשל הסורגים והרשתות שנאלצה המשפחה להתקין על כל פתחי הבית כדי להתגונן מפני המתנחלים. בית המשפחה מרוחק משאר הבתים הפלסטיניים בשכונה, ובשנת 1984 הוקמה בצמוד אליו ההתנחלות העירונית "אדמות ישי".

מאז הקמת ההתנחלות סובלת המשפחה מהתנכלויות בלתי פוסקות מצד המתנחלים והצבא.

בערב יום שני, ה-18.5.20, חזרו תייסיר אבו עיישה (58) ובנו היית'ם (12) מחנות הבגדים של המשפחה. לאחר שעברו במחסום תל רומיידה (גילברט), חלפו השניים על-פני כעשרה ילדים ובני נוער מההתנחלות, ואחד מהם דחף את היית'ם מאחור. האב הפנה את תשומת לבו של חייל, שעמד מטרים ספורים מהמקום, למעשיו של הנער - אך החייל סירב להתערב והורה לאבו עיישה ובנו ללכת הביתה.
 
השניים המשיכו בדרכם, אך ילדי המתנחלים דלקו אחריהם כשהם דוחפים אותם, מקללים ויורקים לעברם. כשניסה אבו עיישה להרחיק את בנו מנער שדחף אותו, הגיח מבית סמוך מתנחל בוגר ודחף את אבו עיישה בחזהו. בשלב זה התערב אחד החיילים שנכחו באזור, ניסה להרחיק את המתנחלים וביקש גיבוי במכשיר הקשר שלו. בינתיים הסיר אבו עיישה את חגורת המכנסיים שלו והחלף לנופף בה כדי להרחיק את המתנחלים. כשישה חיילים נוספים הגיעו למקום, סילקו את המתנחלים והורו לאבו עיישה ובנו להיכנס לביתם.

לאחר שהשניים סגרו מאחוריהם את הדלת, החלו ילדי ההתנחלות לחבוט בדלתות ובחלונות המסורגים של הבית. הם ירקו על החלונות וקיללו את בני המשפחה ואת הנביא מוחמד. אבו עיישה קרא שוב לאחד החיילים ודרש כי יסלק את הצרים על הבית, אך בינתיים הגיעו מתנחלים בוגרים ולקחו איתם את הילדים.
 
לאחר כחצי שעה הגיעה לבית המשפחה ניידת של משטרת ישראל ואבו עיישה סיפר לשוטרים מה אירע. השוטרים הבטיחו לשוב מאוחר יותר ולאסוף את התיעוד ממצלמות האבטחה, אך הם לא שבו. באותו ערב התקשר קצין מהמנהל האזרחי לאחיו של אבו עיישה, וביקש כי יישלח לו את הצילומים ממצלמת האבטחה דרך הטלפון. לאחר שבנו של אבו עיישה שלח את הצילומים, המשפחה לא שמעה יותר לא מהמנהל האזרחי ולא מהמשטרה, ומכיוון שנואשה מטיפול משטרתי באלימות המתנחלים – בחרה שלא להגיש תלונה בתחנה.
 
תייסיר אבו עיישה תיאר את המציאות המפחידה שבה נאלצת משפחתו לחיות, בעדות שמסר לתחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי ב-19.5.20:

אנחנו המשפחה הפלסטינית היחידה שגרה פה, ממש בתוך ההתנחלות אדמות ישי, והמתנחלים תוקפים אותנו לעיתים קרובות. ב-28.3.20 מתנחל גנב מצלמת אבטחה שבצלם הציב על הבית שלנו כדי לתעד את התקיפות האלה. ב-24.4.2020 מתנחל זרק אבן על אחי, וליד, בן 20, ופצע אותו ביד.

לא הלכתי לתחנת המשטרה כדי להגיש תלונה על התקיפה שלי ושל היית'ם, כי כשפצעו את וליד הוא הגיע לשם והשוטרים אמרו לו שאי אפשר להתלונן בגלל הקורונה.

איאד חוסיין הפצוע, לאחר תקיפת המתנחלים ב-16.5.20
איאד חוסיין הפצוע, לאחר תקיפת המתנחלים ב-16.5.20

עינבוס, מחוז שכם: "כשהם רדפו אחריי - הרגשתי כמו טרף של המתנחלים" - מתנחלים פצעו אדם שנח בשדה ורדפו אחריו

איאד חוסיין, בן 42 ואב לשניים, יצא לטייל בחלקו הצפוני של כפרו עינבוס ביום שבת, ה-16.5.20, והתיישב לנוח מתחת לעץ. הייתה זו שעת הצהריים כששמע פתאום קולות, וכשהסתובב ראה שלושה מתנחלים במרחק של כמה עשרות מטרים ממנו. המתנחלים החלו להשליך עליו אבנים ואחת מהן פגעה במצחו, שהחל לדמם.

חוסיין קם ונמלט לכיוון הכפר, כשהמתנחלים דולקים אחריו, ובדרך נפל ונפצע בידו. הוא התרומם והמשיך לנוס על נפשו, אך למזלו המתנחלים ויתרו על המרדף וחזרו על עקבותיהם, ככל הנראה לכיוון המאחזים שליד ההתנחלות יצהר – מאחזים שהוקמו במרחק של כקילומטר מהכפר.

כשהגיע לעינבוס, התקשר חוסיין לגיסו, שהגיע והסיע אותו למרפאה בחווארה. במרפאה נחבשה ידו והפצע במצחו נוקה. חוסיין הועבר לבית החולים רפידיא בשכם, שם עבר צילומי רנטגן, הפצעים בידו נתפרו והוא שוחרר לביתו.

לפני מספר חודשים, מתנחלים הציתו כיתת לימוד בבית ספר יסודי בעינבוס וריססו כתובת נאצה על קיר חיצוני של הבניין, כ-200 מטרים מהמקום שבו הותקף חוסיין על-ידי מתנחלים.

יומיים לאחר האירוע, תיאר איאד חוסיין את תחושותיו בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דבעי:

לא הייתה לי ברירה אלא לברוח. כשהם רדפו אחריי – הרגשתי כמו טרף של המתנחלים. הם רדפו אחריי ואני פחדתי מאוד. הלב שלי כמעט עצר מרוב פחד. הרגשתי סחרחורת ותשישות.

עבד אל-פתאח סאלח, לאחר שהותקף על אדמתו בידי מתנחלים. כובר, 7.4.20
עבד אל-פתאח סאלח, לאחר שהותקף על אדמתו בידי מתנחלים. כובר, 7.4.20

כובר, מחוז רמאללה: מתנחלים חוטפים שני צעירים, מתעללים בהם ומעבירים אותם לידי חיילים. אלו מחזיקים בהם שעות בלי שום סיבה

על עשרת הדונמים של משפחת סלאח מכובר גדלים עצי זית. ביום שלישי, ה-7.4.20, יצאו אחמד סאלח (64) ושני בניו, עבד אל-פתאח (32) ומחמוד (29), לחרוש חלקה המשתרעת כארבעה קילומטרים ממערב לכובר. כחצי שעה לאחר הגעתם למקום, התנפלו עליהם שלושה מתנחלים, בשנות העשרים לחייהם, ואת שקרה אחר כך לא ישכחו הקורבנות לעולם:

אחד המתנחלים היה חמוש ברובה, השני באקדח והשלישי החזיק בידו סכין או אולר. הם כיוונו את נשקם אל בני המשפחה, ואחד מהם סטר לאב והורה לו להסתלק מהמקום. לאחר שהאב התרחק, נדחף עבד אל-פתאח אל הקרקע וידיו נקשרו בחבל. המתנחלים לקחו מהאחים את מכשירי הטלפון שלהם והובילו אותם מהמקום באיומי נשק, כשאחד מהם אוחז בחבל שבו נכבלו ידיו של עבד אל-פתאח. אחמד סלאח שב לביתו והודיע למת"ק הפלסטיני על חטיפת בניו.

המתנחלים הוליכו את השניים כקילומטר, בעודם חולפים דרך שדות קוצים מסולעים וחוצים גדרות, הכו את האחים וקיללו אותם ללא הרף. מסע הייסורים הסתיים כחצי קילומטר מההתנחלות חלמיש, ליד ג'יפ סיור צבאי, חמישה חיילים ורכב ביטחון של ההתנחלות.

החוטפים טענו באוזני החיילים שהאחים סלאח תכננו לגנוב מהם פרות, וכתגובה למידע הזה הסירו החיילים את החבל מידיו של עבד אל-פתאח, העלו את השניים לרכב הביטחון של ההתנחלות ואזקו את ידיהם באזיקונים. רכב הביטחון, בו נהג קב"ט ההתנחלות, נסע למחנה צבאי מול הכפר דיר ניזאם בליווי הג'יפ הצבאי. במהלך הנסיעה קילל הקב"ט את האחים, ועם הגיעם למחנה - הושיבו החיילים את האחים והציבו חייל כדי לשמור עליהם. הם שוחררו לאחר כמה שעות ומכשירי הטלפון שלהם הושבו לחזקתם.

מחוץ למחנה הצבאי פגשו האחים קבלן פלסטיני שהסיע אותם למחסום עטארה הסמוך, ומשם אסף אותם הביתה אחיהם מוחמד. בבית ציפו להם בני משפחה ותושבים מהכפר שדאגו מאז דיווח אביהם על התקרית. האחים החבולים נבדקו במרכז הרפואי פלסטין שברמאללה, שם בחנו את החבורות שלהם, סיפקו להם משככי כאבים ושחררו אותם לביתם. עבד אל-פתאח סאלח, שסבל מכאבים באוזנו, נבדק לאחר מספר ימים על-ידי רופא אף אוזן גרון, ובעור התוף שלו התגלו נקב וקרע, ככל הנראה כתוצאה ממכה חזקה שחטף באוזנו.

בעדות שמסר ב-14.4.20 לתחקירן בצלם, איאד חדאד, תיאר עבד אל-פתאח סאלח את מה שאירע באותו יום:

עבד אל-פתאח סאלח. התמונה באדיבות העד
עבד אל-פתאח סאלח

ניצלתי את זה שלא עבדתי בתקופת ההסגר, בגלל הקורונה, והלכתי עם אבי ואחי לחלקת האדמה שלנו, כדי לעשב ולחרוש אותה. היה יום נעים ומתאים לעבודה, וכשהגענו שמחנו שלא היו מתנחלים בסביבה – למשל המתנחל שמשחרר לעיתים קרובות את הפרות שלו במטעים שלנו, וגר במאחז חמישה קילומטרים מאתנו.

התחלנו לעבוד ופתאום, מבין העצים, הופיעו שלושה מתנחלים חמושים. הם ניגשו אלינו בצורה מאיימת ונבהלנו מאוד. אחד מהם מיד נתן לאבא שלי סטירה והורה לו להסתלק. הגבוה דחף אותי לקרקע, השכיב אותי וקשר לי את הידיים מקדימה עם חבל ארוך. הוא בעט בי בירך והכאיב לי מאוד.

הם הכריחו אותי ללכת לפניהם, כשהמתנחל הגבוה מחזיק בקצה החבל שקשור לידיים שלי, כמו שמובילים בהמה. הוא הוליך אותי בלי להתחשב אם מעדתי או נפלתי. כל הדרך הוא הכה אותי, בעט בי, קילל אותי וצעק עליי ונראה שהוא נהנה מזה. מתנחל אחר הוביל את אחי מחמוד, שלא היה קשור כי לא היה להם עוד חבל, ושמעתי אותו מקלל ומכה גם אותו.

בכל פעם ששאלנו לאן הם לוקחים אותנו ומה הם רוצים מאתנו חטפנו רק צעקות: שקט, שקט ומכות. הם קיללו וצעקו בעברית ולא הבנו שום דבר. המכה האחרונה שחטפתי הייתה סטירה חזקה מאוד באוזן ימין מהמתנחל הגבוה. המכה הייתה כל-כך חזקה שהרגשתי סחרחורת, טנטון חזק וממש ראיתי ניצוצות בעיניים. השתגעתי, רציתי להגיב אבל הוא איים עליי בנשק והורה לי לציית ולהמשיך ללכת.

הם לא הזדהו ולא הציגו שום תעודות והרגשנו שזו חטיפה. לא ידענו לאן הם לוקחים אותנו ופחדנו מאוד, במיוחד מפני שהם התנפלו עלינו כשעבדנו במטע ולא היה בינינו שום עימות קודם. כל הדרך הם צילמו אותנו, תמונות ווידאו, אבל בגלל שהם לקחו לנו את הטלפונים לא יכולנו להתקשר לאף אחד.

בעדות שמסר אחיו מחמוד לתחקירן בצלם, איאד חדאד, הוא סיפר:

מחמוד סאלח. התמונה באדיבות העד
מחמוד סאלח

בערך קילומטר מחלמיש חיכה למתנחלים רכב של שומר ההתנחלות וג'יפ סיור צבאי. הם העבירו אותנו אליהם ודיברו עם החיילים על "הוכחות" שיש להם לגניבת הבקר שלהם. אחר-כך לקחו אותנו ברכב של שומר ההתנחלות למחנה צבאי והושיבו אותנו על ספסל ליד קונטיינר של החיילים. אף חייל לא דיבר עמנו ולא שאל אותנו שום דבר. אחרי חמש שעות של עיכוב הגיע קצין שהחזיר לנו את הפלאפונים ואמר לנו ללכת משם. 

ידו החבולה של עבדאללה סלמאן בעקבות התקפת מתנחלים בפרעתא, 29.4.20
ידו החבולה של עבדאללה סלמאן בעקבות התקפת מתנחלים בפרעתא, 29.4.20

פרעתא, מחוז קלקיליה: מתנחלים מכים חקלאים באלות מפלסטיק, ביום בו הותר להם סוף סוף להגיע לאדמות שבבעלותם

ביום רביעי, ה-29.4.20, הודיעה מועצת פרעתא לחקלאי הכפר כי המת"ק התיר להם לעבד את חלקותיהם לראשונה מאז המסיק. האישור תקף ליום אחד בלבד: ליום המחרת. 

בבעלותם של עבדאללה סלמאן ובני משפחתו מטע זיתים המשתרע על-פני 42 דונם, ולמחרת בבוקר הוא הגיע למטע בחברת אשתו, בניו וקרוב משפחתם - בראא סלמאן בן ה-28. בראא הביא עמו את הטרקטור החקלאי שלו, ובני המשפחה התפזרו בין החלקות והחלו לעבוד.
 
בסביבות 10:30 סיימו עבדאללה ובראא לחרוש חלקה אחת ועשו את דרכם לחלקה סמוכה, כאשר עבדאללה מכוון רגלית את בראא בנסיעתו, במסלול בטוח. בעת שצעד, הבחין עבדאללה ברבש"צ חוות גלעד המשקיף עליהם מגבעה סמוכה. הרבש"צ נעלם ובמקומו הופיעו שני מתנחלים, חמושים באלות שחורות מפלסטיק, כשאחד מהם רעול פנים. 

המתנחלים דחפו את עבדאללה לקרקע והכו אותו באלותיהם, חובטים בראשו ובכל גופו עד אובדן הכרה. בראא, שראה את המתרחש, עצר את הטרקטור וירד ממנו. כשהמתנחלים זיהו קורבן חדש, הם עברו להכות גם אותו -ולאחר שבאו על סיפוקם עזבו את קורבנותיהם ונמלטו מהמקום.
 
הכרתו של עבדאללה שבה אליו, ובראא סייע לו לקום. למרות מצבם הגופני הירוד, השניים החליטו להמשיך ולעבוד היות שהוקצב להם רק יום מתואם אחד. לאחר מספר דקות הגיע למקום רבש"צ ההתנחלות וטען בפניהם כי היה עליהם ליידע את החיילים לפני שעברו מחלקה לחלקה. מאוחר יותר הגיעו למקום חיילים ונציגי המת"ק הישראלי, שחלפו באזור, וגבו מהשניים עדויות אודות התקיפה.


 כאשר הכריע הכאב את בראא, הוא חזר לביתו עם הטרקטור וביקש  מאביו להחליפו בחריש.  האב הצטרף עם הטרקטור לבני המשפחה, שהמשיכו לעבוד עד 15:30, וחזרו לביתם.

עבדאללה ובראא החבולים נבדקו בבית החולים ע"ש דרוויש נזאל בקלקיליה, ונמצא כי הם סובלים מחבורות כתוצאה מהמכות. מבית החולים נסעו השניים להגיש תלונה במשטרה הפלסטינית בקלקיליה.
 
בעדות שמסר לתחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי, תיאר עבדאללה סלמאן את רגעי התקיפה:

עבדאללה סלמאן. התמונה באדיבות העד
עבדאללה סלמאן

המתנחלים דחפו אותי. נפלתי על הקרקע והם התנפלו עליי במכות - על הראש, על הכתפיים ועל כל שאר הגוף. איבדתי הכרה לזמן קצר ומאוחר יותר התברר לי שהם תקפו גם את בראא.

אחרי כמה דקות, הופיע במטע שומר ההתנחלות ובא אלינו בטענות. הוא אמר שהיינו צריכים להודיע לחיילים לפני שאנחנו עוברים בין החלקות, כדי שיבואו להגן עלינו. אני חושב שהוא ידע מראש שהמתנחלים עומדים לתקוף אותנו.

מעשי התוקפנות האלה רק יגבירו את ההיצמדות שלנו לאדמות. אנחנו לא נוותר עליהן! המתנחלים רוצים לסלק אותנו כדי להשתלט עליהן. 

בסמוך לאדמות פרעתא הוקם המאחז חוות גלעד בשנת 2002.

מכוניתו של המתנחל שגנב עיזים מאבו עראם, קוואוויס
מכוניתו של המתנחל שגנב עיזים מאבו עראם, קוואוויס

קוואוויס, מסאפר יטא, דרום הר-חברון: מתנחלים תוקפים רועה בגז פלפל וגונבים את העיזים שלו

ג'ברין אבו עראם, בן 56 ואב לתשעה, יצא לרעות את צאנו בצהרי יום שלישי, ה-21.4.20. המרעה התנהל בניחותא, על אדמותיו שממערב לקוואוויס, ואשתו של אבו עראם עסקה בחקלאות לא רחוק. 

מכונית עם לוחית רישוי ישראלית הגיעה מכיוון מאחז מצפה יאיר, ועצרה על הכביש. שני מתנחלים ירדו ממנה, התקרבו לאבו עראם, ואחד מהם ריסס לעברו גז פלפל. אבו עראם נסוג והחל ליידות אבנים לעבר המתנחלים, בניסיון להרחיקם. 

בעדות שמסר ב-27.4.20, לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, סיפר:

שני בחורים ירדו מהרכב, דיברו ביניהם בעברית ואחד אמר לשני: "אין כאן אף אחד חוץ ממנו, אנחנו יכולים לשחוט אותו ולקחת את העיזים שלו". אחד מהם התקדם לעברי, בעודו אוחז בחפץ שנראה כמו אקדח. חשבתי שהוא יירה בי. צעקתי כדי להזעיק עזרה וקיוויתי שאשתי תשמע אותי.

המתנחלים יידו אבנים על אבו עראם, ואחד מהם לקח עז והכניס אותה למכונית. אחר כך חזר ולקח עז נוספת. אשתו של אבו עראם הגיעה והתחילה לצעוק, והמתנחלים נכנסו למכונית ועזבו את המקום עם העיזים. 

אבו עראם צילם את המכונית ויצר קשר עם פעילי זכויות אדם באזור, שהזמינו את המשטרה. שוטרים שהגיעו לאחר כמה דקות הסיעו את אבו עראם לתחנת המשטרה, שם הגיש תלונה. 

בהמשך עדותו סיפר אבו עראם על החקירה, וסיפק את מסקנותיו מהאירוע:

החוקר הבטיח לי שיחפש את המתנחלים ויחזיר לי את העיזים, ואני אמרתי לו שזה לא קשה כי המתנחלים נסעו למאחז מצפה יאיר. החוקר ענה שהוא יודע את העבודה שלו וייצור איתי קשר... חלף שבוע ויותר מאז האירוע, ואף אחד לא התקשר. לא החזירו לי את העיזים שלי ואני בספק שאקבל אותן אי פעם. אני לא חושב שהמשטרה תיצור איתי קשר כי הם לא מעוניינים לרדוף אחרי המתנחלים. 

אנחנו כאן, על האדמה שלנו, עם הצאן שלנו, וכל מה שאנחנו רוצים זה לחיות. אבל אין לנו הגנה ואנחנו חיים בפחד וחרדה תמידיים מפני התקפות המתנחלים. הם פועלים מחוץ לחוק והאיום הוא ממשי. אין לנו ברירה אלא לחיות במציאות המסוכנת הזאת.

בסמוך לאדמותיה של משפחת אבו עראם עובר כביש 317. שביל עפר מוביל מהכביש למאחז מצפה יאיר, שהוקם בשנת 1998. 

תורמוסעיא. צילום: פתחי שבאנה
תורמוסעיא. צילום: פתחי שבאנה

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים מהלכים אימים על בעלי אדמות ופוגעים ברכושם

שלוש פעמים, בזו אחר זו, נתקל ג'מאל ג'בארה מתורמוסעיא במתנחלים שניסו לסלקו מהשטח: בפעם הראשונה נגחו הפולשים במכוניתו, בפעם השנייה אבנים התעופפו ויריות נורו באוויר, ובפעם השלישית המתנחלים הסתפקו בקללות ואיומים. 

ההיתקלות הראשונה התרחשה ב-2.4.20, ביום חמישי אחר הצהריים. ג'בארה בן ה-50 נסע לחלקת האדמה שלו, עליה הוא מגדל עצי זית ודגנים, הממוקמת כחמישה קילומטרים מזרחית לכפר. בדרך הוא נתקל במכונית בעלת לוחית זיהוי ישראלית, שנסעה לקראתו - ועצר. מכיוון שהמכונית הגיעה מכיוון מאחז חדש שהקימו מתנחלים כקילומטר מאדמותיו, ג'בארה מיהר לעשות רוורס, כי הדרך הייתה צרה והחששות היו ממשיים. המתנחלים, לעומתו, חתרו למגע: הם נסעו לעברו במהירות ונגחו במכוניתו שש פעמים, בעודם צועקים ודורשים ממנו להסתלק מהמקום. 
 
ג'בארה המשיך לנסוע לאחור עד שהצליח להסתובב ולהימלט מהמקום. הוא עדכן את מועצת הכפר בנוגע לאירוע, וזו מצידה דיווחה למת"ק הישראלי. 

ג'בארה, שנבהל מאוד מהאירוע, החליט שלא כדאי לו לשוב לבד לאדמתו, והפעם יצא אליה בחברת כמה מתושבי הכפר. הוא צדק: דקות ספורות לאחר הגעתם לחלקה, הגיעו אליה כ-20 מתנחלים, במכוניות, בהם גם רבש"ץ אחת ההתנחלויות בסביבה, שהיה חמוש. המתנחלים יידו אבנים לעבר התושבים והרבש"ץ ירה כמה יריות באוויר. 
 
רבע שעה לאחר תחילת המתקפה, הגיעו למקום כעשרה חיילים ובמקום להרחיק את המתנחלים ולהיענות לבקשת התושבים להגנה הם ירו גז מדמיע לעבר התושבים. כמה דקות לאחר מכן הגיע לזירת העימות גם ג'יפ של משמר הגבול. המתנחלים הסתלקו ושוטרי מג"ב הבטיחו לתושבים להגן עליהם מפני המתנחלים והשיאו להם עצה נבובה: להגיש תלונה במשטרת בנימין. 

ומה בנוגע להיתקלות השלישית? ג'בארה סיפר אודותיה בעדות שמסר למחרת לתחקירן בצלם, איאד חדאד:

למחרת האירוע, בשעות הבוקר, חזרתי לחלקה עם האחים שלי והילדים שלנו – כי החלטנו לעבוד, להפגין נוכחות ולשמור על זכויותינו בקרקע. חששנו שהמתנחלים ינסו לקבוע עובדות בשטח ולהשתלט עליה, ובאמת הם הגיעו והתקרבו אלינו שוב ושוב, צעקו עלינו וקיללו אותנו. אנחנו התעלמנו מהם. 

למרות שהשוטרים הבטיחו להגן עלינו, ראינו באזור רק רכב סיור אחד של הצבא, וגם הוא לא הרחיק אותם מהשטח שלנו. 

אנחנו חוששים מאוד שהניסיונות להפריע לנו ולסלק אותנו מהאדמה יימשכו, ושהמצב ילך ויתדרדר. נכון לעכשיו אני צריך לתקן את הנזק שהם גרמו למכונית שלי, ולמרות שמדובר רק במכות ושריטות בפגוש, התיקון יעלה יותר מ-1,000 ש״ח - כי זה אוטו חדש. בכל מקרה, הנזק הנפשי חמור יותר מהנזק הכספי, כי התקיפות היו טראומטיות ומאז אני בחרדה. 
 

חקלאי מקריות על רקע מאחז היובל. ינואר 2020, צילום באדיבות משפחת מוסא
חקלאי מקריות על רקע מאחז היובל. ינואר 2020, צילום באדיבות משפחת מוסא

קריות, מחוז שכם: מתנחלים מגרשים חקלאים מאדמתם באמצעות רימוני הלם וגז, גז פלפל ושקרים

שוב ושוב נעזרים מתנחלים בחיילים כדי לסלק פלסטינים מאדמתם החקלאית: ביום ראשון, ה-5.4.20, עיבדו שניים מתושבי קריות את חלקת האדמה שלהם, הממוקמת ממערב לכפר. למקום הגיע רבש"ץ ההתנחלות עלי, חמוש בחיילים, ובעלי האדמות גורשו מהשטח באמצעות רימוני הלם וגז.

החלקה המדוברת נמצאת בשטח B, כ-500 מטר מבתי התושבים וכ-300 מטרים מכביש הגישה המוביל למאחז היובל – מאחז שהוקם ב-1998. החיילים טענו באוזני החקלאים כי עיבוד הקרקע מצריך תיאום - טענה שקרית, שכן לא נדרש תיאום עבור קרקעות הנמצאות בשטח B.

 עד לאחרונה, בעלי קרקעות באזור עיבדו אותן ללא הפרעה. במהלך חודש מארס התחילו רבש"צים של ההתנחלויות עלי ומאחז היובל, בליווי חיילים, לגרשם מאדמותיהם: ב-11.3.20 הגיע לחלקות רבש"ץ מאחז היובל, בליווי שלושה חיילים, וסילקו מהמקום תושב מהכפר ושני עובדים שעסקו בנטיעת שתילים של עצי זית. ב-13.3.20 הגיעו לחלקות כחמישה חיילים, והשליכו רימוני הלם לעבר בני משפחה שעיבדו את אדמתם. על מנת להבהיר את כוונותיהם, ריססו אחד מהם בגז פלפל ואילצו את כולם לשוב לבתיהם. 

חיילים מורים לפלסטינים לעבור לצדה השני של גדר ההפרדה בשכונת ריית' בחברון
חיילים מורים לפלסטינים לעבור לצדה השני של גדר ההפרדה בשכונת ריית' בחברון

לב חברון: מתנחלים התנפלו על צעירים ששיחקו כדורגל, ריססו אותם בגז פלפל והכו אותם

משחק כדורגל ספונטני, שנערך במרכז העיר, הסתיים בבית החולים לאחר שקבוצת צעירים הותקפו בברוטאליות על ידי מתנחלים שחיפשו אקשן. האירוע התרחש בערבו של יום ראשון, ה-12.4.20, בסביבות השעה 20:00: כ-15 צעירים, המתגוררים בשכונת ר'יית' שבמרכז חברון, שיחקו כדורגל מול מחסום מאפיה (דרומית-מזרחית לאל-חרם אל-איבראהימי ומערת המכפלה). המשחק נפסק באחת כשמכונית בעלת לוחית רישוי ישראלית שעטה לעבר הנערים מכיוון רחוב א-שוהדאא, ועצרה לידם בחריקת צמיגים. מהמכונית יצאו ארבעה מתנחלים והחלו לדחוף את הצעירים, וכשאלו ניסו להתגונן - שלפו שני מתנחלים גז פלפל, התיזו אותו על שני צעירים והתנפלו עליהם במכות.

שוטר ושוטרת מג"ב הגיעו לזירת האירוע מכיוון מחסום מאפיה, ושלושה מהמתנחלים הספיקו להימלט לפני שנתפסו. המתנחל הרביעי עוכב על ידי השוטרת. 

קרוב ל-15 שוטרי מג"ב נוספים הגיעו למקום והרחיקו את תושבי השכונה שהחלו להתקהל. הם הורו להם לעבור לצדה השני של הגדר ונעלו מאחוריהם את השער. את הגדר הציב הצבא בשכונה ב-2017, כדי להעמיד את הרחוב לרשותם הבלעדית של המתנחלים ולהותיר לפלסטינים רק מעבר צר ומשובש.

שני הצעירים שנפצעו, בני 16 ו-21, פונו באמבולנס של הסהר האדום לטיפול בבית החולים על שם מוחמד אל-מוחתסב שבמרכז העיר חברון. 
 

Subscribe to תקיפה גופנית