דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

בעת שמיליוני בני אדם בישראל ובגדה המערבית מסוגרים בבתיהם, מתנחלים אלימים ממשיכים בשלהם, בחסות המדינה: תוקפים רועי צאן בשדות המרעה ואף נכנסים לכפרים פלסטיניים, תוקפים תושבים ומשחיתים את רכושם. למרות משבר הקורונה, בשבועות האחרונים נמשכת העלייה במעשי האלימות.

דצמבר 2020

18

כפר מאלכ, מחוז רמאללה: מתנחלים ניסו לפזר הפגנה פלסטינית נגד הקמת מאחז. הצבא פיזר את המפגינים ברימוני הלם וגז מדמיע

ב-18.12.2020, בסביבות השעה 11:00, הפגינו כ-60 תושבי הכפר כפר מאלכ, במחאה על מאחז חדש שהקימו מתנחלים בתחילת חודש נובמבר 2020 בסמוך לקהילת ראס א-תין, מדרום-מזרח לכפר. המאחז הוקם על אדמותיהם הפרטיות של תושבי הכפרים אל-מור'ייר וכפר מאלכ, ויושביו תוקפים ומטרידים חקלאים ורועים באזור, החוששים בשל-כך להגיע לאדמותיהם. התושבים מקיימים הפגנות באזור מדי שבוע.  

הפעם  התושבים התאספו בחוותו של חקלאי באזור ראס א-תין, שהמאחז הוקם כשני קילומטרים ממנה, והחלו להתקדם לעברו ברגל. בתוך דקות ספורות הגיעו לאזור שני כלי-רכב, מהם ירדו כשמונה מתנחלים רעולי פנים וחמושים באלות. אחד מהם שלף אקדח וירה מספר יריות לכיוון המפגינים.

התושבים התפזרו והתרחקו. בשלב זה הגיע למקום ג'יפ צבאי, ממנו ירדו שלושה חיילים שניסו לחצוץ בין התושבים למתנחלים. החיילים לא עיכבו את המתנחל גם לאחר שראו אותו מסתובב עם אקדח שלוף וגם לאחר שתושבים יידעו אותם על כך שהוא ירה לעברם.

בינתיים הגיעו למקום עוד שני כלי-רכב ובהם כשמונה מתנחלים נוספים, מלווים בשני כלבים גדולים. שניים מהמתנחלים אחזו ברצועות הכלבים ורצו עמם לכיוון המפגינים באופן מאיים, כשהחיילים מנסים לחסום את דרכם. כמה מהתושבים החלו ליידות אבנים לעבר המתנחלים, בניסיון להתגונן מפני הכלבים. מאוחר יותר הגיעו למקום ארבעה ג'יפים צבאיים נוספים וחיילים שיצאו מהם החלו להשליך רימוני הלם ולירות גז מדמיע לעבר התושבים, עד שכולם עזבו את המקום, בסביבות השעה 12:00.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד, סיפר יוסף כעאבנה, בן 28, נשוי ואב לארבעה, בעל חווה באזור ראס א-תין, על ההפגנה ועל תקיפת המתנחלים:

מאז שמתנחל הקים חווה במרחק של שני קילומטרים בערך מהבתים שלנו, הוא והחברים שלו מטרידים אותנו, רועים את הצאן שלהם באדמות שלנו ומתגרים בנו. המתנחל הזה חובש כיפה ואני חושב שהוא חמוש וגרה איתו חבורה של עבריינים, 8 או 10 צעירים בשנות העשרים לחייהם.

ב-18.12.20 בבוקר, כשרעיתי את הצאן בערך שני קילומטרים מהחווה שלי, ראיתי את התהלוכה השבועית מגיעה לחווה. השארתי את הצאן במרעה וחזרתי מהר לחווה כי חששתי שיתפתח עימות עם מתנחלים והמשפחה שלי תיפגע. המפגינים הניפו שלטים ודגלים פלסטיניים. בינתיים ראיתי שני כלי-רכב שיצאו מהמאחז  לכיוון שלנו. יצאו מהם בערך שמונה מתנחלים שהחזיקו אלות. הם התקרבו עד למרחק של 40-30 מטרים מאתנו ושלושה מהם הסתתרו מאחורי הטרקטור שלנו. אחד מהם שלף אקדח, החזיק אותו  בשתי הידיים והתחיל לירות, ירייה אחרי ירייה. תודה לאל שהוא לא פגע באף אחד. כולם הצליחו להתרחק ולהסתתר ברגע הירי.  

אחרי כמה דקות הגיעו חיילים. הם תמיד מגיעים מהר כדי להגן על המתנחלים. החיילים עמדו בינינו לבין המתנחלים. המתנחל החזיק עדיין את האקדח ולא נראה שהוא חושש מהחיילים, והחברים שלו ניסו לעקוף את החיילים ולתקוף את המפגינים. בינתיים הגיעו עוד מתנחלים, ושניים מהם הובילו שני כלבים ענקיים ומפחידים וניסו לרדוף אחרי מפגינים ולשסות אותם בהם, כשהחיילים מנסים בלי הצלחה להרחיק אותם.  

אחרי מספר דקות הגיעה תגבורת של הצבא והחיילים התחילו לירות רימוני גז מדמיע לעבר המפגינים, שהתפזרו מהר מאוד. למזלי כיוון הרוח היה נגדי ולכן הגז לא הגיע אלי ואל המשפחה שלנו ולא נפגענו. בינתיים הגיעו עוד ועוד מתנחלים והצבא לא חסם להם את הדרך.

מאז האירוע אנחנו עוד יותר חוששים מהמתנחלים. אנחנו מפחדים שהם יתקפו אותנו בכל רגע וחיים עם עצבים חשופים. המתנחלים האלה קיצוניים ואלימים. הם תקפו אנשים באזור הרבה פעמים. אני מתפלל שאללה יגן עלינו מהרוע שלהם. 

3
חלקת האדמה של מספחת יאסין. יאסוף, 3.12.2020. צילום: סלמא א-דיבעי', בצלם
חלקת האדמה של מספחת יאסין. יאסוף, 3.12.2020. צילום: סלמא א-דיבעי', בצלם

יאסוף, מחוז שכם: מתנחלים חתכו גדר רשת, פלשו לחלקה חקלאית ועקרו עשרות שתילי זיתים

בבוקר יום חמישי, ה-3.12.20, גילה עבדאללה יאסין (28) כי מתנחלים חתכו את גדר הרשת שהציבו הוא ובני משפחתו סביב חלקת האדמה שלהם, על מנת להרחיק מתנחלים וחיות בר. הגדר כשלה בהרחקת הפולשים, ולאחר שחתכו את הגדר נכנסו המתנחלים לחלקה ועקרו 58 שתילי זיתים שניטעו בתחילת השנה. יאסין עדכן את בני משפחתו, את מועצת הכפר ואת משטרת ישראל בנוגע לוונדליזם ולעקירות. 

כשעה לאחר הדיווח, הגיע יאסין למקום בחברת אביו, עלי (71). ניידת משטרה, נציגי המנהל האזרחי וג'יפ צבאי הגיעו לחלקה גם הם וצפו בנזק שנגרם לרכוש המשפחה.

החלקה של משפחת יאסין משתרעת מצפון-מזרח לעיירה יאסוף, וכ-200 מטרים ממנה הוקמה ההתנחלות כפר תפוח.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, תיאר עלי יאסין את שאירע:

ניצלנו את תקופת הקורונה והסגר וטיפלנו בקרקע. הגענו לחלקה לעיתים קרובות כדי להשקות את השתילים, עד שהתחילו הגשמים ולא נדרשה עוד השקיה. מתחנו גדר רשת על עמודי ברזל, בגובה של מטר וחצי, כדי להגן על הגידולים מחיות בר ומתנחלים. למרות הגדר, המתנחלים פלשו אלינו ועקרו 45 שתילים בחלקה שלי, מתוך 93 שתילים שנטענו בפברואר 2020. הם עקרו גם 13 שתילים מתוך 15 שגדלו בחלקה של אחי שאהר. לא היינו במטע מאז שהתחילו הגשמים, באוקטובר, ורק עכשיו הבן שלי חזר לבדוק מה עם השתילים.

שעה לאחר שגילינו שהגדר הושחתה והשתילים נעקרו, הגיעה ניידת משטרה ואחריה נציגים של המנהל האזרחי וג'יפ צבאי. החייל שאל אותנו אם יש לנו אויבים. עניתי לו שזה לא הגיוני, הרי יש להם מצלמות של ההתנחלות שמשקיפות על החלקה ולמה שלא יבדקו את החומר המצולם? זה מגוחך לגמרי וברור שהם יודעים היטב מי עשה את זה. הם מגינים עליהם. הם אמרו לי שיתקשרו אליי אם יגלו משהו חדש, אבל עד היום לא שמעתי כלום. אני יודע שכל מה שהם עושים זה רק למראית עין ושלא תהיה לבדיקה של הרשויות שום תוצאה.

נובמבר 2020

27

א-סאוויה מחוז שכם: מתנחלים גונבים פריטים ממשתלה בפעם החמישית מאז נפתחה בשנת 2019

מוחמד מחאמיד, בן 29 ואב לשניים, תושב א-סאוויה שבמחוז שכם, הוא בעליה של משתלה הניצבת לצד כביש (60) מול הכניסה לכפר. ב-27.11.20, בשעה 2:00 לפנות בוקר, בעת שעמד ללכת לישון, בדק מחאמד את מצלמת האבטחה שלו, והבחין באנשים המעמיסים שתילים על מכונית. לדבריו, מתנחלים פרצו למשתלה וגנבו ממנה פריטים כבר ארבע פעמים קודם לכן, האחרונה שבהן בתחילת חודש נובמבר.

מחאמיד נכנס למכוניתו ונסע מהר למשתלה, שם התנגש במכוניתם החונה של המתנחלים, שיצאו ממנה ונמלטו לכיוון ההתנחלות רחלים, הנמצאת במרחק של כקילומטר וחצי מהמשתלה.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, סיפר מחאמיד על ערב הפריצה האחרון:

התכוננתי ללכת לישון ולפני כן בדקתי דרך הטלפון את מצלמות האבטחה של המשתלה. הייתי בשוק כשראיתי אנשים מעמיסים שתילים לתוך המכונית שלהם! השתגעתי, לא יכולתי לסבול את המחשבה על הגניבה. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שמתנחלים פורצים למשתלה.

יצאתי מהבית במכנסיים קצרים ואשתי רצה אחריי והושיטה לי מכנסיים. התלבשתי בתוך הרכב כי רציתי לתפוס את הגנבים הפעם, אחרת הייתי משתגע.

נסעתי מהר והגעתי למשתלה תוך שלוש דקות.

האוטו שלהם חנה עדיין ליד הכניסה למשתלה. כל מה שרציתי זה לתפוס אותם, ובגלל זה התנגשתי במכונית שלהם - כדי שלא יוכלו לברוח. הראש שלי נחבט בהגה ולא ראיתי כלום, אבל בכל זאת יצאתי מהמכונית וניסיתי לתפוס אותם. לצערי, הם הצליחו לברוח לכיוון ההתנחלות רחלים, שנמצאת בערך קילומטר וחצי מהמשתלה.

מחאמיד התקשר למשטרת ישראל ולאחר כרבע שעה הגיעו למקום שוטרים, בליווי עשרה ג'יפים צבאיים. השוטרים צילמו את הזירה ולקחו טביעות אצבעות של המתנחלים. לאחר כמה שעות השוטרים הסיעו את מחאמיד למשטרת אריאל, שם הוא מסר עדות ושוחרר לביתו.

בעדותו הוסיף וסיפר:

היקף הגניבה הקודמת, בראשון לנובמבר, הרס אותי. הם לא הסתפקו בגניבה מהמשתלה עצמה, הם גנבו כל דבר שהיה בחנות שלי - אפילו שתיה, שוקולדים, סיגריות וגלידה שאני מוכר.

אני לא מסוגל לספוג עוד הפסדים. אני רוצה לחיות, להתקיים, לפרנס את הילדים שלי, לא רוצה בעיות עם אף אחד - לא פלסטינים ולא מתנחלים. לא חיפשתי להתעמת איתם אבל לא הייתה לי ברירה כי מדובר ברכוש שלי, שהוא מקור הפרנסה של המשפחה שלי.

אסלה ששברו מתנחלים בשטח השייך לראג׳ח ג׳בארה. תורמוסעיא, 27.11.20. צילום: סעיד עבדאללה
אסלה ששברו מתנחלים בשטח השייך לראג׳ח ג׳בארה. תורמוסעיא, 27.11.20. צילום: סעיד עבדאללה

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: בפעם השנייה החודש - מתנחלים השחיתו כרם והסבו נזקים כבדים לרכוש בחלקה סמוכה

ב-27.11.20 חדרו מתנחלים, בפעם השנייה החודש, לכרם בבעלות נידאל רביע (68), אב לשלושה מתורמוסעיא. הם כרתו כ-250 גפנים והשחיתו את הגדר המקיפה את הכרם ואת מערכת ההשקיה.  

המתנחלים חדרו גם לחלקת האדמה הסמוכה, השייכת לראג׳ח ג׳בארה (55), אב לעשרה, בה השחיתו גינה ובריכת שחייה. המתנחלים שברו אריחים ואסלה בחדרי הרחצה ובבריכה, חתכו גדר המקיפה את הגינה וכרתו שבעה עצי זית.  

בעלי הקרקעות דיווחו על הנזקים שנגרמו להם למשטרת ישראל, שהגיעה למקום באותו יום וצילמה אותם.

23
מכוניתו של מוסטפא רמדאן, לאחר שהותקפה על ידי מתנחלים בצומת חווארה, 23.11.2020. צילום: מוסטפא רמדאן
מכוניתו של מוסטפא רמדאן, לאחר שהותקפה על ידי מתנחלים בצומת חווארה, 23.11.2020. צילום: מוסטפא רמדאן

צומת חווארה, מחוז שכם: מתנחלים עצרו מכונית פלסטינית ותקפו באלימות את הרכב, הנהג והנוסעים. לאחר שאלו הצליחו להימלט, המשיכו לעבר הצומת הקרוב והשליכו אבנים על מכוניות נוספות

בצהרי יום שני, ה-23.11.20, התקרבה לצומת חווארה מכוניתם של יוסף מרעי (25), וחברו מוסטפא רמדאן (44), שעשו את דרכם לרמאללה. מרעי נהג במכונית, רמדאן ישב לצדו ובמושב האחורי ישב חבר נוסף. כשהגיעה המכונית למרחק של כ-500 מטר מצומת חווארה, ירדו מתנחלים משלושה כלי-רכב שחנו בצד הכביש והחלו ליידות אבנים על המכונית ולנסות לתקוף את הנוסעים שישבו בתוך הרכב. המתנחלים ניפצו את השמשה הקדמית, את הפנס הקדמי ואת חלון הנהג במכונית.  אחת האבנים שהם השליכו פגעה בכתפו של מרעי.

מרעי המשיך בנסיעה והצליח להימלט מהתוקפים. לאחר שהתקדם כ-50 מטרים עצר את המכונית ורמדאן החליף אותו בנהיגה. הם המשיכו לכיוון צומת חווארה, שם נתקלו בתאונת דרכים. מרעי סיפר לשוטרים שעמדו במקום מה אירע והשוטרים ביקשו מפרמדיקים שנכחו בזירת התאונה לטפל בכתפו. לאחר מכן הגיע למקום אמבולנס של הסהר האדום ופינה אותו לבית החולים רפידיא בעיר שכם. חברו, שישב במושב האחורי בזמן התקיפה, נסע איתו. השוטרים המליצו למוסטפא רמדאן, שנשאר במכונית, להגיש תלונה במשטרת אריאל - אך הוא לא ראה טעם לעשות כן.  

בינתיים הגיעו גם המתנחלים התוקפים לזירת התאונה והחלו ליידות אבנים על מכוניות פלסטיניות שהמתינו בפקק. חיילים שהגיעו למקום הרחיקו אותם.  

רמדאן המשיך לבית החולים רפידיא, שם פגש את חבריו, ולאחר בדיקות וטיפול ראשוני חזרו השלושה לבתיהם. תיקון הנזקים שנגרמו למכונית הסתכם ב-1,200 ש"ח.

יוסף מרעי, תושב תל, תיאר את התקיפה בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי:

נסעתי עם שני חברים שלי לרמאללה. כשהתקרבנו לצומת חווארה, ראיתי שלוש או ארבע מכוניות עם לוחיות רישוי ישראליות עומדות בצד שמאל של הכביש. כשהגענו למרחק של 15-20 מטר מהן יצא מביניהן פתאום נער, שנראה בן 15 לכל היותר, ובידיו שתי אבנים. הוא זרק על המכונית שלנו את האבנים ופנה לעמוד לפניה.  

אני נהגתי לאט, במהירות של לא יותר מ-50 קמ"ש, ונאלצתי לעצור כדי לא לדרוס אותו. או אז יצאו ממכוניות נוספות יותר מ-15 מתנחלים והתחילו לזרוק עלינו אבנים. אחת האבנים פגעה בשמשה הקדמית וסדקה אותה ואבן אחרת פגעה בשמשת החלון הצדדי שלי, שברה אותה ופגעה בכתף שלי.

ניסיתי לחזור אחורנית, אבל פתאום נעצרה מאחורי עוד מכונית של מתנחלים וירדו ממנה ארבעה או חמישה מתנחלים.

ניסיתי לצאת מהאוטו כדי להתגונן, אבל אחד המתנחלים סגר את הדלת בחבטה חזקה, תפס אותי בצוואר ודרך החלון התחיל לדחוף אותי בכוח. מתנחלים אחרים ניסו לפתוח את הדלת האחורית.  

הרגשתי סחרחורת. בקושי החזקתי מעמד. הם היו כמו חיות פרא. הרגשתי שנפלנו לתוך מלכודת. הם צעק וקיללו, ודרשו מאיתנו - בעברית ובערבית - לצאת מהאוטו.

הצלחתי רק בקושי להתניע שוב את המכונית. נסעתי מהר וגם המתנחלים נסוגו קצת מאיפה שהיו. אחרי נסיעה של כמה עשרות מטרים עצרתי שוב, כי לא הייתי מסוגל לנהוג. ביקשתי ממוסטפא להחליף אותי. התחלפנו ובינתיים המתנחלים התחילו לרוץ אלינו.  

מוסטפא רמדאן, אב לשניים, תושב תל שבמחוז שכם, תיאר את מה שאירע לאחר שהחל לנהוג:  

התקדמתי בערך 200 מטרים וכשהיינו לפני כיכר יצהר/חווארה, נתקלנו בתאונת דרכים בין שתי מכוניות ישראליות. היו שם ניידת משטרה ואמבולנס.

התקדמתי אליהם ואמרתי לשוטר שמתנחלים תקפו אותנו ואחד מאיתנו פצוע. הוא סימן לנו לעצור וקרא לאחד הפרמדיקים. הפרמדיק ניסה להרגיע את יוסף, שהיה מותש וסבל מהתכווצויות בחלק השמאלי של הגוף, בזרוע וברגל. המצב שלו הדאיג אותי. אחר כך הגיע אמבולנס של הסהר האדום ופינה אותו לבית החולים.  

בינתיים הגיעו המתנחלים והתחילו ליידות אבנים על מכוניות פלסטיניות שנעצרו בגלל התאונה. הם עשו את זה בנוכחות משטרה וחיילים פגעו בכמה מכוניות.  

אני נשארתי במכונית עד שהמתנחלים התרחקו. השוטרים רשמו את הפרטים שלי ושל החברים שלי, ואת התיאור של מה שקרה לנו, וביקשו שנגיע שלושתנו לתחנת המשטרה באריאל כדי להגיש תלונה. אף אחד מאיתנו לא הלך כי אנחנו לא רואים בזה שום טעם.

בורין, מחוז שכם: מתנחלים העלילו על אב משפחה כי השליך אבנים, ויצאו למסע ונדליזם בחלקת האדמה השייכת לו. חיילים ששהו במקום לא נקפו אצבע כדי להגן על רכוש המשפחה

בשעות הבוקר המוקדמות של יום שני, ה-23.11.20, יצאו תשעה בני משפחת עומראן לשתול ולזרוע ירקות ופירות. למבוגרים  התלוו חמישה ילדים, בני שנתיים עד 15, ויחד הם הגיעו לחלקת האדמה שלהם, המשתרעת על שטח של חמישה דונם מדרום לבורין. בסביבות השעה 10:00, כשהיו בעיצומה של העבודה, הגיעו מכיוון המגדל הצבאי הסמוך שלושה חיילים ושאלו את בני המשפחה האם ראו צעירים שיידו אבנים על הכביש. בני המשפחה ענו בשלילה, והחיילים נשארו באזור מספר דקות ואז הסתלקו.  

כעשר דקות לאחר מכן, הגיעו למקום כשבעה מתנחלים ועמם חזרו שלושת החיילים. המתנחלים, חלקם חמושים באקדחים, החלו לצעוק על בני המשפחה ולקלל אותם. הם טענו שהאב, יאסר עומראן (39) הוא זה שידה אבנים על הכביש. החיילים הורו לבני המשפחה לעזוב את החלקה והמתנחלים החלו לפזר את הזרעים, לעקור שתילים ולהשחית את רכוש המשפחה. בנוסף, השחיתו המתנחלים אוכל, ספרים ובגדים שבני המשפחה הביאו עמם. בני המשפחה נאלצו להתרחק מאדמתם ולעבור לחלקה סמוכה, שם המתינו כשעה עד שהמתנחלים והחיילים עזבו . כששבו לחלקתם, גילו מה רב ההרס שהשאירו אחריהם המתנחלים. בשלב זה הגיע למקום ג'יפ צבאי, שנשאר באיזור עד שבני המשפחה חזרו לביתם, בסביבות השעה 16:00.

סוהא עומראן, בת 37, תושבת בורין ואם לשמונה, תיארה את האירוע בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם, סלמא א-דבעי:  

נטענו שתילי תאנים, שזיפים ושסק. לפני כשבוע חרשנו את האדמה וביום שני הגענו לשם כדי לזורע פול, שום, בצל, תפוחי אדמה ותות שדה. קיווינו שהיבול יספק לנו הכנסה נוספת כי מאז הקורונה ההכנסה של בעלי מעבודתו כספר הצטמצמה מאוד.

גיסתי נג'ווא, בת 52, והבן שלה עז א-דין, בן 22, באו איתנו. היינו באמצע העבודה ובדיוק כשעמדתי להכין תה הגיעו שלושה חיילים מכיוון המגדל הצבאי הסמוך. הם דיברו בעברית עם בעלי ואחר כך הבנתי ממנו שהם טענו שיש מיידי אבנים באזור, ושאלו אם ראינו אותם. אחרי רבע שעה בערך החיילים הלכו ואנחנו המשכנו לעבוד. עשר דקות אחר-כך החיילים חזרו ויחד איתם היו בין שבעה לעשרה מתנחלים, שהתחילו לצעוק עלינו. כולם חבשו מסכות וכמה מהם היו עם אקדחים בחגורה. הם קיללו אותנו בעברית, אבל אני הבנתי שהם אמרו "בן זונה". בעלי, שיודע עברית, אמר לי אחר כך שהמתנחלים האשימו אותו שהוא זרק אבנים על הכביש.  

הבת שלי רימאל, בת שנתיים, שהחזקתי על הידיים, התחילה לבכות ולצעוק וגם הבן שלי אל-עוקאב, בן 5, והבת שלי עביר, בת 4, התחילו לבכות מרוב פחד. ניסיתי להרגיע את הילדים וביקשתי מהם להתרחק אבל הם לא רצו לזוז בלעדי ואני לא רציתי להשאיר שם לבד את בעלי, מוקף במתנחלים.  

החיילים דרשו שוב ושוב שנסתלק וחלק מהמתנחלים התחילו לקחת את החפצים שלנו ולזרוק אותם ולפזר אותם. הם זרקו גם את הזרעים שהבאנו איתנו וגם אוכל ושתייה, וילקוטים שהילדים הביאו איתם כדי להכין שיעורי בית וללמוד לבחינות. המתנחלים גם קרעו את ספרי הלימוד של הילדים. אפילו את המחצלות הם זרקו על הכביש. מתנחל אחד רוקן על המדורה את קנקן התה, וכששאלתי אותו למה, הוא עשה עם היד שלו סימן על הצוואר, של כריתת ראש.  

בינתיים בעלי והאחיין שלי, עז א-דין התווכחו עם המתנחלים ולא הסכימו שנעזוב. בעלי ניסה להסביר להם שאנחנו נמצאים באדמה שלנו ואנחנו לא אחראים למה שקורה על הכביש. אבל הם לא הסכימו להקשיב ובסוף נסוגנו לחלקה סמוכה. המתנחלים המשיכו להשליך ולהשחית את הכל.  

עמדנו וצפינו במה שהמתנחלים והחיילים עושים באדמה שלנו. אחרי שהם עזבו חזרנו לחלקה ומה שראינו היה באמת עצוב. שום דבר לא נשאר על כנו. הם השחיתו הכול. אפילו את השתילים החדשים שנטענו הם שברו. מצאתי חלק מהבגדים של רימאל בשדה קוצים סמוך. המתנחלים גם גנבו לנו שתי טוריות, מכוש ומגרפה. אספנו את כל מה שהצלחנו להציל וזרענו ושתלנו מחדש. בשלב מסוים הגיע ג'יפ צבאי ונשאר בסביבה עד שהלכנו הביתה, בסביבות השעה 16:00.  

כשחזרנו הביתה הילדים היו עדיין בהלם. אדם לא הצליח ללמוד למבחן שהיה לו. הוא רק בהה בספר שהמתנחלים קרעו. עביר אמרה לי "אני מפחדת שהחיילים יקחו אותך וישימו אותך בבית הכלא". האירוע השפיע עליהם מאוד. שמעתי אותם אפילו מדברים מתוך שינה, והם התעוררו כמה פעמים בלילה. למחרת ליוויתי אותם לבית הספר וקניתי להם ספרים חדשים.

נג'ווא עומראן, בת 52, תושבת שכם, נשואה ואם לשמונה, סיפרה גם היא על האירוע בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם, סלמא א-דבעי:

בדרך כלל אנחנו לא נתקלים בשום בעיות כשאנחנו הולכים לאדמה שלנו. הרבה פעמים מגיעים חיילים, שואלים אותנו מה אנחנו עושים, אנחנו עונים להם שאנחנו עובדים באדמה והם לא עושים כלום. מה שקרה הפעם היה לא יאומן.

עד שהחיילים והמתנחלים הגיעו נהנינו ממזג האוויר היפה ומהרוגע של הטבע. עבדנו, דיברנו וצחקנו יחד.  

לא ממש הבנתי מה הם רצו. אם הנוכחות שלנו שם סתם הפריעה להם או שבאמת זרקו עליהם אבנים כמו שטען הצבא. אנחנו לא ראינו שום דבר כזה. באזור שהיינו בו היה שקט לגמרי והתנועה על כביש יצהר זרמה בצורה נורמלית.  

כל-כך כעסתי כשראיתי את המתנחלים הורסים הכל, אבל התאפקתי כדי לא לחמם את הבן שלי ואחי. במקום זה אמרתי להם "שיעשו מה שהם רוצים, העיקר שאתם בריאים ושלמים. לשאר הדברים אפשר למצוא תחליף". רציתי להרגיע אותם כי אין לנו ברירה אלא להתאזר בסבלנות. הרי הצבא מגן על המתנחלים ולא עושה כלום בשבילנו.

עץ כרות בחלקת האדמה של משפחת בזאר. ביתיללו, 23.11.2020. צילום: חסאן בזאר
עץ כרות בחלקת האדמה של משפחת בזאר. ביתיללו, 23.11.2020. צילום: חסאן בזאר

ביתיללו, מחוז רמאללה: מתנחלים כרתו ארבעה עצי זית בני חמישים שנה

ב-23.11.20 אחר הצהריים עשה תושב ביתיללו את דרכו לחלקת האדמה שלו. בדרך הבחין כחמישה מתנחלים רעולי פנים כורתים עצי זית בחלקה השייכת לחקלאי אחר מהכפר. החלקה המדוברת נמצאת מזרחית לכפר, וכ-300 מטרים ממנה הוקמה ההתנחלות נחליאל.  

התושב התקשר לבעל החלקה ולמועצת ביתיללו, ודיווח על שראו עיניו. כעבור כחצי שעה הגיע למקום בעל הקרקע, חסאן בזאר (30), אב לשלושה, ואליו התלוו תושבים נוספים מהכפר. משהבחינו בהם המתנחלים, הם נמלטו לכיוון ההתנחלות נחליאל.  

בזאר גילה כי המתנחלים הספיקו לכרות במטע שלו ארבעה עצי זית בני כחמישים שנה. הוא דיווחו למת"ק הפלסטיני, ולמחרת הגיע למקום נציג ממנהל האזרחי ורשם את תלונתו.

17

תל-רומיידה, מרכז העיר חברון: מתנחל שיסה כלב בנער בן 13 וחבט באגרופו בעינו. אבי הנער ניסה להגן על בנו והותקף בידי חייל

בצהרי יום שלישי, ה-17.11.20, צעדו תייסיר אבו עיישה (59) ובנו היית'ם (13), לביתם השוכן במרכז העיר חברון, בשכונת תל רומיידה. הם נשאו עמם צינורות עבור מערכת החימום. כשהתקרבו השניים למחסום תל רומיידה (גילברט), אותו הציב הצבא במרחק של כ-20 מטרים מביתם, הבחינו בשני חיילים ובמתנחל עם כלב, שישבו על גדר אבן בצד הדרך.

כאשר אבו עיישה ובנו חלפו על פני המתנחל והחיילים, קם המתנחל, שיסה את כלבו בהיית'ם ובמקום התפתח עימות פיזי, שכלל בעיטות ודחיפות, ובסופו חבט המתנחל באגרופו בעינו הימנית של היית'ם. כשהתקדם תייסיר אבו עיישה אל השניים וניסה להרחיק את המתנחל מבנו, דחף אותו אחד החיילים והפיל אותו על גבו. לאחר שאבו עיישה הצליח להתרומם, הגיעו למקום חיילים נוספים וקצין שהורה לו לחזור הביתה עם בנו.

בינתיים הגיע למקום אמבולנס של הסהר האדום, כדי לפנות תושבת אחרת בשכונה לבית החולים, וצוות האמבולנס העניק להיית'ם עזרה ראשונה במקום.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, סיפר היית'ם אבו עיישה על תקיפתו:

כשעברנו ליד המחסום שמעתי את הכלב של המתנחל רץ אחריי. הסתובבתי ומרוב פחד זרקתי את הצינורות על הכביש. המתנחל ניגש אליי, דחף אותי לסמטה ליד המחסום ותפס אותי בחולצה ובצווארון. הסמטה מוסתרת מהעדשה של המצלמה שעל גג הבית שלנו.

המתנחל המשיך לדחוף אותי והיכה אותי באגרוף בעין ימין. ניסיתי להתחמק ממנו, אבל לא יכולתי בגלל שהוא היה יותר גדול ממני. שני החיילים לא התערבו ולא עזרו לי ואז אבא שלי התקרב ומשך אותי מהמתנחל. באותו רגע חייל ניגש לאבא שלי, דחף אותו חזק והפיל אותו על הכביש. אבא קם, ובינתיים הגיעו חיילים אחרים וקצין, והורו לנו לחזור מהר הביתה. הגיע אמבולנס לרחוב שלנו כדי לפנות את השכנה שלי, ומישהו מהצוות שלו נתן לי עזרה ראשונה ומרח לי איזה חומר על העין.

עליתי עם אבא שלי לגג של הבית כדי להתקין את הצינורות שהבאנו, ואז ראיתי את החייל שתקף את אבא שלי מתאגרף בצחוק עם המתנחל שתקף אותי. אחר-כך ראיתי את אותו מתנחל חוסם את המעבר לאמבולנס אחרי שהשכנה שלי עלתה עליו.

המתנחל הזה מוכר לרוב תושבי תל רומיידה בגלל שהוא מטריד את תושבי השכונה ומשסה בהם את הכלב שלו כדי להפחיד אותם.

16
גדר שהושחתה בפרעתא, 16.11.2020. צילום: באדיבות משפחת א-טוויל
גדר שהושחתה בפרעתא, 16.11.2020. צילום: באדיבות משפחת א-טוויל

פרעתא, מחוז קלקיליה: מתנחלים השחיתו גדר שהציב חקלאי סביב אדמתו

ב-16.11.20, גילה עבד אל-כרם א-טאוויל, תושב הכפר פרעתא, שמתנחלים השחיתו את גדר התיל שהציב לפני כחודש, כדי להגן על שדות השומשום והקטניות שלו. השדות משתרעים על פני שני דונם מזרחית לכפר.

במרחק של כ-250 מטר מאדמתו של א-טוואל הוצבו קרוואנים על ידי מתנחלים ממאחז חוות גלעד על אדמות הכפר תל.

14
ענפיו של עץ זית כרות באל-מור'ייר, 14.11.20. צילום: עבדאללה נעסאן
ענפיו של עץ זית כרות באל-מור'ייר, 14.11.20. צילום: עבדאללה נעסאן

אל-מור'ייר, מחוז רמאללה: מתנחלים כרתו ענפים של שני עצי זית בני שלושים שנה

בבוקר יום שבת, ה-14.11.20, הגיע עבדאללה נעסאן (50) לחלקת האדמה שלו. הצטרפו אליו מספר פועלים כדי לסייע למסוק את הזיתים. אדמתו של נעסאן נמצאת כמרחק של כחצי קילומטר מצפון-מערב לאל-מור'ייר, וכשני קילומטרים מצפון לה הוקם המאחז עדי-עד. הצבא אינו דורש מנעסאן לתאם את הגעתו לשטח.

כשהגיעו נעסאן והפועלים למטע, הם גילו כי מתנחלים כרתו את ענפיהם של שני עצי זית בני כ-30 שנה. החקלאים מסקו את יתר העצים ולאחר כמה שעות חזרו הביתה.

בשעות אחר הצהריים התקשר נעסאן למת"ק הישראלי ודיווח על הפגיעה בעצים שלו. נמסר לו כי נציג של המת"ק יפגוש אותו במטע בשעה 19:00 בערב. נעסאן הגיע למקום עם בני משפחתו, אך נציג המת"ק לא התייצב לפגישה שנקבעה.

6

חווארה, מחוז שכם: מתנחלים גנבו שקי זיתים וציוד חקלאי ממטע

חוסיין עודה, בן 54 ואב לשישה, הוא בעליו של מטע זיתים מצפון-מזרח לחווארה, שנמצא בין כביש 60 לבסיס צבאי הנמצא כקילומטר אחד מהכביש. בבוקר יום שישי, ה-6.11.20,  התקשר לעודה פועל חקלאי שעבד באדמתו והודיע לו שמתנחלים גנבו את שקי הזיתים והציוד החקלאי שהושארו במטע יום קודם לכן. הציוד שנגנוב כלל שני סולמות, 5-6 יריעות ברזנט, מיכל גז קטן וכוסות לקפה ותה.

במטע של משפחת עודה גדלים 120 עצי זית בני כ-20 שנה, והצבא מתיר לו להגיע אליו רק בעונות החריש והמסיק. השנה תואמו עבורו שלושה ימי מסיק, בין התאריכים 3.11.20 ו-6.11.20. כאשר עודה הגיע לחלקה שלו ביום האחרון למסיק, הוא גילה סימנים של צמיגי טרקטרון. כמאה ק"ג זיתים שנמסקו בימים שקודם לכן נגנבו מהמטע. להערכת עודה, השמן שהיה מופק מהזיתים שנגנבו צפוי היה להימכר בכ-1,000 ש"ח. עודה דיווח את הגניבה לעיריית חווארה.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי , סיפר חוסיין עודה על גניבת יבולו והציוד החקלאי שלו על  ידי המתנחלים:

בימי המסיק אני נוהג להגיע לקרקע כמה פעמים ביום, כדי להשגיח על כמה תושבים שעובדים בחלקה שלי. בסוף היום אני בודק את היבול ואז לוקח את הזיתים שנמסקו ומשאיר בחלקה את הסולמות ושאר הציוד בשביל יום המסיק הבא. החקלאים נוהגים להשאיר את הציוד במטעים בזמן המסיק, כי אין טעם לקחת הכול הביתה כל פעם ואז שוב להביא הכול בבוקר. זה גוזל זמן ודורש מאמץ מיותר.

בימים שלישי ורביעי לקחתי כל יום הביתה את היבול. אבל בחמישי לא הצלחתי להגיע למטע, ולכן היבול שנמסק נשאר שם, יחד עם הציוד: 2 סולמות, 5-6 יריעות ברזנט ומיכל גז קטן וכוסות לקפה ותה.  למחרת, יום שישי, ה-6.11.20, היה אמור להיות יום המסיק האחרון בחלקה, אבל כשהעובד לי הגיע לשם בבוקר הוא גילה את הגניבה. נסעתי לשם מיד, ואכן ראיתי סימנים של צמיגי טרקטורון בכל החלקה – זה נראה כאילו מישהו הסתובב שם עם הטרקטורון הלוך ושוב. זו הפעם הראשונה שדבר כזה קורה לי מאז שקניתי את החלקה הזו לפני 11 שנה. נאלצנו ללכת לקנות סולמות וברזנטים חדשים כדי לסיים את מסיק הזיתים.

קרוב לחלקה יש בסיס של הצבא, ולכן אף אחד חוץ ממתנחלים לא יכול היה לעשות דבר כזה. הצבא מרשה למתנחלים לעשות מה שהם רוצים. במהלך המסיק נתקלתי כמה פעמים בג׳יפ צבאי שעמד סמוך לחלקה. החיילים שאלו אותי מה אני עושה שם ואמרתי להם שאני בעל האדמה ושאני עובד בה. זה חזר על עצמו בערך ארבע פעמים, עד שהם התרגלו לראות אותי שם.

3
מכלאת צאן שהוקמה על אדמות משפחת עלאן בעינבוס, 3.11.2020. צילום: משפחת עלאן
מכלאת צאן שהוקמה על אדמות משפחת עלאן בעינבוס, 3.11.2020. צילום: משפחת עלאן

עינבוס, מחוז שכם: מתנחלים השחיתו כ-25 עצים והקימו מכלאה לעיזים במטע זיתים

ב-3.11.20 גילה נסראללה עלאן, בן 72 ואב לעשרה, כי מתנחלים חתכו את ענפיהם של כ-25 עצי זית (מתוך 45) הגדלים במטע שלו, הנמצא במרחק של כ-800 מטרים מדרום לכפר. חמור מזה - הם הקימו בשטח המטע מכלאה מרשת ברזל ושיכנו בה שתי עיזים ושני אווזים. עלאן התקשר לבנו מוחמד (34), שהגיע למטע וסייע לאביו לפרק את המכלאה ולגזום את העצים שהושחתו כדי שענפיהם יוכלו לצמוח מחדש.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, סיפר נסראללה עלאן על הפגיעה בעצי הזית שלו ועל הניסיון ההדרגתי של מתנחלים להשתלט על אדמתו:

כשהגעתי למטע שלי הופתעתי לגלות שמתנחלים חתכו ענפים של 25 עצי זית בערך, ולא הסתפקו בזה אלא גם הציבו במטע מכלאה מרשת ברזל ושמו בה שתי עיזים וזוג אווזים, כאילו זו האדמה שלהם. הם לא מתחשבים באף אחד ולא מקשיבים לאף אחד. זה נראה כמו פעולה מקדימה לקראת השתלטות על האדמה – היום הם מקימים מכלאה ומחר הם יקימו שם אוהלים וצריפים. מזה אני חושש.

מה שקרה לעצים העציב אותי מאוד. כשאתה שותל עץ ומטפל בו הוא הופך להיות כמו אחד הילדים שלך., וזה מעציב כשפוגעים בו. זה מנוגד לכל הכללים הדתיים בכל הדתות, אפילו בתורה, כך שאני לא יודע איך הם מתנהגים כך לעצים. אין להם אלוהים!

1
ג'יהאד ג'אזי, שנפגע באורח קשה בשעה בה נמלט ממתנחלים שתקפו אותו. א-סאוויה, 1.11.2020. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם
ג'יהאד ג'אזי, שנפגע באורח קשה בשעה בה נמלט ממתנחלים שתקפו אותו. א-סאוויה, 1.11.2020. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם

א-סאוויה, מחוז שכם: מתנחלים תקפו באבנים בני זוג שמסקו באדמתם. בעת שהשניים נמלט נפל הגבר ונחבל קשה בראשו ובידיו

בצהרי יום ראשון, ה-1.11.20, הגיעו ג'יהאד ונידאא' ג'אזי, בני 47 והורים לתשעה ילדים, למטע הזיתים שלהם. שטח המטע דונם וחצי, וגדלים בו 26 עצי זית בוגרים. החלקה נמצאת ממזרח לכפר א-סאוויה, בין כביש 60 לגדר הבטחון של ההתנחלות עלי. בני המשפחה לא נדרשו מעולם לתאם את הגעתם לאדמותיהם.

בסביבות השעה 15:00, בעת שג'יהאד ונידאא' מסקו זיתים, הגיחו פתאום כחמישה מתנחלים, שאחד מהם החזיק אלה מעץ, והחלו ליידות אבנים על בני הזוג. ג'יהאד קרא לנידאא' להימלט, והתעכב לאסוף את שק הזיתים שהספיקו למלא רק עד למחציתו. הוא החל לרוץ כשהוא נושא את השק, אך נפל ארצה על אבנים ונחבל קשות בראשו ובידיו ואיבד את הכרתו. כשראו אותו המתנחלים נופל הם התרחקו לכיוון ההתנחלות עלי, ונידאא', ששמעה את בעלה צועק, חזרה כדי לסייע לו.

נידאא ג'אזי התיזה מים על פניו של בעלה, וכששב להכרתו סייעה לו להגיע למכוניתם שחנתה במרחק של כ-600 מטרים מהמקום. ג'יהאד ג'אזי, שידיו נפגעו באורח קשה, הצליח אך בקושי לנהוג עד לביתו, בעודו לוחץ על הדוושות בשעה בה אשתו מנווטת ומסובבת את ההגה. לכשהגיעו הביתה, לקחו אותו בני משפחה לבית חולים בסלפית. לאחר בדיקה וצילומי רנטגן הוא הועבר לבית החולים רפידיא בשכם, שם טיפלו הרופאים בפצע בראשו וניתחו את שתי ידיו בשל חומרת השברים.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, סיפר ג'יהאד ג'אזי כיצד נחבל בעת שהוא ואשתו נמלטו מהמתנחלים:

תוך כדי העבודה, בסביבות השעה 15:00, פתאום נחתו קרוב אלינו אבנים. הסתכלתי לאחור וראיתי 4-5 מתנחלים צעירים, בני 20-18, שיידו אבנים לכיוון שלנו. אחד מהם גם החזיק אלה מעץ.

צעקתי לאשתי שתברח משם. הרמתי את השק של הזיתים שהספקנו למסוק, שהיה חצי מלא, וראיתי את המתנחל עם האלה רץ לכיוון שלי. ברגע שהתחלתי לרוץ נתקלתי בגדר אבנים היקפית ולא הייתה לי ברירה אלא לקפוץ מעליה. קפצתי ונפלתי, עם הידיים קדימה כדי להגן על הגוף שלי. הרגשתי כאב חזק בראש ואיבדתי את ההכרה.
 
התעוררתי כשאשתי התיזה מים על הפנים שלי. ניסיתי לקום אבל לא הצלחתי. הסתכלתי על הידיים שלי ומיד הבנתי שיש לי שברים בידיים. העצם נראה מתחת לעור. גם דיממתי מהפנים. ניסיתי להרים ידיים כדי לנגב את הדם אך לא יכולתי. היו לי כאבי ראש עזים. הסתכלתי לכיוון ההתנחלות ואז ראיתי את המתנחלים הולכים לכיוון ההתנחלות.
 
נידאא' ג'אזי סיפרה בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, על פציעתו של בעלה והשלכותיה:

התחלתי לרוץ מהר וחשבתי שבעלי רץ אחריי. פתאום שמעתי אותו צועק וקורא לי. הסתכלתי אחורה וראיתי אותו  שוכב על האדמה. רצתי אליו רועדת מפחד. הוא היה בערך 30 מטר ממני. כשהגעתי אליו ראיתי אותו שרוע על האדמה והפנים שלו היו מכוסות בדם. התחלתי לצעוק ולבכות, לא ידעתי מה לעשות. היינו רחוקים מהישוב והרגשתי חסרת אונים. בעלי היה מחוסר הכרה. התזתי מים מבקבוק על הפנים שלו והוא התעורר.

הידיים שלו היו הרוסות לגמרי, העצמות בלטו החוצה בשתיהן. כל מה שעניין אותי היה לפנות אותו משם לפני שהמתנחלים יחליטו לחזור אלינו. עזרתי לבעלי לעמוד וכשהגענו למכונית הייתה לנו בעיה – שתי הידיים שלו היו מרוסקות ואני לא יודעת לנהוג. הטלפונים שלנו לא פעלו ולא יכולנו להזעיק עזרה.

בעלי התיישב מאחורי ההגה ואני התיישבתי לידו, במושב הקדמי. הוא שלט בבלמים ובגז ואני שלטתי בהגה. הסתכלתי עליו וראיתי שיש לו כאבים עזים בידיים. החזקתי את ההגה ובכיתי, לא הייתה לי דרך להקל עליו. הוא בעלי וידיד נפש שלי, אבא של בני ובנותיי, הוא המפרנס היחיד של המשפחה שלנו ואין לנו אף אחד חוץ ממנו.

בדרך פלא הצלחנו להגיע לבית שלנו. הילדים שלי יצאו אלינו וכשהם ראו את אבא שלהם כולם התחילו לבכות, אפילו הבנים הגדולים. הם לא היו מסוגלים לראות אותו ככה. קראתי לאחים של בעלי והם הסיעו אותנו לבית החולים, שם התברר שבעלי צריך לעבור ניתוח בשתי הידיים, כדי שיקבעו את העצמות עם מסמרים ופלטינות.

אני חוששת שבעלי כבר לא יוכל לחזור לעבוד כמו שעבד קודם, בגלל הפגיעה הקשה בידיים שלו. אני עברתי בעבר תאונת דרכים ועד היום לא חזרתי לרוץ או ללכת כרגיל.

למרות ששום אבן לא פגעה בבעלי, הוא נפגע מההתקפה של המתנחלים. לא הייתה לנו ברירה אלא לברוח. אם היינו מנסים להתגונן ומיידים עליהם אבנים בחזרה, היו מאשימים אותנו. לא חשבנו שדבר כזה יכול לקרות לנו באדמה שלנו. אנחנו מגיעים לחלקה הזאת כמה פעמים בשנה, בעונות החריש, הגיזום והמסיק, ומעולם לא קרה לנו דבר כזה.

ההתנחלות עלי הוקמה בשנת 1984 כ-700 מטר מבתי א-סאוויה.

אוקטובר 2020

26
מטע הזיתים של משפחת מוסא, מחוז רמאללה, 26.10.20. צילום: ג'בריל סדיק
מטע הזיתים של משפחת מוסא, מחוז רמאללה, 26.10.20. צילום: ג'בריל סדיק

מחוז רמאללה: מתנחלים הפכו קרקע במטע זיתים, עקרו עצים מניבים וגנבו עשרה מהם

אדמותיה של משפחת מוסא מקריות משתרעות על-פני מספר דונמים מדרום לכפרם וממזרח לתורמוסעיא שבמחוז רמאללה. משני עבריהן הוקמו, על אדמות הכפרים באזור, המאחזים עדי עד ואש קודש. בשל סמיכות המאחזים הצבא מתיר לבני המשפחה להגיע לאדמותיהם רק בעונות החריש והמסיק.

השנה, תואמו לבני המשפחה ימי מסיק מה-26.10.20 ועד ל- 5.11.20, אולם עם הגיעם לקרקע ביום המסיק הראשון הם גילו כי מתנחלים הפכו דונם שלם של קרקע במטע שלהם, עקרו 20 עצי זית - בני 50 שנה - וגנבו עשרה מהם.

להערכת החקלאים, העצים נעקרו כחודשיים קודם לכן, בחסות האיסור שמטיל הצבא על הגעת בני המשפחה לאדמות ברוב ימות השנה. מיבולו של עץ זית בוגר ניתן להפיק מדי שנה כ-15 ליטר של שמן זית, הנמכר בשוק במחיר שבין 500 ל-700 ₪ ולפיכך הנזק השנתי מעקירת העצים מגיע ל-10,000 ₪ ויותר.

 

עץ כרות באל-מור'ייר, 26.10.20. צילום: אשרף אדעיביס
עץ כרות באל-מור'ייר, 26.10.20. צילום: אשרף אדעיביס

אל-מור'ייר ותורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים כרתו למעלה ממאה עצי זית בני ארבעים

בבוקר יום שני, ה-26.10.20, הגיעו חקלאים מהכפרים אל-מור'ייר ותורמוסעיא למסוק זיתים באדמות שלהם. לאור ניסיון העבר באזורים אלו, התלוו אליהם  חיילים. הקרבה למאחז עדי עד, שהוקם על אדמות הכפר ב-1998, הכתיבה תיאום עם המת"ק הישראלי, שקבע כי החקלאים יוכלו להגיע לאדמותיהם בין התאריכים 26.10.20- 5.11.20. עם הגיעם לחלקה גילו שניים מהחקלאים, סעיד אבו עליא מאל-מור'ייר ורבאח חיזמה מתורמוסעיא  כי מתנחלים כרתו למעלה ממאה עצי זית שהיו בבעלותם, בני 40 שנה בקירוב.

שני החקלאים הגיעו באותו יום לתחנת משטרת בנימין והגישו תלונה.

מאז 2018 תיעד בצלם ארבעה מקרים של כריתת עצים, השחתת ציוד חקלאי וגניבת זיתים בידי מתנחלים באדמות משפחת חיזמה, וכן מספר מקרים בהם מתנחלים השחיתו עצים וקרקעות בבעלות משפחת אבו עליא.

 

24
עבד אל-באסט אחמד, אשר נפצע במהלך ההתקפה על ביתו בעסירה אל-קיבלייה, 24.10.20. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם
עבד אל-באסט אחמד, אשר נפצע במהלך ההתקפה על ביתו בעסירה אל-קיבלייה, 24.10.20. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם

עסירה אל-קיבלייה, מחוז שכם: כ-20 מתנחלים יידו אבנים על בית ופגעו באב המשפחה

ביום שבת, ה-24.10.20, שהו בני הזוג עבד אל-באסט (52) ומייסאא (52) אחמד, הורים לשישה, בביתם. כמה מילדיהם ונכדם היו גם הם בבית באותה שעה. בסביבות השעה 15:30 התקשר תושב הכפר למשפחה, והודיע כי הבחין במתנחלים המתקרבים לבית. עבד אל-באסט יצא החוצה והבחין בכ-20 מתנחלים שהגיעו למקום, וניסה למנוע מהם מלהתקרב לביתו.

בתגובה, התחילו המתנחלים החלו ליידות בו אבנים. אחת מהן פגעה בראשו, שהחל לדמם.

לאחר כשעה הגיע למקום ג'יפ צבאי, והחיילים שנסעו בג'יפ השליכו מספר רימוני הלם לעבר תושבים שהתאספו כדי להגן על הבית המותקף. המתנחלים התרחקו כמאה מטר מהמקום, כשהם מלווים על-ידי כמה מהחיילים, ששמרו שהם לא יתקרבו. חיילים אחרים נשארו בסמוך לבית. לאחר כחצי שעה עזבו החיילים והמתנחלים את המקום.

עבד אל-באסט אחמד טופל בבית חולים רפידיא בשכם, ראשו נחבש והוא שוחרר לביתו. בעדות שמסר ב-25.10.20 לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, סיפר על המתקפה שספג:

היינו בבית עם אשתי,  כמה ילדים - מוחמד, אניס וביסאן - והנכד שאם. בשבתות אני בכוונה לא הולך לעבודה ונשאר בבית בגלל שהמתנחלים נוהגים לתקוף את הבתים שלנו. בסביבות 15:30 בצהריים התקשר אחד התושבים מהכפר והודיע לי שקבוצה של מתנחלים עושה את דרכה לכיוון הבית שלנו ממזרח.

עליתי מיד לגג וראיתי בערך 20 מתנחלים רעולי פנים מאחורי הבית הסמוך, השייך לבן שלי, רפיק. ירדתי למטה וביקשתי מאשתי לסגור את כל החלונות והדלתות. יצאתי החוצה כדי לצעוק על המתנחלים שיתרחקו, כי פחדתי שהם יכנסו לבית.

שלושה מטרים הפרידו ביני לבין המתנחלים, וכשהם ראו אותי הם ישר התחילו לזרוק עליי אבנים. ניסיתי להתחבא מאחורי הגדר, והרמתי מקל שהיה על הרצפה כדי להפחיד אותם ולהרחיק אותם, אבל הם המשיכו לזרוק עליי אבנים. שמעתי את אשתי צועקת וקוראת לעזרה, אבל ידעתי שהשכנים שלנו במסיק ואם יש מישהו נמצא בבתים סביב זה רק נשים וילדים.

המתנחלים זרקו עליי המון אבנים שפגעו לי ברגליים, בכתפיים ובידיים. אחת האבנים פגעה לי בראש ושמעתי אחד מהם  אומר: "דם!".  עניתי שלא קרה כלום, ופתאום ראיתי המון דם נוזל. בדיוק אז הגיעו תושבים מהכפר  והמתנחלים התרחקו קצת והמשיכו לזרוק עלינו אבנים. אחרי שעה בערך הגיע ג'יפ צבאי מכיוון ההתנחלות יצהר, החיילים התקדמו אלינו, זרקו להערכתי ארבעה רימוני הלם וירו כמה יריות באוויר. אחד מהם אמר שהוא הקצין, שהוא לא רוצה בעיות ושהמשטרה בדרך.

המצב נרגע קצת ואמרתי לאנשים מהכפר שהמשטרה תגיע ואנחנו נגיש תלונה. המתנחלים התרחקו בערך מאה מטרים ושישה חיילים שהיו איתם מנעו מהם להתקרב אלינו. שאר החיילים נשארו לידינו כדי למנוע מאיתנו להתקרב למתנחלים.

בערך שעה אחרי האירוע ראש מועצת הכפר לקח אותי לבית החולים, שם תפרו לי את הפצע ושחררו אותי הביתה. כשהגעתי הביתה התברר לי שהמשטרה בכלל לא הגיעה והחיילים נשארו באזור עד הלילה ועזבו.

23
מוחמד זיבן, שהותקף על ידי מתנחלים בשעה בה עיבד את חלקת האדמה של המשפחה. בורין, 23.10.20. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם
מוחמד זיבן, שהותקף על ידי מתנחלים בשעה בה עיבד את חלקת האדמה של המשפחה. בורין, 23.10.20. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם

בורין, מחוז שכם: עשרות מתנחלים תקפו באבנים בני משפחה שמסקו זיתים ופצעו אחד מהם

בצהרי יום שישי, ה-23.10.20, מסקו בני משפחת זיבן זיתים במטע שלהם שמדרום לכפר. פתאום הופיעו במטע כשבעה מתנחלים, הקיפו את בני המשפחה והחלו ליידות עליהם אבנים.

האחים עימאד (58) ובשיר (64) זיבן תפסו מחסה מאחורי עץ זית, בעת ששלושה מבני המשפחה צעקו על המתנחלים וניסו להרחיקם מהמקום. בנות המשפחה, שמסקו זיתים כעשרים מטרים מהמקום, הזעיקו תושבים שעבדו בחלקות סמוכות.

בשלב זה הגיעו למקום כעשרים מתנחלים נוספים, חלקם רעולי פנים, חמושים במקלות עץ ומוטות ברזל. המתנחלים המשיכו ליידות אבנים על המוסקים ואחת מהן פגעה בראשו של מוחמד זיבן, בן 32, שפונה מהמקום. מוחמד טופל ושב למטע על גב סוס. המתנחלים נבהלו והתרחקו מהמקום.

מוחמד זיבן, שסבל מסחרחורת לאחר האירוע, נלקח לבית החולים רפידיא בשכם שם אובנו קרע בקרקפתו ודימום באוזנו. הוא הועבר לבית החולים אל-איסתישארי ברמאללה, שם אושפז לצורך מעקב ושוחרר לביתו כעבור יומיים.

אביו, עימאד זיבן, תושב בורין בן 58 ואב לארבעה, מובטל ומסגר במקצועו, סיפר על התקיפה לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי:

ביום שישי, ה-23.10.20, בסביבות 7:30 בבוקר, הגענו עם אשתי דלאל (54) והילדים שלי, מוחמד (32) ומוסא (28), אחותי כיפאח (53), אחי בשיר (64) אשתו באסמה (56) והבן שלהם אחמד (34), לחלקת האדמה שלנו שנמצאת בצד הדרומי של הכפר - באזור שנקרא "ח'לת אל-ר'ול". בערך קילומטר מהחלקה הוקמה ההתנחלות יצהר, שיושבת על האדמות של הכפר שלנו והכפרים הפלסטיניים הסמוכים.

האדמה שלנו משתרעת על פני שטח של ארבעה דונם, וגדלים עליה קרוב ל-100 עצי זית, 15 שקדיות ושני גפנים. את כל העצים נטע סבא שלי, זכרונו לברכה, וכולם גדולים ופוריים.

אני אוהב את האדמה שלי ועובד בה הרבה. לא צריך תיאום כדי להגיע אליה ואני עובד שם בכל העונות. גם בעונות של השקדים והענבים.

אני קשור מאוד לאדמה הזאת ותמיד מגיע עם המשפחה למסיק למרות שיש לי בעיות גב ואני לא ממש יכול למסוק. אני אוהב להיות שם עם המשפחה ורוצה לשמור עליה מפני המתנחלים.

אחרי שהגענו לאדמה התיישבתי ועקבתי אחר המתרחש. בסביבות 12:30 פתאום עפו עלינו אבנים. אחת מהן עברה מעל לראש שלי ושמעתי את הבנים שלי צועקים. המתנחלים הגיחו מאחורי העצים שבצד המזרחי של המטע. הם התקרבו אלינו בלי שנרגיש בכלל. הם היו בערך שבעה, רעולי פנים, והם עמדו במקום קצת יותר גבוה מאתינו, במרחק של איזה ארבעה מטרים, וזרקו עלינו אבנים.

אני ואחי בשיר, שהיה לידי, ניסינו למצוא מחסה מאחורי אחד העצים.

הבנים שלנו ניסו להגן עלינו ולהרחיק את המתנחלים. בנות המשפחה שעבדו כעשרים מטרים מאתנו ולא נפגעו, הזעיקו תושבים מהכפר שעבדו בחלקות הסמוכות. בינתיים הגיעה עוד קבוצה של בערך 25 מתנחלים, והם הקיפו  אותנו מכל הצדדים. ראיתי שחלקם מחזיקים מקלות עץ ומוטות ברזל.

הבן שלי, מוחמד, נפצע מאבן שפגעה לו בראש ונפל על האדמה. אחיו מוסא הרחיק אותו משם ושאר הבנים שלי  ניסו להגן עלינו uיידו אבנים בחזרה על המתנחלים. המתנחלים המשיכו לזרוק עלינו אבנים.

בסוף הבן שלי מוחמד חזר על סוס והבריח משם את המתנחלים. בינתיים הגיעו גם כמה תושבים מהכפר. מאוחר יותר מוחמד הרגיש סחרחורת אז לקחתי אותו לבית החולים רפידיא שבשכם.

בבית חולים עשו לו צילום רנטגן, והתברר שיש לו קרע בקרקפת ודימום באוזן. העבירו אותו לבית חולים "אל-איסתישארי" ברמאללה כי חשבו שהוא יצטרך ניתוח, אבל בסוף החליטו שזה לא נחוץ כי המצב שלו התייצב והוא הרגיש יותר טוב. הוא שוחרר מבית החולים ב-25.10.20.

כקילומטר מחלקת האדמה של משפחת זיבן הוקמה ההתנחלות יצהר.

22
עץ כרות בקדום, 22.10.20. צילום: סלאח א-דין שתיווי
עץ כרות בקדום, 22.10.20. צילום: סלאח א-דין שתיווי

כפר קדום, מחוז קלקיליה: מתנחלים מסקו 17 עצים וגנבו את היבול

ביום חמישי, ה-22.10.20, הגיע סלאח א-דין שתיווי (44), תושב הכפר, לחלקת האדמה שלו שנבלעה עם השנים בשטח התנחלות קדומים. הוא גילה שמתנחלים מסקו עצים וגנבו זיתים מ-17 עצי זית במטע שלו, ואף כרתו אחד מהעצים.

מוטות ברזל שהציבו מתנחלים בחלקת האדמה של שאהר חאזם, ופנצ'רו את צמיגי הטרקטור שלו. קריות, 22.10.20. צילום: שאהר חאזם.
מוטות ברזל שהציבו מתנחלים בחלקת האדמה של שאהר חאזם, ופנצ'רו את צמיגי הטרקטור שלו. קריות, 22.10.20. צילום: שאהר חאזם.

קריות, מחוז שכם: מתנחל מסק זיתים וכרת חמישה עצי זית במטע של משפחת חאזם. שוטרים שהוזעקו למקום סירבו לבדוק את הטענות

ב-22.10.20, בסביבות השעה 8:00, הגיעו על טרקטור שאהר (52) וריחאב (45) חאזם, הורים לשבעה ילדים, למטע הזיתים שלהם. בנם אחמד (13) הצטרף אליהם כדי למסוק זיתים באחד הימים המתואמים שנקבעו עבורם. חלקת האדמה של המשפחה, המשתרעת על פני שמונה דונם וכוללת כ-50 עצי זית בוגרים, נמצאת כשני קילומטרים ממערב לבתי הכפר, וכ-500 מטרים מההתנחלות עלי.

עלי הוקמה בשנת 1984 על אדמות הכפרים קריות וא-סאוויה.

עם הגיעם למטע, סייר חזאם במקום בטרקטור שלו וגילה שמתנחלים כבר מסקו את מרבית העצים, וכרתו חמישה מהם. במהלך הנסיעה עלה הטרקטור על ברגים ארוכים, שהמתנחלים הותירו ככל הנראה בשטח, ושלושה מצמיגיו נוקבו.

במהלך הנסיעה במטע הגיע למקום מתנחל מכיוון ההתנחלות עלי. הוא הודיע לחאזם כי הוא מסק את העצים, ואמר כי הותיר לבני המשפחה 15 עצים למסוק.

חאזם התקשר למועצת הכפר ודיווח על התקרית. נציגי מהמועצה פנו למשטרת ישראל ובסביבות השעה 12:30 הגיעו שוטרים למטע. בשלב זה נעלם המתנחל, שהסתובב במטע בשעה בה בני המשפחה ליקטו זיתים שנפלו לאדמה ושכבו סביב העצים. חאזם דיווח לשוטרים על הדברים שאמר המתנחל, אך הם אמרו כי אינם יכולים לעשות דבר בהיעדר ראיות ועזבו את המקום.

מיד כשהתרחקו השוטרים, שב המתנחל לחלקה ואיים במרומז לשרוף את הטרקטור של חאזם, במידה והוא ישאיר אותו במטע וילך להזעיק עזרה כדי לתקן אותו. לאחר כמה דקות עזבו בני המשפחה בטרקטור המפונצ'ר, כשהם לוקחים עמם 12 קילוגרם זיתים שהצליחו לאסוף.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, תיאר שאהר חאזם את ההתקלות עם המתנחל ואת אדישות המשטרה:

סיירתי במטע עם הטרקטור כדי לבדוק אותו. לא היו הרבה זיתים ועל חלק מהעצים לא היה כלום אז הבנתי שכנראה מישהו מסק אותם. בערך חמישה עצי זית נכרתו. תוך כדי נסיעה הטרקטור עלה על חלקי מתכת דוקרים ואחד הצמיגים התפנצ'ר. דאגתי מאוד כי היינו רחוקים מהכפר. הסתובבתי כדי לחזור ואז הטרקטור עלה על עוד שתי חתיכות מתכת ועוד שני צמיגים התפנצ'רו. התעצבנתי מאוד ולא ידעתי מה לעשות. אני בטוח שמישהו הניח אותן שם בכוונה. לא יעלה על הדעת שזה קרה במקרה.

בינתיים הגיע פתאום מתנחל מכיוון ההתנחלות עלי, כולו חיוכים. אנחנו מכירים את המתנחל הזה, הוא מסתובב כבר שנים באדמות של התושבים, מגיע עד לבתים של הכפר ועושה בעיות. הוא רוצה להשתלט על הקרקעות שלנו. כשהוא התקרב הוא אמר בעברית שהוא מסק את העצים והשאיר לי רק 15 עצים. התעצבנתי מאוד ושאלתי אותו למה הוא לא המשיך כבר למסוק את הכל. אמרתי שאזמין משטרה ואדווח על הגניבה, הכריתה של העצים וחתיכות המתכת שהושארו על האדמה. הוא צחק ולא ענה.

התקשרתי למועצת הכפר וסיפרתי להם מה קרה, והם אמרו שיזמינו את המשטרה הישראלית. חשבתי שהשוטרים ייגבו עדות ויענישו את העבריין. בינתיים אספנו את מה שנשאר מהזיתים מתחת לעצים. הגענו רק ל-12-10 ק"ג. מדובר בעצים גדולים שמניבים כמויות גדולות של פרי, אבל המתנחל בקושי השאיר שם משהו. המתנחל המשיך להסתובב באזור ועקב אחרי.

השוטרים הגיעו ודבר ראשון הם שאלו אם יש לי תיעוד או הוכחות. עניתי להם שלא, ושאני יכול להגיע לקרקע רק בימי תיאום, ואז השוטר ענה שהם לא יכולים לעשות כלום. אמרתי לו: "המתנחל בעצמו אמר לי שהוא מסק את העצים, מה פתאום אתם לא יכולים?". השוטר אמר שאלה סתם דיבורים ושהם לא יכולים לעשות כלום בלי הוכחות. השוטרים עזבו.

המתנחל, שנעלם כשהשוטרים הגיעו, חזר אחרי שהם הלכו. אמרתי לו שאני רוצה ללכת להביא מישהו שיעזור לי לתקן את הצמיגים ואז הוא שאל: "אתה תשאיר פה את הטרקטור?". עניתי שכן, ואז הוא אמר: "אם מישהו ישרוף אותו זה יהיה רע בשבילך!". קלטתי שהוא מאיים לשרוף אותו והבנתי שאין לי ברירה אלא לנסוע בטרקטור עם הצמיגים המפונצ'רים.

כשחזרנו לכפר התברר שגם הג'אנטים נפגעו מהנסיעה עם צמיגים מפונצ'רים, ושצריך להחליף גם אותם, אין לי כסף לעשות את זה.

21
גדר הרשת ההרוסה בא-סאווייה, 21.10.20.. צילום:  מועצת הכפר
גדר הרשת ההרוסה בא-סאווייה, 21.10.20.. צילום: מועצת הכפר

א-סאווייה, מחוז שכם: מתנחלים הרסו גדר רשת באדמתו של תושב הכפר

בבוקרו של יום רביעי, ה-21.10.20, גילה אחמד נפאע (32), תושב א-סאוויה, כי מתנחלים הרסו את גדר הרשת שהתקין סביב מטע הזיתים שלו באותו שבוע. הגדר נועדה להגן על חלקתו מפני פלישות מתנחלים, בדומה לפלישה מה-17.9.20, במהלכה מתנחלים השחיתו 30 עצי זית אותם גידל.

החלקה המדוברת שוכנת כקילומטר אחד מבתי הכפר הקיצוניים ביותר, העומדים בצידו המערבי וכקילומטר אחד ממאחז נופי נחמיה.

EU

פרסום זה הופק בסיוע האיחוד האירופי. בצלם לבדו אחראי לתכניו, שאינם משקפים בהכרח את עמדות האיחוד האירופי.