דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

ירי, תקיפות, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות ובתים, פלישה לכפרים, הצתת מבנים ושדות, השחתת מטעים ורכוש: אלימות קשה ויומיומית של מתנחלים כלפי פלסטינים מתקיימת כבר מזמן בשירות המדינה במטרה לדחוק את הפלסטינים מאדמתם. במסגרת הבלוג שהושק בתחילת 2020 ניתן ביטוי לקולות האנשים החשופים לאלימות זו. לרקע בנושא

מאי 2020

23
ילדי מתנחלים תוקפים ילדים פלסטינים, חברון, 23.5.20. צילום: הקרן למגיני זכויות אדם
ילדי מתנחלים תוקפים ילדים פלסטינים, חברון, 23.5.20. צילום: הקרן למגיני זכויות אדם

חברון: ילדי מתנחלים תקפו שלושה ילדים פלסטינים

שלושה ילדים ממשפחת קפישה, בני 13-10, שיחקו מול ביתם שבמרכז העיר חברון והכינו עפיפונים מנייר. המחזה אולי נראה שגרתי לחלוטין, אך חיי משפחת קפישה אינם שגרתיים ולו מכיוון שבצמוד לביתם ניצב בית משפחת א-זעתרי - עליו השתלטו מתנחלים בשנת 2018 – ומול ביתם הקים הצבא את מחסום אל-מחכמה (א-סהלה).
 
היה זה יום שבת, ה-23.5.20, בסביבות השעה 18:00. למקום הגיעו כמה מילדי ההתנחלות, בני גילם של יצרני העפיפונים, והחלו להתגרות בהם ולירוק עליהם. ילדי המשפחה הגיבו באופן דומה. ואז הגיעה תגבורת, בדמותם של בני נוער מן ההתנחלויות (16-14), שהרביצו לילדי משפחת קפישה וריססו לעברם גז פלפל. הילדים מצידם השליכו לעבר בני הנוער כיסאות, כדי להרחיק אותם, ואלה השליכו אותם בחזרה.

שוטרי משמר הגבול ממחסום אל-מחכמה התערבו בשלב הזה והרחיקו את הילדים ובני הנוער מההתנחלויות. ילדי משפחת קפישה, שנפגעו מגז הפלפל, טופלו על-ידי הוריהם.

בני משפחת קפישה, כמו פלסטינים אחרים שנכפתה עליהם שכנות עם מתנחלים המשתלטים על נכסים בחברון, סובלים מהתגרויות והתקפות חוזרות ונשנות של מתנחלים. לאחר שתלונות שהגישו למשטרה בעבר לא טופלו, הפעם החליטו ההורים שלא להגיש תלונה.

ב-18.5.20 הותקפו אב ובנו בן ה-12 בשכונת תל-רומיידה בעיר על-ידי ילדים מההתנחלות שהוקמה בשכונה.

22
גדר שמוטטו מתנחלים בחלקתו של פדל עיידה. בית עינון, 22.5.20. צילום: פדל עיידה
גדר שמוטטו מתנחלים בחלקתו של פדל עיידה. בית עינון, 22.5.20. צילום: פדל עיידה

בית עינון, מחוז חברון: מתנחלים עקרו 130 שתילי זית והרסו גדר המקיפה את החלקה בניסיון להשתלט עליה

פדל עיידה (46), תושב העיר חברון, למד על שעוללו לו מתנחלים ביום שישי, 22.5.20. תושב האזור צלצל אליו ודיווח על ארבעה מתנחלים שנכנסו לאדמתו ועקרו את שתילי הזית אותם שתל לפני שנה, כחלק מפרויקט של משרד החקלאות הפלסטיני. עיידה, שעבד באותה שעה, הצליח להגיע לאדמתו רק למחרת, והמחזה שנגלה לעיניו היה בלתי נתפס: המתנחלים עקרו את כל 130 השתילים ששתל. כעבור שישה ימים הוא הגיש תלונה במשטרת קריית ארבע, ומאז לא שמע דבר בעניינו.

העוקרים מיהרו לתרגם את הנזק שהסבו לעיידה לניסיון השתלטות על הקרקע הנחשקת: הם חזרו לחלקה עם דחפור, ומוטטו חלק גדול מהגדר שהקיפה אותה. האירוע הזה התרחש ב-5.6.20, גם הפעם מול עיניו של אותו תושב, שצלצל לעיידה ודיווח על כך שאחד המתנחלים שעקר קודם את השתילים הורס את הגדר שהקימו לאחרונה עיידה ואחיו. ואכן, כשעיידה הגיע לשטח הוא מצא כי חלק גדול מהגדר נהרס.

אדמתו של עיידה נמצאת ממזרח לבית עינון. בשנות השמונים הוקמה במרחק של כשלושה קילומטרים ממנה שכונת "גבעת החרסינה", השייכת להתנחלות קריית ארבע.

18
ילדי מתנחלים הולמים על דלת ביתה של משפחת אבו עיישה ומקללים, 18.5.20
ילדי מתנחלים הולמים על דלת ביתה של משפחת אבו עיישה ומקללים, 18.5.20

תל רומיידה, מרכז העיר חברון: ילדי מתנחלים תקפו נער פלסטיני בן 12 כשהלך עם אביו ברחוב

משפחת אבו עיישה, המונה עשר נפשות, גרה בשכונת תל רומיידה בחברון, בבית שזכה לכינוי האומלל "בית הכלוב" בשל הסורגים והרשתות שנאלצה המשפחה להתקין על כל פתחי הבית כדי להתגונן מפני המתנחלים. בית המשפחה מרוחק משאר הבתים הפלסטיניים בשכונה, ובשנת 1984 הוקמה בצמוד אליו ההתנחלות העירונית "אדמות ישי".

מאז הקמת ההתנחלות סובלת המשפחה מהתנכלויות בלתי פוסקות מצד המתנחלים והצבא.

בערב יום שני, ה-18.5.20, חזרו תייסיר אבו עיישה (58) ובנו היית'ם (12) מחנות הבגדים של המשפחה. לאחר שעברו במחסום תל רומיידה (גילברט), חלפו השניים על-פני כעשרה ילדים ובני נוער מההתנחלות, ואחד מהם דחף את היית'ם מאחור. האב הפנה את תשומת לבו של חייל, שעמד מטרים ספורים מהמקום, למעשיו של הנער - אך החייל סירב להתערב והורה לאבו עיישה ובנו ללכת הביתה.
 
השניים המשיכו בדרכם, אך ילדי המתנחלים דלקו אחריהם כשהם דוחפים אותם, מקללים ויורקים לעברם. כשניסה אבו עיישה להרחיק את בנו מנער שדחף אותו, הגיח מבית סמוך מתנחל בוגר ודחף את אבו עיישה בחזהו. בשלב זה התערב אחד החיילים שנכחו באזור, ניסה להרחיק את המתנחלים וביקש גיבוי במכשיר הקשר שלו. בינתיים הסיר אבו עיישה את חגורת המכנסיים שלו והחלף לנופף בה כדי להרחיק את המתנחלים. כשישה חיילים נוספים הגיעו למקום, סילקו את המתנחלים והורו לאבו עיישה ובנו להיכנס לביתם.

לאחר שהשניים סגרו מאחוריהם את הדלת, החלו ילדי ההתנחלות לחבוט בדלתות ובחלונות המסורגים של הבית. הם ירקו על החלונות וקיללו את בני המשפחה ואת הנביא מוחמד. אבו עיישה קרא שוב לאחד החיילים ודרש כי יסלק את הצרים על הבית, אך בינתיים הגיעו מתנחלים בוגרים ולקחו איתם את הילדים.
 
לאחר כחצי שעה הגיעה לבית המשפחה ניידת של משטרת ישראל ואבו עיישה סיפר לשוטרים מה אירע. השוטרים הבטיחו לשוב מאוחר יותר ולאסוף את התיעוד ממצלמות האבטחה, אך הם לא שבו. באותו ערב התקשר קצין מהמנהל האזרחי לאחיו של אבו עיישה, וביקש כי יישלח לו את הצילומים ממצלמת האבטחה דרך הטלפון. לאחר שבנו של אבו עיישה שלח את הצילומים, המשפחה לא שמעה יותר לא מהמנהל האזרחי ולא מהמשטרה, ומכיוון שנואשה מטיפול משטרתי באלימות המתנחלים – בחרה שלא להגיש תלונה בתחנה.
 
תייסיר אבו עיישה תיאר את המציאות המפחידה שבה נאלצת משפחתו לחיות, בעדות שמסר לתחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי ב-19.5.20:

אנחנו המשפחה הפלסטינית היחידה שגרה פה, ממש בתוך ההתנחלות אדמות ישי, והמתנחלים תוקפים אותנו לעיתים קרובות. ב-28.3.20 מתנחל גנב מצלמת אבטחה שבצלם הציב על הבית שלנו כדי לתעד את התקיפות האלה. ב-24.4.2020 מתנחל זרק אבן על אחי, וליד, בן 20, ופצע אותו ביד.

לא הלכתי לתחנת המשטרה כדי להגיש תלונה על התקיפה שלי ושל היית'ם, כי כשפצעו את וליד הוא הגיע לשם והשוטרים אמרו לו שאי אפשר להתלונן בגלל הקורונה.

16
איאד חוסיין הפצוע, לאחר תקיפת המתנחלים ב-16.5.20
איאד חוסיין הפצוע, לאחר תקיפת המתנחלים ב-16.5.20

עינבוס, מחוז שכם: "כשהם רדפו אחריי - הרגשתי כמו טרף של המתנחלים" - מתנחלים פצעו אדם שנח בשדה ורדפו אחריו

איאד חוסיין, בן 42 ואב לשניים, יצא לטייל בחלקו הצפוני של כפרו עינבוס ביום שבת, ה-16.5.20, והתיישב לנוח מתחת לעץ. הייתה זו שעת הצהריים כששמע פתאום קולות, וכשהסתובב ראה שלושה מתנחלים במרחק של כמה עשרות מטרים ממנו. המתנחלים החלו להשליך עליו אבנים ואחת מהן פגעה במצחו, שהחל לדמם.

חוסיין קם ונמלט לכיוון הכפר, כשהמתנחלים דולקים אחריו, ובדרך נפל ונפצע בידו. הוא התרומם והמשיך לנוס על נפשו, אך למזלו המתנחלים ויתרו על המרדף וחזרו על עקבותיהם, ככל הנראה לכיוון המאחזים שליד ההתנחלות יצהר – מאחזים שהוקמו במרחק של כקילומטר מהכפר.

כשהגיע לעינבוס, התקשר חוסיין לגיסו, שהגיע והסיע אותו למרפאה בחווארה. במרפאה נחבשה ידו והפצע במצחו נוקה. חוסיין הועבר לבית החולים רפידיא בשכם, שם עבר צילומי רנטגן, הפצעים בידו נתפרו והוא שוחרר לביתו.

לפני מספר חודשים, מתנחלים הציתו כיתת לימוד בבית ספר יסודי בעינבוס וריססו כתובת נאצה על קיר חיצוני של הבניין, כ-200 מטרים מהמקום שבו הותקף חוסיין על-ידי מתנחלים.

יומיים לאחר האירוע, תיאר איאד חוסיין את תחושותיו בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דבעי:

לא הייתה לי ברירה אלא לברוח. כשהם רדפו אחריי – הרגשתי כמו טרף של המתנחלים. הם רדפו אחריי ואני פחדתי מאוד. הלב שלי כמעט עצר מרוב פחד. הרגשתי סחרחורת ותשישות.

השחתת עצים ביתמא, 16.5.20
השחתת עצים ביתמא, 16.5.20

יתמא, מחוז שכם: מתנחלים כורתים 29 עצי זית

ב-16.5.20, בסביבות השעה 17:00 אחר הצהריים, הגיע מוחמד נג'אר מהכפר יתמא, בחברת בני משפחתו, למטע הזיתים שלהם הממוקם מצפון לכפר. המראה שנגלה לעיניהם היה קשה: 29 עצי זית, בני ארבע שנים, נכרתו בידי מתנחלים והיו מוטלים על הקרקע.

האדמות השייכות למשפחה משתרעות על-פני כ-18 דונם, ובמטע ישנם כ-300 עצים. גם בעבר השחיתו מתנחלים עצים במטע המשפחה, ואף זיהמו בור מים שנמצא בחלקה.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, סיפר נג'אר על הפחד שהמתנחלים זורעים באזור:

אין באזור התנחלויות קרובות, חוץ מתפוח, אבל המתנחלים מסתובבים פה כל הזמן כי הם עוברים מכאן בדרך לאזור אל-ערמה (תל ארומה), השייך לכפר ביתא, שעליו הם מנסים להשתלט. מכיוון שאף אחד לא עוצר אותם - אני חושש שהתקיפות האלו יימשכו.

שמשות מנותצות במכוניתו של יזן דוואבשה, 16.5.20
שמשות מנותצות במכוניתו של יזן דוואבשה, 16.5.20

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים השחיתו מכונית במהלומות של צינורות ברזל וגרזן

שלושה חברים, המתגוררים בעיירה אבו פלאח, יצאו לטיול לפני סעודת האיפטאר (שבירת הצום). זה קרה ביום שבת, ב-16.5.20 לפנות ערב,  והם לקחו עמם את שלושת ילדיו של אחד מהם.

החברים נסעו בשתי מכוניות: יזן דוואבשה (23) נהג במכונית הגולף שלו וחבריו נסעו בג'יפ. הם התקדמו לאזור א-סדר שממזרח לתורמוסעיא - כפר שהמאחז עדי עד הוקם במרחק של כקילומטר ממנו. כשהגיעו למחוז חפצם, חנה יזן את מכוניתו והצטרף לחבריו בג'יפ בשל הדרך המשובשת. הם נסעו כ-200 מטרים, עצרו וטיילו באזור.

מכונית ישנה ושחורה, בעלת צמיגים של רכב שטח, הופיעה מכיוון עדי עד. המכונית נעצרה ליד מכוניתו של דוואבשה וארבעה מתנחלים - רעולי פנים וחמושים בצינורות ברזל ובגרזן - ירדו ממנה. המתנחלים החלו לחבוט במכוניתו של דוואבשה מכל עבריה, ולמרות שמעשה החבלה נמשך פחות מדקה – הם הסבו למכונית נזק כבד. לשמע צעקותיהם של יזן דוואבשה וחבריו חזרו המתנחלים למכוניתם והסתלקו מהמקום.

למחרת האירוע, תיאר יזן דוואבשה את תחושותיו בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד:

המתנחלים הפכו תוך שניות את הבילוי שלנו לחוויה קשה, וחזרנו לכפר מעורערים ובמצב רוח רע. המתנחלים שברו כמעט את כל החלונות של המכונית, כולל השמשה הקדמית, הרסו את המצלמה, את המראה הקדמית ואחת ממראות הצד. הם ניקבו חורים בגוף המכונית והותירו עליה סימני חבטות.

התיקון צפוי לעלות בסביבות 15 אלף שקל, אבל אני לא רואה שום טעם להגיש תלונה במשטרה כי התוצאה ידועה מראש: המשטרה תמיד עומדת לצד המתנחלים ולכן אין בזה שום תועלת.

13
כתובת נאצה על קיר בית בביתין, 13.5.20
כתובת נאצה על קיר בית בביתין, 13.5.20

ביתין, מחוז רמאללה: רעולי פנים ריססו כתובות נאצה על קירות בתים

ב-13.5.20, בשעה רבע לשלוש לפנות בוקר, שמע סאמר סהראן (34) רעשים מחוץ לביתו. הוא פתח את הדלת וראה שני רעולי פנים מרססים כתובת על קיר הנמצא כ-30 מטרים מביתו. סהראן הזעיק את ועדת החירום של הכפר, וכשהגיעו אנשיה למקום התקפלו רעולי הפנים ונמלטו לכיוון כביש 60.

בחינת הנזקים חשפה שתי כתובות שרוססו על שני קירות - "חיי חיילנו קודמים לחיי האויב"  ו"אני לא נרדם כשנישפך פה דם".

ביקורים ליליים מעין אלו אינם חדשים עבור התושבים: כקילומטר מהכפר ביתין הוקמו ההתנחלות בית אל (1977) והמאחז גבעת אסף (2002), ותושבי ביתין סובלים מהתקפות חוזרות ונשנות של מתנחלים בחסות המדינה. ב-2019 תיעד בצלם שני אירועים שבהם מתנחלים ניקבו בכפר צמיגים וריססו כתובות נאצה, וכן שתי תקיפות של תושבי הכפר בידי מתנחלים, וב-2018 תיעד בצלם אירוע שבמהלכו ניקבו מתנחלים את צמיגיהם של 26 כלי-רכב של תושבי הכפר.

6
חרבי עבדו בעקבות התקפת המתנחלים, 6.5.20. צילום: סדאם סלאח
חרבי עבדו בעקבות התקפת המתנחלים, 6.5.20. צילום: סדאם סלאח

בורקה, מחוז שכם: מתנחלים יידו אבנים על רועים, שברו את רגלו של אחד מהם ופיזרו את עדר הכבשים לכל עבר

צמד רועים הובילו 120 כבשים למרעה, כאשר הותקפו במטח אבנים על ידי קרוב לעשרה מתנחלים. במהלך המפגש האלים רגלו של הרועה המבוגר נשברה מאבן שהושלכה עליה, ואחיינו סייע למלט אותו מהמקום בטרם ייפגעו אף יותר.

זה קרה ביום רביעי, ה-6.5.20, אחר הצהריים: חרבי עבדו (51) ואחיינו חמודה (26), תושבי הכפר בית אימרין, רעו בשדה הנמצא בין חלקו הצפוני של הכפר בורקה להתנחלות חומש (שפונתה ב-2005). מתנחלים הגיחו מולם, חלקם חמושים באלות עץ ואבנים, אחד חמוש ברובה וכמה רעולי פנים, ולשניים לא היה סיכוי להימלט עם העדר, למרות שברגע בו קלטו את המתנחלים הפרידו ביניהם כ-200 מטרים.

בשעה בה חרבי וחמודה ניסו לאסוף את הכבשים כדי להסתלק מהמקום, התקרבו המתנחלים והחלו ליידות לעברם אבנים. אחת האבנים פגעה ברגלו השמאלית של חרבי עבדו ושברה אותה. הוא נפל ארצה, וכשניסה לזחול מהמקום נפגע מאבנים נוספות שיודו לעברו.

אחיינו חמודה רץ לעבר הכפר הסמוך, בורקה, כדי להזעיק עזרה, אך כששמע את דודו זועק לעזרה חזר על עקבותיו. הוא הבחין בתוקפים מובילים את הכבשים לכיוון חומש, וכשהמתנחלים ראו שהוא חזר, יידו אבנים גם לעברו. השניים נמלטו בשן ועין כשחמודה אוחז ברגלו הפגועה של חרבי ותומך בה. השניים צעקו בניסיון לקרוא לעזרה.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי ב-6.5.20, תיאר חרבי את תקיפתו:

הם הגיעו מכיוונים שונים, כדי שלא נבחין בהם. תוך כמה רגעים הם התחילו לזרוק עליי אבנים, וכשהאבן הראשונה פגעה ברגל שמאל שלי התפתלתי מכאבים, נפלתי וניסיתי להתרחק מהם בזחילה, אבל הם המשיכו לזרוק אבנים שפגעו לי בגב ובכתפיים.
 
המתנחלים צעקו בעברית ולא הבנתי מה הם אומרים. ניסיתי לקרוא לאנשי בורקה לעזרה, כי פחדתי שהמתנחלים יגמרו עליי ויהרגו אותי, אבל אף אחד לא שמע אותי. כשהם ראו שאני לא מסוגל לקום הם החלו לאסוף את הכבשים ולהוביל אותן משם.

כשהאחיין שלי ראה את מצבי הוא ניסה לעזור לי, אבל לא הצליח לסחוב אותי בידיו. הוא תמך ברגל שלי והתקדמתי משם בזחילה, המכנסיים שלי נקרעו מהקוצים והרגשתי סחרחורת ובחילה.

אני רועה את הכבשים באזור לעיתים קרובות, ובגלל שכבר תקפו שם כמה פעמים תושבים מבורקה, אני נזהר מאד ואם אני רואה מתנחלים אני מיד מתרחק. הפעם הם התגנבו אלינו ולא ראינו אותם מגיעים.

לאחר שהתרחקו כ-50 מטרים ממקום התקיפה, פגשו חרבי וחמודה תושבים מבורקה. התושבים נשאו את חרבי הפצוע עד לאמבולנס שהזעיקו, והוא פונה לבית החולים רפידיה שבשכם. חרבי אובחן כסובל משבר ברגלו השמאלית, ונאמר לו כי יזדקק לניתוח לקיבוע עצמות הרגל.

אחד התושבים דיווח למת"ק הפלסטיני על האירוע.

חמודה, שנשאר מאחור, הצליח איתר 15 כבשים, שהתפזרו במרחב, והוביל אותן חזרה לכפר. לאחר מכן נסע לכיוון חומש, מלווה ב-40 מכוניות של קרובי משפחה ותושבים מבורקה, וסמוך להתנחלות המפונה איתר את שאר העדר. לאחר יום ארוך וקשה, חזרו חמודה והכבשים חזרה לכפר.

5
חלקת האדמה של זיאד מח'אמרה, לאחר גניבת היבול, 5.5.20
חלקת האדמה של זיאד מח'אמרה, לאחר גניבת היבול, 5.5.20

ח'ירבת ביר אל-עיד שבמסאפר יטא, דרום הר חברון: מתנחלים דוחקים רועה מאדמותיו באמצעות איומים, שיסוי כלבים וגניבת יבול

בצהרי יום שלישי, ה-5.5.20, רעה זיאד מח'אמרה את צאנו באדמתו. לפתע הגיח מולו מתנחל, מלווה בשני כלבים גדולים, ושיסה את הכלבים במח'אמרה. מח'אמרה נמלט עם הצאן, כשהמתנחל והכלבים דולקים אחריו, וכשהגיע סוף סוף אל פתח ביתו - איים המתנחל לפגוע במשפחתו אם יעז לרעות את הצאן שלו בנקודה ממנה גורש. שני מתנחלים נוספים, חמושים, הגיעו לפתח הבית ואיימו גם הם על מח'אמרה.

המתנחל בעל הכלבים הגיע מכיוון המאחז נוף נשר (המכונה גם "חוות טליה").

לאחר שלושה ימים, בבוקרו יום שישי, בעת שמח'אמרה השקה את הכבשים מבאר מים העומדת על אדמתו, שוב הגיע מתנחל מכיוון נוף נשר, וגירש אותו ואת הכבשים. מח'אמרה חזר לביתו, וב-14:00 יצא שוב למרעה. הפעם, כשהגיע לאדמתו גילה כי חלק ניכר מיבול החיטה שלו - אותו קצר יומיים קודם לכן והשאיר על-הקרקע להתייבש - נגנב. מח'אמרה  התקשר למשטרה, ושוטרים שהגיעו למקום הציעו לו להגיש תלונה במשטרת קריית ארבע.

מאחז נוף נשר הוקם בשנת 1996 כ-800 מטרים דרומית לאדמתו של מח'אמרה, ובשנת 1998 הוקם מאחז נוסף, מצפה יאיר שמו, כ-900 מטרים צפונית לה. תושבי ביר אל-עיד, כמו תושבי כפרים אחרים באזור מסאפר יטא, גורשו על-ידי הצבא מאדמותיהם בשנת 1999. בעקבות מאבק משפטי שניהלו תושבי הכפר, הותר להם לשוב לאדמותיהם בשנת 2009, אך מאז הם סובלים, כמו שאר תושבי האזור, מהתנכלויות בלתי פוסקות של המתנחלים והצבא.

מח'אמרה הסביר מדוע בחר שלא להגיש תלונה על התקיפות ועל הגניבה במשטרת קריית ארבע:

המתנחלים תוקפים אותי שוב ושוב, וכבר הגשתי כמה פעמים תלונות למשטרה. בכל פעם שאני מגיע לתחנת המשטרה השוטרים מכריחים אותי לחכות שעות עד שהם מרשים לי להיכנס. כשאני מגיש את התלונה הם דורשים ראיות למעורבות של המתנחלים. בינואר 2019 מתנחל תקף אותי והכה אותי מול חיילים, והמשטרה הגיעה בזמן שדיממתי מהפנים. השוטרים לקחו אותי למשטרת קריית ארבע כדי להגיש תלונה, ובסוף האשימו אותי בתקיפת המתנחל ודרשו ממני לשלם ערבות של 1,000 שקל כדי להשתחרר.

המתנחלים ממאחז "נוף נשר", שהוקם במרחק של פחות מקילומטר מהבית שלי, תוקפים אותנו כל הזמן. אנחנו מזהים אותם: אלה הבנים של יעקב טליה, שהקים את המאחז. הם רודפים אחרינו ואחרי הכבשים ומונעים מאיתנו להשקות אותן מהבאר של ביר אל-עיד.

אפריל 2020

30
ידו החבולה של עבדאללה סלמאן בעקבות התקפת מתנחלים בפרעתא, 29.4.20
ידו החבולה של עבדאללה סלמאן בעקבות התקפת מתנחלים בפרעתא, 29.4.20

פרעתא, מחוז קלקיליה: מתנחלים מכים חקלאים באלות מפלסטיק, ביום בו הותר להם סוף סוף להגיע לאדמות שבבעלותם

ביום רביעי, ה-29.4.20, הודיעה מועצת פרעתא לחקלאי הכפר כי המת"ק התיר להם לעבד את חלקותיהם לראשונה מאז המסיק. האישור תקף ליום אחד בלבד: ליום המחרת. 

בבעלותם של עבדאללה סלמאן ובני משפחתו מטע זיתים המשתרע על-פני 42 דונם, ולמחרת בבוקר הוא הגיע למטע בחברת אשתו, בניו וקרוב משפחתם - בראא סלמאן בן ה-28. בראא הביא עמו את הטרקטור החקלאי שלו, ובני המשפחה התפזרו בין החלקות והחלו לעבוד.
 
בסביבות 10:30 סיימו עבדאללה ובראא לחרוש חלקה אחת ועשו את דרכם לחלקה סמוכה, כאשר עבדאללה מכוון רגלית את בראא בנסיעתו, במסלול בטוח. בעת שצעד, הבחין עבדאללה ברבש"צ חוות גלעד המשקיף עליהם מגבעה סמוכה. הרבש"צ נעלם ובמקומו הופיעו שני מתנחלים, חמושים באלות שחורות מפלסטיק, כשאחד מהם רעול פנים. 

המתנחלים דחפו את עבדאללה לקרקע והכו אותו באלותיהם, חובטים בראשו ובכל גופו עד אובדן הכרה. בראא, שראה את המתרחש, עצר את הטרקטור וירד ממנו. כשהמתנחלים זיהו קורבן חדש, הם עברו להכות גם אותו -ולאחר שבאו על סיפוקם עזבו את קורבנותיהם ונמלטו מהמקום.
 
הכרתו של עבדאללה שבה אליו, ובראא סייע לו לקום. למרות מצבם הגופני הירוד, השניים החליטו להמשיך ולעבוד היות שהוקצב להם רק יום מתואם אחד. לאחר מספר דקות הגיע למקום רבש"צ ההתנחלות וטען בפניהם כי היה עליהם ליידע את החיילים לפני שעברו מחלקה לחלקה. מאוחר יותר הגיעו למקום חיילים ונציגי המת"ק הישראלי, שחלפו באזור, וגבו מהשניים עדויות אודות התקיפה.


 כאשר הכריע הכאב את בראא, הוא חזר לביתו עם הטרקטור וביקש  מאביו להחליפו בחריש.  האב הצטרף עם הטרקטור לבני המשפחה, שהמשיכו לעבוד עד 15:30, וחזרו לביתם.

עבדאללה ובראא החבולים נבדקו בבית החולים ע"ש דרוויש נזאל בקלקיליה, ונמצא כי הם סובלים מחבורות כתוצאה מהמכות. מבית החולים נסעו השניים להגיש תלונה במשטרה הפלסטינית בקלקיליה.
 
בעדות שמסר לתחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי, תיאר עבדאללה סלמאן את רגעי התקיפה:

עבדאללה סלמאן. התמונה באדיבות העד
עבדאללה סלמאן

המתנחלים דחפו אותי. נפלתי על הקרקע והם התנפלו עליי במכות - על הראש, על הכתפיים ועל כל שאר הגוף. איבדתי הכרה לזמן קצר ומאוחר יותר התברר לי שהם תקפו גם את בראא.

אחרי כמה דקות, הופיע במטע שומר ההתנחלות ובא אלינו בטענות. הוא אמר שהיינו צריכים להודיע לחיילים לפני שאנחנו עוברים בין החלקות, כדי שיבואו להגן עלינו. אני חושב שהוא ידע מראש שהמתנחלים עומדים לתקוף אותנו.

מעשי התוקפנות האלה רק יגבירו את ההיצמדות שלנו לאדמות. אנחנו לא נוותר עליהן! המתנחלים רוצים לסלק אותנו כדי להשתלט עליהן. 

בסמוך לאדמות פרעתא הוקם המאחז חוות גלעד בשנת 2002.

כתובת נאצה שריססו מתנחלים על גדר בסרה, 30.4.20
כתובת נאצה שריססו מתנחלים על גדר בסרה, 30.4.20

סרה, מחוז שכם: מתנחלים ריססו כתובות נאצה על גדרות וניקבו צמיגים של 16 כלי-רכב

כשני קילומטרים מכפר סרה הוקם המאחז חוות גלעד. בבוקר יום חמישי, ה-30.4.20, גילו תושבים המתגוררים בחלקו הדרומי של הכפר כי רכושם הושחת: מתנחלים ריססו על שתי גדרות את הכתובות "כשאנחנו וחיילינו נדקרים יש יהודים שלא שותקים!", וניקבו את צמיגיהם של 16 כלי-רכב. גם במקרה הזה, תיקון התקרים וניקוי הכתובות הושת על התושבים שניזוקו.

המתנחלים שנקלטו במצלמות האבטחה בסרה, 30.4.20

מצלמת אבטחה תיעדה שלושה מתנחלים, רעולי פנים, מסתובבים ברחבי הכפר בשעה 2:20 לפנות בוקר. 

25
שער שהושחת בתורמוסעיא, 25.4.20
שער שהושחת בתורמוסעיא, 25.4.20

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים השחיתו גדרות שנועדו להגן על מטעים מפני פלישותיהם-הם

ביום שבת, ה-25.4.20, גילו ריאד ג'ברה (45) ומחמוד עלי (80), תושבי תורמוסעיא, כי גדרות המקיפות את חלקות האדמה שלהם, כמו גם השערים שהתקינו בגדרות, הושחתו על-ידי מתנחלים. מדובר בחלקות הנמצאות באזור א-דהראת, כשלושה קילומטרים ממזרח לכפר.

בחלקה של עלי הושחתו שער וגדר שאורכה כ-20 מטרים, ובאדמתו של ג'בארה הושחתו שער וגדר שאורכה כ-50 מטרים –שאותה מתח סביב שטח שהכין לנטיעת עצי זית. 

לפני כשש שנים נטע ג'בארה עצי זית בחלקת האדמה שלו, אך בשנת 2019 חלקם הושחתו על ידי מתנחלים ובסוף מארס, 2020, הושחתו 40 העצים ששרדו את המתקפה הקודמת.

כ-500 מטרים מהחלקות של השניים הוקם, ב-1998, המאחז עדי עד.

חקלאים מתרמוסעיא סובלים מזה שנים מהתנכלויות בלתי פוסקות מצד מתנחלים, כאשר במהלך חודש אפריל בלבד תיעד בצלם ארבעה מקרים נוספים של השחתת עצים, ומקרה נוסף של השחתת גדר. מדובר בגדרות שנמתחו סביב החלקות ב-2018, כחלק מיוזמה של הצלב האדום הבינלאומי ובניסיון להגן על שטחים חקלאיים באזור.

לאור הקושי הגדול להגן על הגידולים מפני פולשים, חשוב לזכור מכשול משמעותי נוסף העומד בפני החקלאים: הצבא אוסר על בעלי האדמות באזור להגיע לאדמותיהם באופן יומיומי, ומאפשר גישה במהלך ימים ספורים בשנה. המת"ק הישראלי מאפשר את הגישה רק בעונות המסיק והחריש. 

24
העצים שנכרתו בא-סאוויה, 24.4.20
העצים שנכרתו בא-סאוויה, 24.4.20

א-סאווייה, מחוז שכם: מתנחלים כרתו 35 עצי זית בחלקתו של חמדי ג'אזי, אותם גידל למעלה מארבעים שנה

"המת"ק הישראלי מחפש את העבריינים בסוף העולם", אומר בחוסר אונים חמד ג'אזי בן ה-56, "בזמן שהם נמצאים ממש מולם!". הפעם סירב לפגוש את אנשי לשכת הקישור, שהגיעו לחלקת האדמה שלו כדי לבחון את הנזק וכריתת העצים על ידי מתנחלים, מכיוון שנואש מהסיכוי שהעבריינים ייתפסו וייענשו.

על הכריתה שמע בבוקר ביום שישי, ה-24.4.20. הודעה טלפונית הגיעה מתושב הכפר, שדיווח על מראות קשים במטע הזיתים שלו. ג'אזי, בחברת בניו, מיהר להגיע למטע וגילה כי מתנחלים כרתו 35 מהעצים שלו, בני 40 שנה ויותר, והותירו ללא פגע חמישה עצים בלבד.

בינואר השנה כרתו מתנחלים 80 עצי זית צעירים יותר, אותם נטע בשנת 2013.

שני דונם אדמה נמצאים בבעלותו של ג'אזי, בסמוך לכביש 60, במרחק של כקילומטר מצפון-מערב לכפר. במרחק של כ-600 מטרים מהמקום, על אדמות הכפר, הוקמה בשנת 1991 ההתנחלות רחלים.

בעדות שמסר ב-25.4.20, לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי, תיאר ג'אזי את תחושותיו:

הייתי בשוק כשראיתי 35 עצי זית מונחים על הקרקע. הם כרתו אותם מהגזע. כנראה שהכריתה הייתה טרייה, עוד מאותו לילה, כי העצים היו עדיין ירוקים. הרגשתי כאילו צפיתי בהוצאה להורג! הם רצחו את העצים האלה. לא יכולתי לשאת את המראות והלכתי משם.

כל יום מתרחש פשע נגד חקלאים פלסטינים בגדה, ומהמעשים של המתנחלים ברור שהם סימנו את האזור והורסים אותו בצורה מכוונת. בשנים האחרונות הם פגעו בעצים שלי ובעצים של בעלי חלקות סמוכות. הם לא פוסחים על שום דבר והורסים את הכול. במה אשמים העצים?!

כבר לא נשארו לי עצים, ואני גם מפחד להגיע למטע בגלל תוקפנות המתנחלים. 

עצי זית שהושחתו בראס כרכר, 24.4.20
עצי זית שהושחתו בראס כרכר, 24.4.20

ראס כרכר, מחוז רמאללה: 50 עצי זית נעקרו ונשברו, תלונה עקרה הוגשה

ראדי אבו פח'יידה, חקלאי בן 65, הגיע ב-24.4.20 לחלקת האדמה שלו וביקש לחרוש אותה. הוא גילה שבהיעדרו השחיתו מתנחלים 50 עצי זית, אותם נטע לפני עשור: חלקם נעקרו וענפיהם של אחרים נשברו. אבו פח'יידה עדכן את המת"ק הפלסטיני בנוגע להשחתה. 

כ-200 מטר מהחלקה המדוברת הוקמה ההתנחלות נריה.

21
מכוניתו של המתנחל שגנב עיזים מאבו עראם, קוואוויס
מכוניתו של המתנחל שגנב עיזים מאבו עראם, קוואוויס

קוואוויס, מסאפר יטא, דרום הר-חברון: מתנחלים תוקפים רועה בגז פלפל וגונבים את העיזים שלו

ג'ברין אבו עראם, בן 56 ואב לתשעה, יצא לרעות את צאנו בצהרי יום שלישי, ה-21.4.20. המרעה התנהל בניחותא, על אדמותיו שממערב לקוואוויס, ואשתו של אבו עראם עסקה בחקלאות לא רחוק. 

מכונית עם לוחית רישוי ישראלית הגיעה מכיוון מאחז מצפה יאיר, ועצרה על הכביש. שני מתנחלים ירדו ממנה, התקרבו לאבו עראם, ואחד מהם ריסס לעברו גז פלפל. אבו עראם נסוג והחל ליידות אבנים לעבר המתנחלים, בניסיון להרחיקם. 

בעדות שמסר ב-27.4.20, לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, סיפר:

שני בחורים ירדו מהרכב, דיברו ביניהם בעברית ואחד אמר לשני: "אין כאן אף אחד חוץ ממנו, אנחנו יכולים לשחוט אותו ולקחת את העיזים שלו". אחד מהם התקדם לעברי, בעודו אוחז בחפץ שנראה כמו אקדח. חשבתי שהוא יירה בי. צעקתי כדי להזעיק עזרה וקיוויתי שאשתי תשמע אותי.

המתנחלים יידו אבנים על אבו עראם, ואחד מהם לקח עז והכניס אותה למכונית. אחר כך חזר ולקח עז נוספת. אשתו של אבו עראם הגיעה והתחילה לצעוק, והמתנחלים נכנסו למכונית ועזבו את המקום עם העיזים. 

אבו עראם צילם את המכונית ויצר קשר עם פעילי זכויות אדם באזור, שהזמינו את המשטרה. שוטרים שהגיעו לאחר כמה דקות הסיעו את אבו עראם לתחנת המשטרה, שם הגיש תלונה. 

בהמשך עדותו סיפר אבו עראם על החקירה, וסיפק את מסקנותיו מהאירוע:

החוקר הבטיח לי שיחפש את המתנחלים ויחזיר לי את העיזים, ואני אמרתי לו שזה לא קשה כי המתנחלים נסעו למאחז מצפה יאיר. החוקר ענה שהוא יודע את העבודה שלו וייצור איתי קשר... חלף שבוע ויותר מאז האירוע, ואף אחד לא התקשר. לא החזירו לי את העיזים שלי ואני בספק שאקבל אותן אי פעם. אני לא חושב שהמשטרה תיצור איתי קשר כי הם לא מעוניינים לרדוף אחרי המתנחלים. 

אנחנו כאן, על האדמה שלנו, עם הצאן שלנו, וכל מה שאנחנו רוצים זה לחיות. אבל אין לנו הגנה ואנחנו חיים בפחד וחרדה תמידיים מפני התקפות המתנחלים. הם פועלים מחוץ לחוק והאיום הוא ממשי. אין לנו ברירה אלא לחיות במציאות המסוכנת הזאת.

בסמוך לאדמותיה של משפחת אבו עראם עובר כביש 317. שביל עפר מוביל מהכביש למאחז מצפה יאיר, שהוקם בשנת 1998. 

20

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: עשרות עצי זית נכרתו והושחתו בחסות הגבלות הגישה המוטלות על חקלאים

השחתת ציוד חקלאי ופגיעה קשה בעצים מניבים תפסה לאחרונה תאוצה באזור תורמוסעיא. 
 
בבוקרו של יום שני, ה-20.4.20, הגיעו חקלאים לחרוש את אדמותיהם, הממוקמות ממזרח לכפר. הצבא אוסר עליהם להגיע לחלקות אלו ללא תיאום, ולאחרונה אישר להם המנהל האזרחי שני ימי עבודה נדירים – לראשונה מאז מסיק הזיתים. מה רבה הייתה עגמת הנפש של בני משפחת חמזה, משהגיעו סוף סוף לחלקתם וגילו בה קרוב ל-100 עצי זית כרותים. רבאח חמזה דיווח על האירוע למת"ק הפלסטיני.

העצים שנכרתו היו בני 30 שנה.
 
חיג'אזי חיג'אזי, חקלאי בן 46 מתורמוסעיא, נחשף למראות דומים למחרת: הוא הגיע לחלקת האדמה שלו, הסמוכה לחלקה של משפחת חמזה, וגילה כ-40 עצי זית שהושחתו. 

חיג'אזי גידל את העצים המדוברים במשך 35 שנה. 

באותו יום הגיעו גם חקלאים מהכפר אל-מור'ייר לאדמותיהם, לאחר תיאום מול המנהל האזרחי, וביקשו לחרוש אותן. אחד מהם, ג'מאל נעסאן בן ה-40, גילה כי 40 עצי זית הושחתו בחלקתו.

העצים שהושחתו היו בני 25 שנה.

הפגיעה הסיטונאית בעצים הינה סימפטום לתופעה רחבה יותר: מסוף שנת 2019 מציבים מתנחלים שוב ושוב מבנים יבילים על קרקעות בבעלות פרטית של חקלאים מתורמוסעיא, בניסיון להשתלט עליהן. אמנם הרשויות הישראליות מפנות את המבנים, אך המתנחלים שבים ומציבים אותם - בעודם משחיתים גידולים חקלאיים של פלסטינים באזור כ"פעולות תגמול". בשנים 2018-2019 תיעדנו תשעה אירועים באזור, במהלכם ניזוקו מאות עצים ונגנבו זיתים מאדמות תורמוסעיא. 

כ-500 מטרים מחלקות האדמה המוזכרות הוקם המאחז עדי עד.

16
שיניים שבורות בפיו של עיסא קטאש, 16.4.20. הצילום באדיבות המשפחה
שיניים שבורות בפיו של עיסא קטאש, 16.4.20. הצילום באדיבות המשפחה

ג'יביא, מחוז רמאללה: מתנחלים מתנפלים על שני אחים, סודקים לאחד מהם רגל ושוברים את שיניו הקדמיות. חיילים המקבלים את הפצוע לידיהם, "חוקרים" אותו ומפקירים אותו בשטח

ביום חמישי, 16.4.20, לאחר ששהו יותר מארבעים יום בבית, רצו בני משפחת קטאש ממחנה הפליטים אל-ג'לזון להתאוורר, לערוך פיקניק בחלקת האדמה שלהם וללקט עשבי בר. הם התארגנו ובסביבות השעה 11:30 יצאו לדרך ושמו פעמיהם אל אדמותיהם שבכפר ג'יביא, מצפון-מערב למחנה הפליטים. 

לשטח יצאו עיסא קטאש, בן 40 ואב לחמישה, בנו חמזה בן התשע, אחיו מוסא, בן 38 יחד עם אשתו חנאן, בת 32, ושלושת ילדיהם – סאלח בן השמונה, ג'נא בת השש, ואחמד בן השנתיים. אמם של עיסא ומוסא, פאטמה בת ה-72, הצטרפה גם היא.

לאחר שבני המשפחה סיימו לאכול את ארוחת הצהרים, בסביבות השעה 13:00, יצאו האחים עיסא ומוסא ללקט עשבי בר.  שאר בני משפחתם נשארו במקום בו התקיים הפיקניק. עיסא ומוסא התרחקו מהם כמאתיים מטרים ואז התפצלו. 

בעדותו לבצלם מסר מוסא שבעת שחיפש עשבי בר הופיעו מולו פתאום שני מתנחלים, שאחד מהם אחז מקל בידו, ועמם פרה. השניים דרשו ממנו למסור להם את תעודת הזהות שלו, ולאחר שקיבלו אותה לידיהם שאלו מאיפה הוא, חטפו מידו את הטלפון הנייד, השליכו אותו ואת התעודה שלו על הקרקע, קיללו ותקפו אותו. מוסא שמע את אחד המתנחלים מודיע לשני כי הוא הולך להביא חבל כדי לקשור אותו, וראה אותו מתרחק מהמקום. הוא ניצל את ההזדמנות, דחף את המתנחל שנשאר לידו, אסף במהירות את חפציו מהקרקע ונמלט. מאחר שעבר שני ניתוחים ברגליו, הצליח להתרחק רק כמאה מטרים ומצא מחסה בין ענפיו הסבוכים של עץ אלון.

מוסא קטאש אחרי האירוע. התמונה באדיבות המשפחה
מוסא קטאש אחרי האירוע. התמונה באדיבות המשפחה

בעדות שמסר בטלפון לתחקירן בצלם, איאד חדאד, הוא סיפר:

שמעתי את אחי עיסא קורא לי - "מוסא! מוסא!" - ופחדתי מאוד. הרגשתי שסופי קרב והתחלתי להיפרד מהחיים. דקות ארוכות לא היה לי מושג מה קורה אתי, הרגשתי שאני מתמוטט ואולי איבדתי את ההכרה. לא הייתי בטוח אם אני חולם או שזה אמיתי, הופתעתי שהייתי בחיים. הסתכלתי מסביב ולא ראיתי את המתנחלים.

פילסתי את דרכי מתוך העץ ורצתי לכיוון המשפחה שלי, שישבה במרחק של 150 מטרים בערך. הגרון שלי היה יבש, הייתה לי סחרחורת והלב שלי דפק חזק. ברגע שהתקרבתי אליהם צעקתי להם שהמתנחלים תקפו אותנו, שיביאו לי מים ושיתקשרו לאנשים בג'יביא כדי שיחפשו את עיסא. פחדתי שחטפו או הרגו אותו.

מוסא צדק: גם עיסא נפל קורבן לאלימות מתנחלים. בו בזמן, קפצו מול עיסא שני מתנחלים אחרים, שקיללו והיכו אותו באגרופים. אחד מהם דיבר ערבית שוטפת. תחילה עיסא חמק מהם ורץ מרחק של כמאה מטר, אך אז נפל והמתנחלים התנפלו עליו, היכו אותו באגרופים ובעטו בו בעודו שרוע על הקרקע. שני מתנחלים נוספים, אחד מהם חמוש ברובה, הגיעו למקום והצטרפו לתקיפה.

בעדות שמסר בטלפון לתחקירן בצלם, איאד חדאד, תיאר עיסא אל-קטאש את רגעי האימה שעברו עליו במהלך ההתעללות:

בקושי הצלחתי להגן על הראש והפנים שלי מהמכות. חטפתי מכה חזקה בפה והרגשתי שנשברו לי השיניים הקדמיות. התחיל לרדת לי דם שנזל לתוך הפה ועל הפנים. צעקתי וקראתי לעזרה: ״למען השם, מה עשיתי לכם, אין לכם רחמים, אתם הורגים אותי, תרחמו עליי״. אבל אף אחד לא הקשיב לי. בשלב כלשהו התמוטטתי ונגמר לי הכוח לחלוטין, ואז הם קשרו לי את הידיים מאחורי הגב עם חבל. המתנחל החמוש כיוון את הרובה שלו לראש שלי ודרך אותו כאילו הוא מתכוון לירות לי בראש. בשלב הזה התחלתי לחזור שוב ושוב על ה״שהאדה״ – ״אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא נביאו של אללה״. הבנתי שככל הנראה הגיעה השעה שלי למות.

הם המשיכו להכות ולקלל אותי, ואיימו להרוג אותי, ואז הם הקימו אותי על הרגליים. בקושי הייתי מסוגל לעמוד והרגשתי שרגל שמאל שבורה אבל הם הכריחו אותי ללכת. צלעתי והם המשיכו להוליך אותי בין השיבולים והסלעים, בין שיחים וקוצים. מדי פעם נפלתי על הרצפה אבל הם הרימו אותי והמשיכו להוליך אותי כנגד רצוני. הייתי במצב נורא, דיממתי מהפה ובקושי הייתי מסוגל לפקוח את העיניים, שהתחילו להתנפח עם כל צעד נוסף. הגרון שלי היה יבש והרגשתי שאני מת מצמא. הייתי שבור נפשית. זה היה מצב קשה מאוד, רק אללה מסוגל לדמיין זאת. לאורך כל הדרך הם המשיכו לתת לי סטירות ובעיטות ולקלל אותי והם גם ירקו עליי.
[לעדות המלאה]

המתנחלים מסרו את עיסא לחיילים שעמדו במרחק של כ-300 מטר משם, ואלו נתנו לו מים כדי לשטוף את הדם מראשו. לאחר כחצי שעה, במהלכה החיילים חקרו אותו בנוגע לנסיבות שהותו במקום, הם הורו לו להסתלק וסירבו להסיע אותו אל בני משפחתו, למרות מצבו הקשה. עיסא נאלץ לעשות את כל הדרך לכפר ג'יביא, כשהוא זוחל חלק מהדרך. רק כשהגיע לכפר הוא הצליח להבין היכן הוא נמצא, התקשר לבני משפחתו ותושבים מהכפר אספו אותו. במהלך היעדרו, ניסו בני משפחתו לאתר אותו באמצעות המת"ק הפלסטיני, עד שנודע להם שהוא בידי הצבא. 

האחים קטאש הועברו למרכז הרפואי פלסטין ברמאללה, שם קיבעו הרופאים את רגלו הסדוקה של עיסא בגבס. הם אמרו לו שהוא יצטרך להגיע למרפאת שיניים כדי לטפל בשיניו הקדמיות שנשברו. לאחר מספר שעות שוחרר מוסא לביתו ואילו אחיו עיסא הועבר למחרת לבידוד רפואי באחד ממתקני הבידוד הממשלתיים, באל-באלוע שברמאללה, על מנת לנקוט משנה זהירות שמא נדבק מיריקות המתנחלים או מהמגע עם החיילים.

בעדותו, אותה מסר ממתקן הבידוד, סיפר:

אני מרגיש עכשיו כמו אסיר: כלוא בחדר קטן, בין ארבעה קירות, במקום זר, מבודד מהעולם החיצון פרט לשיחות טלפון. אני בקושי יכול לזוז עם הגבס, ועדיין מחכה שייקחו אותי לרופא שיניים כדי שיטפל בשיניים שהמתנחלים שברו לי. יש לי חבורות ונפיחות מסביב לעיניים בגלל המכות, וחבורות בכתף ובגב. אני במצב נפשי קשה. מיואש ולחוץ ויש לי סיוטים בלילה.

* עדכון: לאחר קבלת תוצאותיה של בדיקה לגילוי קורונה, שיצאה שלילית, שוחרר עיסא קטאש לביתו, להמשך בידוד ביתי. 

 

14
עץ זית כרות בקריות
עץ זית כרות בקריות

קריות, מחוז שכם: רבש"ץ התנחלות עלי מפעיל חיילים כדי לסלק פלסטינים מאדמתם בטענות שווא

את חלקות האדמה השייכות לכפר קריות אין הצבא מאפשר לעבד ללא תיאום מראש. אי לכך, פנו החקלאים למת"ק הישראלי והתבשרו כי הם מורשים לעבד אותן במהלך שלושה ימים. בבוקר יום שלישי, ה-14.4.20, הגיעו שניים מהתושבים לאדמותיהם, הממוקמות בצידה השני של גדר התנחלות עלי, ונדהמו לגלות 30 עצי זית שנכרתו בידי מתנחלים.

דקות ספורות מאוחר יותר הגיע למקום רבש"ץ ההתנחלות, בליווי חיילים, ואלו הורו לחקלאים להסתלק. הם טענו כי התיאום אינו חל על החלקות בהן עבדו התושבים, והצהירו כי בימים הקרובים המת"ק הפלסטיני יתאם עבורם ימים חלופיים. החקלאים ניסו לשכנע את החיילים ורבש"ץ ההתנחלות לעבוד ולו שעה אחת, כדי לקדם את החריש, אך החיילים התעקשו שהם יעזבו את המקום.

עלי הוקמה על אדמות קריות בשנת 1984.

גדר שהושחתה בתורמוסעיא, 14.4.20
גדר שהושחתה בתורמוסעיא, 14.4.20

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים שוברים עצים, עוקרים גדר ומבהירים שהם מתכוונים לחזור

חקלאי תורמוסעיא סובלים תדיר מביקורים עוינים ופוגעניים של מתנחלים בחלקות האדמה שלהם, מכיוון שבקרבתן הוקמו התנחלויות ומאחזים מהם מגיחים המשחיתים.
 
אחד מהחקלאים הללו הוא סלים דאר עוואד, בן ה-68. דאר עוואד הגיע לחלקת האדמה שלו בבוקרו של יום שלישי, ה-14.4.20, וגילה שמתנחלים השחיתו 70 מטרים מהגדר שהקים סביבה כדי להגן עליה. באותה הזדמנות הם גנבו את מוטות הגדר ושברו את ענפיהם של מספר עצי זית. דאר עוואד דיווח על האירוע לעיריית תורמוסעיא, שהעבירה את התלונה למת"ק הפלסטיני.

בשנת 2018 עקרו מתנחלים קרוב ל-100 שתילי זיתים צעירים במטעו של דאר עוואד, והוא החליט לנסות ולהגן על גידוליו באמצעות הגדר שהקים.

בעדות שמסר ב-15.4.20 לתחקירן בצלם, איאד חדאד, סיפר:

בתקופה האחרונה מתנחלים הקימו מאחז נוסף בקרבת האדמות שלי, והם מגרשים חקלאים ומנסים להשתלט על שטחים באזור. עכשיו הם מנצלים את העובדה שאנשים נשארים בבית, בגלל החשש ממגפת הקורונה, ומחריבים גידולים בלי רחמים וללא היסוס. אין בהם טיפת אנושיות. 

לא מדובר רק בנזק כלכלי בתקופה קשה, אלא בתחושת איום מתמיד ותקיפות חוזרות ונשנות. 

כקילומטר מהחלקה המדוברת הוקם בשנת 1998 המאחז עדי עד. 
 

12
חיילים מורים לפלסטינים לעבור לצדה השני של גדר ההפרדה בשכונת ריית' בחברון
חיילים מורים לפלסטינים לעבור לצדה השני של גדר ההפרדה בשכונת ריית' בחברון

לב חברון: מתנחלים התנפלו על צעירים ששיחקו כדורגל, ריססו אותם בגז פלפל והכו אותם

משחק כדורגל ספונטני, שנערך במרכז העיר, הסתיים בבית החולים לאחר שקבוצת צעירים הותקפו בברוטאליות על ידי מתנחלים שחיפשו אקשן. האירוע התרחש בערבו של יום ראשון, ה-12.4.20, בסביבות השעה 20:00: כ-15 צעירים, המתגוררים בשכונת ר'יית' שבמרכז חברון, שיחקו כדורגל מול מחסום מאפיה (דרומית-מזרחית לאל-חרם אל-איבראהימי ומערת המכפלה). המשחק נפסק באחת כשמכונית בעלת לוחית רישוי ישראלית שעטה לעבר הנערים מכיוון רחוב א-שוהדאא, ועצרה לידם בחריקת צמיגים. מהמכונית יצאו ארבעה מתנחלים והחלו לדחוף את הצעירים, וכשאלו ניסו להתגונן - שלפו שני מתנחלים גז פלפל, התיזו אותו על שני צעירים והתנפלו עליהם במכות.

שוטר ושוטרת מג"ב הגיעו לזירת האירוע מכיוון מחסום מאפיה, ושלושה מהמתנחלים הספיקו להימלט לפני שנתפסו. המתנחל הרביעי עוכב על ידי השוטרת. 

קרוב ל-15 שוטרי מג"ב נוספים הגיעו למקום והרחיקו את תושבי השכונה שהחלו להתקהל. הם הורו להם לעבור לצדה השני של הגדר ונעלו מאחוריהם את השער. את הגדר הציב הצבא בשכונה ב-2017, כדי להעמיד את הרחוב לרשותם הבלעדית של המתנחלים ולהותיר לפלסטינים רק מעבר צר ומשובש.

שני הצעירים שנפצעו, בני 16 ו-21, פונו באמבולנס של הסהר האדום לטיפול בבית החולים על שם מוחמד אל-מוחתסב שבמרכז העיר חברון. 
 

EU

פרסום זה הופק בסיוע האיחוד האירופי. בצלם לבדו אחראי לתכניו, שאינם משקפים בהכרח את עמדות האיחוד האירופי.