דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

ירי, תקיפות, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות ובתים, פלישה לכפרים, הצתת מבנים ושדות, השחתת מטעים ורכוש: אלימות קשה ויומיומית של מתנחלים כלפי פלסטינים מתקיימת כבר מזמן בשירות המדינה במטרה לדחוק את הפלסטינים מאדמתם. במסגרת הבלוג שהושק בתחילת 2020 ניתן ביטוי לקולות האנשים החשופים לאלימות זו. לרקע בנושא

אוקטובר 2020

17
שאכר א-תמימי על רקע המטע שלו, לאחר שגילה כי מתנחלים מסקו את כל העצים שלו. מזרחית לחברון, 17.10.20. צילום: מנאל אל ג'עברי, בצלם.
שאכר א-תמימי על רקע המטע שלו, לאחר שגילה כי מתנחלים מסקו את כל העצים שלו. מזרחית לחברון, 17.10.20. צילום: מנאל אל ג'עברי, בצלם.

מזרחית לעיר חברון: מתנחלים מסקו את כל עצי הזית במטע שבצמוד אליו הוקם המאחז גבעת גל - וגנבו את הפרי.

ב-17.10.20 הגיע שאכר א-תמימי (70), אב לעשרה ותושב שכונת ג'בל ג'אלס שבמרכז העיר חברון, למסוק זיתים במטע השייך לו ולאחיו. המטע משתרע על שטח בן 20 דונם, ובצמוד אליו הוקם המאחז גבעת גל. כשהגיעו תמימי ובני משפחתו למטע, הם גילו כי כל העצים כבר נמסקו והם נאלצו לשוב לביתם כלעומת שבאו.

בעדות שמסר ב-24.10.20 לתחקירנית בצלם, מנאל אל-ג'עברי, סיפר תמימי על גזל הזיתים שלו:

המתנחלים עושים באדמה שלנו מה שבא להם: מסתובבים שם עם שמירה של חיילים, מציבים צריפים, מגדלים חיות ואפילו נוטעים עצים בצד שקרוב להתנחלות. זאת לא הפעם הראשונה שהם גונבים את הזיתים שלנו. הצבא אוסר עליי להגיע לקרקע בלי תיאום, אבל אני לא נשמע לדרישה הזאת והולך לשם מתי שאני רוצה. זאת האדמה שלי וקניתי אותה לפני 40 שנה בערך.

לפני כשבועיים הגענו לשם לבדוק את העצים והיתה עליהם כמות סבירה של זיתים. שבוע אחרי הגענו שוב וגילינו שאין כמעט זיתים למסוק. הכמות שנשארה לא שווה את העבודה. חזרנו לבתים שלנו בלי כלום.

בעבר היינו מוסקים בערך שלושה טון של זיתים, שמהם אפשר להפיק 30 ג'ריקנים של שמן וזיתים כבושים. זה הספיק לצרכים של המשפחה שלי והמשפחות האחים שלי וחילקנו גם לחברים. השנה נאלץ לקנות שמן וזיתים.

15

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים השחיתו 12 עצי זית צעירים

ב-15.10.20 הגיע נבהאן ג'בארה (62), תושב תורמוסעיא נשוי ואב ל-12, לחלקת האדמה שלו, בה נטע לפני שלוש שנים 18 עצי זית. הוא גילה שמתנחלים שברו את ענפיהם של שישה עצים, וב-3.11.20 גילה כי מתנחלים שברו את ענפיהם של שישה עצים נוספים. כעת נותרו במטע שלו רק שישה עצים צעירים שלמים, והוא חושש שבקרוב גם הם יושחתו. ג'בארה מסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד, כי לא הגיש תלונה מפני שהוא אינו מאמין שיש בכך טעם.

כ-500 מטרים מהמטע  של ג'בארה, מזרחית לתורמוסעיא, הוקמה בשנת 1978 ההתנחלות שילה, על אדמות הכפרים תורמוסעיא וקריות. למרות הקרבה של החלקה להתנחלות הצבא אינו דורש מג'בארה לתאם את הגעתו והוא מגיע בקביעות למטע כדי להשקות את השתילים ולטפל בהם.

 

מתנחלים כרתו 300 עצי זית בוגרים בכפר אל-ג'בעה שבמחוז חברון

ח'אלד משאעלה (69), אב לשישה ותושב הכפר אל-ג'בעה שבמחוז חברון. בעדות שמסר ב-15.10.2020 לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, סיפר על 300 עצי זית אותם עקרו מתנחלים בחלקתו:

בבעלותי 68 דונם מזרחית לכפר, המשתרעים כקילומטר מביתי. בשנת 2000 נטעתי באדמות שלי עצי זית, ומאז אני מטפל בהם כי הם משמשים כמקור הפרנסה של משפחתי. בארבע השנים האחרונות אני נהנה ממסיק הזיתים וכל שנה הוא נדיב יותר. הערכתי שהשנה אמסוק חצי טון זיתים.

בשבת שעברה, 10.10.20, הגעתי לאדמה כדי לבדוק מה שלום העצים, שמחתי מאוד לראות את הפרי ותכננתי לחזור שבוע מאוחר יותר כדי להתחיל את המסיק. ביום שלישי, ה-13.10.20, הגעתי עם אשתי לחלקה אחרת בבעלותנו ומסקנו את הזיתים, כשקיבלתי שיחת טלפון שבישרה לי שהשחיתו את העצים שלי בג'בעה. עזבתי את הכל ונסעתי לשם. כשהגעתי פגשתי את השכן שלי והייתי בהלם ממה שראיתי! אני לא יכול לתאר את מה שהרגשתי באותם רגעים, כי בכיתי לא רק על עצי הזית אלא על העבודה שהשקעתי בהם במשך 20 שנה. אני ואשתי טיפלנו באדמה מהבוקר ועד שעות הערב – טיפלנו בעצים כמו שמטפלים בילדים.

צלצלתי למשטרה הישראלית והודעתי להם כי 300 עצי זית - 6 עצים עתיקים בני 100 שנה והשאר בני 20 - נכרתו. למחרת שוטרים הגיעו לחלקה, צילמו את מה שנשאר מהעצים וקצין מהמת"ק דיבר איתי בטלפון. אני חושב שמי שפגע בעצים אלו מתנחלים מבת עין, ואני מניח שהם הגיעו בלילה כי יום קודם השכן שלי, שרעה את הצאן שלו באזור, אמר לי שהעצים בסדר.

לא יודע מה אעשה היום. לפני עשרים שנה היה לי יותר כוח, הייתי הולך קילומטר וסוחב מים להשקיה, עם כלים ביד. הדרך הייתה קשה אבל עשיתי הכל כדי להגיע לאדמה ולטפל בה ובעצים. היום אני מבוגר ולא יכול לעשות כאלו דברים.

13
פריאל אבו הייכל. תל רומידה, 13.10.20. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם
פריאל אבו הייכל. תל רומידה, 13.10.20. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם

תל רומיידה, חברון: מתנחלים מסקו את מרבית עצי הזית השייכים למשפחת אבו הייכל

פריאל ועבד אל-עזיז אבו הייכל, בני 74, הם הורים ל-11 ילדים ותושבי שכונת תל רומיידה שבמרכז העיר חברון. בבעלות בני הזוג מטע זיתים ובו 50 עצים הגדלים על שטח של חמישה דונם - בצמוד לגדר המקיפה את ביתם. מול בית המשפחה הוקמה ההתנחלות אדמות ישי והוצב מחסום אל-ארבעין "תמר" (ג'בל א-רחמה). במקום ישנן עמדות צבאיות והותקנו מצלמות אבטחה של הצבא.

בשל תקיפות מתנחלים, על אף שהמטע צמוד לבית, בני המשפחה אינם יכולים להגיע אליו ללא תיאום עם הצבא. השנה תואמה הגעתם לקרקע לצורך המסיק ב-15-13 באוקטובר. חודש קודם לכן, ב- 16.9.20, ביקרה פריאל אבו הייכל במטע עם עובדי עיריית חברון, המסייעים לה בדרך כלל במסיק, ותיעדה עצים עמוסי הפרי.

ב-13.10.20 הגיעה אבו הייכל לחלקה בחברת בתה סמאח, בת 47, ושבעה מעובדי העירייה. בעדות שמסרה ב-21.10.20 היא סיפרה לתחקירנית בצלם, מנאל אל-ג'עברי, את אשר ראו עיניה:

אני וסמאח הגענו למטע בסביבות 9:00. שבעה עובדים של העירייה הקדימו אותנו והגיעו בשמונה. כשהגעתי ראיתי חיילים ואנשים של  המנהל האזרחי מתווכחים איתם והבנתי מהעובדים שהם מונעים מהם להיכנס כדי למסוק את הזיתים. אחרי כמה זמן הם נתנו לנו להיכנס, ואז גילינו שעל רוב העצים כבר אין זיתים. המתנחלים כבר מסקו אותם. זה ברור שזה הם כי אף אחד אחר לא יכול להיכנס לשם ויש באזור מחסום ומצלמות. מסקנו את מה שנשאר וחזרנו הביתה.

ב-15.10.20 הלכתי לתחנת המשטרה בקרית ארבע כדי להגיש תלונה. חיכיתי ארבע שעות עד שהכניסו אותי לתחנה. לא היה שם אף דובר ערבית אז דיברתי באנגלית והגשתי תלונה. אני לא מאמינה שהם יעשו משהו כי זו לא הפעם הראשונה שגונבים לנו את הזיתים. מתנחלים כל הזמן תוקפים אותנו ואת קרובי המשפחה שלנו שגרים באזור, אנחנו מגישים תלונות וכלום לא קורה.

בעבר היינו מפיקים מהזיתים במטע כשבעה ג'ריקנים של שמן וכובשים כ-40 קילו זיתים. השנה מה שנשאר לנו יספיק אולי לחצי ג'ריקן של שמן ובערך עשרה קילו זיתים.

 

ח'ליל עמירה (73) מניעלין, אשר נפצע בראשו מאבנים שהשליכו לעברו מתנחלים. ניעלין, 13.10.20. צילום: איאד חדאד, בצלם
ח'ליל עמירה (73) מניעלין, אשר נפצע בראשו מאבנים שהשליכו לעברו מתנחלים. ניעלין, 13.10.20. צילום: איאד חדאד, בצלם

ניעלין, מחוז רמאללה: מתנחלים תקפו משפחה מניעלין שמסקה זיתים באדמתה ופצעו אדם בן 73 בראשו

משפחת עמירה גרה בכפר ניעלין שבמחוז רמאללה. בבעלותה כמה מאות דונמים של מטעי זיתים, הנמצאים בצידה השני של גדר ההפרדה שהוקמה בסמוך לכפרם. מאז הקמת הגדר, מאשר הצבא לבני המשפחה להגיע לאדמה רק במהלך פעמיים בשנה, לכמה ימים בכל פעם.

בעונת המסיק הנוכחית, אישר הצבא למשפחה להגיע לאדמתה במשך עשרה ימי עבודה ובבוקר ה-13.10.20 הגיעו כמה מבני המשפחה, יחד עם כעשרים תושבים מהכפר, למסוק את הזיתים. בשעות הצהריים הם הבחינו בכמה מתנחלים במקום וח'ליל עמירה, בן ה-73, ביקש מהם לעזוב את המקום. לאחר ויכוח קצר הם אכן עזבו את המקום. חיילים שהיו במקום נמנעו מלהתערב.

בשעות הצהריים המאוחרות הורה אחד החיילים לבני המשפחה לסיים את עבודתם. החיילים עזבו את המקום ובני המשפחה החלו לאסוף את חפציהם ואת הזיתים שהספיקו למסוק. כמה מתנחלים, שהיו רעולי פנים, הגיעו למקום, רדפו אחרי בני המשפחה ויידו לעברם אבנים. ח'ליל עמירה, בן ה-73, נפגע בראשו מהאבנים ופונה מאוחר יותר לבית החולים, שם אובחן אצלו סדק בגולגולת ודימום במוח.

ב-19.11.20, פרקליטות מחוז המרכז הגישה ביום חמישי כתב אישום נגד שלושה מתנחלים בגין אירוע תקופה זה.

 

עץ שנמסק על ידי מתנחלים ופריו נגנב. פרעתא, 13.10.20. צילום: איבראהים סלאח
עץ שנמסק על ידי מתנחלים ופריו נגנב. פרעתא, 13.10.20. צילום: איבראהים סלאח

פרעתא, מחוז קלקיליה: חקלאים שהגיעו למסוק זיתים גילו כי מתנחלים כבר מסקו את העצים וגנבו את היבול

בבוקר יום שלישי, ה-13.10.20, הגיעו איבראהים סאלח ועבדאללה סלמאן לאדמותיהם, המשתרעות מצפון-מזרח לפרעתא, לאחר תיאום עם המת"ק הישראלי. המת"ק אפשר לחקלאים לגשת לחלקות שלהם במשך שלושה ימים רצופים. הפעם האחרונה בה אפשר המת"ק לחקלאים להגיע לאדמות הייתה בחודש אפריל השנה, בעונת החריש.

עם הגיעם, גילו סאלח וסלמאן מתנחלים כבר מסקו זיתים מכ-25 עצי זית, שברו את ענפיהם ונמלטו עם היבול. גם בשנה שעברה גנבו מתנחלים זיתים מהמטע של סאלח, ואילו סלמאן הותקף השנה על-ידי מתנחלים בעונת החריש.

כ-100 מטרים מהחלקות הוקם, בשנת 2002, המאחז חוות גלעד. המאחז עומד על אדמות השייכות לפרעתא ולכפרים נוספים באזור.

תחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי, גבה ב-14.10.20 עדויות משני החקלאים שיבולם נגנב. איבראהים סלאח (67), תושב פרעתא ואב לשבעה, סיפר בעדותו על ההשתלטות ההדרגתית של מתנחלים על אדמתו, על גניבת יבולו והפגיעה במטע שלו:

בחלקה שלי, ששטחה 18 דונם, צומחים 220 עצי זית. המאחז חוות גלעד הוקם על החלקה שלי ועל חלקות של חקלאים אחרים, ומאז אני צריך תיאום כדי להגיע לאדמה ולמסוק את הזיתים, בנוכחות חיילים.

בתחילת אוקטובר השנה פניתי ישירות למנהל, כי לשכת התיאום הפלסטינית לא פועלת עכשיו. לקח זמן ובסוף קצין המת"ק הישראלי הודיע לי שחקלאים יוכלו להגיע לאדמות שלהם במשך שלושה ימים, החל מיום שלישי 13.10.20, מהשעה 8:00 בבוקר - ועד לשעה 15:30.

הגענו בתאריך שנקבע לשער שהצבא הציב בדרך לאדמות שלנו. חיכו לנו שם חיילים ישראלים, קצינים מהמת"ק הישראלי, ורכז הביטחון של מאחז חוות גלעד. כל חקלאי הלך לאדמה שלו. חלק מהאדמות ממש צמודות לבתים של המתנחלים, וחלק טיפה יותר רחוקות, ושלי נמצאת ממש בתוך המאחז. המתנחלים הקימו בתים על חלק ממנה.

כשהגענו לאדמה התחלנו להסתובב בין העצים ולבדוק את המצב שלהם, כי לא הייתי שם מחודש אפריל. הייתי המום כשגיליתי שהמתנחלים כבר מסקו 22 מהעצים וגם שברו להם את הענפים.

הודעתי מיד לקצין המת"ק שליווה אותנו. הוא צילם את העצים המסוקים ואת הענפים השבורים. גם הבן שלי צילם את העצים והענפים השבורים. לא הייתה לנו ברירה ופשוט המשכנו למסוק את שאר העצים עד השעה 15:30. למחרת כשהגענו לאדמה גילינו שעוד שלושה עצים נמסקו וגם הענפים שלהם נשברו. התקשרתי שוב לקצין מהמת"ק והודעתי לו, אבל הוא לא נקף אצבע. סיימנו את המסיק מוקדם, בסביבות 13:30, כי לא נשארו הרבה זיתים למסוק. אבל היינו מוכרחים להישאר באדמה עד ששאר החקלאים יסיימו, בשעה 15:30, ולחכות עד שיחזירו לנו את תעודות הזהות שלקחו לנו  כשנכנסנו בשעה 8:00 בבוקר.

מחר אלך לאדמה כדי לנצל את יום התיאום האחרון. אחרוש את האדמה כי לא יתנו לי שוב להגיע אליה לפני אפריל.

אני נתקל בבעיות כאלה בכל שנה. בעונת המסיק שעברה גנבו לי את רוב הזיתים וכרתו לי עצים.

עבדאללה סלמאן, תושב פרעתא (56) ואב לשישה, סיפר בעדותו:

ירשתי מאבא שלי 42  דונם של מטעי זיתים, ובצמוד אליהם הוקם המאחז חוות גלעד. אני מגיע לאדמות רק פעמיים בשנה, במסיק ובחריש, רק אחרי שאני מתאם עם המת"ק.

ב-13.10.20 הגעתי עם אשתי ושלושה מהילדים שלנו לשער שמוביל לאדמות,  מזרחית לכפר. היו שם חקלאים נוספים. מסרנו את תעודות הזהות שלנו ונכנסנו לאדמות.

אחד המטעים שלנו נמצא בדיוק ליד הבתים של המתנחלים. החלטנו להתחיל את המסיק במטע הזה כי היו שם חיילים וקיווינו שהם יגנו עלינו מפני תקיפה אפשרית. למרבה הזעזוע מצאנו שכמעט 30 עצי זית במטע שלנו כבר נמסקו. מצאנו גם ענפים שנשברו ומוטות ברזל מושלכים מתחת לעצים.

קראתי מיד לקצין התיאום שהיה באזור. הוא הגיע וראה בעצמו את העצים שהפרי שלהם נגנב והענפים שלהם נשברו, כמו גם את הסימנים במקום. הוא צילם הכל עם הטלפון שלו. המשכנו למסוק עד סוף היום והצלחנו להשלים את המסיק בעצים הסמוכים לבתי המתנחלים.

גניבת פרי הזית והשחתת עצים אינם חדשים, והאלימות של המתנחלים לא מתמצה בהם. בחודש אפריל 2020 הם תקפו אותי פיזית בזמן שחרשתי את האדמה.

 

מתנחלים מסקו עצי זית בחלקת האדמה של פאווזי מוחמד. ג'אלוד. 13.10.2020. צילום: העד לאירוע
מתנחלים מסקו עצי זית בחלקת האדמה של פאווזי מוחמד. ג'אלוד. 13.10.2020. צילום: העד לאירוע

ג'אלוד, מחוז שכם: מתנחלים מסקו עצי זית של תושב הכפר וגנבו את הפרי

בבוקר יום שלישי, ה-13.10.20, הבחין רועה צאן במתנחלים המוסקים זיתים בחלקת האדמה של תושב הכפר, פאווזי מוחמד, הממוקמת בצדו הדרומי של הכפר. כשהבחינו המתנחלים ברועה הם נמלטו מהמקום ולקחו עמם את הזיתים שמסקו. הרועה עדכן את בעל הקרקע בנוגע לאירוע ודיווח עליו למועצת הכפר.

באותו יום פנתה עורכת דין מטעמו של פאווזי מוחמד למת"ק הישראלי, וכעבור מספר שעות עדכן נציג המת"ק את מוחמד כי הזיתים הגנובים אותרו והוא מוזמן לאסוף אותם מבית אל. למחרת נסע מוחמד לבית אל, ואסף את השלל הגנוב: 20 קילוגרם זיתים.

כ-300 מטרים מהחלקה הוקם בשנת 1998 המאחז אחיה.

12
שריפה שפרצה במטע הזיתים כתוצאה מירי אמצעים לפיזור הפגנות בכפר בורקה, 12.10.2020. צילום: מועצת הכפר
שריפה שפרצה במטע הזיתים כתוצאה מירי אמצעים לפיזור הפגנות בכפר בורקה, 12.10.2020. צילום: מועצת הכפר

בורקה, מחוז רמאללה: מתנחלים תקפו שוב ושוב מוסקים במטעי הזיתים של הכפר בורקה. הצבא, שהבטיח בכל פעם לספק למוסקים הגנה, תקף אותם במקום זאת בירי אמצעים לפיזור הפגנות

בבוקר יום שני, 12.10.20, יצאו כ-50 חקלאים ותושבים מבורקה שבמחוז רמאללה למטעי הזיתים שלהם, במרחק של כקילומטר מצפון לבתי הכפר, כדי למסוק זיתים.

חקלאי בורקה וביתין, השוכן מצפון לו, מתקשים להגיע לאדמותיהם מאז הקימו מתנחלים בשנת 2001 את המאחז "גבעת אסף" על אדמות ביתין שבין שני הכפרים. המתנחלים מנסים מאז בהתמדה להשתלט על מטעי הזיתים של תושבי שני הכפרים ותוקפים חקלאים המעזים להגיע לאדמותיהם. בשנת 2015 אף הציבו המתנחלים סוכה וקרוואן על אדמות החקלאים מדרום ל"גבעת אסף", ומאז הם מאוישים רוב זמן.

בעונת המסיק הנוכחית גייסו החקלאים מבעוד מועד מתנדבים מהכפר ומחוצה לו, כדי שיסייעו להם למסוק את הזיתים בשל אלימות המתנחלים.

עדנאן ברכאת, בן 57, ראש מועצת בורקה, תיאר בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-20.10.20 את המצב הבלתי אפשרי שאליו נקלעו חקלאי הכפר בשל נוכחותם האלימה של המתנחלים:

לקראת עונת המסיק הנוכחית תיאמתי את העבודה של המוסקים באזור ראס אל-עקבה שמצפון לכפר עם הרשות הפלסטינית ועם הכפר ביתין, שגם לתושבים שלו יש שם אדמות, כדי לגייס מתנדבים שיעזרו להם ויגנו עליהם. זה הכרחי בגלל המתנחלים שהקימו שם סוכות וגרים כבר שנים על אדמות פלסטיניות פרטיות בצורה לא חוקית. המשטרה הישראלית פינתה אותם כמה פעמים אבל הם תמיד חוזרים והם תוקפים חקלאים ופוגעים בגידולים שלהם, בלי דין בלי דיין.

הנוכחות של המתנחלים שם מסכנת את החקלאים ומונעת מהם להגיע לאדמות שלהם. החקלאים הגישו כבר כל-כך הרבה תלונות למשטרה ולצבא הישראליים, לארגוני זכויות אדם ולצלב האדום, אבל שום תלונה לא הניבה תוצאות. לאנשים לא נשארה ברירה אלא להמשיך להתעקש ולהגיע לקרקעות שלהם, יהיה המחיר אשר יהיה.

המנהל לא דורש מהתושבים לתאם את ההגעה שלהם, והם גם לא מעוניינים בתיאום כזה. אלה האדמות הפרטיות שלהם ואין לאף אחד זכות להגיד להם מתי להגיע אליהן.

סוכם שנתאסף ביום שני, 12.10.20, בשעה 08:00 בבוקר, ליד המסגד הגדול שקרוב לאזור והגיעו בערך 40-50 חקלאים ובני משפחה: גברים, נשים, קשישים וילדים.

עם הגיעם למטעים נתקלו החקלאים בקבוצה של כ-15 מתנחלים, שהחזיקו אלות והחלו ליידות לעברם אבנים. החקלאים יידו אבנים בחזרה בניסיון להתגונן והזעיקו תגבורת מקרב תושבי הכפר. כתוצאה מיידוי האבנים, נפצעו באורח קל שלושה תושבים ושמשותיהם של שלושה כלי-רכב נופצו. לאחר כחצי שעה הגיעו למקום חיילים, ובמקום להגן על בעלי האדמות הם השליכו לעברם רימוני הלם וירו לעברם רימוני גז מדמיע וכדורי מתכת מצופים גומי. בסביבות השעה 10:00  הגיע למקום קצין, שהורה לתושבים לחזור לבתיהם והבטיח שהצבא יגן עליהם ויאפשר להם למסוק את הזיתים בימים הקרובים.

עדנאן ברכאת המשיך לתאר בעדותו את העימותים שהתרחשו בין המתנחלים, חיילים וחקלאים שהגיעו למסוק באדמתם:

יצאנו בסביבות השעה 08:00 בבוקר לכיוון הקרקעות, מרחק של חצי קילומטר בערך. באמצע הדרך, ליד מקום שנקרא  באר רבחי, ראינו קבוצת של בערך 15 מתנחלים שהחזיקו אלות ואבנים. התושבים לא רצו להתעמת איתם. היו שם נשים וילדים והם רק רצו למסוק את הזיתים שלהם. המתנחלים הציבו אבנים על הדרך כדי לחסום את המעבר לאדמות והתושבים הסירו אותם ואז המתנחלים התחילו לדחוף אנשים ולתקוף אותם באבנים. העניינים התחממו מהר מאוד, ותושבים החלו לזרוק אבנים חזרה לעבר המתנחלים כדי להרחיק אותם מהמקום ומהתושבים. המתנחלים המשיכו לתקוף את התושבים באבנים ושניים או שלושה חקלאים נפגעו ברגליים. הילדים והנשים נבהלו מאוד והיו צעקות. המתנחלים הצליחו להגיע למכוניות של חלק מהתושבים וניפצו באלות ובאבנים חלונות ושמשות קדמיות בשלוש מהן.

אחרי עימות שנמשך 30-40 דקות הגיעה קבוצה של בערך שמונה חיילים שבדרך כלל מוצבים ליד מאחז גבעת אסף. הם באו כדי להגן על המתנחלים ובערך באותו זמן הגיעה מהכפר תגבורת של בערך 20 צעירים והגיעו גם השר לענייני הגדר ברשות, וליד עסאף ומושלת מחוז רמאללה, לילא ר'נאם. לאחר הגעת התגבורת הצליחו הצעירים לבלום את המתנחלים, אך אז החיילים בלמו את הצעירים וירו רימוני גז והלם ולעיתים כדורי "גומי" כדי לפזר אותם. העימותים עם הצבא נמשכו בעוד המתנחלים עזבו אל הסככות שלהם והסתכלו מרחוק.

בשעה 10:00 הגיע קצין צבאי בכיר שהציג את עצמו כמפקד האזור וביקש שאגיד לחקלאים לחזור בתים שלהם. הוא אמר שהוא ידאג שלמחרת יגיע כוח צבאי מספיק גדול כדי לספק אבטחה לחקלאים. הסכמנו להצעה שלו והחקלאים חזרו הביתה בלי להגיע למטעים שלהם.

למחרת בבוקר הגיעה קבוצה של חמישה חקלאים, חמישה מתנדבים וכתב ערוץ 2, אוהד חמו למטעים, אך עשרות מתנחלים שארבו להם במקום תקפו אותם במקלות ובאבנים. בעימות שהתפתח בין המוסקים למתנחלים, ואשר כלל יידוי אבנים ודחיפות, נפצעו בראשם החקלאי ג'מאל מועטאן (47), והמתנדב מוחמד אל-ח'טיב  (48) ולכתב אוהד חמו נגרמו מספר חבלות. אמבולנס של הסהר האדום שהגיע למקום ופינה את מועטאן לבית חולים ברמאללה, שם קיבל טיפול ראשוני ושוחרר לביתו.

כשעה לאחר מכן, בסביבות השעה 9:00, התאספו עשרות חקלאים במרכז הכפר ויצאו בתהלוכה לכיוון האדמות שבעליהן הותקפו. עשרות המתנחלים שנותרו במקום תקפו את התושבים באבנים, בעת שכעשרה חיילים ששהו על ראש גבעה סמוכה השקיפו על ההתרחשות בלי להתערב. לאחר כחצי שעה הגיעו למקום עשרות תושבים נוספים כדי לסייע לחקלאים, ואז נסוגו המתנחלים לכיוון הקרוואן והסוכה שהציבו על אדמות התושבים. בשלב זה החיילים שצפו במתרחש החלו לירות רימוני גז מדמיע וכדורי מתכת מצופים גומי לעבר החקלאים, כדי להגן על המתנחלים.

בסביבות השעה 12:00  הגיע למקום קצין צבא, שדרש מהתושבים לוותר גם הפעם ולשוב לבתיהם, כשהוא מבטיח כי  הצבא יאפשר להם למסוק את הזיתים ביום אחר ויגן עליהם.

בעדותו תיאר ברכאת את המשא ומתן שניהל עם הקצין:

הגיע קצין שלא הכרתי ואני לא יודע מה הדרגה שלו. הוא התערב כמו בפעם הקודמת, ביקש ממני לשלוח את האנשים הביתה והבטיח שהוא יעשה תיאום למסיק בימי שישי ושבת הבאים וידאג שתהיה אבטחה מספקת. אמרתי לו שזכותנו להגיע לקרקעות שלנו מתי שנרצה ואנחנו לא זקוקים לתיאום, ושהם כבר הבטיחו אבטחה ולא קיימו. אחרי ויכוח ארוך הסכמנו להתקפל כדי שלא ייפגעו עוד אנשים וחזרנו הביתה. הוחלט שכמו שהקצין ביקש נגיע למטעים רק ביום שישי.

שלושה ימים לאחר מכן, בבוקרו של יום שישי, 16.10.20, חסם הצבא את כל הכניסות לכפר כדי למנוע ממתנדבים ותומכים לסייע במסיק. באותו בוקר יצאו יותר ממאה חקלאים ותושבים מהכפר אל המטעים כדי למסוק זיתים.

עשרות חיילים התפרסו על מורדות ההר וליד הקרוואן והסוכה שבמטעים התאספו עשרות מתנחלים. כשהגיעו המוסקים למרחק של כ-200 מטרים מהמטעים, החלו החיילים לירות לעברם כמויות גדולות של רימוני גז מדמיע,  ורבים מהם נמלטו לכיוון הכפר. בעקבות הירי התפתחו עימותים בכמה אזורים סביב הכפר בין תושבים שיידו אבנים לכוחות שהשליכו רימוני הלם וירו רימוני גז מדמיע, כדורי מצופים גומי ואש חיה. במהלך העימותים, שנמשכו כשעתיים, נפגעו מספר תושבים מכדורי מתכת מצופים גומי או משאיפת גז מדמיע וטופלו במקום. תחמושת שירו החיילים גרמה להתלקחות שריפות במטעי הזיתים. החיילים אפשרו לכמה חקלאים לכבות את השריפות ידנית, אך במקביל המשיכו חיילים אחרים לירות גז מדמיע ולהשליך רימוני הלם. כבאית פלסטינית שהגיעה לאזור לא הצליחה להגיע לשריפות בשל העימותים וכעשרה עצי זית בוגרים נשרפו.

בסביבות השעה 13:00, לאחר הפוגה קצרה בעימותים שבמהלכה התושבים התפללו את תפילת הצהריים, ניסו חלק שוב להגיע לאדמות כדי למסוק את הזיתים. החיילים החלו שוב לירות גז מדמיע ורימוני הלם לעבר החקלאים, ושוב התפתחו במקום עימותים במהלכם צעירים יידו אבנים לעבר חיילים. מספר חקלאים נפגעו קל מכדורי "גומי", ועשרות מהם נפגעו משאיפת גז. כולם טופלו בשטח. בשעה 14:00 הגיעה תגבורת של חיילים והם המטירו רימוני גז רבים על התושבים, שנאלצו להימלט מהאזור. המתנחלים עמדו על הגבעה והשקיפו על המתרחש במהלך כל האירוע.

באותו ערב, למחרת בערב, וגם במהלך יום ראשון ה-18.10.20, ראה תושב בורקה שגר בקרבת מטעי הזיתים מתנחלים מהקרוואן מציתים עצים במטעים. בשל חששם של בעלי האדמות להגיע למקום, היקף הנזק אינו ידוע.

בצהרי יום שלישי, 20.10.20, הגיעו לכפר תחקירן בצלם, איאד חדאד  ונציג הצלב האדום, ויצאו אל המטעים כדי לבחון את הנזק, אך כשהגיעו למרחק של כ-150 מטרים מהקרוואן הבחינו בהם המתנחלים. ארבעה מתנחלים רעולי פנים החלו לרוץ לעברם והם נאלצו להימלט.

נ.מ., תושב בורקה, תיאר בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד, את הצתת העצים:

אני גר בשוליים הצפוניים של בורקה ומטעי הזיתים נמצאים במרחק של 500 מטר מצפון לבית שלי, באמצע הדרך בין הבית שלי לבין הקרוואנים של מתנחלי הגבעות. אנחנו סובלים כל השנים מהתקיפות שלהם במטעים וגם בתוך הכפר, כולל הצתת המסגד. הגשתי הרבה תלונות בעניין אבל בסוף התייאשתי ואני כבר לא מנסה אפילו להגיע לאדמות שלי. לכן לא הצטרפתי לתושבים באף אחד מהימים שבהם הם ניסו להגיע לאדמות שלהם בשביל המסיק. ב-16.10 החלטתי פשוט לצאת עם הצאן שלי למקום מרוחק, כדי להימנע מתקיפות מתנחלים וגם מהגז המדמיע של החיילים שיכול לפגוע בכבשים.

אחרי השעה 14:00 נודע לי שהמצב נרגע וחזרתי עם הכבשים הביתה. בסביבות השקיעה פתאום ראיתי אש משתוללת במטעי הזיתים שבין הבית שלי לקראוונים של מתנחלי הגבעות. ראיתי להבות גדולות שעלו לגובה רב, בערך 4 מטר, מעל אחד העצים. המשכתי לצפות במתרחש וראיתי כמה מתנחלים שהציתו מדי פעם עצים פה ושם במטע. לא הצלחתי להבין בחלקה של מי בדיוק מדובר, אבל נשרפו עצים בשטח די גדול, ואני חושש שחלק מזה היה בשטח שלי.

למחרת בערב וגם ביום ראשון שוב ראיתי מתנחלים מציתים עצים. זה היה בשטח די נרחב וקשה לי להעריך כמה עצים נשרפו. זה משהו בין 20 לכמה עשרות. מאז העימותים אף אחד לא מעז להגיע לשם אז אף אחד לא בדק. גם אני מפחד להגיע לשם. כשמסתובבים שם המתנחלים מגיחים פתאום מאחורי העצים. זה מצב שלא ניתן לתאר. כל מה שנותר לנו זה לשים את מבטחנו באלוהים.

מתנחל מוסק זיתים במטע של משפחת כורדי מבורין, 12.10.20. צילום: העד לאירוע
מתנחל מוסק זיתים במטע של משפחת כורדי מבורין, 12.10.20. צילום: העד לאירוע

בורין, שכם: מתנחל מסק עצי זית השייכים לתושב הכפר וגנב את הפרי

יחיא כורדי (46) תושב קלקיליה שגדל בבורין, הוא אב לשלושה. בבעלות משפחתו שתי חלקות אדמה, שאחת מהן צמודה לבית ילדותו, בצד המזרחי של הכפר בורין. לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה והקמת מחסום חווארה במרחק של כקילומטר מביתם, החליטו בני המשפחה למכור את הבית ולעבור לקלקיליה, אך חלקת האדמה נשארה בבעלותם.

בחלקה זו, המשתרעת על פני ארבעה דונם, גדלים 45 עצי זית. החלקה השנייה בבעלות המשפחה משתרעת על פני שני דונם ונמצאת במרחק של  כמאה מטרים מדרום לראשונה, ובה גדלים 50 עצי זית.
ב-12.10.20 ראה אחד מתושבי הכפר מתנחל מוסק זיתים במטע של משפחת כורדי, צילם אותו  ושלח ליחיא כורדי את התיעוד.

בשל הקמת ההתנחלות הר ברכה והמאחז סנה יעקב (גבעת רונן) בסמוך לאדמות, הצבא אינו מאפשר למשפחה להגיע לאדמותיה ללא תיאום. השנה תואם עבורם יום מסיק אחד בלבד, ב-25.10.20, וכשהגיעו בני המשפחה לחלקה הראשונה הם גילו כי מתוך 45 עצים, מתנחלים כבר מסקו 30, ונותר להם למסוק רק 15 עצים, שיבולם הסתכם כ-30 ק"ג זיתים. בנוסף, הם גילו כי מתנחלים הציבו סביב החלקה השנייה גדר שמנעה מהם גישה אליה.

בעדות שמסר יחיא כורדי לתחקירנית בצלם, סלמא א-דבעי, הוא סיפר:

בסביבות 9:00 הגעתי לחלקת האדמה שלי יחד עם שני הבנים שלי, יזן (16) ומוחמד (13), וראינו שם שמונה חיילים. אחד מהם שאל אותי, בערבית טובה, אם יש לי מסמכי בעלות. עניתי שאין לי אבל הקרקע שייכת לי ולאחים שלי. הוא ענה לי שהקרקע שייכת לחבר שלו מגבעת רונן, ואחרי שאמרתי לו שזה לא נכון הוא הצביע על החלק הצפוני של החלקה ואמר שמהכביש והלאה אסור לנו להגיע.

במטע הזה גדלים 45 עצי זית ועומדים בו שני בתים ששייכים למשפחה משנות השבעים – זמן רב לפני שהוקמו ההתנחלויות.  בחלקה השנייה, שמדרום לראשונה, גדלים 50 עצי זית. הופתעתי לגלות שמתנחלים הציבו סביבה גדר תיל.

החיילים אסרו עלינו להגיע לחלקה השנייה ולחלק מהחלקה הראשונה ולכן יכולנו למסוק רק 15 עצי זית, שעל 6-5 מהם בקושי היו זיתים.

עבדנו עד 15:00. מסקנו בערך 30 קילו זיתים, מהם אפשר להפיק כעשרה ליטרים של שמן זית, צילמתי את העצים עם הענפים השבורים וחזרנו הביתה. לפני האינתיפאדה השנייה היינו מפיקים משתי החלקות שלנו בערך 20 ג'ריקנים של שמן (למעלה מ-200 קילוגרם זיתים). היום היינו אמורים להפיק אפילו יותר, כי ככל שהעצים מתבגרים היבול גדול יותר.

11
חיילים מגיעים לאדמתו של עאמר אבו חיג'לה ועוצרים אותו עקב תלונת שווא של מתנחל. דיר איסתיא, 11.10.20. צילום: עד לאירוע
חיילים מגיעים לאדמתו של עאמר אבו חיג'לה ועוצרים אותו עקב תלונת שווא של מתנחל. דיר איסתיא, 11.10.20. צילום: עד לאירוע

דיר איסתיא, מחוז סלפית: שוטרים עצרו תושב בעקבות תלונת שווא שהגישו מתנחלים המבקשים להשתלט על אדמתו. במהלך המעצר מתנחלים וחיילים ניסו לטרפד את המסיק באותן אדמות.

בבוקר של יום שבת, ה-10.10.20, הגיע  עאמר אבו חיג'לה (56), תושב דיר איסתיא שבמחוז סלפית, לחלקת האדמה שלו. אליו הצטרפו כמה מבני משפחתו ומספר פעילי זכויות אדם פלסטינים וישראלים, אשר התגייסו לסייע לו לאטום באבנים בריכת שחייה אותה חפרו מתנחלים בשטח שלו. הבריכה נחפרה על ידי מתנחלים במהלך הסגר שהטילה הרשות הפלסטינית בחודש אפריל, ובמהלך חודש ספטמבר, בעקבות תלונה שהגיש אבו ח'יג'לה, רוקנו אותה אנשי המנהל ממים והחרימו את הספסלים שהציבו מתנחלים לצידה.

נחזור לאירוע שהתרחש בשבת: מספר דקות לאחר שהגיעו בני המשפחה והפעילים לאדמות, הגיעו למקום מספר מתנחלים וקצין הביטחון של ההתנחלות יקיר, כשהם מלווים בשלושה חיילים שנסעו ברכבו של קצין הביטחון. המתנחלים ניסו לגרש את חיג'לה וחבריו, ובעקבות ויכוח שהתפתח הגיעה למקום ניידת משטרה. השוטרים בדקו את תעודות הזהות של הנוכחים ועצרו את אבו חיג'לה בטענה שמתנחלים הגישו נגדו תלונה בחודש מאי. כשניסה פעיל ישראלי להתערב ולמנוע את המעצר -  עצרו השוטרים גם אותו. לאחר מספר שעות שוחרר הפעיל הישראלי אך אבו חיג'לה נחקר בתחנת המשטרה שבהתנחלות אריאל והועבר לכלא עופר, שם הוחזק במשך שלושה ימים ושוחרר מבלי שהוגש נגדו כתב אישום ולאחר שנדרש לשלם קנס על סך 3,000 ש"ח.

ב-11.10.20, במהלך מעצרו של אבו חיג'לה, הגיעו כשלושים מתנדבים פלסטינים לאדמתו כדי לסייע למשפחתו במסיק. בסביבות השעה 11:00 הגיעו למקום כעשרה מתנחלים, מלווים בכשלושה חיילים, וניסו לגרשם מהשטח בטענה שנדרש תיאום כדי להגיע אליו. רק לאחר כשעה וחצי הסתלקו החיילים והמתנחלים והמוסקים המשיכו במלאכתם.

9

בורין, מחוז שכם: מתנחלים תקפו באבנים בתים, חיילים שליוו אותם ירו רימוני גז מדמיע לעבר התושבים. ילד ששאף גז מדמיע התעלף

ביום שישי, 9.10.20, בסביבות השעה 18:00, הגיעו לשכונה הצפון-מזרחית בכפר בורין שבמחוז שכם כעשרים מתנחלים שהתפזרו באזור. חלקם תקפו באבנים את ביתה של משפחת עיד, בו גרים איבראהים, בן ה-50, ר'אדה, בת ה-46 ותשעת ילדיהם, בני 7 עד 19. את המתנחלים איבטחו כחמישה חיילים, שהשליכו רימוני הלם לעבר תושבים שהגיעו למקום כדי לסייע לבני המשפחה וירו לעברם גז מדמיע.

עלי עיד, בן 18, תיאר את מה שאירע בעדות שמסר ב-20.10.20 לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי:

קראתי ספר בחדר שלי ואז שמעתי פתאום רעשים מבחוץ, מאחורי הבית. ירדתי לקומה הראשונה והפעלתי את המסך שמקושר למצלמות האבטחה שהתקנו על גג הבית. בינתיים שמעתי אבנים נוחתות בחצר שלנו. ראיתי על המסך בערך שלושה מתנחלים שזרקו אבנים על הבית.

קראתי לאמא שלי ולאחיות שלי והתחלנו לסגור חלונות כי פחדנו שהאבנים יחדרו לבית וגם שגז מדמיע יחדור פנימה. עליתי לקומה השנייה ועוד לפני שהספקתי לסגור את החלונות, אחת האבנים ניקבה חור ברשת של אחד החלונות וחדרה לתוך הבית. מזל שלא נפגעתי.

ירדתי בחזרה לקומה הראשונה והמשכתי לעקוב במצלמות אחרי המתרחש בחוץ. האבנים נחתו בחצר כמו גשם. לאט לאט הגיעו עוד ועוד מתנחלים, רובם רעולי פנים. היו איתם חיילים שניסו קצת לדחוף אותם אבל גם זרקו רימוני הלם וירו רימוני גז מדמיע לעבר התושבים שבאו להגן עלינו והתפזרו סביב הבית שלנו.

ראיתי במצלמות את המכונית של אבא שלי. הוא חזר הביתה עם שני האחים שלי, אוסאמה, בן 19 ומוחמד, בן 7. הם חנו בחניה המקורה שלנו. החיילים התחילו לזרוק יותר ויותר רימוני הלם וגז על הבית שלנו ולמרות שסגרנו את כל החלונות הריח של הגז חדר פנימה. הבאתי בצל ואלכוהול כדי שיהיה לנו קל יותר לנשום.

האב, איבראהים עיד, השאיר את שני בניו בחניה המקורה כי הניח ששם הם יהיו מוגנים מהגז המדמיע והאבנים. בינתיים, חדר הגז המדמיע לחניה ואוסאמה ומוחמד שנשארו בה התקשו לנשום. אוסאמה התקשר מהחניה לאמו כדי לבקש עזרה.

בעדות שמסר ב-20.10.20 סיפר אוסאמה עיד:

הייתי מחוץ לבית ביחד עם אבא שלי ואחי הקטן, מוחמד, בן השבע, כשהתקשרו אלינו מהכפר ואמרו לנו שתוקפים את הבית שלנו. מייד נכנסנו לרכב ונסענו חזרה הביתה. כשהגענו ראינו כעשרה מתנחלים שתוקפים באבנים את הבית שלנו. הם יידו אבנים לעבר הכניסה. אבא שלי הכניס את הרכב לתוך החניון וביקש מאתנו להישאר שם כדי שלא ניפגע. הוא התכוון להיכנס לבית כדי לראות מה קורה עם אמא שלי והאחים שלי.

בחניון אין חלון ואין אור. הדלקתי את האור בטלפון הנייד של אבא שלי, כי הוא השאיר אותו באוטו. אני ומוחמד שמענו את הרימונים פוגעים בקירות החניון ונופלים לידו. לאט לאט הגז חדר פנימה והתקשינו לנשום. מוחמד התחיל לבכות ואמר: "אני לא רוצה למות".

התקשרתי לאימא שלי ואמרתי לה שאנחנו יכולים למות בתוך החניה מהגז המדמיע כי אי אפשר לפתוח את הדלת של החניון מבפנים, ושמישהו יבוא לעזור לנו. בינתיים מוחמד התעלף. לא ידעתי מה לעשות. לקחתי איזה כלי שהיה שם וניסיתי לעשות חור בקיר כדי להכניס קצת אוויר אבל לא הצלחתי, הרגשתי שאני מת. זו הפעם הראשונה שאני מרגיש ככה, שאני ממש לא יכול לנשום. אחרי חמש דקות בערך בחורים מהכפר פתחו את הדלת של החניה, הוציאו אותנו ולקחו אותנו לתחנה של מכבי האש בכפר ושם נתנו לנו חמצן.

זו הייתה התקיפה הכי אלימה שעברתי מאז שעברנו לגור בבית הזה לפני שבע שנים.

לאחר כרבע שעה התרחקו המתנחלים כמה עשרות מטרים מביתה של משפחת עיד, אך רק בסביבות השעה 21:00 הם עזבו את המקום. הם הותירו מאחוריהם חצר מלאה באבנים ופרוג'קטור שבור על גג הבית.

למחרת, ביום שבת, בסביבות השעה 17:30, הגיעו כעשרים מתנחלים לצדו המזרחי של הכפר. הפעם הם תקפו באבנים את בית משפחת זיבן, הנמצא במרחק של כ-800 מטרים מבית משפחת עיד. ארבעה מהמתנחלים ניסו להיכנס לתוך הבית, אך לאחר שהגיעו למקום כעשרים מתושבי הכפר, המתנחלים נסוגו כחמישים מטרים, לעבר בית סמוך השייך אף הוא למשפחת עיד ונמצא בשלבי בנייה. באותו הזמן הגיע למקום ג'יפ צבאי, וממנו ירדו כמה חיילים שהתחילו לירות רימוני גז מדמיע לעבר התושבים. החיילים אפשרו למתנחלים לחבל בבית ולשבור ארבעה מחלונותיו, מבלי לנסות למנוע מהם לעשות זאת.

7
חיילים שליוו מתנחלים אשר תקפו מוסקים בחווארה, 7.10.20. צילום: דינה צ'יז'יק, בצלם
חיילים שליוו מתנחלים אשר תקפו מוסקים בחווארה, 7.10.20. צילום: דינה צ'יז'יק, בצלם

חווארה, מחוז שכם: עשרות מתנחלים תקפו תושבים ומתנדבים שמסקו זיתים. במקום להגן על המותקפים, חיילים זרקו רימוני הלם וגז לעבר המוסקים

בצהרי יום רביעי, ה-7.10.20, יצאו כ-40 תושבים מהכפר חווארה, מלווים במתנדבים ישראלים וזרים, כדי למסוק זיתים במטע השייך לחקלאי סבע עודה. המטע שוכן בצדו הצפון-מערבי של הכפר.

בחלקה המדוברת, המוגדרת כשטח C, גדלים כ-500 עצי זית, אך רק כ-150 מהם מניבים פרי לאחר שמתנחלים השחיתו ושרפו את היתר. לאחר שהחלו המוסקים בעבודה, צצו מולם חמישה מתנחלים ועמם כשבעה חיילים. המתנחלים התעמתו עם התושבים ודרשו מהם לעזוב את הקרקע.

לאחר מספר דקות הגיעו למקום עשרות מתנחלים נוספים, חלקם רעולי פנים, שהיו אף הם מלווים בעשרות חיילים. המתנחלים התחלקו לקבוצות והחלו ליידות אבנים על המוסקים, כאשר החיילים זורקים רימוני גז והלם על המוסקים ודורשים מהם להסתלק.

בשלב מסוים, בעת שעודה שוחח עם החיילים וביקש מהם להרחיק את המתנחלים המיידים עליו אבנים, תקפו אותו הן החייל והן המתנחל, הפילו אותו ארצה והמתנחלים המשיכו לזרוק עליו אבנים.

שניים מהתושבים נפצעו במהלך האירוע מהאבנים שהושלכו עליהם ופונו לטיפול בבית החולים רפידיא בשכם, שם טופלו ושוחררו לביתם.

ג'יהאד עודה, בן 53 ואב לשישה, נגר וחבר מועצת הכפר, מסר עדות לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, וסיפר על התקפת המתנחלים בחווארה:

בסביבות 11:00 הגעתי לקרקע של סבע עודה עם עוד מתנדבים. בזמן שעבדנו ראיתי פתאום כחמישה מתנחלים, עם מצלמות ובבגדים לבנים. בגלל המצלמות חשבתי בהתחלה שאלה עיתונאים, אבל אז הבנתי שמדובר במתנחלים. הם הורו לי ולבחור שמסק יחד איתי להסתלק. אמרתי להם בערבית: "אני מוסק זיתים באדמה שלי".

אחד מהם שאל האם יש לי היתר. עניתי לו :"אנחנו לא צריכים היתר כי אנחנו נמצאים באדמה שלנו, ואתה - מה אתה עושה כאן?!" הוא אמר "אתה רוצה בעיות", עניתי לו: "אתה זה שרוצה בעיות! תסתלק מפה". הוא אמר "כל הבלגן הזה בגלל זיתים?"

בשלב הזה הגיעו עוד כ-30 מתנחלים רעולי פנים וצעירים, בשנות העשרים לחייהם,  ואיתם בערך 20 חיילים. המתנחלים התחילו לזרוק עלינו אבנים.

ניסינו להתרחק ולמצוא מחסה אבל המתנחלים התקדמו אלינו והמשיכו לזרוק עלינו אבנים. החיילים לא עשו שום דבר חוץ מלהורות לנו להסתלק ולצעוק עלינו כאילו אנחנו תקפנו את המתנחלים.

באותו זמן ראיתי את סבע, הבעלים של האדמה, מנסה לדבר עם החיילים ולבקש מהם להרחיק את המתנחלים מהאזור עד שכולם ירגעו. המתנחלים זרקו עליו אבנים והחיילים לא ניסו בכלל להגן עליו. אחד החיילים ומתנחל דחפו את סבע והפילו אותו ארצה, ושבעה מתנחלים, להערכתי, לא הסתפקו בזה והמשיכו לזרוק עליו אבנים.

לא ידעתי מה לעשות. אחד התושבים קרא לי ואמר "עכשיו הם יהרגו אתכם, תתרחקו מפה מהר". המתנחלים היו כמו זאבים. ניסיתי לברוח, אבל אבן פגעה בי ברגל שמאל ונפלתי ארצה. הטלפון הנייד שלי נפל ונשבר. אחד המתנחלים החזיק באבן גדולה ורצה לזרוק אותה על הראש שלי, אבל אחד החיילים עצר בעדו. הוא היה יכול להרוג אותי.

אחד הבחורים הצליח להרים אותי ולהרחיק אותי משם. בינתיים החיילים התחילו לזרוק רימוני גז מדמיע והלם לעבר המוסקים כדי לפזר אותם ולאלץ אותם לעזוב את המקום. המתנחלים התחלקו לקבוצות של שבעה-שמונה אנשים וכל קבוצה רדפה אחרי כמה מוסקים עד שהם סילקו את כולנו.

לקחו אותי למקום בטוח ומשם פינו אותי באמבולנס לבית החולים רפידיא בשכם. למרות שעשו לי צילום רנטגן והתברר שיש לי רק חבורות, עד עכשיו אני סובל מכאבים.

יטא, מחוז חברון: מתנחלים כרתו 41 עצי זית בחלקתו של תושב העיירה

בשעות הבוקר של יום שבת, ה-7.10.20, חקלאים הודיעו לג'בריל זיין (51), כי מתנחלים כרתו 41 שתילי זית שהוא נטע בשנת 2018.  זיין דיווח על הכריתה למשטרת ישראל, שוטרים הגיעו למקום כדי לגבות ממנו עדות ולצלם את העצים הכרותים, אך מאז הוא לא שמע דבר מהמשטרה.

כמאה מטרים מזרחית לחלקתו של זיין הוקמה, בשנת 1998, ההתנחלות מצפה יאיר.

עץ זית אשר נמסק על ידי מתנחלים. עין יברוד, 7.10.20. צילום: סמיר ג'ברא
עץ זית אשר נמסק על ידי מתנחלים. עין יברוד, 7.10.20. צילום: סמיר ג'ברא

עין יברוד, מחוז רמאללה: מתנחלים מסקו 70 עצים עתיקים, השייכים לפלסטינים, וגנבו את הזיתים

ב-7.10.20, בסביבות השעה 9:00, הבחין חקלאי מהכפר בכחמישה מתנחלים שמסקו זיתים באדמות פרטיות השייכות לשלושה חקלאים מהכפר. המתנחלים, שככל הנראה התחילו למסוק את הזיתים יומיים קודם לכן, מסקו בסך הכל כ-70 עצי זית בני כ-100 שנה וגנבו את הפרי.

מן הזיתים שנגנבו ניתן היה להפיק כ-900 ליטר שמן, כך שהגניבה הסבה לבעל המטע נזק הנאמד בעשרות אלפי שקלים. מעבר לכך, המתנחלים הסבו נזק לעצים, העלול לפגוע בתנובתם בעונה הבאה. אחד החקלאים הגיע למשטרת בית אל כדי להגיש תלונה, אך השוטרים סירבו לקבל את תלונתו והציעו לו לחזור לאדמתו כדי למסוק את הפרי שנותר על העצים.

המטעים מהם נגנבו הזיתים משתרעים ממערב לעין יברוד, וממערב להם הוקמה בשנת 1977 ההתנחלות בית אל.

4

כפר א-דיכ, מחוז סלפית: מתנחלים השחיתו 8 עצי זית בוגרים

עות'מאניה עומרי (69), תושבת כפר א-דיכ, היא אם לשבעה. בבוקר יום ראשון, ה-4.10.20, היא הגיעה לחלקת האדמה שלה וגילתה שענפים בשמונה עצים נכרתו, ככל הנראה, בידי מתנחלים. עומרי ירשה את הקרקע מאביה, ומטפלת ב-22 עצי זית עתיקים, בני כמאה שנה.

בניגוד לחקלאים אחרים, עומרי לא נדרשת לתאם את הגעתה למקום מול המת"ק הישראלי, ולכן היא דיווחה על הנזקים למועצת הכפר.

בעדות שמסרה לתחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי, עות'מאניה עומרי תיארה את המראות שנגלו לעיניה במטע הזיתים שלה:

הגעתי אל חלקת האדמה שלי כדי לנקות סביב לעצי הזית, בהכנה למסיק. כשהגעתי גיליתי כי מתנחלים כרתו ענפים של שמונה עצים, וזה היה מאוד עצוב ומרגיז לראות את הענפים במצב כזה. בחודש אוגוסט ביקרנו במטע וכל העצים היו במצב טוב. חזרתי הביתה עם דמעות בעיניים וסיפרתי לבעלי ולילדים שלי. הודענו למועצה אבל לא הגשנו תלונה כי כרגע אין תיאום בין הפלסטינים והישראלים.

בסמוך לחלקה של עומרי הוקמה בשנת 1999 ההתנחלות ברוכין, היושבת על אדמות הכפר ברוקין.

3
מוראד א-נג'אר, לאחר שמתנחלים תקפו אותו במהלך מדידות שביצע בחווארה. צילום: משפחת א-נג'אר
מוראד א-נג'אר, לאחר שמתנחלים תקפו אותו במהלך מדידות שביצע בחווארה. צילום: משפחת א-נג'אר

חווארה, מחוז שכם: מתנחלים תקפו באבנים מודדים פלסטינים שעבדו סמוך לכפר

ב-11.8.20 תקפו מתנחלים שני מהנדסים ממערב לכפר חווארה, כאשר אלו עסקו במדידות במסגרת סקר אדמות הטאבו של הכפר. בבוקר יום שבת, ה-3.10.20, שוב תקפו מתנחלים מודדים שעבדו במסגרת הפרויקט.

מוראד א-נג'אר (47) ושני מודדים נוספים הגיעו לנקודה בה התבקשו לעבוד, ומיד הבחינו במתנחלים הרצים לקראתם מכיוון ההתנחלות יצהר. השלושה אספו את חפציהם ואת כלי עבודתם ונמלטו מהמקום ברגל, בשעה בה המתנחלים רודפים אחריהם ומיידים בהם אבנים. אחת האבנים פגעה בגבו של א-נג'אר והוא נפל ארצה, הצליח לקום ורץ לעבר בתי הכפר. בשלב זה המתנחלים נסוגו. שני המודדים האחרים, שהגיעו לכפר לפני א-נג'אר, עדכנו את ראש המועצה במתרחש וזה הגיע למקום כשהוא מלווה במספר תושבים.

א-נג'אר פונה לבית החולים רפידיא בשכם, עבר בדיקות וצילומי רנטגן, קיבל משככי כאבים ושוחרר לביתו.

מוראד א-נג'אר (47), תושב בורין ואב לשישה, סיפר על התקיפה בעדות שמסר ב-7.10.20 לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי:

בבעלותי משרד המספק שירותי מדידות והנדסה. ביום שבת, בסביבות השעה 10:30 בבוקר, הגעתי עם עוד שני מודדים כדי למדוד אדמות בצד המערבי של הכפר חווארה, כ-500 מטרים מבתי הכפר וכ-700  מטרים מהתנחלות יצהר.

פתאום הגיעו בריצה כשבעה מתנחלים מכיוון יצהר. אמרתי לעובדים שאיתי שצריך לברוח מהר, הם לקחו את כלי העבודה והתחילו לרוץ ואני רצתי אחריהם. המתנחלים רדפו אחרינו וצעקו משהו בעברית. לא הבנתי מה הם אומרים.  הם התחילו לזרוק עלינו אבנים ואחת האבנים פגעה לי בגב. נפלתי ארצה. כאב לי מאוד אבל הייתי חייב לקום ולהמשיך לרוץ, כי אם הם היו תופסים אותי הם היו ממשיכים לזרוק עליי אבנים ולא עוזבים אותי.

המשכתי לרוץ עד שהתרחקתי מהם והתקרבתי לבתי הכפר.

2

כפר קדום, מחוז קלקיליה: מתנחלים מסקו 32 עצים וגנבו את היבול

ביום שני, ה-2.11.20, הגיעו בני משפחת ברהם למטע הזיתים שלהם, המשתרע על-פני 23 דונם. בסמוך למטע הוקמה שכונת מצפה ישי, השייכת להתנחלות קדומים (התנחלות שהוקמה על אדמות הכפר בשנת 1975).

בשל הקרבה להתנחלות, הצבא מאפשר לבני המשפחה להגיע למטע שלהם רק בימים שתואמו עבורם על-ידי המת"ק הישראלי, והשנה נקבע כי הם יוכלו למסוק באדמתם בין ה-2 ל-9 בנובמבר. עם הגיעם למטע, גילו בני המשפחה כי מתנחלים כבר מסקו זיתים מ-32 עצים (מתוך 230 עצים שבבעלותם) ונמלטו עם הפרי הגנוב.

ספטמבר 2020

26

קוסרה, מחוז שכם: מתנחלים תקפו חקלאים, פגעו בלולי תרנגולות וגרמו למותם של למעלה מ-300 עופות

בשבת, 26.9.20, תקפו מתנחלים באבנים משפחה שעיבדה את אדמתה ליד קוסרה שבמחוז שכם וכרתו את ענפיהם של 12 עצי זית של משפחה אחרת.

לאחר מכן תקפו מתנחלים באבנים שני לולי תרנגולות בשולי הכפר, חיבלו במכלי מים ובצנרת וגרמו למותן של כמאתיים תרנגולות ולמעלה ממאה אפרוחים. המתנחלים הציתו טרקטור ומשאית, אך הבעלים הספיקו לכבות את האש.

המתנחלים לוו על-ידי חיילים שאף ירו גז מדמיע וכדורי מתכת מצופי גומי על תושבי הכפר שניסו לסייע למותקפים.

 

17
עצים כרותים בא-סאוויה, 17.9.20. צילום: עודה אל-ח'טיב
עצים כרותים בא-סאוויה, 17.9.20. צילום: עודה אל-ח'טיב

א-סאוויה, מחוז שכם: מתנחלים שברו את ענפיהם של עשרות עצים ועקרו 42 שתילי זית

עודה אל-ח׳טיב (59), נשוי ואב לשבעה, נטע לפני כשנתיים  42 שתילי זית בחלקת האדמה שלו - כשלושה קילומטרים מערבית לבתי כפרו, א-סאוויה. מאז נהג להשקות את השתילים מדי שלושה ימים.

ביום חמישי, ה-17.9.20, הגיע אל-ח׳טיב לחלקתו וגילה שמתנחלים עקרו את השתילים ושברו ענפים של עשרות עצי זית בחלקות סמוכות, בבעלות תושבים אחרים. אל-ח׳טיב התקשר לראש מועצת הכפר ודיווח על הנזק.

כ-400 מטרים מהחלקות שהושחתו הוקם מאחז  נופי נחמיה.

אל-ח'טיב תיאר את השתלשלות העניינים בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי:

למחרת האירוע התקשר אלי ראש המועצה ואמר לי שנציגי הקישור הישראלי יגיעו לאזור. סירבתי לפגוש אותם שם כי אני יודע בוודאות מלאה שאין להם כוונה לעשות כלום. אני לא רוצה סתם להגיע לשם שוב ולראות את השתילים הקטנים שלי שנעקרו, שקמלו ומתו מצמא.
 
ראוי לציין שישנה חוות מתנחלים, "נופי נחמיה",  שהתפצלה מההתנחלות רחלים ונמצאת במרחק של 500-400 מטר בלבד. מהיום שבו היא הוקמה מתנחלים כבר גרמו נזק לעצי זית באזור כמה פעמים. החלקה שלי היא בשטח שמוגדר כשטח B ולא צריך תיאום ביטחוני כדי להגיע אליה, אך בכל זאת היא לא מוגנת מההתקפות האלימות של מתנחלים.

11

חברון: בני נוער מתנחלים מקרית ארבע מטרידים אישה וילדים קטנים, מקללים אותם, מתפשטים מולם ומיידים אבנים על ביתם

משפחת דענא גרה בשכונת אל-חריקה בחברון, שבצמוד אליה הוקמה בשנת 1972 ההתנחלות קרית ארבע. תושבי השכונה סובלים מהתקפות והטרדות חוזרות ונשנות של מתנחלים ופשיטות יומיומיות של חיילים, כפי שתיעד בצלם. ב-11 בספטמבר 2020 יידו בני נוער מההתנחלות אבנים על בית המשפחה. כשהחלה מאי תדענא לתעד את ההתקפה מחלון ביתה, קיללו אותה המתנחלים והתפשטו בפניה.

EU

פרסום זה הופק בסיוע האיחוד האירופי. בצלם לבדו אחראי לתכניו, שאינם משקפים בהכרח את עמדות האיחוד האירופי.