דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

ירי, תקיפות, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות ובתים, פלישה לכפרים, הצתת מבנים ושדות, השחתת מטעים ורכוש: אלימות קשה ויומיומית של מתנחלים כלפי פלסטינים מתקיימת כבר מזמן בשירות המדינה במטרה לדחוק את הפלסטינים מאדמתם. במסגרת הבלוג שהושק בתחילת 2020 ניתן ביטוי לקולות האנשים החשופים לאלימות זו. לרקע בנושא

ינואר 2021

25
ח'לף אל-עבייאת ועדר העיזים שלו, לאחר שהותקף בידי מתנחלים. כיסאן, 25.1.2021. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם
ח'לף אל-עבייאת ועדר העיזים שלו, לאחר שהותקף בידי מתנחלים. כיסאן, 25.1.2021. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם

כיסאן, מחוז בית לחם: מתנחלים תקפו רועים וצאן בשתי נקודות שונות. שוטר שהוזעק לנקודה הראשונה איים להחרים את הצאן אם ישוב לרעות במקום, מבלי לספק הסברים ופתרונות

בשעות הבוקר המוקדמות של יום שני, 25.1.21, יצא ח'לף אל-עבייאת, בן 38 ואב לשישה, לרעות את צאנו באזור שסביב ביתו. בסביבות השעה 8:00, כשרעה את העדר, תקפו אותו שני מתנחלים, שרעו את צאנם בסמוך למאחז איבי הנחל כשעמם שני כלבים.

המתנחלים יידו אבנים על אל-עבייאת ועל צאנו, וחלק מהעיזים נפגעו והחלו לברוח מהמקום. בשלב זה שיסו המתנחלים את כלבם בצאן. לאחר מתקפה בת כמה דקות, הגיעו ארבעה מתנחלים נוספים מכיוון ההתנחלות מעלה עמוס, וגם הם החלו ליידות אבנים לעבר אל-עבייאת וצאנו.

אל-עבייאת התקשר למשטרת ישראל ודיווח על התקיפה, כשהוא מנסה לחמוק מהאבנים ולהתרחק מהמתנחלים. לאחר כרבע שעה הגיעו למקום שוטר וארבעה חיילים, שהרחיקו את המתנחלים ועיכבו את אל-עבייאת למשך כשעה - בתואנה שלא נשא עמו את תעודת הזהות שלו. בינתיים התפזר הצאן והתרחק. לאחר כשעה הגיע למקום אחיו של אל-עבייאת, פאדי, מסר לשוטר את תעודת הזהות הנדרשת ויצא לחפש את הצאן.

בחינת הנזקים העלתה כי שלוש עזים הרות נפצעו מהאבנים שהשליכו המתנחלים.

השוטר הורה לאל-עבייאת שלא לרעות את צאנו באזור, כולל בשטח הפתוח שממזרח לכיסאן ולהתנחלויות, ואיים עליו כי אם יפר את הוראתו הצאן יוחרם.

למחרת, בשעות הבוקר המוקדמות, הוציא פאדי אל-עבייאת את העדר לרעות באזור ואדי סעיר, כשלושה קילומטרים מערבית להתנחלות ולמאחז. בסביבות השעה 11:00 הותקף אל-עבייאת על-ידי שני מתנחלים שעמדו לצד הכביש, בחלקו העליון של הואדי, ודרדרו אבנים עליו ועל צאנו. אל-עבייאת אסף את הצאן והחזיר אותו לכפר.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, סיפר ח'לף אל-עבייאת על תקיפתו על-ידי מתנחלים:

אני מגדל צאן ורועה עדר של מאה עזים. אימא שלי, אשתי ואחי פאדי עוזרים לי. בדרך כלל אני לוקח את הצאן למרעה בגבעות שקרובות לבית שלי, שעליהן הוקמו ההתנחלות מעלה עמוס והמאחז איבי הנחל. אני תמיד מנסה להתרחק מהשטח של המתנחלים.

ב-25.1.21 יצאתי כרגיל לרעות את הצאן וכשעברתי באזור שבין ההתנחלות והמאחז, בדרך לשטח הפתוח שמרוחק מהם, פתאום הופיעו שני מתנחלים שהסתתרו בתוך הכרם של המאחז איבי הנחל. גם הם רעו את הצאן שלהם במקום. שני המתנחלים התחילו לזרוק אבנים על הצאן שלי, וחלק מהעיזים נפגעו וברחו דרומה. המתנחלים שחררו שני כלבים, שרדפו אחריהן. הצלחתי לחמוק מרוב האבנים אבל בתוך דקות הגיעו עוד ארבעה מתנחלים שיצאו מאוהל שהם הציבו בקצה ההתנחלות מעלה עמוס, במרחק של 200 מטרים מהכרם, וגם הם זרקו אבנים ורדפו אחרי העיזים.

התקשרתי למשטרה הישראלית. אחרי 15 דקות הגיעו שוטר וארבעה חיילים, וניסו להפריד ביני ובין הצאן שלי לבין המתנחלים. אחד החיילים ביקש את תעודת הזהות שלי ואמרתי לו שהיא בבית, והוא דרש שאביא אותה. התקשרתי לאח שלי, פאדי, וביקשתי שיביא אותה. החיילים עיכבו אותי למשך שעה בערך עד שפאדי הגיע, אחרי שניסה לאתר את הצאן, שהתרחק מאוד. השוטר אמר לי שאסור לחזור עם הצאן לשטח הפתוח שבו אני רועה אותו בדרך כלל, ושאם אחזור לשם הוא יחרים לי את הצאן. לא ברור לי על סמך מה הוא אמר את זה ואני לא יודע מה אעשה כי אין לי דרך לגדל את הצאן בלי להוציא אותו למרעה. אני לא יכול להרשות לעצמי לקנות כל הזמן מספוא יקר.

אחרי שהחיילים שחררו אותי חזרתי הביתה וחיכיתי לפאדי, שחזר עם הצאן רק אחרי שעתיים בערך. הוא אמר לי  שהצאן התרחק יותר משני קילומטרים לכיוון ואדי סעיר. בדקתי את העיזים וראיתי ששלוש עיזים הרות נפגעו מאבנים. אני מקווה שהן יהיו בסדר.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, סיפרפאדי אל-עבייאת על תקיפתו בידי מתנחלים ביום שלמחרת:

אחרי שח'לף עדכן אותי שהשוטר הזהיר אותו שלא יחזור למקום שבו אנחנו רועים את הצאן בדרך כלל, ואיים להחרים לנו את העדר, לקחתי את הצאן למחרת  לואדי סעיר, רחוק מההתנחלויות. בסביבות השעה 11:00, בזמן שהיינו במרעה בוואדי, פתאום ראיתי אבנים גדולות נופלות לכיוון שלי. כשהסתכלתי למעלה ראיתי רכב לבן שעמד על הכביש, בחלק העליון של הוואדי. לידו היו שני מתנחלים שדרדרו סלעים גדולים לתוך הואדי, למקום שבו רעיתי את הצאן. החלטתי לחזור הביתה כי פחדתי שאני או הצאן ניפגע.

הכפר כיסאן שוכן במרחק של כ-500 מטרים מהמאחז איבי הנחל, שהוקם בשנת 1999, וכקילומטר מההתנחלות מעלה עמוס - שהוקמה בשנת 1980.

21
בית שחלונותיו נופצו בידי מתנחלים. ג'ינסאפוט, 21.1.21. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם
בית שחלונותיו נופצו בידי מתנחלים. ג'ינסאפוט, 21.1.21. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם

ג'ינסאפוט, במחוז קלקיליה: מתנחלים חסמו את הכניסה לכפר ותקפו באבנים בתים ומכוניות חונות. בדרכם החוצה ניפצו שמשות של מכונית בה ישב תושב הכפר

ב-21.1.21, בסביבות השעה 22:30, הגיעו כשמונה מתנחלים, בשתי מכוניות, לכפר ג'ינסאפוט. הם חסמו את הכניסה המזרחית והתקדמו ברגל לתוך השכונה המזרחית, שם תקפו באבנים את הבית הראשון ברחוב, בבעלותה של משפחת בשיר, ושתי מכוניות השייכות למשפחה. הם ניפצו חמישה חלונות בבית ניקבו את כל הצמיגים במכוניות וניפצו חלון צדדי באחת מהן.

בני המשפחה, שהבחינו בתוקפים מחלון ביתם, יצאו החוצה. המתנחלים ברחו חזרה למכוניות שלהם, אותן הותירו בתחילת כביש הגישה לכפר.

רכב מסחרי שמתנחלים ניקבו את גלגליו. ג'ינסאפוט, 21.1.21. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם

בינתיים ניסה מוחמד יוסף, וטרינר תושב הכפר, בן 23, להגיע לביתו. מכיוון שמכוניות המתנחלים חסמו את דרכו, הוא המתין מאחורי ההגה לשובם ולפינוי הנתיב. המתנחלים, בדרכם החוצה, הבחינו ביוסף וניצלו את ההזדמנות להסב נזק נוסף. הם ניפצו את השמשה הקדמית וחלון צדדי במכונית, נכנסו למכוניותיהם ונסעו משם לכיוון ההתנחלות עמנואל.

לאחר שהמתנחלים הסתלקו, חסמו בני משפחת בשיר ותושבים נוספים מהכפר את הכניסה המזרחית לכפר באמצעות סלעים, מחשש לשובם של המתנחלים, והזעיקו את המשטרה. לאחר כחצי שעה הגיעו למקום שוטרים מלווים בחיילים. השוטרים גבו עדויות, צילמו את הנזקים, לקחו דגימות מהאבנים ועזבו את המקום.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי, סיפר עלאא בשיר, תושב הכפר ג'ינסאפוט בן 39 ואב לחמישה, על פלישת המתנחלים לשכונתו והאלימות הנלווית:

הייתי בבית עם האחים שלי, שהגיעו לבקר, ואשתי ח'ולוד ארגנה את הילדים לשינה. פתאום שמעתי אבן פוגעת בחלון חדר השינה של הילדים. ח'ולוד הסתכלה מהחלון וצעקה שהיא רואה מתנחלים מיידים אבנים על המכונית שלי, שחנתה מחוץ לבית. יצאתי מיד החוצה, עם האחים שלי, וראינו את המתנחלים בורחים לכיוון הכניסה המזרחית לכפר, שנמצאת 200 מטרים בערך מהבית שלנו. ראינו שתי מכוניות חונות בתחילת הכביש המוביל להתנחלות עמנואל.

רצנו אחריהם אבל לא הצלחנו לתפוס אותם. גיליתי שהם ניפצו את החלון הצדדי במכונית המסחרית שלי וניקבו את ארבעת הצמיגים שלה.

 

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי, סיפר מוחמד יוסף, תושב ג'ינסאפוט נשוי בן 23, כיצד הותקפה מכוניתו בידי מתנחלים בעת שישב בה:

ביום חמישי, 21.1.21, בשעות הלילה, הייתי בדרכי הביתה מהעבודה. כשהגעתי לכניסה המזרחית לכפר שתי מכוניות חסמו את הדרך. צפרתי והבהבתי להן כדי שיפנו את הדרך כי לא ידעתי שאלה מכוניות של מתנחלים. לו ידעתי, הייתי מסתובב וחוזר הביתה בדרך אחרת.

פתאום הגיעה קבוצה של 5-4 מתנחלים, אבנים בידיהם, והתחילו ליידות אותן על המכונית שלי. פחדתי מאוד ושמתי את ידיי על הראש כדי להגן עליו. הם ניפצו את השמשה הצדדית של המכונית משמאל, וכל הזכוכיות עפו לי על הראש ועל הפנים. הם ניפצו גם את השמשה הקדמית והיה לי מזל שהיא לא נשברה לרסיסים. התקיפה נמשכה בערך דקה ואז המתנחלים נכנסו למכוניות שלהם והסתלקו.

מה שקרה לי היה איום ונורא. לא עלה על דעתי שהמתנחלים יגיעו עד בתי הכפר ויתקפו אותנו. לא יכולתי לברוח לשום מקום. עד עכשיו אני בהלם ובחרדה מהתקיפה הזאת.

כמה שניות אחרי שהם הסתלקו הגיעו תושבים מהכפר וחסמו את הכניסה עם סלעים, במחאה על התקיפה של המתנחלים. אני לא אופטימי ולא מאמין שהצבא והמשטרה יישיגו עבורנו צדק, ולא מאמין שהם יתפסו את המתנחלים האלה ויענישו אותם.

כשני קילומטרים מדרום-מזרח לג'ינסאפוט הוקמה בשנות השמונים ההתנחלות עמנואל.

17
חלא קוט, שנפגעה בפניה מאבנים שהושלכו לעברה על ידי מתנחלים. מאדמא, 17.1.21. צילום: משפחת קוט
חלא קוט, שנפגעה בפניה מאבנים שהושלכו לעברה על ידי מתנחלים. מאדמא, 17.1.21. צילום: משפחת קוט

מאדמא, מחוז שכם: מתנחלים חדרו לכפר, יידו אבנים על ילדות ששיחקו בחצר ביתן ופצעו שתיים מהן

בצהרי יום ראשון, 17.1.21, שיחקו שלושת בנות משפחת קוט, אלמא (4), מאסה (6) וחלא (10), מול ביתן, הממוקם בקצה הדרומי של הכפר. אמם ויאאם, בת 30, שהתה בתוך הבית, יחד עם בתה בת החודשיים ובנה בן ה-9. האב שאהר (34) היה בעבודתו שבתוך ישראל.  

לפתע הופיעו מספר מתנחלים רעולי פנים, שהחלו ליידות אבנים על שלושת הבנות ממרחק של כמה עשרות מטרים. מאסה נפגעה מאבן ברגלה, אבל הצליחה לרוץ הביתה ולקרוא לאמה, שיצאה ומצאה את חלא מוטלת על הקרקע לאחר שנפגעה בפניה מאבן ואיבדה את הכרתה. בזמן שהמתנחלים המשיכו ליידות אבנים עליה ופגעו ברגלה, ויאאם הכניסה את בנותיה הביתה ושטפה את פניה של חלא. בינתיים המשיכו המתנחלים ליידות אבנים על הבית ושברו חלון במטבח וחלון בחדר השינה.   

המתנחלים ברחו מהמקום, בזמן שגיסה וגיסתה של ויאם, הגרים ליד בית המשפחה, הגיעו למקום עם חבר. הגיסה והחבר לקחו את חלא לבית החולים רפידיא בשכם, בשעה בה חאתם, אחיו של שאהר, נשאר בבית עם ויאם וילדיה. בבית החולים נבדקה חלא, קיבלה טיפול ראשוני בשל הנפיחות בפניה ושוחררה לביתה. לאחר שלושה ימים שבה חלא לביקורת בבית החולים ועברה צילומי רנטגן, בהם התגלו סדק בלסת העליונה ושבר באף, ונקבע שעליה לעבור ניתוח לקיבוע עצמות האף ולהתקין שתל במקום שן פגועה.  

תושבי הכפר מאדמא, כמו מרבית תושבי הכפרים הסמוכים להתנחלות יצהר, סובלים מהתקפות חוזרות ונשנות של מתנחלים. בשנת 2020 לבדה תיעד בצלם שלוש תקיפות של מתנחלים על בתי תושבים בכפר, בהם בית אחר של משפחת קוט.

חלא קוט בת העשר סיפרה בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, על תקיפתה באבנים על ידי מתנחלים:

שיחקתי מול הבית עם שתי האחיות שלי ופתאום שמעתי קולות מכיוון ההר. הסתכלתי לשם ופתאום ראיתי בן אדם מכוסה פנים, שזרק עליי אבן. נפלתי על הרצפה. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי על מיטה בבית החולים. שמעתי רופא קורא בשמי. פחדתי מאוד, לא הבנתי איפה אני ולא ידעתי מה לעשות.

אני לא זוכרת שום דבר חוץ מזה שזה היה איש גבוה וענק. הפנים שלו היו רעולות וראיתי רק את העיניים הגדולות שלו. לא ידעתי שהוא מתנחל, חשבתי שהוא מהכפר. אחר כך הבנתי שאלה היו מתנחלים שזרקו עלינו ועל הבית שלנו אבנים. ביקשתי מההורים שלי לישון במיטה שלהם כי אני מפחדת שהם יחזרו ויתקפו אותנו שוב.  

אני לא מצליחה לישון בלילה, בכל פעם שאני עוצמת עיניים אני רואה את המתנחל הזה, העיניים שלו רודפות אותי במבטים כועסים.

בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם סלמא, א-דיבעי, סיפרה ויאאם קוט על תקיפת ביתה ובנותיה בידי מתנחלים:

בצהרי יום ראשון, 17.1.21, עסקתי בעבודות הבית. התינוקת שלי לוסינדא ישנה בחדר השינה שלי, ובני כרם, בן 9, שיחק בתוך הבית. שלושת הבנות יצאו מהבית  ושיחקו מולו כמו שהן נוהגות לעשות מדי יום.

פתאום מאסה נכנסה הביתה, אוחזת ברגלה, וקראה: ״פגעו בי עם אבן!״. שאלתי אותה: ״מי פגע בך?״, והיא ענתה: ״אנשים״. הלכתי לכניסה לבית וראיתי את הבת שלי, חלא, מוטלת על הקרקע, שישה מטרים מהבית בערך. רצתי אליה ותוך כדי קראתי בשמה אבל היא לא ענתה לי. כשהגעתי אליה היא עדיין לא הגיבה כי היא לא הייתה בהכרה. ירד לה דם מהפה ומהאף. ראיתי כמה אנשים רעולי פנים שזרקו אבנים לכיוון שלנו והבנתי שאלה מתנחלים.

בשעה בה שתי אבנים פגעו בי ברגל ימין, משכתי את חלא מהכתפיים, כי אני לא מסוגלת להרים אותה, הכנסתי אותה לתוך הבית וסגרתי את הדלת. שטפתי את הפנים שלה במים וניקיתי את הדם כי לא ידעתי מאיפה היא מדממת. בינתיים שמעתי אבנים פוגעות בקיר של הבית וזכוכיות מתנפצות. כעבור כמה דקות כבר לא שמעתי אבנים פוגעות בבית, רק את הבכי של הילדים, שהיו מפוחדים מאוד.

חאתם, אחיו של בעלי, שגר לידנו, הגיע יחד עם אשתו וחבר שלו. גיסתי והחבר לקחו את חלא לבית החולים בשכם, כי אני לא יכולתי להשאיר את הילדים לבד בבית, ו חאתם נשאר איתנו כי הוא חשש שהמתנחלים יחזרו. בעלי, שעובד בישראל, חוזר הביתה רק בשעה מאוחרת.

מרוב אימה שכחתי לגמרי שלוסינדא ישנה במיטה שלה בחדר השינה. רצתי לשם מהר והייתי בהלם כשראיתי על המיטה שלי שתי אבנים גדולות וזכוכיות. תודה לאל שלוסינדא הייתה באותו זמן במיטה שלה ולא נפגעה, כי פעמים רבות היא ישנה במהלך היום במיטה שלי. באותו יום השכבתי אותה במיטה שלה, אני אפילו לא יודעת למה. אם היא הייתה במיטה שלי היא בטוח הייתה נפגעת – אם לא מאבן אז מהזכוכיות שעפו שם. הרמתי אותה, היא עדיין ישנה כמו מלאכית, והתחלתי לבכות על מה שקרה לנו בלי שום אזהרה מוקדמת.

זו הפעם הראשונה שמתנחלים מתקרבים כל כך לבית שלנו וזה היה מאוד מפחיד. בדרך כלל הם תוקפים בתים בכפר ומנסים להשתלט על אדמות, אבל לא מצליחים להגיע ממש לתוך הכפר כי אנשים מבחינים בהם ויוצאים לגרש אותם.

חלא חזרה הביתה אחרי שלוש שעות בערך, יחד עם אבא שלה, שנסע מהעבודה שלו ישר לבית החולים.  באותו לילה ובשני הלילות שאחריו היא לא הסכימה לישון במיטה שלה וישנה אצלנו. היא מפחדת מאוד. כולנו מפוחדים. מאז האירוע בעלי חוזר כל לילה הביתה ולא נשאר במקום העבודה.  

בעלי הרכיב ניילון על החלונות השבורים במטבח ובחדר שינה. באותו לילה היה קר מאוד וכולנו סבלנו.  

אחרי שלושה ימים לקחנו את חלא לבדיקת  מעקב בבית החולים. עשו לה צילום רנטגן והתברר שהיא צריכה לעבור ניתוח כי יש לה שבר באף.  יש לה גם סדק בעצם הלסת העליונה והיא איבדה אחת מהשיניים שלה ותצטרך שתל. היא אמורה לעבור ניתוח ביום רביעי, 27.1.21. כשחזרנו מבית החולים חלא הייתה מאוד לחוצה מהניתוח ופרצה בבכי. כמובן שניסיתי להרגיע אותה, אבל היא ילדה קטנה וזאת חוויה קשה בשבילה.  

כקילומטר אחד מבית משפחת קוט הוקמה ההתנחלות יצהר.

10

אזור תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים פיזרו דוקרנים על כביש המשמש פלסטינים בלבד ונעצו בו מוטות ברזל. למחרת הושחת צמיג משאית שעברה במקום

ביום ראשון, 10.1.21, פיזרו מתנחלים דוקרנים על כביש "א-דאהראת" ונעצו בו מוטות ברזל. הכביש עובר במישור תורמוסעיא, כקילומטר ממזרח לכפר, ומשמש פלסטינים בלבד. פלסטינים שעברו במקום אספו את הדוקרנים ועקרו את מוטות הברזל ממקומם, אך בשל החשכה ככל הנראה לא איתרו את כולם.

למחרת, בשעות הבוקר המוקדמות, עברה במקום משאית בבעלות פלסטינית ואחד מצמיגיה נוקב על-ידי מוט ברזל שנותר במקומו.

4

סרטה, מחוז סלפית: מתנחלים נכנסו לכפר והשליכו אבנים ורימון הלם על בתים ומכוניות חונות

ב-4.1.21, בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר, פלשו שמונה מתנחלים לשכונה הדרומית של הכפר סרטה שמצפון-מערב לעיירה סלפית. הם יידו אבנים על בתי תושבים וכלי-רכב חונים, ניפצו שלושה חלונות בשני בתים ואף זרקו על אחד הבתים רימון הלם שהסב נזק לקיר החיצוני. בנוסף ניפצו שתי שמשות קדמיות וחלון צדדי בשני כלי-רכב שחנו במקום, והשחיתו את צמיגיהם. מעשיהם תועדו במצלמת אבטחה.

בעדויות שמסרו למחרת האירוע לתחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי, תיארו קורבנות המתקפה את מה שעבר עליהם באותו לילה. מוסטפא ח'טיב, בן 62 ואב לחמישה, סיפר כיצד התעורר מאבן שפגעה בחלון הצמוד למיטתו:

לפני כמה חודשים עברתי התקף לב. עוד לא התאוששתי ממנו לגמרי ולא חזרתי לעבודה. מאז ההתקף התחלתי לישון בסלון.

ביום שני לפנות בוקר התעוררתי ונשארתי במיטה שלי, העומדת ליד החלון הצופה על הכביש הראשי. שמעתי מבחוץ רעשים ופיצוץ, ואבן פגעה בחלון שליד המיטה שלי ולא חדרה פנימה אלא נתקעה בין החלון לסורגים. נבהלתי מאוד ונפלתי מהמיטה. התרחקתי מהחלון בזחילה ובינתיים אשתי נכנסה לסלון וביקשתי ממנה לא להתקרב לחלון.

באותו זמן הבן שלי, איימן, שגר בחדר על הגג, ירד מהר במדרגות כי בגלל הפיצוץ הוא חשב שבלון הגז של התנור התפוצץ. אמרתי לו להיזהר ולא לצאת החוצה כי יש בחוץ אנשים שזורקים אבנים וחומרי נפץ. איימן ואני עלינו לחדר שלו כדי להשקיף משם על מה שקורה, וראינו שני מתנחלים רעולי פנים בורחים לכיוון מטע הזיתים בצד הדרומי של הכפר. 

שריפה ח'טיב, אשתו של מוסטפא, בת 55, סיפרה גם היא על אירועי אותו לילה:

אחרי שמוסטפא ואיימן עלו לגג כדי לבדוק מה קורה בחוץ, הבת שלי, חלא, בת 17,  התעוררה משנתה בבהלה בגלל הפיצוצים בחוץ והאבנים שהושלכו על הבית שלנו. ניסיתי להרגיע אותה אבל לא ממש הצלחתי, כי היא פחדה מאוד. אחרי כמה רגעים מוסטפא ואיימן ירדו ואמרו שהם ראו את המתנחלים בורחים ושהשכנים יצאו החוצה, ואז גם אנחנו העזנו לצאת כדי לראות מה קרה. כשיצאנו ראינו שהאריחים שעל קיר הבית מפוחמים, ועל הקרקע מול הבית היה מושלך רימון הלם. ראינו גם את שברי הזכוכית מהחלונות שהם ניפצו. במכונית של בעלי המתנחלים ניפצו את השמשה והשחיתו את הצמיגים. 

מוח'תאר סרסר, בן 35, אב לארבעה, סיפר בעדותו על אותו לילה:

ביום שני, 4.1.21,  בערך ב-3:00 לפנות בוקר, הייתי במיטה אבל לא נרדמתי עדיין. פתאום שמעתי שני פיצוצים בשכונה שלנו. קמתי וניגשתי לחלון שמשקיף על הכניסה לבית ועל הרחוב, וראיתי בחוץ ארבעה רעולי פנים. שניים מהם עמדו מול הבית של בן דוד שלי וזרקו אבנים על המכונית שחנתה מול הבית ושניים אחרים יידו אבנים על המכונית שלי, שחנתה מול הבית שלנו. הלכתי מיד לחדר הילדים כדי לבדוק את שלומם וראיתי שהם ישנים. השכנים יצאו החוצה וגם אני יצאתי וגיליתי שהשמשה האחורית של המכונית שלי וגם חלון צדדי נופצו, וששלושה מהצמיגים שלה הושחתו.

דצמבר 2020

28
שמשה מנופצת במכוניתו של עלי דוואבשה. צומת חווארה, 28.12.20. צילום: עלי דוואבשה
שמשה מנופצת במכוניתו של עלי דוואבשה. צומת חווארה, 28.12.20. צילום: עלי דוואבשה

צומת חווארה, מחוז שכם: מתנחלים חסמו כביש, יידו אבנים ושברו חלון של מכונית

מאז מותו של אהוביה סנדק בן ה-16, במהלך מרדף משטרתי סמוך להתנחלות כוכב השחר ב-21.12.20, חלה עלייה משמעותית במספר התקיפות האלימות של מתנחלים, שכבר הפכו לשגרה בכל רחבי הגדה.

ב-28.12.20, בסביבות השעה 20:30, נסע עלי דוואבשה, בן 33 ואב לשלושה מהכפר דומא שבמחוז שכם, עם שני קרובי משפחתו בחזרה לבתיהם. כשהתקרבה מכוניתם לצומת חווארה (יצהר), הבחינו דוואבשה ונוסעיו בעשרות מתנחלים שחסמו את הכביש כשהם מאובטחים על-ידי עשרות שוטרי מג"ב וחיילים. המתנחלים יידו אבנים על מכוניתו של דוואבשה וניפצו את החלון האחורי בצדה הימני של המכונית. דוואבשה עצר את מכוניתו ויצא ממנה אך אז הורה לו שוטר מג"ב להיכנס אליה בחזרה. לאחר שעשה  כדבריו של השוטר, הקיפו מתנחלים את המכונית והחלו לבעוט בה, עד שכוחות הביטחון הרחיקו אותם מהמכונית והוא המשיך בנסיעה לביתו.

למחרת החליף דוואבשה את החלון בעלות של 500 שקלים.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם סלמא, א-דיבעי, סיפר עלי דוואבשה  על תקיפת מכוניתו בידי מתנחלים בסמוך לכיכר יצהר:

ביום שני, 28.12.20, בסביבות השעה 20:30, נסעתי הביתה עם שני דודים שלי, סאאיד (40) ומוחמד (31) מטול-כרם. כשהגענו לכביש 60 )חווארה-ג'ית(, והיינו במרחק של 50-30 מטרים מהצומת, ראיתי פתאום כ-40 מתנחלים חוסמים את הכביש. חוץ מהם היו שם 30-25 חיילים ושוטרי משמר הגבול.

נלחצתי ולא ידעתי מה לעשות, והנה מתנחלים שהיו בימין הכביש זרקו אבנים על המכונית שלי וניפצו את החלון הימני האחורי. מזל שמוחמד, שישב מאחורה, שכב על המושב האחורי והראש שלו נטה לצד שמאל, אחרת הוא היה נפגע קשה. 

יצאתי מהמכונית ואחד משוטרי משמר הגבול הורה לי להיכנס אליה בחזרה. אמרתי לו: "ראית מה הם עשו?". השוטר ענה בערבית טובה: "טוב שזה נגמר ככה ולא קרה משהו אחר", והורה לי לחזור למכונית. עשיתי כמו שהוא דרש ואז המתנחלים, שהתאספו מסביב למכונית, התחילו לבעוט בה. החיילים הרחיקו אותם והקיפו את המכונית, ואחד השוטרים סימן לי לנסוע. למרות הנוכחות של החיילים, המתנחלים בעטו במכונית עוד כמה פעמים עד שהגעתי לצומת כביש חווארה והלאה משם, לחווארה.  

עצרתי בצד הכביש וניקינו את הזכוכיות מהמכונית. הבגדים של מוחמד היו מכוסים בזכוכיות. תודה לאל שאף אחד לא נפגע. אחר-כך המשכנו בדרך הביתה לדומא.  

החיילים לא הזמינו משטרה ולא הפנו אותי להגיש תלונה במשטרה. הכל קרה מול העיניים שלהם והם לא ניסו לעשות כלום. 

26
מוחמד אבו טאעה בפתח ביתו, לאחר שעשרות מתנחלים פלשו לשכונה והטילו מורא על תושביה הערבים. שכונת אבו טאעה, הגבעה הצרפתית, 26.12.2020. צילום: עאמר עארורי, בצלם
מוחמד אבו טאעה בפתח ביתו, לאחר שעשרות מתנחלים פלשו לשכונה והטילו מורא על תושביה הערבים. שכונת אבו טאעה, הגבעה הצרפתית, 26.12.2020. צילום: עאמר עארורי, בצלם

שכונת אבו טאעה, הגבעה הצרפתית, מזרח ירושלים: מתנחלים תקפו בתים ומכוניות באבנים

מאז מותו של אהוביה סנדק בן ה-16, במהלך מרדף משטרתי סמוך להתנחלות כוכב השחר ב-21.12.20, חלה עלייה משמעותית במספר התקיפות האלימות של מתנחלים, שכבר הפכו לשגרה בכל רחבי הגדה.

ב-26.12.20, בסביבות 18:00, הפגינו אלפי מתנחלים מול המטה הארצי של המשטרה, על כביש 1 במזרח ירושלים. לאחר כשלוש שעות, החלו עשרות מתנחלים ליידות אבנים על בתים ומכוניות שחנו בשכונת אבו טאעה שבגבעה הצרפתית. ארבעה מתושבי השכונה יצאו להגן על בתיהם ויידו אבנים בחזרה על המתנחלים. שוטרים שהגיעו למקום לאחר כמה דקות הרחיקו את המתנחלים, שהספיקו לנפץ חלון באחד הבתים ושמשות של שתי מכוניות.

תושבים משכונות סמוכות הגיעו לשכונה ונשארו ברחוב עד סביבות השעה 1:00 לפנות בוקר, כדי להגן על תושביה.

מוחמד אבו טאעה (55), נשוי ואב לחמישה, תושב הגבעה הצרפתית, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם, עאמר עארורי, על תקיפת המתנחלים בשכונתו:

ביום שבת, 26.26.20,  בסביבות השעה 18:00, התחילה הפגנה של מתנחלים בכביש 1. בסביבות השעה 20:00 בערב הגיעו מתנחלים גם לאזור שלנו ונעמדו מול השכונה. ראיתי אותם חוסמים את הרחוב משני הכיוונים, מול הפסל הלבן, ותוקפים מכוניות שעברו שם - כנראה מכוניות של אלו שנראו להם ערבים. הם צעקו "מוות לערבים". היו שם כוחות גדולים של המשטרה.

בסביבות השעה 21:00, המתנחלים התחילו ליידות אבנים לעבר השכונה. שני הבתים הכי קרובים לכביש מס' 1 בשכונה הם הבית שלנו והבית של בן דוד שלי, מוהנד אבו טאעה. מוהנד ואני יצאנו לראות מה קורה, ושני תושבים מהשכונה הצטרפו אלינו. זרקנו אבנים בחזרה על המתנחלים  כדי להרחיק אותם מהבתים שלנו. רק כשהשוטרים ראו אותנו מיידים אבנים בחזרה הם התערבו.

אסמאא סיאם (51), אשתו של מוחמד ואם לחמישה, תושבת הגבעה הצרפתית, סיפרה בעדות שמסרה לתחקירן בצלם, עאמר עארורי, על תקיפת ביתה ושכונתה בידי המתנחלים:

ב-26.12.2020, שהיתי בביתי שבשכונת אבו טאעה בגבעה הצרפתית. איתי שהו הבנות שלי איסראא (30) ורזאן (22) והבן שלי, סוהייב (15). בעלי עמד מחוץ לבית וצפה בהפגנה של המתנחלים מול המטה הארצי.

בסביבות 21:00 שמעתי את בעלי צועק וקורא לעזרה. יצאתי עם הבנות והבן שלי וראיתי את בעלי, השכן שלנו מוהנד אבו טאעה ועוד שני אנשים, ובערך 50 מתנחלים שנכנסו לשכונה. הבנות שלי התחילו לבכות ולצרוח וגם סוהייב פחד מאוד.

ניסינו לזרוק עליהם אבנים בחזרה כדי להגן על הבתים שלנו. היינו רק ארבעה אנשים, ומולנו עמדו יותר מ-50 מתנחלים ועוד מאות מתנחלים ברחוב הראשי, מול השכונה, שצעקו "מוות לערבים".

הרגשתי שעומדים להרוג אותנו.

כמה דקות אחר-כך הגיעו שוטרים והרחיקו את המתנחלים. בעלי נשאר לעמוד מול הבית כדי לשמור עליו, וסירב להיכנס. נשארתי איתו והגיעו עוד תושבים שהתייצבו לצידנו. תודה לאל, הם גרמו נזק רק לחלון אחד בבית שלנו ולכמה מכוניות שחנו ברחוב.

המתנחלים עזבו את האזור בסביבות השעה אחת לפנות בוקר, אבל אנחנו לא נרדמנו עד חמש בבוקר, כשעלתה השמש. דאגנו מאוד שהמתנחלים יחזרו. במשך שלושה ימים אחרי המתקפה נשארו אצלנו בבית כמה חברים וקרובי משפחה, למקרה שהמתנחלים יחזרו ויתקפו אותנו.

23

ג'אלוד, מחוז שכם: עשרות מתנחלים רעולי פנים נכנסו לכפר ויידו אבנים על בתים ומכוניות חונות

מאז מותו של אהוביה סנדק בן ה-16, במהלך מרדף משטרתי סמוך להתנחלות כוכב השחר ב-21.12.20, חלה עלייה משמעותית מספר התקיפות האלימות של מתנחלים, שכבר הפכו לשגרה בכל רחבי הגדה.

ב-23.12.20,  בסביבות השעה 22:00, הגיעו כ-30 מתנחלים רעולי פנים לשכונה הדרום-מזרחית של הכפר ג'אלוד, במחוז שכם, ותקפו באבנים בתים וכלי-רכב. המתנחלים ניפצו מצלמת אבטחה ואת שמשותיהם של שלושה כלי-רכב. תושבי הכפר רדפו את המתנחלים, שנמלטו לכיוון המאחז אחיה. לאחר כחצי שעה הגיעו לכפר חמישה חיילים מכיוון המאחז. הם שוחחו עם התושבים וצילמו את הנזקים שנגרמו לכלי-הרכב. בינתיים חזרו המתנחלים והתעלמו מהוראות החיילים שדרשו מהם להתרחק. החיילים  הזעיקו למקום כוח של משמר הגבול, שהגיע לאחר כחצי שעה, והמתנחלים שוב נמלטו  לכיוון המאחז. הכוחות עזבו וג'יפ צבאי הוצב בפאתי המאחז. התושבים נשארו ברחוב עד לפנות בוקר כדי להגן על רכושם ואז שבו לבתיהם.

נעים פרח עבאד, תושב ג'אלוד בן 36, נשוי ואב לחמישה, סיפר בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דבעי, על תקיפת המתנחלים:

ביום רביעי ה-23.12.20, אני, ואשתי רנא (28), יחד עם הילדים שלנו (8חודשים - 12), ביקרנו את ההורים שלי, המתגוררים בחלק הדרום-מזרחי של הכפר.

בערך ב-22:00 בלילה, בזמן שישבנו אצלם בבית, פטפטנו ושתינו תה, שמעתי רעשים בחוץ. יצאתי וראיתי 15-10 מתנחלים ליד המכונית שלי. כשהמתנחלים ראו אותי הם ברחו וגיליתי שהם שברו את כל החלונות שלה. שמעתי את בן דוד שלי, מוחמד, שגר ליד ההורים שלי, צועק: ״מתנחלים! מתנחלים שוברים מכוניות!״. אני ועוד בני דודים שלי הלכנו אחריו וראיתי בערך 30 מתנחלים רצים לכיוון המאחז ״אחיה״. כנראה שהם נחלקו לשתי קבוצות – קבוצה אחת פגעה במכונית שלי והקבוצה השנייה פגעה במכונית של מוחמד.

רצנו אחריהם אבל שמרנו על מרחק של בערך 200 מטרים מהם כי פחדנו שהם יירו עלינו. הם ברחו ואנחנו חזרנו לבתים שלנו. בגלל הצעקות, כל תושבי השכונה יצאו מהבתים שלהם. כשחזרתי גם אשתי הייתה בחוץ והיא סיפרה לי שאמא שלי התעלפה, כנראה מרוב לחץ ופחד. היא חולת סכרת וסובלת מלחץ דם גבוה. אני ואחי נסים הסענו אותה לבית החולים בשכם, שם עשו לה בדיקות ושחררו אותה.

מוחמד עבאד (37), תושב ג'אלוד נשוי ואב לשישה, סיפר גם הוא על אותו ערב בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דבעי:

בערך חצי שעה אחרי התקיפה, כשעמדנו עדיין בחוץ, הגיעו 6-5 חיילים מכיוון המאחז ״אחיה״. הם שאלו על מה שקרה וצילמו את המכוניות. אחד מהם דיבר ערבית טובה והם השאירו במקום חיילים בג׳יפ צבאי כדי לשמור עלינו.

בזמן שהחיילים היו בכפר הגיעו שוב המתנחלים והתקדמו עד למרחק של בערך 100 מטרים מהבתים שלנו. החיילים  צעקו עליהם אבל לא מנעו מהם להתקרב. הם הזעיקו כוח של משמר הגבול שהגיע אחרי חצי שעה בערך. רק אז המתנחלים עזבו. החיילים והשוטרים של מג"ב יצאו מהכפר והשאירו ג'יפ צבאי בפאתי המאחז.

נשארנו בחצר עד השעה 3:00 לפנות בוקר ורק אז נכנסנו לבתים שלנו. היה קר, ובשלב הזה כבר לא ראיתי את הג'יפ, שנסע משם כנראה.

מאותו יום אנחנו כל הזמן דרוכים, חוששים מעוד התקפה. אני לא מצליח לישון בלילה, אני חושש שהם יפתיעו אותנו והפעם יציתו את המכוניות או את אחד הבתים. תודה לאל שהילדים ישנו במהלך התקיפה שלהם, אחרת הם היו נבהלים מאוד. ביקשתי מאשתי שלא תרשה להם לשחק בחצר ובכפר עם ילדים אחרים כמו שהם עושים בדרך כלל.

מאחז אחיה הוקם כקילומטר מג'אלוד בשנת 2015.

22
שמשה במכוניתו של איאד חמודה, לאחר שנופצה באבן שהשליך מתנחל. כביש 60, צומת אריאל, 22.12.2020. צילום: איאד חמודה
שמשה במכוניתו של איאד חמודה, לאחר שנופצה באבן שהשליך מתנחל. כביש 60, צומת אריאל, 22.12.2020. צילום: איאד חמודה

כביש 60, צומת אריאל: עשרות מתנחלים תקפו מכוניתו באבנים

מאז מותו של אהוביה סנדק בן ה-16, במהלך מרדף משטרתי סמוך להתנחלות כוכב השחר ב-21.12.20, חלה עלייה משמעותית מספר התקיפות האלימות של מתנחלים, שכבר הפכו לשגרה בכל רחבי הגדה.

ב-22.12.20, בסביבות השעה 22:00, נסע איאד חמודה (42), אב לשישה ותושב הכפר ח'רבתא אל-מסבאח, בכביש 60. כשהתקרב לצומת סלפית (אוניברסיטת אריאל), חמודה חלף על-פני ניידת משטרה, ואז תקפו עשרות מתנחלים את מכוניתו באבנים ושברו את השמשה הקדמית ואת מראות הצד שלה. השוטרים לא התערבו בנעשה.

חמודה המשיך לנסוע כמאה מטרים, עד לשתי ניידות משטרה וכלי-רכב צבאי שעמדו על הכביש. הוא עצר כדי לדווח להם מה אירע, אך הם  סימנו לו להמשיך בנסיעה.

למחרת תוקנו השמשה הקדמית והמראות במכוניתו של חמודה, בעלות של כמה מאות ש"ח.

בעדותו שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד, תיאר איאד חמודה את תקיפת רכבו על ידי מתנחלים, בנוכחות המשטרה והצבא, ואת אדישות השוטרים באזור:

נסעתי על כביש 60 במכונית שלי הביתה, לכפר ח'רבתא אל-מסבאח שבמחוז רמאללה.

התקרבתי לצומת סלפית (אוניברסיטת אריאל), המתפצל מכביש 60, וכשהייתי במרחק 200-100 מטרים מהצומת ראיתי בערך 7-6 כלי-רכב של משטרת ישראל והצבא ועשרות מתנחלים. האטתי והמשכתי לנסוע. עברתי רכב משטרתי שחנה בערך 30-20 מטרים לפני הצומת, והשוטרים לא הזהירו אותי ולא אמרו כלום. הם נתנו לי ליפול כטרף לידי המתנחלים.

אחרי שעברתי את הניידת מצאתי את עצמי מוקף במתנחלים. הם התפרשו באמצע הכביש לאורך יותר מ-100 מטרים. הם החזיקו שלטים ודגלים וחלקם החזיקו מקלות ואלות. הם היו בהתקף זעם והתחילו לזרוק אבנים על המכונית שלי. אחת האבנים פגעה בשמשה הקדמית וסדקה אותה. פחדתי מאוד ולא ידעתי מה לעשות. הורדתי את הראש והמשכתי לנהוג. נסעתי בערך 40-30 מטרים כשאבנים פוגעות בשלדת הרכב, בעיקר מצד שמאל. שתי המראות הצדדיות נפגעו.

אחרי מאה מטרים בערך הגעתי לשתי ניידות משטרה וכלי-רכב צבאי, וסיפרתי להם מה קרה.  הקצין שישב ליד הנהג הורה לי להמשיך בנסיעה.

נסעתי עוד שלושים מטרים בערך ואז ראיתי שוטרים שעיכבו מכוניות שנסעו בכיוון הנגדי. היו שם בערך 20 כלי-רכב. עצרתי והזהרתי את הנהגים. 

התקדמתי עוד 3 קילומטרים עד לצומת א-סאווייה, ושם עצרתי בצד. התקשרתי למשטרת ישראל והתלוננתי על מה שקרה ועל זה שהמשטרה והצבא היו באזור אבל לא עשו כלום. הם הציעו לי להגיש תלונה בתחנת המשטרה באריאל ושאלו אם אני צריך אמבולנס. עניתי שלא ושאני לא יכול לנסוע בחזרה לתחנה. הפקידה אמרה לי שאסע לשם מחר.

פחדתי מאוד כי היה מאוד קשה לראות דרך השמשה הסדוקה ולכן נהגתי לאט ובזהירות ולקח לי יותר משעה להגיע הביתה. בבית חיכו לי בני המשפחה שלי שדאגו מאוד. הלילה הזה היה ליל בלהות. כמו סרט אימה. תודה לאל שלא נפגעתי ויצאתי מזה שלם.

21
חבורה בגבו של סובחי שלאלדה, אשר נדרס על ידי טרקטורון הנהוג בידי מתנחל. אל-קאנוב, 21.12.20. צילום: משפחת שלאלדה
חבורה בגבו של סובחי שלאלדה, אשר נדרס על ידי טרקטורון הנהוג בידי מתנחל. אל-קאנוב, 21.12.20. צילום: משפחת שלאלדה

אזור אל-קאנוב, מחוז חברון: מתנחלים חמושים סילקו שני רועים מהמרעה ודרסו אחד מהם עם טרקטורון

בבוקר יום שני, 21.12.20, רעו סובחי (32) ווליד (35) שלאלדה את צאנם באדמות מרעה השייכות להם באזור אל-קאנוב, כחמישה ק"מ מזרחית לסעיר שבמחוז חברון. בני המשפחה חיים על אדמותיהם, במאהל הצמוד לכפר כיסאן. ישראל הכריזה על אדמות אלה אדמות מדינה והקצתה אותן להתנחלויות באזור, ובהן ההתנחלות אספר (מיצד) שהוקמה בשנת 1983 במרחק של כשלושה קילומטרים מבית המשפחה.  

בסביבות השעה 13:30 הגיע למקום כלי-רכב ובו מספר מתנחלים, ולאחר כרבע שעה הצטרף אליהם גם טרקטורון בו נסעו ארבעה מתנחלים חמושים באקדחים ושני כלבים. המתנחלים יידו אבנים בצאן ושיסו בו את הכלבים. בנוסף, שניים מהמתנחלים תקפו את וליד שלאלדה. שני האחים, שחששו לחייהם, אספו את צאנם וברחו בחזרה לכיוון ביתם.   

בינתיים התקשר בן משפחה להוריהם, מוחמד (73), וזוהור (66), ודיווח להם על המתרחש. השניים החלו לרוץ לעבר אדמות המרעה, ואחרי שהתקדמו כ-70 מטרים ראו את בניהם מגיעים בריצה בעקבות הצאן, כשהמתנחלים דולקים אחריהם בכלי רכב וטקטורון. בעת שמוחמד שלאלדה שאל את המתנחלים שבכלי-הרכב למעשיהם, פגע נהג הטרקטורון בבנו סובחי, הפיל אותו ארצה והחל לדרוס אותו, עלה עליו שוב ושוב עם הגלגלים עד שאיבד את הכרתו.  

בשלב זה הרים מוחמד אבן והתכוון לזרוק אותה על נהג הטרקטרון כדי להגן על בנו, ואז המתנחל שנהג ברכב יצא ממנו, דחף את נהג הטרקטרון והפיל אותו ממושבו.  

מיד לאחר מכן עזבו המתנחלים את המקום. בני המשפחה התקשרו למשרד האו"ם וביקשו אלו ישגרו למקום אמבולנס, שהגיע לאחר כרבע שעה ופינה את סובחי לבית החולים עאליא בעיר חברון, שם עבר צילומי רנטגן ובדיקות ונמצא כי הוא סובל מחבורות בלבד. בסביבות 16:00 הוא שוחרר לביתו.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, מנאל אל-ג'עברי, סיפר סובחי שלאלדה כיצד תקפו המתנחלים אותו ואת אחיו וגירשו אותם משדות המרעה:

ביום שני, 21.12.20, בסביבות השעה 13:30, אחי וליד ואני טיפלנו בכבשים באדמות שלנו, במרחק של בערך שני קילומטרים מהבית ובערך חמישה קילומטרים מההתנחלות מיצד. מכונית עם כמה מתנחלים עצרה לידינו וראינו אחד מהם מתקשר בטלפון הנייד שלו. הוא כנראה הזעיק עוד מתנחלים.  

אחרי רבע שעה בערך הגיע טרקטורון ובו ארבעה מתנחלים, בשנות העשרים לחייהם, ואיתם שני כלבים ענקיים שלא היו קשורים ברצועה. ברגע שהמתנחלים הגיעו אלינו הם שיחררו הכלבים שלהם, שהתחילו לרדוף אחרי הכבשים, ויידו אבנים על הכבשים.

שני מתנחלים תקפו את אחי וליד – הם נתנו לו סטירה ואגרופים ובעטו בו. וליד ואני לא ניסינו אפילו להתגונן כי הם היו ארבעה, חמושים באקדחים ופחדנו שהם יהרגו אותנו. ניסינו לאסוף את הכבשים שהתפזרו באזור, ואז הובלנו אותם הביתה.  חשבנו שהמתנחלים הסתלקו.

בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם, מנאל אל-ג'עברי, סיפרה אמו של סובחי, זוהור שלאלדה, את מה שהתרחש לאחר מכן:

ב-23.12.20, בשעה 13:30 בערך, ישבתי עם בעלי מול האוהלים שלנו. פתאום בן משפחה התקשר והודיע לנו שמתנחלים תוקפים את סובחי ווליד שיצאו עם הצאן. בעלי התקשר מיד לוליד שענה לטלפון וסיפר שמתנחלים תוקפים אותם ויש להם כלבים, אבל אז הוא הפסיק לדבר ולא ענה לשאלות שלנו, למרות שהקו נשאר פתוח. שמענו צעקות.

אני ובעלי רצנו לכיוון המרעה אבל אחרי שהתרחקנו בערך 70 מטרים מהבית לא יכולנו להתקדם יותר. התנשמנו בכבדות והיינו תשושים. כאבו לי הרגליים ולא הייתי מסוגלת לעמוד. מהמקום שאליו הגענו ראינו את הכבשים רצים לכיוון הבית ואת וליד וסובחי רצים אחריהם ומנסים להשתלט עליהם.

וליד לא הספיק אפילו לספר לנו מה קרה ואז הופיע כלי-רכב שבו ישבו שלושה מתנחלים עם אקדחים, ומאחוריהם נסע גם טרקטורון עם שני מתנחלים ושני כלבים ענקיים. בעלי חסם לכלי-הרכב הראשון את הדרך ושאל את הנהג איך קוראים לו. הנהג ענה שקוראים לו איבראהים ואז בעלי התחיל לדבר איתו ולשאול אותו למה הם תקפו את הבנים שלנו.

תוך כדי כך נהג הטרקטורון נסע פתאום ישר לכיוון של סובחי ופגע בו. סובחי נפל על הגב ואז הטרקטורון נסע מעליו כמה פעמים, עם הגלגלים משני הצדדים שלו, ופגע לו בעיקר ברגליים ובידיים. סובחי איבד את ההכרה והמתנחל המשיך לנסוע מעליו. הוא עשה את זה איזה שלוש פעמים. קפאתי במקומי מהמראה הזה. צעקתי ובכיתי והשלכתי עפר על הראש שלי. אחר כך ראיתי את בעלי מרים אבן גדולה כדי לזרוק על נהג הטרקטורון, אבל המתנחל "איבראהים" משך את נהג הטרטורון והפיל אותו מהמושב שלו. הטרקטורון התנגש ברכב של המתנחלים ונכבה.

בעלי ואני הרמנו את סובחי כדי להרחיק אותו משם. הוא היה מחוסר הכרה והבגדים שלו היו קרועים. הרחקנו אותו בערך 20 מטרים והנחנו אותו בצד הדרך. המתנחלים עלו על כלי הרכב שלהם ונמלטו משם. בעלי התקשר למשרד של האו"ם וביקש שיישלחו אמבולנס. אנחנו גרים באזור מבודד ואין פה אף אחד שיכול לעזור. אחרי רבע שעה בערך הגיע אמבולנס של הסהר האדום ופינה את סובחי לבית החולים עאליא.  

אני עדיין בהלם, כל הגוף שלי כואב מהמראה של הטרקטורון דורס את הבן שלי. זה לא מרפה ממני. אני פורצת בבכי בכל פעם שאני נזכרת במראה הזה. אני כמובן עצובה על שני הבנים שלי ומה שקרה להם. סובחי עדיין לא מרגיש טוב. הוא סובל מכאבים בכל חלקי גופו.

פצע במצחו של סאדק ח'טאטבה, שנגרם משברי זכוכית חלון המכונית בה נסע, לאחר שמתנחל השליך לעברה אבנים. כביש 60, 21.12.2020. צילום: סאדק ח'טאטבה
פצע במצחו של סאדק ח'טאטבה, שנגרם משברי זכוכית חלון המכונית בה נסע, לאחר שמתנחל השליך לעברה אבנים. כביש 60, 21.12.2020. צילום: סאדק ח'טאטבה

כביש 60, בסמוך לכניסה לשבי שומרון: עשרות מתנחלים תקפו באבנים כלי-רכב של פלסטינים

מאז מותו של אהוביה סנדק בן ה-16, במהלך מרדף משטרתי סמוך להתנחלות כוכב השחר ב-21.12.20, חלה עלייה משמעותית מספר התקיפות האלימות של מתנחלים, שכבר הפכו לשגרה בכל רחבי הגדה.

ב-21.12.20, בסביבות השעה 16:30, הגיע איסלאם עוודאללה (23), תושב הכפר עתיל, לצומת הכפרים סרה-ג'ית.  הוא נהג במשאית שלו והיה בדרכו לטול-כרם. אתו במשאית נסע אחמד בדראן (23), תושב טול-כרם. עוודאללה התכוון לפנות לכביש 55 אך כשהמשאית הגיעה לצומת הבחינו השניים כי כלי-רכב פלסטינים, שפנו לכביש זה, מסתובבים וחוזרים על עקבותיהם. הסיבה: מתנחלים חסמו את הכביש בסמוך להתנחלות קדומים. עוודאללה, שלא יכול היה להסתובב בשל ממדי משאיתו, המשיך בנסיעה על כביש 60 צפונה. כאשר התקרבו השניים לכניסה להתנחלות שבי שומרון הם נתקלו בעשרות מתנחלים, שהחלו לזרוק אבנים על המשאית ושברו את שמשתה הקדמית ואת חלונותיה הצדדיים. עוודאללה ובדראן המבוהלים נטשו את המשאית באמצע הכביש, ונמלטו ברגל. הם המתינו כשעה, וכשחזרו מצאו את המשאית בתעלה בצד הכביש, כשארבעת צמיגיה הקדמיים מנוקבים.

עוודאללה נאלץ לנסוע במשאית בעלת הצמיגים המנוקבים עד לדיר שרף, שם החליף את צמיגיה. למחרת החליף גם את השמשות שנופצו. עלות תיקון הנזקים הסתכמה בלמעלה מ-3,000 ש"ח.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי, סיפר איסלאם עוודאללה כיצד הותקפה משאיתו בידי המתנחלים:

אני נהג משאית וכל יום אני נוסע למעבר המסחרי "שער אפרים", מעמיס סחורה ומחלק אותה לחנויות בגדה המערבית.

באותו יום נסעתי יחד עם חבר לעבודה, אחמד בדראן, ובסביבות השעה 16:30 חזרנו משכם על כביש 60. כשהגענו לצומת סרה-ג'ית רציתי לפנות לכביש 55 אבל פתאום ראינו מכוניות שפנו לשם עושות סיבוב פרסה וחוזרות. כששאלנו את הנהגים מה קרה הם אמרו לנו שמתנחלים חוסמים את הכביש לקלקיליה ליד ההתנחלות קדומים.

בגלל גודל המשאית לא יכולתי לעשות שם סיבוב פרסה ופשוט המשכתי ישר על כביש 60 והתכוונתי לפנות לכביש 557 ולנסוע לכיוון טול-כרם. כשהתקרבנו לכניסה להתנחלות שבי שומרון שוב ראיתי מכוניות פלסטיניות עוצרות ומסתובבות בחזרה לכיוון שכם. ברגע שהאטתי בכוונה לעצור, עשרות מתנחלים תקפו את המשאית באבנים.

אחמד, שישב לידי, פתח את דלת המשאית וברח בריצה לכיוון שכם. המתנחלים המשיכו ליידות אבנים על המשאית וניפצו את השמשה הקדמית והחלונות הצדדיים. פחדתי מאוד. פתחתי גם אני את הדלת ונטשתי את המשאית כשהמנוע שלה עדיין פועל. רצתי לכיוון שכם והכפר דיר שרף.

רצתי בערך 500 מטרים עד שמצאתי  את אחמד ונהגים אחרים, שהתאספו בחלק המערבי של דיר שרף. חיכינו שם עד שהצבא הגיע ופתח את הכביש, אחרי שעה בערך.

אחמד ואני החלטנו לחזור למשאית אבל כשהגענו למקום שבו השארנו אותה היא לא הייתה שם. מצאנו אותה בסמוך לכביש, עם הגלגלים בתעלת הניקוז שצמודה לכביש. בנוסף לשמשות השבורות, ארבעת הצמיגים הקדמיים שלה היו מנוקבים. בכל זאת נהגתי בה עד דיר שרף כדי להחליף צמיגים.

כחצי שעה לאחר מכן, בסביבות השעה 17:00, הגיע לכניסה להתנחלות שבי שומרון גם סאדק ח'טאטבה (24), שנסע עם חברו בחזרה ממקום עבודתם בטול-כרם לבתיהם בכפר בית פוריכ. עשרות המתנחלים, שחלקם היו רעולי פנים, תקפו גם את מכוניתם באבנים. אחת האבנים ניפצה את החלון שליד הנהג וחדרה פנימה. ח'טאטבה נפגע בראשו מעל עינו הימנית. הוא התקדם כמאה מטרים ואז עצר את מכוניתו בצד הכביש.

ח'טאטבה יצא מהמכונית, התקדם כמה צעדים ונפל ארצה. מכונית חולפת עצרה לידו ואחד הנוסעים יצא ממנה, נכנס למכוניתו של ח'טאטבה והסיע אותו ואת חברו עד לבית החולים רפידיא בעיר שכם. ח'טאטבה עבר בדיקות וצילומי רנטגן והרופאים טיפלו בשריטות שעל פניו. לאחר כשעתיים, הוא שוחרר לביתו.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, תיאר סאדק ח'טאטבה את תקיפת המכונית שלו ואת פציעתו בידי מתנחלים:

נסעתי הביתה עם חבר לעבודה מאתר הבנייה בטול-כרם שבו אנחנו עובדים. כשהתקרבנו לכניסה להתנחלות שבי שמרון, ראינו פתאום 25-20 מתנחלים מצד שמאל של הכביש, רובם רעולי פנים, והם יידו עלינו אבנים. שמעתי מכה ממש חזקה והרגשתי זכוכיות עפות לי על הפנים. לא יכולתי לראות כלום מולי, אבל המשכתי לנסוע.

אחרי מאה מטרים בערך כבר בקושי הצלחתי לפתוח את עין ימין. עצרתי את המכונית בשוליים. פתחתי את הדלת ויצאתי. הראש שלי כאב ודם נזל לי על הפנים ועל הבגדים. את הפנים לא הרגשתי בכלל. התקדמתי רק כמה צעדים ואז נפלתי על האדמה.

בינתיים נעצרה לידי מכונית שהגיעה מכיוון טול-כרם, וצעירים שהיו בה עזרו לי והכניסו אותי בחזרה למכונית שלי. אחד מהם נכנס למכונית ונהג בה, כי יוסף לא יודע לנהוג. הם לקחו אותי לבית החולים רפידא בשכם.

עשו לי צילומים וטיפלו בפצע בפנים שלי. אני ויוסף, שהיה בהלם, נשארנו בבית החולים בערך שעתיים ואז חזרנו הביתה.

תודה לאל שלא נפגענו מהאבן עצמה שחדרה לתוך הרכב. היא עדיין שם. ניצלנו ממוות בטוח, אבל אני מוטרד כי אני עדיין לא רואה טוב וחושש שנגרם נזק לעין שלי. בינתיים האזור התנפח ויש לי חבורה כחולה על הפנים.

מחמוד א-טמייזי בן ה-13, שנפגע בראשו מאבן שהשליכו מתנחלים על המשאית בה נסע. כביש 60, צומת בין עינון, 21.12.2020. צילום: מנאל א-ג'עברי, בצלם
מחמוד א-טמייזי בן ה-13, שנפגע בראשו מאבן שהשליכו מתנחלים על המשאית בה נסע. כביש 60, צומת בין עינון, 21.12.2020. צילום: מנאל א-ג'עברי, בצלם

כביש 60, צומת בית עינון: מתנחלים תקפו משאית באבנים ופצעו נער בן 13 בראשו

מאז מותו של אהוביה סנדק בן ה-16, במהלך מרדף משטרתי סמוך להתנחלות כוכב השחר ב-21.12.20, חלה עלייה משמעותית מספר התקיפות האלימות של מתנחלים, שכבר הפכו לשגרה בכל רחבי הגדה.

ב-21.12.20, בסביבות השעה 18:00, נסע מוחמד א-טמייזי (34), יחד עם בן דודו מחמוד (13), במשאיתו המחוברת לנגרר. הם עשו דרכם לביתם שבכפר איד'נא, במחוז חברון. כשהגיעו השניים לכניסה לשכונת "גבעת החרסינה" בהתנחלות קריית ארבע, הם נתקלו בעשרות מתנחלים שחסמו את הכביש וסימנו לנהגים להסתובב. א-טמייזי, שלא יכול היה להסתובב בגלל ממדי המשאית שלו, עצר באמצע הכביש. לאחר מספר דקות הגיעה למקום ניידת משטרה, והשוטרים החלו להרחיק את המתנחלים מהכביש. אחד השוטרים סימן לא-טמייזי. להמשיך בנסיעה, וניידת משטרה ליוותה אותו לאורך כמה מאות מטרים, עד שהתרחק מהאזור.

א-טמייזי המשיך בנסיעה עד לכניסה לכפר בית עינון, שם הבחין בכמה מתנחלים שחצו את הכביש. הוא האט את הנסיעה והמתנחלים החלו ליידות לעברו אבנים. אחת האבנים חדרה דרך השמשה הקדמית ופגעה במצחו של בן דודו מחמוד. א-טמייזי עצמו נשרט מרסיסי זכוכית. בינתיים נמלטו המתנחלים והוא המשיך בנסיעה עד שפגש ניידת משטרה וג'יפים צבאיים בצומת כביש 35 - ודיווח על האירוע.

א-טמייזי נסע לבית חולים אל-אהלי בחברון, שם נבדק מחמוד, נלקח לצילומי רנטגן והפצע במצחו נתפר. בסביבות השעה 23:00 שוחררו השניים לביתם.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, מנאל אל-ג'עברי, סיפר מחמוד א-טמייזי, בן 13, על התקיפה:

אני תלמיד כיתה ח'. עכשיו בתי הספר סגורים בגלל הקורונה ומשעמם לי לשבת בבית כל הזמן. התחלתי לעבוד בהובלות עם בן הדוד שלי, מוחמד א-טמייזי.

ביום שני, 21.12.20, בסביבות השעה 18:00, נסענו במשאית שלו לסעיר. כשהגענו לכביש 60, לפני תחנת הדלק חרסינה, ראינו בערך 30 מתנחלים חוסמים את הכביש. הם סימנו לנהגים שהדרך חסומה. לא יכולנו לחזור כי יש נגרר שמחובר למשאית. מוחמד המשיך לנסוע לאט ואז הגיעה ניידת משטרה שפינתה את המתנחלים וסימנה לנו לנסוע. ניידת המשטרה נסעה לפנינו עד שהתרחקנו מהמתנחלים. חשבנו שהסכנה חלפה, והמשכנו לנסוע לכיוון סעיר.

לפני שהגענו לכיכר בית עינון ראינו עוד כמה מתנחלים חוצים את הכביש. מוחמד האט ואז פתאום המתנחלים התחילו לזרוק אבנים על המשאית. פחדתי מאוד והתחלתי לבכות ולצעוק. נעלתי את דלתות המשאית מבפנים ואז חדרה אבן דרך השמשה הקדמית ופגעה בראש שלי. רסיסי הזכוכית עפו ופגעו לי בפנים. התחלתי לדמם.

מוחמד עצר את המשאית וכשהמתנחלים ראו את זה הם ברחו מהמקום. בכיתי ונאנקתי מרוב כאבים ומוחמד הוציא אותי מהמשאית כדי לבדוק את המצב שלי. הוא ניגב לי את הדם מהפנים ושנינו ניערנו את רסיסי הזכוכית מהשיער שלנו ומהמושבים של המשאית, ונסענו לבית החולים בחברון.  

מוחמד א-טמייזי תיאר בעדותו שמסר לתחקירנית בצלם, מנאל אל-ג'עברי, את שהתרחש לאחר התקיפה:

כשהגענו לכיכר בית עינון ראיתי שתי ניידות של משטרת ישראל וג'יפים של משמר הגבול לצד הכביש. עצרתי את המשאית שלי באמצע הכביש, ממש חסמתי את הכביש, יצאתי ממנה והתקדמתי לכיוון השוטרים יחד עם  מחמוד שעדיין דימם מהמצח. הם לא הגישו לו עזרה ראשונה ורק הציעו לנו לנסוע לבית החולים ולהגיש תלונה בתחנת המשטרה שבקריית ארבע. שחררתי את הנגרר מהמשאית, השארתי אותו בצד הכביש, ונסעתי מהר לבית החולים אל-אהלי בחברון, שם טיפלו בפציעה של מחמוד ועשו צילומי רנטגן. יצאנו מבית החולים בשעה 23:00.

20
הילאל דראר'מה מפונה באמבולנס לאחר שהוכה עד אבדן הכרה בידי מתנחלים. אום אל-עובור, 20.12.2020. צילום: עארף דראר'מה, בצלם.
הילאל דראר'מה מפונה באמבולנס לאחר שהוכה עד אבדן הכרה בידי מתנחלים. אום אל-עובור, 20.12.2020. צילום: עארף דראר'מה, בצלם.

אום אל-עובור, צפון בקעת הירדן: מתנחלים גירשו רועים פלסטינים והכו אחד מהם עד לאבדן הכרה

בבוקר של יום ראשון, 20.12.20, רעו הילאל דראר'מה (28) ובן דודו, תושבי ח'ירבת עין אל-חילווה, את עדר הבקר שלהם באזור אום אל-עובור. המרעה נמצא במרחק של כ-100 מטרים מכביש 90 מצד מערב.  

בסביבות השעה 8:00, בעת שהשניים התפצלו, ניגשו כחמישה מתנחלים אל הילאל דרארמה והחלו לגרש את הפרות שלו כדי לרעות במקום את העדר שלהם. בן דודו, שהבחין במתרחש, נבהל והוביל את הפרות שלו משם. בינתיים ניגש אחד מהמתנחלים אל דראר'מה, היכה אותו בראשו ובעט בו עד שזה איבד את הכרתו ונפל על הקרקע. לאחר מכן הסתלקו המתנחלים ובן הדוד מיהר לשוב למקום ולהזעיק עזרה. כלי-רכב צבאי ואמבולנס ישראלי הגיעו למקום וצוות האמבולנס העניק לדראר'מה עזרה ראשונה. כשעה לאחר מכן הגיע למקום גם אמבולנס של הסהר האדום, שפינה את דראר'מה לבית חולים בטובאס, שם נבדק ושוחרר לביתו.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, עארף דראר'מה, תיאר הילאל דראר'מה את תקיפתו בידי מתנחלים:

אני גר באזור ח'ירבת עין אל-חילווה, ולא מזמן התחתנתי. כל בוקר אני יוצא עם בני הדודים שלי לרעות את הפרות שלי.  

ב- 20.12.20 אני ובן דוד שלי יצאנו כרגיל עם הפרות לאזור אל-עובור, שנמצא שלושה קילומטרים בערך מהבית שלי. בן דוד שלי רעה את העדר שלו בערך 100 מטר ממני.

פתאום ראיתי כמה מתנחלים שאני מכיר, רובם מההתנחלות חמדת. גם הם רועים את הכבשים שלהם בבוקר באותו אזור. הם התקרבו לפרות שלנו והתחילו לגרש אותן.

אחד מהם ניגש אליי, הרביץ לי בפנים כמה פעמים ובעט במספר מקומות בגוף שלי, עד שאיבדתי הכרה. כשהתעוררתי ראיתי ג'יפ של הצבא מגיע ושוב איבדתי הכרה. התעוררתי בתוך אמבולנס ישראלי והרגשתי סחרחורת. העבירו אותי לאמבולנס של הסהר האדום שפינה אותי לבית החולים בטובאס, שם עשו לי בדיקות וצילומים. כעבור כמה שעות ושוחררתי הביתה.

הרבה שנים רעינו פה את הפרות שלנו בשקט, אבל בשנים האחרונות המתנחלים התחילו להשתלט פה על כל האזור והקימו מאחזים סביבנו. הם התחילו לרעות בשדות המרעה שלנו. יש להם הרבה פרות והם מתפרשים איתן על כל השטח ומונעים מאיתנו גישה להרבה אזורים. הם הקימו גדרות וסגרו בפנינו אלפי דונם של אדמות מרעה וכל יום הם רודפים אחרינו ולפעמים תוקפים אותנו. אנחנו נאלצים לרעות את העדרים שלנו בשולי הכבישים הראשיים. זה מסוכן אבל אין לנו ברירה אחרת..

הצבא עומד לצידם, מגן עליהם ועוזר להם לגרש אותנו משטחי המרעה. לפעמים הצבא אפילו מעכב אותנו למשך שעות כדי למנוע מאיתנו להגיע למרעה.  

כשני קילומטרים צפון-מזרחית למקום המרעה בו הותקף דראר'מה הוקמה ההתנחלות שדמות מחולה.

19
שתיל זית שבור בחלקתו של רוחי א-נעסאן. אל-מור'ייר, 19.12.2020. צילום: ניזאר א-נעסאן
שתיל זית שבור בחלקתו של רוחי א-נעסאן. אל-מור'ייר, 19.12.2020. צילום: ניזאר א-נעסאן

אל-מור'ייר, מחוז רמאללה: מתנחלים שברו 40 שתילי זית

ב-19.12.20, בשעות הבוקר, גילה  רוחי א-נעסאן (69), אב ל-17, כי  מתנחלים שברו 40 שתילי זית בני חמש שנים ששתל בחלקת האדמה שלו.  אין זו הפעם הראשונה בה מתמודד א-נעסאן עם פגיעה בגידוליו: במאי 2020 גילה 52 שתילי זית שבורים בחלקתו, יום לאחר שחיילים פלשו אליה, איימו על חקלאי שעבד בחלקה סמוכה וגירשו אותו מהמקום.

 החלקה של א-נעסאן משתרעת מזרחית לכביש אלון (458).

18

כפר מאלכ, מחוז רמאללה: מתנחלים ניסו לפזר הפגנה פלסטינית נגד הקמת מאחז. הצבא פיזר את המפגינים ברימוני הלם וגז מדמיע

ב-18.12.2020, בסביבות השעה 11:00, הפגינו כ-60 תושבי הכפר כפר מאלכ, במחאה על מאחז חדש שהקימו מתנחלים בתחילת חודש נובמבר 2020 בסמוך לקהילת ראס א-תין, מדרום-מזרח לכפר. יושבי המאחז תוקפים ומטרידים חקלאים ורועים באזור, החוששים בשל-כך להגיע לאדמותיהם. התושבים מקיימים הפגנות באזור מדי שבוע. ב-4.12.20 ירו חיילים למוות בעלי אבו עליא, בן 14, בעת שצפה בהפגנה נגד אותו מאחז ליד כפרו, אל-מור'ייר. 

הפעם  התושבים התאספו בחוותו של חקלאי באזור ראס א-תין, שהמאחז הוקם כשני קילומטרים ממנה, והחלו להתקדם לעברו ברגל. בתוך דקות ספורות הגיעו לאזור שני כלי-רכב, מהם ירדו כשמונה מתנחלים רעולי פנים וחמושים באלות. אחד מהם שלף אקדח וירה מספר יריות לכיוון המפגינים.

התושבים התפזרו והתרחקו. בשלב זה הגיע למקום ג'יפ צבאי, ממנו ירדו שלושה חיילים שניסו לחצוץ בין התושבים למתנחלים. החיילים לא עיכבו את המתנחל גם לאחר שראו אותו מסתובב עם אקדח שלוף וגם לאחר שתושבים יידעו אותם על כך שהוא ירה לעברם.

בינתיים הגיעו למקום עוד שני כלי-רכב ובהם כשמונה מתנחלים נוספים, מלווים בשני כלבים גדולים. שניים מהמתנחלים אחזו ברצועות הכלבים ורצו עמם לכיוון המפגינים באופן מאיים, כשהחיילים מנסים לחסום את דרכם. כמה מהתושבים החלו ליידות אבנים לעבר המתנחלים, בניסיון להתגונן מפני הכלבים. מאוחר יותר הגיעו למקום ארבעה ג'יפים צבאיים נוספים וחיילים שיצאו מהם החלו להשליך רימוני הלם ולירות גז מדמיע לעבר התושבים, עד שכולם עזבו את המקום, בסביבות השעה 12:00.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד, סיפר יוסף כעאבנה, בן 28, נשוי ואב לארבעה, בעל חווה באזור ראס א-תין, על ההפגנה ועל תקיפת המתנחלים:

מאז שמתנחל הקים חווה במרחק של שני קילומטרים בערך מהבתים שלנו, הוא והחברים שלו מטרידים אותנו, רועים את הצאן שלהם באדמות שלנו ומתגרים בנו. המתנחל הזה חובש כיפה ואני חושב שהוא חמוש וגרה איתו חבורה של עבריינים, 8 או 10 צעירים בשנות העשרים לחייהם.

ב-18.12.20 בבוקר, כשרעיתי את הצאן בערך שני קילומטרים מהחווה שלי, ראיתי את התהלוכה השבועית מגיעה לחווה. השארתי את הצאן במרעה וחזרתי מהר לחווה כי חששתי שיתפתח עימות עם מתנחלים והמשפחה שלי תיפגע. המפגינים הניפו שלטים ודגלים פלסטיניים. בינתיים ראיתי שני כלי-רכב שיצאו מהמאחז  לכיוון שלנו. יצאו מהם בערך שמונה מתנחלים שהחזיקו אלות. הם התקרבו עד למרחק של 40-30 מטרים מאתנו ושלושה מהם הסתתרו מאחורי הטרקטור שלנו. אחד מהם שלף אקדח, החזיק אותו  בשתי הידיים והתחיל לירות, ירייה אחרי ירייה. תודה לאל שהוא לא פגע באף אחד. כולם הצליחו להתרחק ולהסתתר ברגע הירי.  

אחרי כמה דקות הגיעו חיילים. הם תמיד מגיעים מהר כדי להגן על המתנחלים. החיילים עמדו בינינו לבין המתנחלים. המתנחל החזיק עדיין את האקדח ולא נראה שהוא חושש מהחיילים, והחברים שלו ניסו לעקוף את החיילים ולתקוף את המפגינים. בינתיים הגיעו עוד מתנחלים, ושניים מהם הובילו שני כלבים ענקיים ומפחידים וניסו לרדוף אחרי מפגינים ולשסות אותם בהם, כשהחיילים מנסים בלי הצלחה להרחיק אותם.  

אחרי מספר דקות הגיעה תגבורת של הצבא והחיילים התחילו לירות רימוני גז מדמיע לעבר המפגינים, שהתפזרו מהר מאוד. למזלי כיוון הרוח היה נגדי ולכן הגז לא הגיע אלי ואל המשפחה שלנו ולא נפגענו. בינתיים הגיעו עוד ועוד מתנחלים והצבא לא חסם להם את הדרך.

מאז האירוע אנחנו עוד יותר חוששים מהמתנחלים. אנחנו מפחדים שהם יתקפו אותנו בכל רגע וחיים עם עצבים חשופים. המתנחלים האלה קיצוניים ואלימים. הם תקפו אנשים באזור הרבה פעמים. אני מתפלל שאללה יגן עלינו מהרוע שלהם. 

ואדי א-רח'ים. צילום: קומט
ואדי א-רח'ים. צילום: קומט

ואדי א-רח'ים, דרום הר חברון: מתנחלים מכים תושבים, יורים באוויר ומנסים בכוח להשתלט על אדמות לא להם

ב-18.12.20, בשעות הבוקר, מוחמד אל-הריני (54), אב לשבעה ותושב העיירה יטא, רעה את צאנו בחברת אביו ח'ליל (78), תושב הקהילה ואדי א-רח'ים שבדרום הר חברון. השניים רעו באדמות המשפחה, הצמודות לבתי הקהילה ומשתרעות על פני כ-400 דונם.

בעת שהשניים שהו במרעה הופיעו כ-20 מתנחלים, חלקם חמושים בנשק חם ואחרים באלות, דרשו מהשניים להסתלק ואיימו עליהם. אחד המתנחלים דחף את ח'ליל אל-הריני, שנפל ארצה. בנו מוחמד התקשר לתחקירן בצלם, שהזעיק את המשטרה, וכעבור רגעים ספורים הגיעו למקום כלי-רכב צבאי, ניידת משטרה וקצין המנהל האזרחי, שהודיע הן לבעלי האדמה והן למתנחלים כי אסור להם לשהות שם וכולם עזבו את המקום.

למחרת בבוקר שב מוחמד אל-הריני לאדמות המשפחה, מלווה בארבעה בני משפחה נוספים, כדי לחרוש אותן. לאחר שהספיקו לחרוש כ-20 דונם, ראו כ-20 מתנחלים שהתקדמו לעברם והחליטו לעזוב את המקום ולחזור לקהילה כדי להימנע מחיכוך מסוכן.

המתנחלים לא הסתפקו בכך שגירשו את התושבים, הלכו בעקבותיהם והתקרבו למרחק של כעשרים מטרים מבתי הקהילה. בני המשפחה חסמו את דרכם, והמתנחלים איימו עליהם, תקפו ארבעה תושבים ופצעו באבן אחד מהם, נער בן 17, שנפגע באוזנו. אחד המתנחלים אף ירה מספר יריות ולמרבה המזל איש לא נפגע. בני המשפחה המבוהלים התקשרו שוב לתחקירן בצלם, שהזעיק משטרה שהגיעה לאחר מספר דקות, בליווי ג'יפ צבאי. או אז ברחו המתנחלים.

אחד השוטרים גבה עדות מהנער שנפצע ובני משפחתו הסיעו אותו לבית החולים אבו אל-חסן בעיירה יטא, שם התברר שהוא סובל מפגיעה בתעלת השמע ובעצם השמע.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, סיפר מוחמד הריני על התקיפה השנייה של המתנחלים את בני משפחתו:

ביום שבת, 19.12.20, הגעתי לאדמות שלנו, הנמצאות ליד בתי הקהילה,  עם אחי עאמר (38) ושלושת הבנים שלו, מחמוד (17), עלי (20), וסקר (19) כדי לחרוש את השדות. חרשנו בערך 20 דונם, ואז ראינו מתנחלים מתקדמים אלינו. לא רצינו עימותים אז הלכנו בחזרה לבית המשפחה בקהילה.

המתנחלים הלכו אחרינו עד לבתים ועצרו במרחק של 20 מטרים מהם. הם התחילו לאיים עלינו וניסו להתקדם עוד. יצאנו החוצה וניסינו לחסום אותם. היו שם יותר מ-20 מתנחלים והם היו חמושים באקדחים, רובים, אלות ולומים מברזל. ראיתי את האחיין שלי עלי (20) מצלם את האירוע בטלפון שלו. מתנחל אחד התקדם אליו והיכה אותו בפנים עם האקדח שלו. מחמוד (17) ניסה להפריד ביניהם ואז אותו מתנחל הכה אותו באוזן שמאל עם אבן שהוא החזיק ביד השנייה. ירד למחמוד דם מהאוזן והוא איבד את שווי המשקל.

אני ואחי עאמר התקדמנו אליהם ואז אחד המתנחלים בעט לי בגב ומתנחל אחר זרק עליי אבן שפגעה לי ביד. עוד מתנחל בעט בעאמר בחזה ובברך. התעמתנו איתם חצי שעה בערך וזרקנו לכיוון שלהם אבנים כדי להרחיק אותם מהאזור. אחד המתנחלים ירה באקדח שלו בערך עשר יריות. התקשרתי לנסר נוואג'עה מבצלם וביקשתי שיזמין משטרה ואחרי כמה דקות הגיעו כלי-רכב צבאי וניידת משטרה. אז המתנחלים ברחו.

הלכנו לאדמות שלנו. השוטרים והחיילים היו שם והגיע לשם מתנחל שאנחנו מכירים בשם "יעקב" עם עוד מתנחלת. השוטרים דיברו איתם ואמרו לנו ללכת הביתה. יעקב הביא אתו נהג טרקטור שהתחיל לחרוש את אותה חלקת אדמה שאנחנו חרשנו בבוקר. הוא צילם את הטרקטור בזמן שהוא חרש. השוטרים והחיילים לא עשו כלום.

מחמוד סבל מכאבים באוזן, ואחרי ששוטר גבה ממנו עדות הסעתי אותו לבית החולים הממשלתי אבו אל-חסן ביטא. עשו לו בדיקות וצילומי רנטגן והתברר שהוא נפגע בתעלת השמע ובעצב השמע. רופא ניקה לו את האוזן מהדם ויעץ לו לפנות למומחה אף-אוזן-גרון. מאז הוא מטופל אצל רופא מומחה ביטא.

ביום ראשון, 21.12.20, המתנחל יעקב הגיע לאדמות שלנו בטרקטורון ורמס בכוונה שדות חרושים שכבר שתלנו בהם גידולים. ראינו אותו מתוך הבתים שלנו אבל  העדפנו לא להתעמת עם המתנחלים, שהם עבריינים חמושים שמקבלים תמיכה מהצבא והמשטרה, שלא עצרו אף אחד מהם כשהם תקפו אותנו.

במרחק  של קילומטר וחצי מדרום-מזרח ל ואדי א-רח'ים הוקמה בשנת 1983 ההתנחלות סוסיא.

17
ח'ירבת אל-מרכז שבמסאפר יאטא. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס
ח'ירבת אל-מרכז שבמסאפר יאטא. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס

מסאפר יטא: מתנחלים טענו שגנבו להם ראשי צאן ופלשו באלימות לקהילות. הם צעקו, איימו, תקפו פיזית שני תושבים ועזבו עם כבשים שטענו כי איתרו.

במהלך שלושה ימים פלשו מתנחלים ממצפה יאיר, שוב ושוב, לחמש קהילות פלסטיניות במסאפר יטא. חמשת המתנחלים הפולשים, המוכרים לתושבים, נכנסו לתוך בתים ומכלאות צאן בקהילות,  וטענו שהם מחפשים ראשי צאן שנגנבו. המתנחלים צעקו על התושבים, איימו עליהם, ובשניים מהמקרים אף תקפו תושבים פיזית ושברו שן בפיו של אחד מהם. ביום השלישי טענו המתנחלים כי איתרו את ראשי הצאן שחיפשו במכלאה באחת הקהילות, והמשטרה אפשרה להם לקחת כעשרה כבשים.  

ההתנהלות האדנותית של המתנחלים נמשכה למחרת, כאשר אחד המתנחלים הגיע לאזור שיעב אל-בטם וגירש רועה שרעה את צאנו.

17.12.20, בשעות הערב: מתנחלים פולשים לקהילת ח'ירבת ביר אל-עיד:

חמישה מתנחלים הגיעו לקהילה וטענו שהם מחפשים ראשי צאן שנגנבו. המתנחלים הציבו סלעים על הדרך המובילה לבתי הקהילה וחסמו את מעבר התושבים. כשניסה אחד התושבים לעבור עם טרקטור, אחד המתנחלים שלף אקדח ואיים עליו. בלית ברירה, הוא נאלץ לחזור על עקבותיו ולעבור בדרך אחרת.

18.12.20, 1:30 לפנות בוקר: מתנחלים פולשים לקהילת שיעב אל-בטם, מעירים תושבים, בועטים באחד מהם ומאיימים על הנוכחים:

למחרת לפנות בוקר הגיעו חמישה מתנחלים לקהילת שיעב אל-בטם. מתנחל המוכר לתושבים בשם 'יוסף' ואיתו מתנחל נוסף, ניגשו לביתו של עלי ג'ברין, בן 64 ואב ל-11. כשג'ברין שמע אותם ופתח את הדלת, החל  'יוסף' לצעוק עליו, בעט ברגליו ואיים "לעשות לו בעיות" אם לא יגיד לו היכן הכבשים שלו. ג'ברין ניסה להסביר כי אינו יודע איפה הכבשים, אך המתנחל המשיך לצעוק ודחף את ילדיו הצעירים, שהתעוררו מהמהומה והתקרבו לאביהם. בשלב זה, אחיו של ג'ברין, גר לידו דיווח על המקרה למשטרה. המתנחלים נשארו בפתח הבית כעשרים דקות ואז עברו לביתו של האח, איסמאעיל ג'ברין, בן 53 ואב לשישה. המתנחלים צעקו ואיימו גם עליו ועזבו לאחר כעשר דקות.  

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, תיאר עלי ג'ברין את התקיפה והאיומים של המתנחל הידוע בשם 'יוסף':

בסביבות אחת וחצי לפנות בוקר התעוררתי מקולות רמים של אנשים ליד הכניסה לבית. ניגשתי לדלת וראיתי שני אנשים. באותו לילה לא היה לנו חשמל, אבל לאחד מהמתנחלים היה פנס וזיהיתי אותו. הוא רועה צאן באזור וקוראים לו 'יוסף'.

פתאום, בלי שדיברנו בכלל, 'יוסף' בעט חזק מאוד ברגל השמאלית שלי וצעק עליי בערבית: "איפה הכבשים שלי?". שאלתי אותו לאיזה כבשים הוא מתכוון והוא אמר: "אתה גנבת את הכבשים שלי!". שאלתי אם הוא ראה אותי גונב אותן והוא אמר שלא, אבל שהוא רוצה לדעת מי גנב אותן.

באותו רגע התעוררו ארבעת ילדיי, הבכור בן 16, והתקרבו אליי. המתנחל דחף אותם וצעק עליהם להתרחק. למרות שהוא תקף אותי ואת הילדים שלי, ניסיתי להישאר רגוע כדי לא להתעמת איתם, כי אז היו עוצרים אותי. ביקשתי מהבן שלי, אמין, בן 15, לרוץ לבית של אחי איסמעיל ולבקש ממנו להתקשר למשטרת ישראל. המתנחל 'יוסף' אמר שהוא ילך בעצמו לבית של איסמעיל.

איסמאעיל ג'ברין תיאר גם הוא בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש כיצד הגיעו המתנחלים גם לביתו, נכנסו בכוח ואיימו עליו:

התעוררתי מצרחות בבית של אחי עלי. מישהו צרח שם שהוא משוגע ורוצה לעשות צרות. זיהיתי שזה הקול של מתנחל שרועה צאן באזור, 'יוסף' שמו, כי כולם מכירים אותו כאן. התקשרתי למשטרת ישראל ואמרתי להם מה קורה, והם הבטיחו להגיע מהר.  

חיכיתי בערך 20 דקות. לא ידעתי מה המתנחל רוצה מעלי. בסוף ראיתי אותו עוזב את הבית של עלי ומתקדם אל הבית שלי עם עוד מתנחל צעיר. שניהם נכנסו לבית שלי. ניסיתי לעצור אותם, אך הם דחפו אותי ונכנסו בכל זאת.

כל המשפחה שלי התעוררה והילדים נבהלו. באותו לילה לא היה לנו חשמל. אנחנו משתמשים בפאנלים סולאריים כדי לייצר חשמל.  

'יוסף' ניגש אליי וצעק שהוא משוגע ובא לעשות צרות, ושהוא רוצה לדעת מי גנב את הכבשים שלו. ניסיתי להרגיע אותו אבל הוא דחף אותי כמה פעמים והמשיך לצעוק עליי. אחרי עשר דקות בערך הם הסתלקו.  

18.12.20, 4:30 לפנות בוקר: מתנחלים פולשים לקהילת ח'ירבת אל-מרכז, תוקפים את אחד התושבים, גוררים אותו למכוניתם וחוקרים אותו בתוכה:

שעות ספורות לאחר-מכן, בסביבות השעה 4:30 לפנות בוקר, הגיעו חמישה מתנחלים בשלושה כלי-רכב לבית משפחת חושייה בח'ירבת אל-מרכז. סמירה חושייה, בת 66, התעוררה לתפילת השחר וכששמעה את המתנחלים העירה את בנה עומר חושייה, בן 37 ואב לשלושה. כשפתח חושייה את דלת ביתו, היכה אותו אחד המתנחלים עם אגרופו בפניו ומתנחל שני הכה אותו בזרועו בקת אקדח. שני מתנחלים גררו את עומר מהבית והשליכו אותו על הקרקע. אמו סמירה, בת 66, אשתו נג'אח, בת 28, ושלושת ילדיהם התחילו לבכות וניסו לצאת מהבית כדי לעזור לעומר, אך המתנחלים שנותרו מאחור סגרו את הדלת בכוח וחסמו אותה.  

המתנחלים גררו את עומר לאחד מכלי-הרכב ושם חקרו אותו אודות הכבשים שלטענתם נגנבו מהם. לאחר כשעה שיחררו אותו המתנחלים והתרחקו כמה מטרים מהבית, ובני המשפחה הצליחו לצאת החוצה. שפתיו של עלי דיממו ושן שלו נשברה. המתנחלים נשארו באזור וצפו על הקהילה עד שעות הבוקר המאוחרות.

בעדות שמסרה לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, סיפרה סמירה חושייה, בת 66, נשואה ואם ל-13, על פלישת המתנחלים:

התעוררתי ב-4:30 לפנות בוקר כדי להתכונן לתפילת השחר, ושמעתי ליד הבית שלי קולות ורעש של מנועי מכוניות. בהתחלה חשבתי שאלה מכוניות של פועלים שנוסעים לעבודה או של הצבא. הערתי את הבן שלי עומר ואת אשתו שישנו בחדר הסמוך ואמרתי להם מה שמעתי. עומר אמר לי לא להדליק את האורות וניסה להרגיע אותי.  

הסתכלתי דרך החלון וראיתי חמישה אנשים הולכים לדיר הצאן. הם הדליקו את פנסים וגם האורות של המכוניות דלקו. לפי הבגדים הלבנים שלהם הבנתי שאלה מתנחלים. הדלקתי את האור בבית כדי שהם יבינו שיש אנשים בבית. פחדתי שהם יפגעו בצאן שלנו.

כלתה של סמירה, נג'אח חושייה, בת 28, נשואה ואם לשלושה, סיפרה בעדות שמסרה לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, על פלישת המתנחלים ותקיפת בעלה:

חמותי העירה אותנו ואחרי כמה דקות היא הדליקה את האור. שמעתי אנשים בכניסה לבית ומישהו שואל בערבית: "איפה האדון?". עומר קם מהמיטה והלך לדלת ואני הלכתי אחריו. אלה היו מתנחלים, הבנתי את זה לפי הבגדים שלהם. פחדתי מאוד ועמדתי מאחורי חמותי. כשעומר פתח את הדלת אחד מהם נתן לו אגרוף בפנים והשני הכה אותו עם קת האקדח במרפק  ומשך אותו החוצה מהבית, מנע מאיתנו לצאת אחריו וסגר את הדלת. רעדתי וצרחתי ושלושת הילדים שלנו התעוררו והתחילו לבכות. חמותי ניסתה לפתוח את הדלת אבל אחד המתנחלים תפס אותה מהצד השני ולא נתן לה לפתוח. היא צעקה "איפה עומר?". נשארנו כלואים בבית, אני, חמותי ושלושת הילדים במשך שעה בערך.  

סמירה חושייה המשיכה ותיארה בעדותה:

אחרי שעה בערך הצלחתי לצאת מהבית שלי. לא ראיתי עומר ופחדתי שעשו לו משהו. שאלתי את אחד המתנחלים שעמד ליד אחד מכלי-הרכב מה הם עשו לבן שלי והוא ענה בערבית שעוד מעט הוא יחזור. נרגעתי קצת. עמדתי מאחורי הבית ופתאום ראיתי את עומר יוצא מאחד מכלי-הרכב. הוא דימם מהשפתיים. חזרתי איתו לבית וראיתי שנשברה לו שן מהאגרוף שהוא חטף בהתחלה. הבנתי מעומר שאחרי שהם הוציאו אותו בכוח מהבית הם גררו אותו למכונית שלהם וחקרו אותו על כבשים שנגנבו ממאחז מצפה יאיר הוא אמר להם שאין לו קשר לזה והוא לא יודע כלום.

18.12.20, 9:30 בבוקר: מתנחלים פולשים לקהילת ח'ירבת אל-פח'ית ומסתובבים במכלאות הצאן:

בסביבות השעה 9:30 בבוקר המשיכו המתנחלים לקהילת ח'ירבת אל-פח'ית שם פלשו למכלאות הצאן והסתובבו בהן כחצי שעה, עד שעזבו בלא כלום.

19.12.20, אחר הצהריים: מתנחלים פולשים לקהילת ח'ירבת א-ספאיי אל-פוקא ומאתרים שם, כביכול את הצאן הגנוב:

למחרת בשעות אחר הצהריים פלשו כ-50 מתנחלים, חלקם חמושים ברובים ואחרים מלווים בכלבי תקיפה,  לקהילת ח'ירבת א-ספאיי אל-פוקא. המתנחלים נכנסו למכלאות וחיפשו את הצאן שנגנב מהם, לטענתם. בינם לבין התושבים התפתח ויכוח והוחלפו דחיפות הדדיות. לאחר כשעה הגיעו למקום עשרות חיילים ושוטרי משמר הגבול, ניידת משטרה ונציגים של המנהל האזרחי. המתנחלים טענו בפני השוטרים כי מצאו את הכבשים שלהם באחת ממכלאות הקהילה, והשוטרים התירו להם לקחת את הצאן. לאחר מכן הסתלקו כולם.  

לאחר מספר ימים זומן למשטרה התושב שבמכלאתו נמצאו כביכול הכבשים, והוא נחקר ושוחרר לביתו ללא כלום.

20.12.20, 10:30 בבוקר: מתנחלים תקפו רועה צאן באזור שיעב אל-בטם:

למחרת פלישת המתנחלים לח'ירבת א-ספאיי אל-פוקא, רעה עיסא ג'ברין, בן 44 ואב לשבעה, את צאנו כקילומטר מביתו שבקהילת שיעב אל-בטם. בסביבות השעה 10:30 הגיע למקום המתנחל 'יוסף' ממצפה יאיר, והחל לפזר את הכבשים עם מקל ולגרשן. הכבשים נבהלו והתפזרו וכנשעמד ג'ברין מולו, כדי למנוע ממנו לתקוף את הצאן, דחף אותו המתנחל ואז התקשר והזעיק תגבורת. כעבור כעשר דקות הגיעו למקום שני מתנחלים נוספים וגם הם החלו לגרש את צאנו של ג'ברין. ג'ברין התרחק עם הכבשים שלו וחזר הביתה.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, סיפר עיסא ג'ברין:

כשהמתנחל 'יוסף' התחיל להכות את הכבשים שלי, עמדתי מולו כדי למנוע ממנו לפגוע בהן. הוא התקרב אליי ודחף אותי ואז התקשר למישהו, כנראה להזעיק תגבורת. הוא המשיך להכות את הצאן ואחרי עשר דקות הגיעו עוד שני מתנחלים. לא רציתי  להתעמת אתם ופשוט העדפתי להתרחק ולעזוב. התרחקתי עם הצאן והשארתי שם את שלושת המתנחלים. ראיתי אותם מדברים ומצביעים עליי ופחדתי שהם ילכו אחריי ויתקפו אותי, אז הלכתי מהר עד שהגעתי הביתה.

בדרך כלל אני נשאר במרעה עם הצאן עד אחר הצהריים אבל באותו יום חזרתי הבייתה כבר בשעה 11:00.

כל תושבי מסאפר יטא מכירים את המתנחל הזה 'יוסף' כי לעתים קרובות הוא רועה את הצאן שלו ליד הבתים שלנו ומפריע לתושבים. גם השוטרים הישראלים מכירים אותו.  

3
חלקת האדמה של מספחת יאסין. יאסוף, 3.12.2020. צילום: סלמא א-דיבעי', בצלם
חלקת האדמה של מספחת יאסין. יאסוף, 3.12.2020. צילום: סלמא א-דיבעי', בצלם

יאסוף, מחוז שכם: מתנחלים חתכו גדר רשת, פלשו לחלקה חקלאית ועקרו עשרות שתילי זיתים

בבוקר יום חמישי, ה-3.12.20, גילה עבדאללה יאסין (28) כי מתנחלים חתכו את גדר הרשת שהציבו הוא ובני משפחתו סביב חלקת האדמה שלהם, על מנת להרחיק מתנחלים וחיות בר. הגדר כשלה בהרחקת הפולשים, ולאחר שחתכו את הגדר נכנסו המתנחלים לחלקה ועקרו 58 שתילי זיתים שניטעו בתחילת השנה. יאסין עדכן את בני משפחתו, את מועצת הכפר ואת משטרת ישראל בנוגע לוונדליזם ולעקירות. 

כשעה לאחר הדיווח, הגיע יאסין למקום בחברת אביו, עלי (71). ניידת משטרה, נציגי המנהל האזרחי וג'יפ צבאי הגיעו לחלקה גם הם וצפו בנזק שנגרם לרכוש המשפחה.

החלקה של משפחת יאסין משתרעת מצפון-מזרח לעיירה יאסוף, וכ-200 מטרים ממנה הוקמה ההתנחלות כפר תפוח.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, תיאר עלי יאסין את שאירע:

ניצלנו את תקופת הקורונה והסגר וטיפלנו בקרקע. הגענו לחלקה לעיתים קרובות כדי להשקות את השתילים, עד שהתחילו הגשמים ולא נדרשה עוד השקיה. מתחנו גדר רשת על עמודי ברזל, בגובה של מטר וחצי, כדי להגן על הגידולים מחיות בר ומתנחלים. למרות הגדר, המתנחלים פלשו אלינו ועקרו 45 שתילים בחלקה שלי, מתוך 93 שתילים שנטענו בפברואר 2020. הם עקרו גם 13 שתילים מתוך 15 שגדלו בחלקה של אחי שאהר. לא היינו במטע מאז שהתחילו הגשמים, באוקטובר, ורק עכשיו הבן שלי חזר לבדוק מה עם השתילים.

שעה לאחר שגילינו שהגדר הושחתה והשתילים נעקרו, הגיעה ניידת משטרה ואחריה נציגים של המנהל האזרחי וג'יפ צבאי. החייל שאל אותנו אם יש לנו אויבים. עניתי לו שזה לא הגיוני, הרי יש להם מצלמות של ההתנחלות שמשקיפות על החלקה ולמה שלא יבדקו את החומר המצולם? זה מגוחך לגמרי וברור שהם יודעים היטב מי עשה את זה. הם מגינים עליהם. הם אמרו לי שיתקשרו אליי אם יגלו משהו חדש, אבל עד היום לא שמעתי כלום. אני יודע שכל מה שהם עושים זה רק למראית עין ושלא תהיה לבדיקה של הרשויות שום תוצאה.

נובמבר 2020

27
אסלה ששברו מתנחלים בשטח השייך לראג׳ח ג׳בארה. תורמוסעיא, 27.11.20. צילום: סעיד עבדאללה
אסלה ששברו מתנחלים בשטח השייך לראג׳ח ג׳בארה. תורמוסעיא, 27.11.20. צילום: סעיד עבדאללה

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: בפעם השנייה החודש - מתנחלים השחיתו כרם והסבו נזקים כבדים לרכוש בחלקה סמוכה

ב-27.11.20 חדרו מתנחלים, בפעם השנייה החודש, לכרם בבעלות נידאל רביע (68), אב לשלושה מתורמוסעיא. הם כרתו כ-250 גפנים והשחיתו את הגדר המקיפה את הכרם ואת מערכת ההשקיה.  

המתנחלים חדרו גם לחלקת האדמה הסמוכה, השייכת לראג׳ח ג׳בארה (55), אב לעשרה, בה השחיתו גינה ובריכת שחייה. המתנחלים שברו אריחים ואסלה בחדרי הרחצה ובבריכה, חתכו גדר המקיפה את הגינה וכרתו שבעה עצי זית.  

בעלי הקרקעות דיווחו על הנזקים שנגרמו להם למשטרת ישראל, שהגיעה למקום באותו יום וצילמה אותם.

א-סאוויה מחוז שכם: מתנחלים גונבים פריטים ממשתלה בפעם החמישית מאז נפתחה בשנת 2019

מוחמד מחאמיד, בן 29 ואב לשניים, תושב א-סאוויה שבמחוז שכם, הוא בעליה של משתלה הניצבת לצד כביש (60) מול הכניסה לכפר. ב-27.11.20, בשעה 2:00 לפנות בוקר, בעת שעמד ללכת לישון, בדק מחאמד את מצלמת האבטחה שלו, והבחין באנשים המעמיסים שתילים על מכונית. לדבריו, מתנחלים פרצו למשתלה וגנבו ממנה פריטים כבר ארבע פעמים קודם לכן, האחרונה שבהן בתחילת חודש נובמבר.

מחאמיד נכנס למכוניתו ונסע מהר למשתלה, שם התנגש במכוניתם החונה של המתנחלים, שיצאו ממנה ונמלטו לכיוון ההתנחלות רחלים, הנמצאת במרחק של כקילומטר וחצי מהמשתלה.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, סיפר מחאמיד על ערב הפריצה האחרון:

התכוננתי ללכת לישון ולפני כן בדקתי דרך הטלפון את מצלמות האבטחה של המשתלה. הייתי בשוק כשראיתי אנשים מעמיסים שתילים לתוך המכונית שלהם! השתגעתי, לא יכולתי לסבול את המחשבה על הגניבה. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שמתנחלים פורצים למשתלה.

יצאתי מהבית במכנסיים קצרים ואשתי רצה אחריי והושיטה לי מכנסיים. התלבשתי בתוך הרכב כי רציתי לתפוס את הגנבים הפעם, אחרת הייתי משתגע.

נסעתי מהר והגעתי למשתלה תוך שלוש דקות.

האוטו שלהם חנה עדיין ליד הכניסה למשתלה. כל מה שרציתי זה לתפוס אותם, ובגלל זה התנגשתי במכונית שלהם - כדי שלא יוכלו לברוח. הראש שלי נחבט בהגה ולא ראיתי כלום, אבל בכל זאת יצאתי מהמכונית וניסיתי לתפוס אותם. לצערי, הם הצליחו לברוח לכיוון ההתנחלות רחלים, שנמצאת בערך קילומטר וחצי מהמשתלה.

מחאמיד התקשר למשטרת ישראל ולאחר כרבע שעה הגיעו למקום שוטרים, בליווי עשרה ג'יפים צבאיים. השוטרים צילמו את הזירה ולקחו טביעות אצבעות של המתנחלים. לאחר כמה שעות השוטרים הסיעו את מחאמיד למשטרת אריאל, שם הוא מסר עדות ושוחרר לביתו.

בעדותו הוסיף וסיפר:

היקף הגניבה הקודמת, בראשון לנובמבר, הרס אותי. הם לא הסתפקו בגניבה מהמשתלה עצמה, הם גנבו כל דבר שהיה בחנות שלי - אפילו שתיה, שוקולדים, סיגריות וגלידה שאני מוכר.

אני לא מסוגל לספוג עוד הפסדים. אני רוצה לחיות, להתקיים, לפרנס את הילדים שלי, לא רוצה בעיות עם אף אחד - לא פלסטינים ולא מתנחלים. לא חיפשתי להתעמת איתם אבל לא הייתה לי ברירה כי מדובר ברכוש שלי, שהוא מקור הפרנסה של המשפחה שלי.

EU

פרסום זה הופק בסיוע האיחוד האירופי. בצלם לבדו אחראי לתכניו, שאינם משקפים בהכרח את עמדות האיחוד האירופי.