דילוג לתוכן העיקרי
 אבן שהשליכו מתנחלים על השמשה הקדמית במוניתו של חאתם סאלח. הצילום באדיבות העד.
תפריט
מהשטח
נושאים

מתנחלים יידו אבנים במשך שעות על על מכוניות פלסטיניות בכביש 60, סמוך להתנחלות עלי

ביום חמישי, 3.9.20, בשעות הערב, חסמו עשרות מתנחלים את אחד הנתיבים של כביש 60, בסמוך לכניסה להתנחלות עלי. הם יידו אבנים על מכונית פלסטיניות שחלפו במקום ואף ניסו למנוע מהן לעבור. בכמה מקרים פגעו האבנים בנוסעים עצמם או במכונית.

על פי העדויות שגבה בצלם, חיילים היו באזור והגיעו לפחות פעמיים למקום – אך לא מנעו מהמתנחלים להמשיך ליידות אבנים ולא פעלו כדי להגן על הנוסעים הפלסטינים. לפחות באחד המקרים, המשטרה לא הגיעה למקום על אף שקיבלה דיווחים על המתרחש.

אין מדובר באירוע חריג אלא רק בחלק מההתנהלות השגרתית, היומיומית, וארוכת השנים של מתנחלים ושל כוחות הביטחון בגדה. כל זאת כחלק מהמדיניות הישראלית שמאפשרת מעשי אלימות אלה, גם כשהתוצאה – פגיעה בחייהם, גופם ורכושם של פלסטינים – ידועה מראש. כך גם הפעם – כשמתנחלים יידו אבנים על פלסטינים בכביש ראשי, כשהרשויות ידעו על המתרחש, וכשבחרו לא להתערב.

התקיפות נמשכו מספר שעות. להלן עדויות שגבו תחקירני בצלם מחלק מהאנשים שנפגעו בשעות שונות.

השמשה האחורית במוניתו של זוהיר אבו עלי. הצילום באדיבות העד

18:00: תקיפת מוניתו של זוהיר אבו עלי

בסביבות השעה 18:00 עברה בכביש מוניתו של זוהיר אבו עלי, ובה שבעה נוסעים שהיו בדרכם מרמאללה לטובאס. כשהתקרבה המונית לאזור ראה אבו עלי עשרות מתנחלים שחסמו את הכביש ולצדם רכב ביטחון של התנחלות. אבו עלי ונהגים נוספים ניסו לעקוף את החסימה והותקפו באבנים על-ידי המתנחלים. מפגיעת האבנים התנפצה השמשה האחורית במונית אך אבו עלי הצליח להתרחק מהמקום.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם עארף דראר'מה ב-14.9.20 סיפר זוהיר אבו עלי, בן 47, תושב תיאסיר:

ג'יפ צבאי וחיילים ליד מוניתו של זוהיר אבו עלי ביום האירוע. התמונה באדיבות העד

כשהגעתי לאזור ההתנחלויות שילה ועלי, על הכביש הראשי, ליד א-לובן א-שרקייה, ראיתי מתנחלים חוסמים את הכביש ולידם עמד רכב ביטחון של ההתנחלות. היו שם הרבה מאוד מתנחלים, אני לא יודע בדיוק כמה. לפני היו הרבה מכוניות. פתאום כמה מתנחלים התקרבו למונית שלי. ניסיתי כמו נהגים אחרים להסתובב ולברוח משם ונוצר פקק, כי כולם ניסו להסתובב באמצע הכביש. המתנחלים התחילו ליידות אבנים על המכוניות והרבה מכוניות נפגעו.

זה היה ממש מפחיד. כולם רק רצו לברוח משם כדי לא להיפגע. אחר-כך ראיתי ג'יפים של הצבא והמשטרה מגיעים ומנסים לגרש את המתנחלים. הצבא צילם חלק מהמכוניות שנפגעו.

אצלי נפגעה רק השמשה האחורית שנופצה וקצת זכוכיות עפו פנימה והיו כמה פגיעות ושריטות בשלדה. למרבה המזל אף אחד מהנוסעים שלי לא נפגע. הצלחתי להימלט משם ולהתרחק. הסעתי את הנוסעים לטובאס ונסעתי הביתה. הייתי מותש והודיתי לאלוהים על זה שחזרתי בשלום. התיקון של המונית עלה לי יותר מ-2,000 שקל.

אני יוצא כמו נהגי מוניות אחרים כל בוקר מוקדם ולפעמים חוזר רק בלילה כדי לפרנס את המשפחה. זו לא הפעם הראשונה שנקלעתי לתקיפות של מתנחלים בכבישים וזה מצב מאוד מסוכן.

חלון צדדי מנופץ במכוניתה של משפחת חמאייל. התמונה באדיבות המשפחה

20:30: תקיפת מכוניתה של משפחת חמאייל ופציעת שלושה מבני המשפחה

בסביבות השעה 20:30 הגיעה למקום מכוניתה של משפחת חמאייל שבה נסעו עביר סנובר (22) ובעלה סאלח (24) חמאייל, והוריו מוסא ואינתיסאר בני 49, לכפרם תורמוסעיא שבמחוז רמאללה. בני המשפחה שבו מביקור בכפר יתמא שבמחוז שכם אצל הוריה של עביר, שהייתה בחודש התשיעי להריונה. היה זה ביקורם הראשון של סאלח ועביר אצל הוריה לאחר שהות של שנתיים בארה"ב.

כשהגיעה מכוניתם לעלי גילו בני המשפחה כי שני כלי-רכב אזרחיים חוסמים את הכביש ועשרות מתנחלים מפגינים לצדו. מוסא חמאייל, שנהג במכונית, ניסה לעקוף החסימה ואז החלו מתנחלים ליידות עליה אבנים. מוסא חמאייל האיץ את נסיעתו בניסיון להימלט מהמקום אך המתנחלים, שעמדו בצדדי הכביש לאורך כ-30 מטר, המשיכו ליידות אבנים על המכונית, וניפצו את השמשה הקדמית ואת כל החלונות הצדדיים. אחת האבנים פגעה בראשה של עביר, שהחלה לדמם וחשה התכווצויות ברחמה, וסאלח ואמו אינתיסאר נפגעו קל מרסיסי זכוכית. האבנים הסבו נזק גם לשלדת המכונית.

מוסא חמאייל המשיך בנסיעה עד למרפאה בכפר תורמוסעיא משם פונו עביר, סאלח ואינתיסאר למתחם הרפואי "מוג'מע פלסטין" ברמאללה. כשעמד לנסוע בעקבות האמבולנס פגש רכב ביטחון של ההתנחלות וג'יפ צבאי ודיווח לחיילים על התקיפה. שוטרים שהגיעו לכפר גבו ממנו עדות, צילמו את מכוניתו והציעו לו להגיש תלונה בתחנת המשטרה בנימין והוא עשה כן למחרת.

בבית החולים עברה עביר סנובר בדיקות וצילומי רנטגן ואולטרסאונד והרופאים תפרו וחבשו את הפצע בראשה והסירו רסיסים מעינה של אינתיסאר חמאייל ומאוזנו של סאלח חמאייל. בני המשפחה חזרו לביתם לפנות בוקר.

עביר סנובר (חמאייל) תיארה את תקיפת מכוניתה של המשפחה בעדות שמסרה ב-6.9.20 לתחקירן בצלם איאד חדאד:

ראשה החבוש של עביר סנובר לאחר האירוע. התמונה באדיבות המשפחה

ביום חמישי, 3.9.20, בשעה 20:30, היינו בדרך הביתה מביקור אצל ההורים שלי בכפר יתמא. כשהתקרבנו לכניסה להתנחלות עלי ראינו שני כלי-רכב עם לוחית צהובה, שעמדו במסלול הימני שבו נסענו. התקדמנו עד שהיינו קרובים אליהם. בהתחלה חשבתי שהייתה שם תאונת דרכים.

אני ובעלי סאלח ישבנו מאחורה, אני בצד שמאל והוא בצד ימין. חמי, מוסא, שנהג במכונית, האט מאוד את הנסיעה. כשהתקרבנו עוד יותר הבנו שזו חסימה מכוונת של המסלול. ראינו בערך 40 מתנחלים שהתפרשו משני צידי הכביש. חלק מהמתנחלים היו רעולי פנים ולבשו בגדים שחורים. הם החזיקו שלטים, אני לא יודעת על מה הם הפגינו.

פחדנו. חמותי אמרה לבעלה "צא, תעקוף אותם. אל תעצור, אלה יהרגו אותנו!". ברגע שחמי התחיל לעקוף את שני כלי-הרכב שחסמו את התנועה, המכונית שלנו הותקפה במטר של אבנים. האבנים פגעו בשלדת האוטו מכל הצדדים - מקדימה, מאחורה ובשתי הדפנות. בתוך האוטו הייתה אווירה של פחד ובהלה. אני בחודש תשיעי להריון ונבהלתי מאוד. ניסיתי להתקפל ולהתחבא כמה שאפשר, אבל לא ממש הצלחתי עם הבטן הגדולה שלי. בתוך כמה רגעים פגעה בראש שלי אבן שחדרה דרך החלון הימני. האבן הייתה גדולה, בגודל של תפוז, ואחרי שהיא פגעה בי היא נפלה לידי בתוך האוטו. צעקתי "הראש שלי! הראש שלי!". בעלי ראה שיש לי דימום חזק אז הוא הוריד את החולצה שלו וחבש אתה את הראש שלי.

התקפת האבנים נמשכה עד שיצאנו מקטע הכביש שלצידיו עמדו המתנחלים – קטע של 30 מטרים בערך, ואז זה נגמר. זה נראה כאילו לכל מתנחל שעמד שם היו אבנים כדי לזרוק עלינו. ברגע שהתרחקנו מהם חמי התקשר לחברים בכפר וביקש שיזעיקו אמבולנס.

מאוד נבהלתי ואני חושבת שזה גרם ללחץ הדם שלי לרדת. הרגשתי כאבים והתכווצויות בבטן, והגוף שלי התחיל לרעוד. פרצתי בבכי כי חששתי לשלום העובר שלי והתחלתי לצעוק שיזמינו אמבולנס. בעלי ניסה להרגיע אותי. אחרי כמה דקות הגענו למרפאה בתורמוסעיא. חיכינו שם בערך 20 דקות עד שהאמבולנס הגיע ולקח אותי, ואת בעלי וחמותי למרכז הרפואי "מוג'מע פלסטין".

כשהגעתי לבית החולים עשו לי בדיקות וצילומי רנטגן ואולטרסאונד. כל הבדיקות יצאו טובות ונרגעתי קצת. הפצע בראש שלי היה באורך של 5 ס"מ והם תפרו אותו בתשעה תפרים.

מאז האירוע אני במצב נפשי קשה. אני כל הזמן במתח ובחרדה, וממש מפחדת לצאת מהכפר. ההתקפה הייתה בדיוק אחרי שיצאתי מבידוד ביתי אחרי שאני, בעלי, חמותי וחמי חזרנו מארה"ב. הביקור אצל ההורים שלי ביתמא היה היציאה הראשונה שלנו, כדי לראות אותם אחרי שנתיים של היעדרות וגעגועים. אבל ההתקפה הברוטלית של המתנחלים העכירה את השלווה שלנו ושללה מאיתנו את הזכות הכי בסיסית: לנוע ולנסוע בחופשיות ובביטחון.

מוסא חמאייל, חמה של עביר, תיאר את ההשלכות של תקיפת המתנחלים על משפחתו, בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד, ב-5.9.20:

זכוכיות מנופצות במכונית משפחת חמאייל. התמונה באדיבות המשפחה

למחרת התקיפה, בסביבות השעה 14:00, נסעתי לתחנת המשטרה בנימין כדי להגיש תלונה. חוקר גבה את העדות שלי ואז שאל אותי 'אם נקרא לך כדי שתראה תמונות של חשודים, תוכל לזהות את התוקפים?'. עניתי לו: 'בוא לא נצחק זה על זה. אם הייתם רוצים לעצור אותם יכולתם לעשות את זה בלי הליך של זיהוי ובלי לעשות הצגות. בכנות אני אומר לך שאין שום תועלת בהגשת תלונה אצלכם'. החוקר שאל אותי 'אז למה באת להגיש תלונה?'. אמרתי לו 'כי זאת הזכות שלי, וכי אני רוצה שהתקיפה תתועד, גם אם לא יצא כלום מהחקירות שלכם' ואז עזבתי את התחנה.

כל החלונות והשמשה הקדמית של המכונית נופצו. רק השמשה האחורית לא נפגעה. גם השלדה של האוטו נפגעה בכל הצדדים. בתוך האוטו מצאתי שמונה אבנים, חלק מהן בגודל של תפוז. עלות התיקון של האוטו יכולה להגיע ליותר מ-3,000 שקל, והביטוח לא מפצה על נזקים מאירועים כאלה.

אבל הנזק הכספי הוא לא העיקר. העיקר זו הדאגה לשלום בני המשפחה שלי. הבהלה, עוגמת הנפש והמתח הנפשי שזה גרם לנו. בכלל לא ציפינו שמשהו כזה יקרה. ניצלנו בחסד האלוהים. אף אחד מאיתנו לא נפגע קשה והכי חשוב - כלתי שנמצאת בהריון מתקדם בריאה ושלמה.

השמשה הקדמית במכוניתו של חאתם סאלח לאחר שהותקפה. התמונה באדיבות העד.

21:30: תקיפת מוניתו של חאתם סאלח

שעה לאחר תקיפת מכוניתה של משפחת חמאייל עברה במקום מוניתו של חאתם סאלח שבה היו מספר נוסעים, והותקפה באבנים בידי כעשרה מתנחלים שנותרו במקום. השמשה הקדמית ואחד החלונות הצדדיים במונית נופצו אך איש מהנוסעים לא נפגע.

נהג המונית, חאתם סאלח, בן 28 מהכפר א-סאווייה, סיפר בעדות שמסר ב- 6.9.20 לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי על התקיפה:

בערך בשעה 21:30, הסעתי נוסעים משכם לרמאללה. כשהייתי בערך 20 מטרים לפני הכניסה להתנחלות עלי ראיתי פתאום בערך 12-10 מתנחלים, רובם צעירים בני 25-17 בערך. המתנחלים התחילו לזרוק אבנים על המונית שלי.

אבן פגעה בשמשה הקדמית והרעש נשמע ממש כמו פיצוץ. השמשה התנפצה. לא ידעתי מה לעשות, המשכתי בנסיעה עוד 100 מטרים בערך ועצרתי בצד כדי לבדוק את המצב של המכונית. רסיסי זכוכית קטנים מהחלון כיסו את השיער, הפנים והחולצה שלי. שאלתי את הנוסעים האם הם בסדר ואם מישהו נפגע, והם ענו שהם בסדר.

לא ידעתי מה לעשות. כעסתי מאוד. העמדתי את המונית לרוחב הכביש וחסמתי את התנועה כך ששום מכונית לא יכלה לעבור בכביש לשום כיוון, לא פלסטינית ולא ישראלית. לא רציתי שעוד מכוניות ייפגעו. הנהגים יכלו לראות את האבן שהייתה תקועה עדיין בחלון.

כעבור רבע שעה הגיע ג׳יפ צבאי והחיילים ירדו ממנו ושאלו אותי למה אני חוסם את הכביש. אמרתי לחייל: ״אתה רואה מה קרה?״. החייל הזמין אמבולנס וכעבור 10 דקות הגיעו שני אמבולנסים, אחד של מגן דוד אדום ואחד של הסהר האדום הפלסטיני. הצוותים שלהם לא עשו שום דבר כי אף אחד מאיתנו לא נפגע. נהגים מתנחלים דיברו עם החיילים בכעס ולא רצו לעמוד ולחכות, אז הזזתי את הרכב לצד הכביש. אני התעקשתי להזמין משטרה אבל המשטרה לא הגיעה.

כעבור חצי שעה בערך אני והנוסעים שלי החלטנו לנסוע משם כי המשטרה לא הגיעה והמצב נעשה מסוכן. פחדתי שהמתנחלים יתקפו אותי בגלל שחסמתי את הכביש. וגם הנוסעים רצו להגיע כבר לבתים שלהם. לכן ניקיתי את הזכוכיות שהתפזרו על לוח המחוונים והמושבים הקדמיים ונסעתי משם. לקחתי את הנוסעים ליעד שלהם ואז חזרתי הביתה.

אף אחד לא מפצה אותנו על נזקים שנגרמים לנו בתקיפות מתנחלים. לפני כמה שנים מתנחלים תקפו אותי בכיכר של יצהר. הם שברו לי את השמשה של הרכב ואף אחד לא פיצה אותי, למרות שיש לי ביטוח מקיף. אף אחד לא מפצה אותנו על הנזקים האלה.