דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

הריסת בתים נרחבת ברפיח: הפרה של המשפט הבינלאומי

במהלך פעולת צה"ל ברפיח במאי 2004 דווח כי בכוונת צה"ל להרוס מאות בתים. מטרת ההריסה, לטענת הצבא, היא להרחיב את "ציר פילדלפי", המשתרע לאורך הגבול בין עזה למצרים, על-מנת למנוע הברחת נשק במנהרות הנחפרות מתחת לציר. היום פורסם כי צה"ל פנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מני מזוז, על-מנת לקבל את אישורו להריסה הנרחבת. מחר, 20.5.04, יקיים מזוז דיון בסוגיה זו, בהשתתפות בכירי משרדו והפרקליט הצבאי הראשי. בצלם פנה הערב למזוז בקריאה דחופה לפסול על הסף את התוכנית, שכן הריסת הבתים תהווה הפרה בוטה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי.

ישראל, ככוח הכובש בשטחים, מחוייבת, על-פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי להגן על האוכלוסייה המקומית ולדאוג לשלומה ולרווחתה. אמנם ניתן לסייג חובה זו בצרכים צבאיים אולם גם במקרים אלה חייבת טובת האוכלוסייה להיות שיקול מרכזי.

סעיף 53 לאמנת ג'נבה הרביעית אוסר על הכוח הכובש להרוס רכוש, "אלא אם כן היו פעולות צבאיות מחייבות באופן מוחלט (absolutely necessary) את ההחרבה וההשמדה האלה". תקנה 23(ז) לאמנת האג משנת 1907, המתייחסת לאירועי לחימה, קובעת כי אסור "להרוס או לתפוס רכוש אויב, אלא אם כן הריסה כזו נחוצה באופן מוחלט בשל צרכי המלחמה".

ההריסה שמתכנן צה"ל ברפיח אינה עולה בקנה אחד עם החריג שנקבע באמנות. שתי האמנות מבהירות כי לא די בכך שיתקיים צורך צבאי, אלא שצורך זה חייב להיות מוחלט, כלומר רמת חיוניותו צריכה להיות הגבוהה ביותר. מאחר וההגנות הניתנות באמנת ג'נבה הן אינדיבידואליות, ונוגעות לכל אזרח ואזרח, הצורך הצבאי חייב להתייחס לכל בית בנפרד. אופיה הגורף של ההריסה המתוכננת שומט את הבסיס מתחת לחוקיותה שכן לא ניתן להצדיק את הטענה כי כל אחד ואחד ממאות הבתים המסומנים להריסה עונה על הגדרה מחמירה זו.

נוסף לכך, אוסרים סעיף 33 לאמנת ג'נבה הרביעית ותקנה 50 לאמנת האג על נקיטת צעדים המהווים ענישה קולקטיבית. סעיפים אלה מתייחסים לעונשים מינהליים המוטלים על אנשים או על קבוצות בשל מעשים שהם עצמם לא ביצעו. הבתים שבכוונת צה"ל להרוס במחנה הפליטים שייכים לאזרחים שאינם נאשמים, גם לשיטתו של צה"ל, בהשתתפות בלחימה. הנימוקים שנותן צה"ל להצדקת הפעולה אינם מתייחסים ליתרון המוקנה מהריסת כל בית כשלעצמו, אלא ליתרון הכללי הטמון בהפיכת האזור כולו לשטח סטרילי. הנזק העצום שייגרם לאנשים שיפונו הופך את הפעולה לסוג של ענישה קולקטיבית אסורה, גם אם לא לכך נועדה.

זאת ועוד. המשפט הבינלאומי מגביל את האפשרות לפגוע ברכושם של אזרחים באמצעות עיקרון הפרופורציונליות. על- פי עקרון זה, המהווה חלק מהמשפט הבינלאומי המינהגי, גם אם נועדה פעולה צבאית למלא צרכים צבאיים חיוניים, אסור לבצעה אם פגיעתה באזרחים היא מוגזמת ביחס ליתרון הצבאי הצפוי ממנה. עקרון זה אף מחייב את ישראל להוכיח כי חלופות אחרות שפגיעתן פחותה, נבחנו ונדחו לאחר שהוחלט שהן לא ישיגו את היתרון הצבאי הנדרש.

אילמלא מגבלת הפרופורציונליות היתה ישראל רשאית להחריב לא רק את אותו חלק ממחנה הפליטים רפיח הגובל "בציר פילדלפי", אלא את המחנה כולו ואפילו את רצועת עזה כולה. כי הרי אין ספק שככל שכמות הבתים תפחת, כך יגדל חופש הפעולה של כוחות צה"ל הנעים באזור ויקשה על פלסטינים להבריח נשק מחוץ לרצועה.

לפיכך, הריסת מאות בתים ברפיח, גם אם נועדה לשרת מטרה צבאית חיונית של הפסקת הברחות נשק, תהווה הפרה בוטה של עיקרון הפרופורציונאליות בשל הפגיעה החמורה באלפי אזרחים שאינם לוקחים חלק בלחימה.