דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

הרס בתים נרחב והשפלה קשה של תושבים קלקיליה,

ב-29.8.07, בסביבות השעה ארבע לפנות בוקר, פשט כוח צבאי גדול, בליווי דחפורים, על שכונת א-נקאר בעיר קלקיליה. מטרת הפשיטה הייתה, על-פי פרסומים בתקשורת, מעצר מבוקשים המשתייכים לזרוע הצבאית של חמאס, שעל פי מידע מודיעיני, שהו באותה עת באזור. עם כניסתו, כיתר הכוח את אחד מגושי הבניינים בשכונה, ובסביבות השעה שבע, החלו החיילים לקרוא לדיירים ברמקולים לפנות את הבתים. במקביל השתלט חלק אחר של הכוח הצבאי על שני בתים אחרים ופינה אותם מדייריהם. מאוחר יותר השתמש הצבא בבתים אלה להחזקת עצורים ולחקירתם.

מיד עם יציאת הדיירים מהבתים, אילצו החיילים את כל הגברים לפשוט את כל בגדיהם לבד מן התחתונים, לעיניי השכנים, ובהם נשים וילדים. חלק מהדיירים דיווחו לבצלם כי הם אולצו, לעיניי כל, לפשוט גם את התחתונים לצורך בדיקה. שני תושבים שסירבו להתפשט דיווחו בעדותם לבצלם כי הוכו קשות בידי החיילים בשל הסירוב. הנשים לא נדרשו להתפשט, ונבדקו באמצעות גלאי מתכות על-ידי חיילים ממין זכר.

בעדותו לבצלם, תיאר מוחמד דיאב, בן 57 ואב ל-8, את ההשפלה שחש במהלך האירוע:

במהלך הפינוי , הורה לי אחד החיילים שהיה בתוך הג ' יפ , באמצעות הרמקול , להוריד את כל הבגדים ולהסתובב מול החיילים כדי לוודא שאני לא נושא דבר . .. ביקשתי מהחיילים לא להוריד את התחתונים , אבל הם התעקשו . נאלצתי לעשות זאת מול הבנות שלי ונשות השכנים. חשתי עלבון עמוק ופגיעה בכבודי. זוהי פרקטיקה חייתית , שרירותית ובלתי מוסרית . זוהי גם בושה וחרפה עבור החיילים, שתופסים את עצמם כמי ששומרים על החוק , הסדר והאנושיות . לאחר שהורדנו את התחתונים שלנו , החיילים הרשו לי ולבני ללבוש אותם בחזרה .

החיילים הובילו את הדיירים לחקירת שב"כ שהתקיימה בבתים עליהם השתלטו קודם לכן. עד למקום החקירה, מרחק של כ-50-70 מטר, הובלו הגברים באמצע הרחוב כשרק תחתונים לגופם. מעדויות שגבה בצלם עולה כי חלק מהדיירים לא הורשו להתלבש עד לעזיבת הכוח את העיר בשעות הערב, ונחקרו על-ידי השב"כ כשהם לובשים תחתונים בלבד. עם תום הפעולה, שוחררו כל הדיירים.

גם לאחר שכל הדיירים פונו מבתיהם, המשיכו החיילים להכריז ברמקולים כי יש לפנות את הבתים, בהנחה שהמבוקשים עודם מסתתרים בהם. כשאיש לא יצא החלו הדחפורים להרוס את הבתים בגוש הבתים המכותר. בתוך מספר שעות הרסו הדחפורים שבע יחידות דיור, בהן חיו 48 נפשות, 17 מהן קטינים. חמש יחידות דיור (בניין בן שתי קומות ושלושה בתים) נהרסו כליל ועד היסוד, ושתיים נוספות נהרסו באופן חלקי, ואינן ראויות עוד למגורים. איש מהדיירים לא הורשה לפנות דבר מהבתים והם נהרסו על כל תכולתם.

הנאא קובעה, בת 42 ואם לשישה, תיארה בעדותה לבצלם את הריסת ביתה:

... ראיתי איך הדחפורים הורסים את הבית שלי מול עיניי. זה הכאיב לי מאוד. כל החלומות שלי התמוטטו ברגע אחד. כל הבית שלי נהרס. שלושה חדרים, מטבח, שירותים וסלון, על כל תכולתם. נפלתי על הקרקע מעולפת. אשתו של אחי עבדאללה התחילה לצעוק כדי להזעיק עזרה. כשפתחתי את העיניים ראיתי שלושה חיילים וחיילת אחת עומדים סביבי. החיילת בדקה לי את הדופק שלי וביקשה ממני לנשום. ביקשתי להתפנות לבית החולים כדי לקבל טיפול רפואי, אבל הם לא הרשו לי.

בדיעבד התברר כי המידע שהיה בידי החיילים שגוי, שכן איש לא נמצא בבתים שנהרסו.

במהלך ההריסות, השליכו כמה צעירים אבנים ובקבוקי תבערה לעבר החיילים, שירו בתגובה כדורי "גומי" וגז מדמיע וגרמו לפציעתם של כ-30 צעירים. בסביבות השעה שבע בערב עזב הכוח הצבאי את העיר.

ניתוח משפטי

במהלך הפעולה בקלקיליה, הפרו החיילים בבוטות את אחד העקרונות המרכזיים בדיני הכיבוש, המעוגן בסעיף 27 באמנת ג ' נבה הרביעית: "מוגנים [אזרחי השטח הכבוש] זכאים בכל הנסיבות ליחס של דרך - ארץ לגופם , לכבודם , לזכויותיהם המשפחתיות , לאמונתם ולפולחנם , לנימוסיהם ולמנהגיהם . היחס אליהם יהא תמיד אנושי , והם יוגנו במיוחד מפני כל מעשה אלימות או איומי אלימות , ומפני עלבונות וסקרנות הרבים . "

הפשטת הדיירים לצורכי בדיקה היא צעד קיצוני ומשפיל. גם אם עמדו שיקולים ביטחוניים לגיטימיים מאחורי ההחלטה לנקוט בצעד זה, ובראשם החשש כי הנבדקים מסתירים כלי נשק בין בגדיהם, אין בכך כדי להצדיק את הדרך שבה נעשה הדבר. נוכח החובה לשמור על כבודם של התושבים המוגנים הרובצת על ישראל, היה על החיילים לבצע בדיקה זו באופן מוצנע ככל שאיפשרו הנסיבות, ובוודאי לא לעיניי קהל רב, כפי שאירע בפועל. יתרה מזו, שום שיקול ביטחוני לא יוכל להצדיק את החזקת העצורים בתחתונים גם לאחר שנבדקו, וודאי שלא את הצעדתם ברחוב ואת חקירתם בידי השב"כ כשרק תחתונים לגופם.

דיני הכיבוש במשפט ההומניטארי הבינלאומי מגינים גם על רכושם של האזרחים המוגנים.סעיף 53 באמנת ג'נבה הרביעית, האוסר על המעצמה הכובשת להרוס רכוש בשטח כבוש, מכיר בחריג אחד לאיסור זה: כאשר הריסה מסוימת "מחוייבת לחלוטין על-ידי הפעולות הצבאיות". מנוסח זה, כמו גם מהפרשנות שניתנה לו לאורך השנים, עולה כי מדובר בחריג צר מאוד, הקובע רף גבוה יחסית להצדקת הריסתו של רכוש בשטח כבוש. במילים אחרות, לא די בכך שהריסה מסויימת תסייע או תתרום להצלחתה של פעולה צבאית. על-מנת שתיחשב לחוקית, על ההריסה להיות "מחויבת לחלוטין" מבחינת הפעולה הצבאית.

בנוסף, כפי שמציינת הפרשנות הרשמית של הצלב האדום לסעיף זה, מעצמה כובשת המסתמכת על חריג זה חייבת "לשמור על פרופורציה" בין התועלת הצבאית הצפויה מההריסה לבין הנזק שנגרם לאזרחים. חובה זו מוטלת על ישראל גם מכוח הוראות אחרות במשפט ההומניטארי הבינלאומי ובמשפט המינהלי הישראלי.

גם אם הפעולה בקלקיליה עונה על ההגדרה של "פעולה צבאית", אליה מתייחס סעיף 53 לאמנת ג'נבה, עולה החשש כי בנסיבות המקרה לא הייתה ההריסה "מחויבת לחלוטין". בין השאר, עולה החשד כי 1) רמת הוודאות של המידע המודיעיני אודות הימצאותם של המבוקשים בבתים שפונו, לא היתה גבוהה דיה להצדיק פעולה קיצונית כל כך; 2) לפני הריסת הבתים לא נשקלו אמצעים אחרים, סבירים אך פוגעניים פחות, שהיה בהם בכדי לאלץ את המבוקשים, אילו אכן הסתתרו בבתים, להיכנע; 3) שלא התקיים יחס ראוי בין הנזק העצום שנגרם לתושבים לבין התועלת לה ניתן היה לצפות ממעצר המבוקשים.

בכל מקרה, נטל ההוכחה כי ההריסה כפי שבוצעה אכן היתה "מחוייבת לחלוטין" מוטל על המדינה הכובשת. למרות זאת, נמנעו עד כה רשויות הצבא מהתייחסות כלשהי לפעולה זו ולתוצאותיה ההרסניות. יתרה מכך, האתר הרשמי של הצבא, המדווח באורח שוטף כמעט על כל אירוע בעל אופי ביטחוני המתרחש בשטחים, לא טרח להזכיר כלל פעולה זו בקלקיליה.

בצלם פנה לפרקליט הצבאי הראשי בדרישה שיורה על פתיחה בחקירת מצ"ח לבירור נסיבות האירוע. במיוחד דרש בצלם לחקור את השפלתם הקשה של הדיירים המפונים ואת החשדות כי חלקם אף הוכו על-ידי החיילים, וכן את החשד להריסה בלתי חוקית של רכוש פרטי בניגוד להוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי. בנוסף, וללא קשר לתוצאות חקירה זו, דרש בצלם מהפרקליט הצבאי הראשי, כי יורה לפצות לאלתר את התושבים על הנזקים הכבדים שנגרמו לרכושם אף שלא היה להם קשר כלשהו לחשודים אותם ביקשו החיילים לעצור.