דילוג לתוכן העיקרי
זאת ירושלים: גזל ואלימות באל-עיסאוויה
תפריט
מהשטח
נושאים

זאת ירושלים: גזל ואלימות באל-עיסאוויה

תקציר, מאי 2020

מאז אפריל 2019 מנהלת המשטרה מבצע של התעמרות וענישה קולקטיבית בשכונת אל-עיסאוויה שבמזרח ירושלים. המבצע נמשך גם היום, בשבועות שלאחר הכרזת הממשלה על הגבלות ריחוק חברתי, ותוך סיכון של תושבי השכונה.

השכונה, מהעניות בעיר, שוכנת על מורדותיו המזרחיים של רכס הר הצופים, כשהיא כלואה בתוך רצף של מוסדות ישראליים, שכונות יהודיות, בסיסים צבאיים וכבישים שנבנו על אדמותיה. אוכלוסיית השכונה נאמדת בכ-22,000 תושבים והצפיפות בה כפי 3.5 לערך מצפיפות האוכלוסייה הממוצעת בירושלים.

הדו"ח הנוכחי עוסק במרכיביה השונים של מדיניות ישראל בשכונה, אשר ביחד הביאו למציאות הקשה השוררת בה. מדיניות זו אינה ייחודית רק לאל-עיסאוויה וישראל מיישמת אותה גם בשכונות פלסטיניות אחרות במזרח העיר, כשאל-עיסאוויה היא דוגמא מתעמרת במיוחד שלה:

  1. גזל קרקעות: מאז כיבוש הגדה המערבית גזלה ישראל יותר מ-90% מאדמות אל-עיסאוויה – שחלקם סופחו ב-1967 לישראל. הגזל נעשה באמצעים שונים – בהם הפקעה, הכרזה כ"אדמות מדינה" או תפיסה בצווים צבאיים. ב-1945 הקיפו אדמות אל-עיסאוויה כ-10,000 דונם, שהשתרעו מרכס הר הצופים עד אזור ח'אן אל-אחמר במזרח. כיום עומדים לרשותה של השכונה פחות מאלף דונם התחומים בין מוסדות ושכונות ישראלים – האוניברסיטה העברית, בית החולים הדסה ושכונות הגבעה הצרפתית וצמרת הבירה, בסיסי צבא ומשטרה וכבישים הכולאים את השכונה במשבצת קרקע צפופה, בה כמעט ולא נותר שטח פנוי לבנייה.

    אין כפר או שכונה במזרח ירושלים שהרשויות הישראליות נגסו בו והפיקו מגזל אדמותיו תועלת כה רבה כמו אל-עיסאוויה. גזל הקרקעות נעשה תמיד לצורכי הציבור היהודי, שלל מתושבי אל-עיסאוויה כל אפשרות לעשות שימוש מניב באדמותיהם, והוא בין הגורמים העיקריים לעוניים של תושבי השכונה.

  2. מדיניות אי תכנון: מאז סיפוחה של אל-עיסאוויה לתחום המוניציפלי של ירושלים עשו הרשויות הישראליות מאמצים ניכרים כדי למנוע בה כל בנייה ופיתוח, בין השאר באמצעות הימנעות מהכנת תוכנית מתאר הולמת לשכונה והכשלת תוכנית שהכינו התושבים עצמם בשיתוף עמותת במקום. תכנית המתאר התקפה כיום בשכונה אשר אושרה רק ב-1991, 24 שנים לאחר סיפוחה של אל-עיסאוויה לתחום המוניציפלי של ירושלים, לא אפשרה בנייה משמעותיות מלכתחילה ונראה כי היא נועדה בעיקר להגביל את אפשרויות הבנייה והפיתוח בשכונה.

    מובן כי היעדרה של תוכנית מתאר ראויה אינו מבטל את הצורך של התושבים בבתי מגורים. בהעדר כל ברירה אחרת, בנו רבים מהם את בתיהם ללא היתרים – ובכך נגזרו עליהם חיים של חוסר ודאות, תחת איום מתמיד שלבתיהם יוצאו צווי הריסה או שיחויבו בקנסות בסך מאות אלפי שקלים. כיום למעלה מ-2,000 דירות – יותר ממחצית הדירות בשכונה – נבנו ללא היתר. העירייה נתלית במציאות שהיא עצמה יצרה כתירוץ להימנעותה מהקמת מוסדות ציבור בשכונה ומפיתוח ותחזוקה של התשתיות בה ומצאה אפילו דרך להפיק מהמצב רווח כספי, באמצעות הטלת קנסות בגין בנייה לאל היתר המניבים עבורה סכומים מצטברים המגיעים למיליוני שקלים לאורך השנים.

  3. מבצע ההתעמרות והענישה הקולקטיבית: מזה למעלה משנה מנהלת המשטרה מבצע אלים בשכונה, במהלכו נכנסים לוחמי יס"מ ומג"ב לאל-עיסאוויה ללא סיבה ובלי שהתרחש בה אירוע כלשהו שיוכל להצדיק נוכחות משטרתית, וודאי וודאי לא את נוכחותם של כוחות סמי-צבאיים אלימים ובכזה היקף. במסגרת המבצע, שוטרי מג"ב ויס"מ, חמושים מכף רגל עד ראש ומלווים ברכבי טרנזיט, ג'יפים ורחפנים, יוצרים במכוון אירועי "חיכוך" שרירותיים ואלימים, המשבשים את שגרת החיים בשכונה ופוגעים קשות בתושבים: חסימה אקראית של רחובות מרכזיים ויצירת פקקי תנועה ארוכים, הפעלת הרמקולים בניידות וברכבי המשטרה בשעות הלילה המאוחרות, איום מתגרה בתושבים באמצעות כיוון נשק לעברם, בדיקת משפילות וחיפוש במכוניות ובתיקים (ובכלל זה חיפוש בתיקי תלמידי בתי הספר), התגרויות מילוליות, דרישה לסגור חנויות ללא סיבה וללא הצגת צו כלשהו, חיפוש בחנויות בליווי כלבים, פריצות לבתים ועריכת חיפושים ללא צו, מעצרי שווא של קטינים (חלקם באמצע הלילה) תוך פגיעה קשה בזכויותיהם ועוד. בראשית המבצע, שוטרים "כחולים" ובוחני תנועה גם הסתובבו בשכונה עמדו ביציאות ממנה ורשמו דו"חות על זוטי זוטות לנהגים, לבעלי עסקים ולעוברי אורח.

    אירועי חיכוך אלימים ופרובוקטיביים אלה גררו – בדיוק כפי שצפתה המשטרה – תגובות מצד תושבי השכונה ויצרו את "הפרות הסדר" שאותן מנצלת המשטרה כדי להצדיק בדיעבד את המבצע כולו. וכך, התושבים מגיבים לנוכחות המשטרה ביידוי אבנים, זריקת בקבוקי תבערה וירי זיקוקים, ולוחמי יס"מ ומג"ב עושים שימוש ברימוני הלם וגז, ירי כדורי ספוג מוקשחים ומכות. לפי הנהגת השכונה, מאז תחילת המבצע ועד ינואר 2020 נפצעו כ-300 מתושביה כתוצאה מפעולותיה האלימות של המשטרה, שגם עצרה במעצרי שווא כמה מחברי ההנהגה של השכונה.

 

מפת ההשתלטות הישראלית על אדמות אל-עיסאוויה

להגדלת המפה הקליקו כאן.

המבצע האלים שמנהלת המשטרה באל-עיסאוויה כבר יותר משנה ממחיש היטב את שידוע זה מכבר: השכונות הפלסטיניות במזרח העיר נתפסות כחומר ביד היוצר-כובש הישראלי, העושה בתושביהן כרצונו. היחס לשכונות אלה מתמקד בשאיפתה של ישראל לגזול מתושביהן כמה שיותר ולבסס את שליטתה בשטחים נרחבים ככל האפשר – תוך הפגנת אדישות מוחלטת למציאות החיים הקשה הנכפית על התושבים כתוצאה ממדיניות זו, ובכלל זה שיעורי עוני קיצוניים, צפיפות מגורים בלתי נסבלת ויצירת כאוס תכנוני.

מאז סיפוח מזרח ירושלים לשטחה רואה ישראל בתושביה הפלסטינים סרח עודף. המדיניות המיושמת בשכונות הפלסטיניות – אשר אל-עיסאוויה היא רק דוגמא אחת שלה, גם אם בוטה במיוחד – נועדה להפעיל על תושביהן לחץ מתמשך. בטווח הקצר, מטרת הלחץ היא לדכא את האוכלוסייה הפלסטינית, לשלוט בה ולהחזיקה עניה, מוחלשת ותחת חשש תמידי. במבט לעתיד וכחלק מהמדיניות הישראלית הגלויה והקבועה לשמור על העליונות הדמוגרפית בעיר, דומה שהיעד של מדיניות אכזרית זו היא שהתושבים יישברו תחת הלחץ ו"יבחרו" לנטוש את בתיהם ולעזוב את העיר.

התנהלות זו היא ביטוי מובהק לשיקולים הדמוגרפיים המנחים את ישראל, המתעדפת את האזרחים היהודים על פני אלו מהם היא סולדת: פלסטינים. התוצאה היא התעמרות מתמשכת של הרשויות הישראליות בכל תושבי העיר הפלסטינים, ובתוכם הדוגמא הקשה המוצגת בפירוט בדו"ח זה: כ-22 אלף תושבי אל-עיסאוויה. התעמרות זו, שהיא תוצאה של מדיניות מתמשכת המגובה על-ידי כל ממשלות ישראל לדורותיהן מאז 1967, חושפת ערום ועריה את סדרי העדיפויות של ישראל בחלק היחיד של הגדה המערבית אותה טרחה, לפחות עד כה, לספח באופן פורמלי: לא שוויון, לא זכויות ואפילו לא שירותים מוניציפליים מתקבלים על הדעת – אלא שימוש בכוחן של רשויות המדינה במטרה לקבע ולהעצים עוד ועוד את עליונותה של קבוצה אחת מתושבי העיר על אחרת.