דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

אזרחים במצור: הגבלות על חופש התנועה כענישה קולקטיווית

תקציר, ינואר 2001

מאז תחילת האינתיפאדה הנוכחית ב-29.9.00 ("אינתיפאדת אל-אקצה"), מטילה ישראל שורה של הגבלות גורפות על יכולת התנועה של האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה. הגבלות אלה פוגעות בצורה חמורה בזכות לעבוד ולהתפרנס, בזכות לטיפול רפואי נאות, בזכות לחינוך ובזכות לחיי משפחה ומשבשות את כל מערכות החיים של כשלושה מיליון בני אדם. מדיניות זו היא אחת הסיבות המרכזיות להגברת המצוקה והייאוש בשטחים ולהפיכת חיי האוכלוסייה לבלתי נסבלים.

ישראל עושה שימוש בשלושה צעדי ענישה עיקריים:

  • סגר מוחלט: ישראל הטילה איסור גורף על כניסה לישראל לכל מטרה; המעבר הבטוח המחבר בין עזה לגדה נסגר; המעברים הבינלאומיים (מעבר הגבול ברפיח, נמל התעופה הפלסטיני ברפיח וגשר אלנבי) נסגרים לסירוגין.
  • סגר פנימי( "כתר" בלשון צה"ל): הוא למעשה מצור המוטל על אזורים, ערים וכפרים בשטחים ומונע כניסה ויציאה מהם באמצעות חסימת דרכי הגישה אליהם. מאות אלפי פלסטינים נצורים ביישובם, לא מגיעה אליהם אספקה של מוצרי יסוד, ואין באפשרותם לצאת לישובים סמוכים לצורך קבלת טיפול רפואי, הגעה למקום העבודה או לבתי הספר.
  • עוצר: ההגבלה הגורפת והקיצונית ביותר על חופש התנועה המוטלת על הפלסטינים בשטחים, שכן משמעותה היא כליאת אוכלוסייה שלמה בבתיה. כך לדוגמא, תושבי אזור H2 בחברון שרויים בעוצר כמעט רצוף מזה כ-3 חודשים. העוצר מוטל לנוחותם של המתנחלים באזור, ומיותר לציין שאינו חל עליהם.

הדו"ח קובע כי האופי והעיתוי של ההגבלות על חופש התנועה שמטילה ישראל מערערים את הטענה שהן מוכתבות על-ידי שיקולים ביטחוניים טהורים: ישראל מטילה את הסגר, העוצר והמצור באופן גורף על מיליוני בני אדם ולא על אנשים מסוימים המאיימים על ביטחונה או על ביטחון אזרחיה; במקרים רבים הטילה ישראל הגבלות "כתגובה" לפיגועים של פלסטינים כנגד אזרחים או חיילים ישראלים, מבלי שיתקיים קשר ענייני כלשהו בין מניעת פיגועים דומים בעתיד לבין טיב ההגבלה המוטלת; ההחלטה על הקלות בהגבלות על חופש התנועה מתקבלת בדרך כלל "כמחווה" במסגרת התפתחויות מדיניות, כאשר כלל לא ברור כי דווקא בעת התפתחויות אלה "האיום הביטחוני" שלכאורה מהווה הצדקה לצעדים בהם נוקטת ישראל, פוחת.

בנוסף על כך, מדיניות ההגבלות על חופש התנועה שמטילה ישראל מושתתת כל כולה על אפליה בוטה על רקע לאומי בין שתי האוכלוסיות המתגוררות בשטחים: פלסטינים ויהודים. לא זו בלבד שאותן הגבלות מוטלות אך ורק על האוכלוסייה הפלסטינית, אלא שבמקרים רבים המטרה המפורשת של ההגבלות היא להבטיח את חופש התנועה של האוכלוסייה היהודית בשטחים על חשבון המצוקה הגוברת של האוכלוסייה המקומית.