דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

מי מריבה: אחריותה של ישראל למצוקת המים בשטחים

ספטמבר 1998, תקציר

 

מבוא

מים הם המשאב הבסיסי והחיוני ביותר לקיום האנושי. הזכות האנושית למים היא זכות בסיסית, שנגזרת מחיוניותם של המים לעצם הקיום האנושי: מים חיוניים לקיום החיים עצמם, כמו גם לבריאות ולהיגיינה אישית. אזרחי מדינת ישראל נהנים ממים זורמים לצריכה ביתית בכל עונות השנה, ללא הגבלה כמותית. בניגוד להם, סובלים מאות-אלפי פלסטינים ממחסור חמור במים לאורך כל חודשי הקיץ. עבור חלקם הגדול, פוסק זרם המים באופן מוחלט במשך כל הקיץ.

המחסור החמור במים פוגע בזכותם הבסיסית של תושבי השטחים לתנאי מחייה מינימליים ומהווה תוצאה ישירה של מדיניות בה נוקטת ישראל מאז, 1967 מדיניות אשר מבוססת על חלוקה בלתי הוגנת של משאבים המשותפים לישראל ולפלסטינים. ישראל יצרה מערכת של הגבלות המונעות מן הפלסטינים לנצל את משאבי המים שלהם, באופן שיספק את צרכיהם הבסיסיים ויהלום את קצב הגידול הטבעי של האוכלוסייה. למרות אחריותה לתושבי השטחים, לא דאגה ישראל להבטיח להם אספקת מים חלופית. מערכת הגבלות זו, יחד עם ההזנחה החמורה של מערכת המים בשטחים על- ידי ישראל, יוצרת אפליה באופן בוטה בינם לבין אזרחי ישראל.

הגבלות שמטילה ישראל על ניצול משאבי המים

ישראל הגבילה את ניצול משאבי המים מצד הפלסטינים במספר דרכים: הערמת קשיים ביורוקרטיים על קידוח בארות חדשות; קביעת מכסות לשאיבה והטלת קנסות כבדים על החורגים מהן; הפקעת בארות בבעלות פלסטינית והכרזה עליהן כנכסי נפקדים; מניעת גישה, על-ידי הכרזה על שטח צבאי סגור או שמורת טבע; הזנחה של הטיפול ברשתות המים העירוניות, כחלק מהזנחה כללית של התשתיות בשטחים מצד ישראל, שבגללה דולפת ואובדת כמות גדולה של מים. כל אלה מונעים מן הפלסטינים לקבל מים המספיקים לצרכיהם ויוצרים אי-שוויון מבני בחלוקת המשאבים המשותפים. בנוסף, קיימת תופעה של גניבת מים מהרשת המספקת מים ליישובים הפלסטינים על-ידי תושבים פלסטינים, בעיקר חקלאים.

השלכות על בריאות הציבור

המחסור במים פוגע קשות ברווחתם של התושבים ויש לו השלכות חמורות על בריאותם: בין השאר, עלייה בתפוצת המחלות הזיהומיות כתוצאה משימוש במים לא נקיים, עלייה במקרי ההתייבשות בגלל שתייה בלתי-מספקת, וטיפול בלתי-נאות בחולים בבתים ובבתי-החולים, עד כדי סכנת חיים. בבתי-החולים בחברון לא מתבצעים טיפולים חיוניים, מקוצץ מספר הניתוחים, ואין מים זורמים בשירותים.

חלוקת המים על-פי הסכם אוסלו ב'

ההסכם משפר את מצב המים של הפלסטינים, בכך שהוא מגדיל את כמות המים שעומדת לרשות הפלסטינים, ומקנה להם השפעה מסוימת, אם כי מצומצמת, על הסדרי החלוקה. אלא שבו-בזמן הוא מנציח את אי-השוויון הקודם: אפליה בוטה בין פלסטינים ומתנחלים וחלוקה בלתי הוגנת של המשאבים המשותפים. ההסכם גם מקנה לישראל זכות וטו על כל שינוי בסטטוס קוו. בפועל נמשכת שליטה

ישראלית, עקיפה אך הדוקה, בכל מקורות המים העומדים לרשות הפלסטינים. תלותם של הפלסטינים בחברת "מקורות" אף גברה. כן יש לציין כי על אף שישראל העבירה לרשות הפלסטינית רשת מים במצב ירוד ביותר, ההסכם אינו מטיל על ישראל אחריות כלשהי על כך, ואינו מחייב אותה בהעברת כספים לטיפול בבעיה.

אפליה בין התושבים הפלסטינים למתנחלים בשטחים

האפליה באספקת המים בין היישובים הפלסטיניים לבין ההתנחלויות בולטת במיוחד במקרים הרבים בהם שוכנות אלה בסמיכות ליישוב פלסטיני, ומחוברות לאותו קידוח של חברת "מקורות." בעוד ההתנחלויות נהנות ממים זורמים ללא הגבלה, כולל מילוי בריכות שחייה והשקאת מדשאות, סובלים הישובים הפלסטיניים ממחסור חמור במים זורמים, אפילו לשתייה ולרחצה. מן הדו"ח עולה כי הסיבה המיידית למצוקה היא המדיניות המפלה שנוהגת ישראל, במסגרתה מקצצת "מקורות" בצורה דרסטית את הקצאת המים ליישובים הפלסטינים בחודשי הקיץ, על מנת לעמוד בצריכה הגוברת בישראל ובהתנחלויות בתקופה זו.

המשפט הבינלאומי

המשפט הבינלאומי שולל ניצול משאבי המים על-ידי ישראל לטובת ההתנחלויות, ומחייב חלוקה הוגנת יותר של מקורות המים המשותפים לשני הצדדים, שמהווים מבחינתו מים בינלאומיים, הנתונים לשימוש משותף של ישראל והפלסטינים.

העובדה שתושבי השטחים אינם מקבלים מים כדי צרכיהם, וסובלים ממצוקת מים חריפה בחודשי הקיץ איננה נתונה בוויכוח. המשפט הבינלאומי מטיל על ישראל, כמדינה כובשת, חובה לספק מים בכמות ואיכות הולמת לתושבים המוגנים. כללי המשפט הבינלאומי אוסרים על ישראל לבצע שינויים בשטח הכבוש שאינם לטובת התושבים, וכן להשתמש במקורות המים בגדה לטובת אוכלוסיית המתנחלים. במקרה של מחסור בשטחים הכבושים, נדרשת ישראל לספק להם מים ממקורותיה שלה.

העדפתה של ישראל את ההתנחלויות על פני היישובים הפלסטינים באספקת המים בשטחים, שתוארה לעיל, מהווה הפרה בוטה של האיסור על אפליה ושל עיקרון השוויון, המתחייב בצורה חד משמעית מהאמות הבינלאומיות עליהן היא חתומה.

המלצות

בצלם קורא לממשלת ישראל:

  • להזרים לאלתר לפלסטינים בשטחים מים בכמויות שיספיקו לצריכה ביתית מינימלית, לכל הפחות.
  • להפסיק את האפליה בחלוקת המים בין הפלסטינים בשטחים לבין המתנחלים.
  • להאיץ את תהליכי האישור לפיתוח משאבי מים חדשים, ולביצוע שאר הפרויקטים בתחום המים עליהם הוסכם בהסכמי אוסלו.
  • להכיר באחריות ישראל למצבן הירוד של תשתיות המים בשטחים, ולהיעדר התשתיות באזורים רבים, ולהעביר כספים לשם תיקון המצב.

בצלם קורא לשני הצדדים:

  • לשתף פעולה על מנת להפסיק את תופעת הגניבות מרשת המים.
  • לקבוע חלוקה הוגנת יותר של משאבי המים המשותפים, שתעמוד בסטנדרטים של המשפט הבינלאומי ושתתבסס על דגמים קיימים לניהול משותף של המשאבים.