פרסומים

הדו"ח המנתח את מנגנוני ההשתלטות הישראלית על קרקעות בגדה המערבית לשם הקמת ההתנחלויות. הדו"ח מסתמך על נתונים ומסמכים רשמיים של המדינה ועולה ממנו, בין היתר, כי חמישית מהשטח הבנוי של ההתנחלויות היא אדמה פלסטינית פרטית וכי מאז קבלת "מפת הדרכים" על ידי ישראל חל גידול של 28 אחוז באוכלוסיית ההתנחלויות בגדה. הדו"ח מלווה בסרטון וידאו.

הדו"ח סוקר את האירועים מאז תחילת מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה. שנה וחצי אחרי המבצע, החשדות בנוגע להפרות דיני הלחימה על ידי ישראל וחמאס במסגרתו עדיין לא נחקרו כראוי.

הדו"ח חושף כי כבר בשנות ה-70 תכננה ישראל לספח לשטחה את אזור מעלה אדומים, וכי לצורך כך הופקעו במהלך השנים עשרות אלפי דונם של אדמה פלסטינית תוך גירוש מאות בדואים שחיו באזור. מימוש תוכניות ההרחבה של ההתנחלות יביא לקטיעת הרצף הטריטוריאלי בין צפון הגדה לדרומה ויפגע במימוש זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית.

מהדו"ח, העוסק בהזנחת הטיפול בשפכי הגדה המערבית, עולה כי שפכיהם של כשני מיליון איש - מההתנחלויות, מירושלים ומיישובים פלסטיניים, אינם מטופלים. ההזנחה המתמשכת גורמת למטרדים קשים ברחבי הגדה ועלולה לזהם את אקוויפר ההר.

הדו"ח חושף כי ההתנחלות עפרה היא מאחז בלתי מורשה, על-פי הקריטריונים שנקבעו בדו"ח ששון. לפחות 58% משטחה הבנוי של ההתנחלות רשומים בטאבו על שם פלסטינים. מעולם לא הוגדר לה תחום שיפוט ולא אושרה עבורה תוכנית מתאר כך שמאות הבתים שבנויים בה הם בנייה בלתי חוקית.

מהדו"ח עולה כי רשויות המדינה ומתנחלים סיפחו בפועל להתנחלויות ממזרח לגדר ההפרדה רצועות קרקע ששטחן הכולל מגיע לעשרות אלפי דונם. ההשתלטות על הקרקעות נעשית בעיקר באמצעות מעשי תקיפה והתנכלויות של מתנחלים ואנשי כוחות הביטחון והקפה של שטחים סביב התנחלויות בגדרות ובאמצעים פיזיים ואלקטרוניים.

מאז תחילת האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000, ישראל מטילה איסורים והגבלות חסרי תקדים בהיקפם ובמשכם על תנועת הפלסטינים בגדה. כתוצאה מכך, זכות היסוד שלהם לחופש תנועה, שמימושה היה ממילא מצומצם, הפכה לפריבילגיה הניתנת ונלקחת על-ידי ישראל כראות עיניה. יכולתם של פלסטינים לנוע בשטח הגדה היא כיום חריג שיש להצדיק אותו בפני הרשויות. כמעט כל נסיעה כרוכה באי-וודאות, בחיכוך עם חיילים, בהמתנה ממושכת ולעתים קרובות אף בעלויות גבוהות.

מדיניות ההפרדה הישראלית במרכז חברון הביאה לסגירה של לפחות 1,014 בתי עסק במרכז חברון בתקופת האינתיפאדה. לפחות 659 משפחות פלסטיניות נאלצו לנטוש את בתיהן. כך עולה מדו"ח משותף של בצלם והאגודה לזכויות האזרח בישראל.

הדו"ח מתאר כיצד, בתכנון התוואי, גברו שיקולים של הרחבת התנחלויות והשתלטות על קרקעות על שיקולים ביטחוניים.

הדו"ח מתריע מפני מאמציה המתמשכים של ישראל לגרש כאלף פלסטינים, תושבי המערות בדרום הר חברון באמצעות התשה שיטתית שלהם ומתאר את ההתנכלויות החוזרות ונשנות של מתנחלים לתושבים.

הקמת מכשול ההפרדה גרמה לפגיעה קשה בזכויות האדם של עשרות אלפי פלסטינים בגדה המערבית. בדו"ח זה עומד בצלם על הפגיעה ביכולתם של תושבי כפרים שנמצאים ממזרח למכשול, באזור שבין טול כרם לקלקיליה, לנוע בין מקום מגוריהם לאדמתם, ועל הפגיעה הנגזרת מכך בפרנסתם. התוואי הנוכחי של מכשול ההפרדה, הוא הגורם העיקרי להפרת זכויות האדם באזור. קביעת התוואי לא הסתמכה, כגרסת הממשלה, על שיקולים ביטחוניים בלבד. שיקולים נוספים, כמו הכללת התנחלויות ושטחים המיועדים להרחבתן בעתיד ממערב למכשול, השפיעו מאוד על ההחלטה. שיקולים כאלה אינם לגיטימיים ואינם יכולים להצדיק פגיעה בזכויות אדם.

הדו"ח מתאר את בידודו של הכפר שיח' סעד מירושלים ומהגדה המערבית, ואת הצפוי לתושביו אם ייבנה מכשול ההפרדה על פי התוואי המתוכנן. הכפר שיח' סעד בנוי ברצף אורבני מלא עם מזרח ירושלים.