דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

לא נותרו לנו מילים.

 

232 פלסטינים נהרגו ע"י ישראל בלחימה בעזה בחודש מאי. כמעט רבע מהם היו קטינים, למעלה ממחציתם לא השתתפו בלחימה.

בצלם מפרסם היום דו"ח עדויות של קרובי ההרוגים:

לא נותרו לנו מילים

במהלך הלחימה בעזה, בחודש מאי השנה, נהרגו 232 פלסטינים בידי ישראל, מתוכם 54 קטינים ו-38 נשים. 137 מההרוגים (59%) לא השתתפו בלחימה, 90 (בהם קטין אחד) השתתפו בלחימה ולגבי חמישה לא הצליח בצלם להכריע אם השתתפו בלחימה או לא. עוד 20 פלסטינים נהרגו מירי רקטות של ארגונים פלסטיניים, בהם שבעה קטינים. בצלם לא הצליח להכריע מי הגורם שהרג שמונה פלסטינים נוספים, בהם שישה קטינים.

שישה אזרחים ישראלים ושלושה אזרחים זרים נהרגו בשטח ישראל מירי רקטות של ארגונים פלסטיניים. איש כוחות הביטחון הישראליים נהרג מירי טיל נ"ט של ארגון פלסטיני.

לאחר הלחימה, במקביל לתחקור רקע ההרוגים, אספו תחקירני בצלם ברצועה את עדויותיהם של קרובי משפחתם וחבריהם של הקורבנות. העדויות הקשות פותחות צוהר למימדי הזוועה ומתארות כיצד לתושבי עזה לא היתה כל דרך להתמגן או לברוח מהתקיפות הצבאיות.

תחקירנית בצלם ברצועת עזה, אולפת אל כורד מספרת על תהליך גביית העדויות: "זו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. בכל בית ובכל רחבה יש סוכת אבלים. רחובות נהרסו, תשתיות קרסו, מגדלים ובניינים נמחקו מעל פני האדמה, שברי רהיטים ובגדים התפזרו לכל עבר. נשארו רק העצב, הדיכאון שעטף את כולם ואינספור שברי חלומות."

אל-עטאר"פשוט מחקו את המשפחה שלי ממרשם האוכלוסין. אין מי שינחם אותי. אין לידי אף אחד מהמשפחה שלי, המשפחה שחלמתי עליה כל כך הרבה זמן. דמיינתי את העתיד של הילדים, קיוויתי להעניק להם את כל מה שהם צריכים ולהבטיח להם השכלה טובה. חלמתי לשחק איתם, לבלות ולנסוע איתם, להיות תמיד לצידם ולחיות איתם ולמענם."

מתוך עדותו של מוחמד אל-עטאר, בן 37, שאשתו (26) ושלושת ילדיו (בן 8, בת 6, ובן תשעה חודשים) נהרגו ב-14.5.21 מפגיעת טיל של הצבא.

דינא עסלייה״אני כל הזמן חושבת איך היא עמדה בכאבים? מה קרה לה בדיוק כשהטיל פגעה בה? האם כאב לה? האם היא קראה לי או לאבא שלה? מה היא עשתה באותו רגע? השאלות האלה לא יוצאות לי מהראש, זה סיוט שאני לא יוצאת ממנו."

מתוך עדותה של דינא עסליה, בת 43. אמא של דימא בת ה-10 שנהרגה ב-19.5.21 מפגיעת טיל של הצבא.

מוחמד אבו דאייר״חיפשתי את אבא שלי ומצאתי אותו על הספה, פצוע בראש. חלק מהראש שלו נפל על הרצפה. כשראיתי את זה צעקתי מהאימה, הייתי בהלם."

מתוך עדותו של מוחמד אבו דאייר, בן 16. אביו זיאד בן 54 נהרג ב- 17.5.21 מפגיעת טיל של הצבא.

11 ימים של הפצצות בלתי פוסקות על בתים של אזרחים וסמוך להם. ואין לאן להימלט, ואין מקום בטוח. עשרות בני אדם נהרגו, אלפים נפצעו, אלפים נוספים איבדו את בתיהם ואת כל רכושם עלי אדמות. זו לא טעות, אלה לא "מקרים חריגים". זוהי המדיניות.