דילוג לתוכן העיקרי
הכפר נחאלין וההתנחלות ביתר עילית. צילום: אן פק, אקטיבסטילס, 11 במארס 2019
תפריט
מהשטח
נושאים

זה שלנו, זה גם כן: דו"ח חדש של בצלם וכרם נבות סוקר את התפתחות ההתנחלויות בגדה המערבית בעשור האחרון

דו"ח חדש שמפרסמים היום בצלם וכרם נבות: "זה שלנו, זה גם כן: מדיניות ההתנחלות הישראלית בגדה המערבית", חושף את המנגנונים הישראליים המעודדים את העברת אוכלוסייתה האזרחית של ישראל לתוך השטח הכבוש. הדו"ח כולל גם סקירה של ההתפתחויות בשטח בעשור האחרון, בדגש על שני גושי התנחלויות ועל השפעתם המרחבית.

הדו"ח מתמקד בשני היבטים של המדיניות הישראלית:

ההיבט הראשון עוסק בדרכים השונות – רשמיות ולא רשמיות – באמצעותן המדינה מעודדת יהודים לעבור להתגורר בהתנחלויות ולפתח בהן ובסביבתן מיזמים כלכליים. בין השאר מעניקה המדינה הטבות בתחום הדיור – המאפשרות גם למשפחות דלות אמצעים לרכוש דירה בהתנחלויות. הטבות אלה הן שמסבירות, בין השאר, את הגידול באוכלוסיית המתנחלים. ב-2019 מנתה אוכלוסיית המתנחלים בגדה המערבית (לא כולל מזרח ירושלים) 441,619 מתנחלים, גידול של 42% מאז 2010 ושל 222% מאז שנת 2000. רק בשנה האחרונה עמד אחוז הגידול השנתי של אוכלוסיית המתנחלים על 3.2% - שהוא גבוה ב-68% משיעור הגידול של אזרחי ישראל ותושביה באותה שנה, שעמד על 1.9% בלבד.

גידול מהיר במיוחד נרשם בשתי ההתנחלויות הגדולות ביותר – הערים החרדיות מודיעין עילית וביתר עילית. בסוף 2020 מנתה אוכלוסייתן 140,053 נפש, כמעט שליש ממתנחלי הגדה. מדובר בגידול של 62% בהשוואה ל-2010, אז מנתה אוכלוסייתן 86,200 איש, ושל 435% לעומת שנת 2000, אז גרו בהן 32,200 תושבים. בהציעה פתרונות דיור מעבר לקו הירוק, המדינה מנצלת לצרכיה שלה, ולצורך קידום מטרותיה, את מצוקת הדיור של הציבור החרדי ואת מצבו הסוציו-אקונומי.

מבט מהכפר קריות להתנחלות עלי. צילום: דרור אטקס, כרם נבות, 23.2.21

נוסף על כך, המדינה מעניקה הטבות ותמריצים לאזורי תעשייה בגדה, באמצעות הוזלה של מחירי הקרקע וסבסוד של כוח האדם המועסק במפעלים הפועלים בהם. הטבות ותמריצים אלה מעודדים את הגידול העקבי במספר המפעלים באזורי התעשייה הישראלים בגדה.

תמריצים נוספים, הניתנים על ידי רשויות שונות, מעודדים מתנחלים ישראלים להשתלט על אדמות חקלאיות ואדמות מרעה פלסטיניות. בעשור האחרון הוקמו ברחבי הגדה המערבית כארבעים חוות צאן ובקר, שתושביהן השתלטו על עשרות אלפי דונמים שהגישה אליהן נחסמה בפני פלסטינים לחלוטין או קרוב לכך. חוות אלה הוקמו לרוב על"אדמות מדינה", וכל אחת מהן חולשת על שטחים שהיקפם נע בין מאות לאלפי דונמים. סביב רוב החוות הללו מצויים שטחים חקלאיים בבעלות פלסטינים, והמתנחלים נוקטים נגדם אלימות, ולעיתים אלימות קשה, כדי למנוע מהם גישה לאדמותיהם. חלק משטחי המרעה שעליהם השתלטו מתנחלי החוות הללו ומהדרכים המובילות אליהן, נמצאים בתוך שטחים שהוכרזו על ידי ישראל כשטחי אש.

ההיבט השני שבו עוסק הדו"ח הוא השפעתם המרחבית של שני גושי התנחלויות, המבתרים את הגדה המערבית לרוחבה: הראשון הוא גוש ההתנחלויות באזור בית-לחם, הכולל את ההתנחלויות ביתר עילית ואפרת ואת ההתנחלויות השייכות למועצה האזורית גוש עציון. גוש ההתנחלויות השני נמצא במרכז הגדה וכולל את ההתנחלויות אריאל, רחלים, עלי, מעלה לבונה, שילה והמאחזים שהוקמו סביבן.

כיום גרים בהתנחלויות שבשני גושים אלה כ-121 אלף מתנחלים, אולם קיימות תוכניות להרחבתן באופן שיאפשר תוספת של עשרות אלפי תושבים לאוכלוסייתן. תוכניות דומות כבר הביאו לגידול מואץ באוכלוסיית המתנחלים שבשני הגושים הללו במהלך העשור האחרון, ומימוש תוכניות ההרחבה החדשות עשוי להביא להכפלתה ואף לשילושה של האוכלוסייה בהתנחלות אפרת בעשורים הקרובים ולהוספתם של 20 אלף מתנחלים לביתר עילית וכ-8,000 מתנחלים לאריאל.

גוש ההתנחלויות מדרום לבית לחם הרחבת השטח הבנוי, 2019-2010

להגדלת המפה הקליקו כאן.

השפעתם של גושי התנחלויות אלה חורגת בהרבה ממספר תושביהם ומשטחם הבנוי: גוש ההתנחלויות שמדרום לבית-לחם קוטע את המרחב הפלסטיני בין בית-לחם לחברון ומנתק את בית-לחם מהעורף הכפרי שלה, ואילו גוש ההתנחלויות הנמצא במרכז הגדה חולש על אחד מהמרחבים החקלאיים הפוריים ביותר בלב הגדה המערבית. שני גושים אלה חולשים על כבישי האורך והרוחב המרכזיים באזור ובכך מבתרים את הגדה המערבית לתאי שטח נפרדים זה מזה.

בעקבות הקמתם של גושים אלה נחסמו אלפי דונם של שטחי חקלאות ומרעה בפני פלסטינים – בין אם באופן ישיר (למשל באמצעות הכרזה עליהם כעל "אדמות מדינה" או סגירתם בצווים צבאיים) ובין אם באמצעות מעשי אלימות של מתנחלים הנעשים בגיבוי המדינה, ומרתיעים פלסטינים מפני הגעה לאדמותיהם. כך, באזור ההתנחלויות תקוע ונוקדים נחסמו בפני פלסטינים לפחות 10,000 דונם, ובאזור ההתנחלויות שילה ועלי והמאחזים הסובבים אותן, נחסמו לפחות 26,500 אלף דונם.

מדיניות ההתנחלות הישראלית בגדה המערבית היא ביטוי מובהק של משטר האפרטהייד הישראלי, הפועל באמצעים שונים כדי להנציח ולקדם את עליונותה של קבוצה אחת של בני אדם – יהודים – על קבוצה אחרת של בני אדם – פלסטינים – בכל השטח שבין הים לירדן. סכומי העתק שישראל משקיעה במפעל ההתנחלויות מעמיקים את אחיזתה בגדה המערבית ואינם מותירים ספק באשר למטרותיו ארוכות הטווח של המשטר הישראלי. אלה כוללות את קיבוע מעמדם של מיליוני פלסטינים כנתינים נטולי זכויות ומחוסרי הגנה, שאינם רשאים ואינם יכולים להשפיע על עתידם, ואילוצם לחיות במובלעות מנותקות, מדוכאות כלכלית, ההולכות ומצטמצמות. בה בעת, הם נאלצים לחזות בעיניים כלות בגזל המתמשך של אדמותיהם ובהקמתם של יישובים ותשתיות ליהודים בלבד. עם תום העשור השני של המאה ה-21, דומה כי ישראל נחושה מאי פעם להמשיך לקיים ולבסס את משטר אפרטהייד בכל השטחים שבהם היא שולטת, עמוק אל תוך העשורים הבאים.