דילוג לתוכן העיקרי
ליית' היית'ם פתחי אבו נעים. התמונה באדיבות המשפחה
תפריט
נושאים

הפרקליטות הצבאית סגרה שלושה תיקי חקירה נוספים של הרג פלסטינים מבלי שאיש ייתן דין וחשבון

הפרקליטות הצבאית סגרה שלושה תיקי חקירה נוספים של הרג פלסטינים בידי חיילים, כך עולה ממידע שהעביר באחרונה דובר צה"ל לסוכנות החדשות AP. תחקיר שערך בצלם לגבי מקרים אלה בסמוך להתרחשותם בראשית 2018, העלה כי בכולם מעשה ההרג כלל לא היה מחויב המציאות. למרות זאת, ולמרות שאפילו לפי פקודות הצבא מקרים אלה לא היו צריכים להסתיים במוות, עצם קיומן של החקירות יצר שוב אשליה בנוגע לקיומו של מנגנון דין וחשבון מתפקד. בסופו של יום, וגם זאת באיחור ניכר, אחריתן של "חקירות" אלה גם היא טיוח:

עלי קינו. התמנוה באדיבות המשפחהעלי עומר נימר קינו, בן 17, תושב עיראק בורין, נורה בראשו בידי חיילים שהיו בג'יפ צבאי שהוא וחבריו יידו לעברו אבנים, בכניסה לעיראק בורין ב-11.1.18. קינו פונה בידי תושבים לבית חולים בשכם, שם נקבע מותו. על-פי הוראות הפתיחה באש, ירי על מנת להרוג מותר רק במקרים שבהם נשקפת סכנת חיים לאנשי כוחות הביטחון או לאנשים אחרים, ובהעדר כל דרך אחרת להתגונן מפני הסכנה. מקרה זה רחוק מלענות על תנאים אלה.

 

ליית' היית' פתחי אבו נעים. התמונה באדיבות המשפחהליית' היית'ם פתחי אבו נעים, בן 16, תושב אל-מור'ייר, נפצע אנושות בראשו מכדור מתכת מצופה גומי שירה בו חייל ממרחק של כעשרים מטרים, לאחר שחזר לכפר עם תום עימותים בהם השתתף ב-30.1.18. החיילים עזבו את המקום מבלי להגיש לו טיפול רפואי. תושבים פינו אותו לבית החולים, שם נקבע מותו. ירי של כדורי "גומי" מטווח של כעשרים מטרים לפלג הגוף העליון עלול להיות קטלני ולכן הוראות הפתיחה באש אוסרות עליו במפורש.

 

 

יאסין עומר סולימאן א-סראדיחיאסין עומר סולימאן א-סראדיח, בן 35, תושב יריחו, נפצע אנושות מירי חייל כשניסה לתקוף חיילים עם מוט ברזל ב-22.2.18. תיעוד וידיאו של האירוע הראה כי החיילים בעטו בא-סראדיח והכו אותו עם נשקם כששכב פצוע על הקרקע, גררו אותו לסמטה סמוכה ולא העניקו לו טיפול רפואי במשך כחצי שעה. הוא מת מאוחר יותר מפצעיו. אי מתן טיפול רפואי ותקיפה של אדם פצוע הם בלתי חוקיים ועומדים בניגוד לנורמות מוסר בסיסיות.

סגירת התיקים בשלושת המקרים הללו אינה טעות. היא חלק ממדיניות ארוכת שנים של הפרקליטות הצבאית, שבגינה הודיע בצלם בשנת 2016 כי לא יוסיף עוד לשתף פעולה עם מערכת אכיפת החוק הצבאית. תיקי ההרוגים מתחילת 2018, שמערכת אכיפת החוק סיימה לטייחם, מצטרפים למאות תיקים אחרים שטויחו גם הם לאורך השנים. הניסיון שצבר בצלם במשך 25 שנים, שבמהלכן ניסה לקדם דין וחשבון באמצעות מערכת זו, מלמד שהיא אינה מעוניינת בקידום אמיתי של חקירות ובעשיית צדק עם הקורבנות. מטרתה העיקרית היא להגן על מי שירה ופגע, תוך יצירת מראית עין של מערכת מתפקדת כדי לדחות את הביקורת עליה.

העובדה שמדובר במערכת שיכולתה לעשות צדק מוגבלת מלכתחילה עולה מעצם הגדרת תפקידה – היינו בחינת התנהלותם של החיילים בשטח בלבד, ולא של הדרגים הפיקודיים הבכירים ושל קובעי המדיניות. עובדה זו עולה גם מדרך עבודתה: היא אינה נגישה כלל למתלוננים הפלסטינים, שהם הקורבנות עליהם היא אמורה להגן; החקירות מבוססות באופן כמעט בלעדי על עדויות שגבו חוקרי מצ"ח מאנשי כוחות הביטחון החשודים בעבירה ורק לעיתים גם מהקורבנות הפלסטינים, במקום על ראיות חיצוניות ועצמאיות; בהעדר ראיות, הפרקליטות לעניינים מבצעיים סוגרת את התיק מסיבה זו עצמה, או לאחר שהסיקה – על בסיס דבריהם של החיילים המעורבים באירוע – שהם פעלו בנסיבות של סכנת חיים.

אין מדובר בכשל בחקירה כזו או אחרת, או בחוקר שכשל בתפקידו. התנהלות זו של מערכת אכיפת החוק נובעת מההבנה שמתן היתר – גם במשתמע – לחיילים לפעול בניגוד בוטה להוראות, מבלי שאיש יידרש לשלם על כך מחיר כלשהו, הוא שמאפשר את המשך השימוש בכוח קטלני – המהווה נדבך קריטי ביכולתה של ישראל להוסיף ולתחזק את שליטתה האלימה במיליוני פלסטינים.