דילוג לתוכן העיקרי
ההפגנות ליד הגדר בעזה. צילום: אמיר כהן, רויטרס, 30.3.18
תפריט
נושאים

לאחר שבג״ץ שיבח את מדיניות הפתיחה באש, הצבא מודה: הרגנו סתם

מדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית שמיישמת ישראל בהפגנות ליד הגדר ברצועת עזה – אשר זכתה לאישור בג"ץ – גרמה עד עתה למותם של מאות ולפציעתם של אלפים. כעת מודים גורמים רשמיים כי ידעו היטב שבהפגנות נהרגים אנשים שאפילו לשיטת המדינה לא הייתה כל סיבה להורגם. למרות זאת, איש לא טרח לשנות את ההוראות והצבא המשיך לפעול בשיטת ניסוי וטעייה, כאילו אין מדובר בבני אדם אמיתיים, שהירי בהם עלול להרוג או לפצוע אותם – כפי שאכן קרה; בני אדם שחייהם וחיי משפחותיהם נהרסו לעד.

שלשום (22.7.19) התברר שהגורמים הרשמיים היו מודעים היטב, כל העת, לפער בין הצהרותיהם לבין המציאות. כתבת חדשות כאן, כרמלה מנשה, דיווחה כי הצבא החליט כעת לשנות את ההוראות הניתנות לצלפים, "לאחר שהסתבר שירי לעבר פלג גוף תחתון מעל הברך גרם ברב המקרים למוות למרות שזו לא הייתה המטרה. מעתה החיילים תודרכו לירות אל מתחת לברך ובהמשך לקרסול". קצין בכיר בבית הספר ללוחמה בטרור של הצבא, אמר שהמטרה של הצלפים "היא לא להרוג, אלא לפצוע, ולכן אחד הלקחים נגע בכיוון שאליו יורים... בהתחלה אמרנו להם לירות לרגל, ראינו שאפשר להיהרג מזה אז אמרנו להם לירות מתחת לברך, בהמשך דייקנו את ההוראה לירות בקרסול".

ההחלטה לשנות את ההוראות רק כעת, אחרי שיושמו במשך יותר משנה וגרמו למותם של לפחות 206 פלסטינים, בהם 37 קטינים, ולפציעתם של אלפים אינה מעידה על הערך הרב שמייחס הצבא לחיי אדם. בדיוק ההיפך: היא מעידה על כך שהצבא בחר, במודע, שלא לראות בעומדים מצדה השני של הגדר בני אדם. בג"ץ, מתוך היתממות, אישר זאת. אלו גם אלו נושאים באחריות למדיניות נפשעת זו.

רקע 

במארס 2018 החלו אלפים מתושבי רצועת עזה להפגין בסמוך לגדר המפרידה בין הרצועה לישראל, בדרישה להסרת המצור מהרצועה ולמימוש זכות השיבה. מלכתחילה, ועוד בשלב ההכרזה על ההפגנה הראשונה, ישראל מסגרה את הפגנות כסכנה קיומית למדינה ואת משתתפיהן כמחבלים מסוכנים. כפועל יוצא ממסגור זה נקט הצבא מההפגה הראשונה במדיניות פתיחה באש קטלנית – בלתי חוקית, בלתי מוסרית, שדגל שחור מתנוסס מעליה שהתירה ירי אש חיה על מפגינים מצידה השני של הגדר, שלא סיכנו איש – ובוודאי לא את אנשי כוחות הביטחון החמושים והממוגנים היטב, שעמדו במרחק רב מהם. בצלם קרא לחיילים לסרב לציית להוראות אלה ולא לירות במפגינים לא חמושים.

נגד הוראות אלה הוגשה גם עתירה לבג"ץ. בתגובתה לעתירה הגנה עליהן המדינה בהכריזה ש"אין כל ספק באשר לחוקיותן", והבהירה כי אושרו על-ידי הפרקליט הצבאי הראשי והיועץ המשפטי לממשלה. המדינה טענה כי ההוראות מאפשרות ירי חי "רק לשם התמודדות עם הפרות סדר אלימות אשר מהן נשקפת סכנה ממשית וקרובה לכוחות צה"ל או לאזרחים ישראלים" וכי "הכללים מתירים ירי מדויק לעבר רגליו של מפר סדר מרכזי או מסית מרכזי במטרה להסיר את הסכנה מהפרת הסדר האלימה". המדינה גם הוסיפה שכל הזמן "מתקיים תהליך סדור להפקת לקחים מבצעיים ולהטמעתם", כי "נמסרו לכוחות חידודים ודגשים שונים, שנועדו לצמצם עוד יותר, במידת האפשר, את היקף הנפגעים" וכי מקרי מוות הופנו "לבירור על ידי המנגנון המטכ"לי לתחקור אירועים חריגים".

בית המשפט קיבל עמדה זו כלשונה, מבלי לאתגרה כלל. המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט חנן מלצר, קבע כי ההוראות מאפשרות ירי אש חיה רק כאשר "נשקפת סכנה ממשית, מיידית וקרובה לכוחות צה"ל, או לאזרחים ישראלים", והן מתירות רק "ירי מדויק לעבר רגליו של מפר סדר מרכזי, או מסית מרכזי, זאת במטרה לאיין את הסכנה הקרובה והצפויה". הנשיאה אסתר חיות הצטרפה לדבריו של השופט מלצר, וקיבלה אף היא אחת לאחת את טענות המדינה בנוגע לזהירות הרבה שנוקט הצבא בכל הקשור לאש חיה, "על מנת למזער ככל הניתן את הנזק שעלול להיגרם לאזרחים בלתי מעורבים שייטלו בהן חלק". בחודשים שחלפו מתחילת ההפגנות, הלך והתרחב הפער בין טענות המדינה בבג"ץ והחלטת השופטים לבין התוצאות המחרידות של יישומן בשטח של הוראות הפתיחה באש: עד היום הרג הצבא בהפגנות אלה, מאש חיה, לפחות 206 פלסטינים, בהם 37 קטינים מתחת לגיל 18. על-פי נתונים שפרסם אוצ'ה, יותר מ-7,800 פלסטינים נפצעו מירי חי. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, ב-139 מקרים – 30 מהם קטינים – נאלצו הרופאים לקטוע איברים וב-121 מתוכם נקטעו גפיים תחתונות. 24 פצועים נותרו משותקים כתוצאה מפגיעות בחוט השדרה.

ארגוני זכויות אדם, בהם בצלם, וכלי התקשורת השונים דיווחו בזמן אמת על תוצאות אלה. ואולם למרות זאת, סירבו כל הגורמים הרשמיים לשנות את הוראות הפתיחה באש, כשהם חוזרים וטוענים בתוקף כי ההוראות חוקיות ומידתיות, ושהן מתירות ירי אש חיה רק כמוצא אחרון, בהעדר כל ברירה אחרת.