דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

מוטב מאוחר מאשר לעולם לא: גם שנתיים לאחר מבצע "עופרת יצוקה" חקירה ישראלית עצמאית היא חיונית למתן דין וחשבון ולמניעת הפרות עתידיות

שנתיים מיום סיומו של מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה, בצלם שב וקורא למדינת ישראל לפתוח בחקירה עצמאית ואפקטיבית של החשדות הכבדים להפרת זכויות האדם והמשפט הבינלאומי במהלכו. זאת, נוכח חשדות להפרות קשות שהעלו ארגונים לזכויות האדם, בהתבסס על עדויותיהם של נפגעים פלסטינים ושל חיילים שהשתתפו במבצע.

שכונת עבד רבו ממזרח לעיר עזה לאחר נסיגת הצבא. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 19.1.09
שכונת עבד רבו ממזרח לעיר עזה לאחר נסיגת הצבא. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 19.1.09

כוחות הביטחון הישראלים הרגו במהלך המבצע 1,390 פלסטינים, מהם לפחות 759 מהם אזרחים שלא השתתפו בלחימה, בהם 318 קטינים מתחת לגיל 18. מספר הפצועים הפלסטינים הגיע ליותר מ-5,300, מהם למעלה מ-350 נפצעו באורח קשה. כמו כן גרמה ישראל נזק עצום לבתי מגורים, למבני תעשייה, לחקלאות וכן למתקני תשתית של חשמל, תברואה, מים ובריאות, שהיו על סף קריסה עוד טרם המבצע. על-פי נתוני האו"ם הרסה ישראל במהלך המבצע יותר מ-3,500 בתי מגורים, וכ-20,000 בני אדם נותרו ללא קורת גג.

קבוצות פלסטיניות חמושות ירו במהלך המבצע רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל, במטרה מוצהרת לפגוע באזרחים ישראלים. כתוצאה מירי זה נהרגו שלושה אזרחים ישראלים ואיש כוחות הביטחון ועשרות נפצעו. כמו כן נהרגו בתוך הרצועה תשעה חיילים, ארבעה מהם כתוצאה מירי של הצבא. יותר ממאה חיילים נפצעו, מתוכם אחד פצעים אנושים ועשרים באורח בינוני עד קשה. גם בסיום המבצע, גלעד שליט נותר בן ערובה, מבלי שניתן לגורם כלשהו לבקרו ולוודא את מצבו. בניגוד לחובתו המשפטית, חמאס לא ביצע עד היום כל חקירה ראויה של התנהלות אנשיו במהלך המבצע ולא נקט שום צעדים במטרה למצות את הדין עם האחראים להפרות חוק אלה.

מייסא א-סמוני ובתה התינוקת בבית החולים א-שיפאא בעיר עזה, לאחר שחיילים הפגיזו בית שבו על-פי עדויות ריכז הצבא את בני המשפחה והרגו ופצעו עשרות מהם. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 8.1.09.
מייסא א-סמוני ובתה התינוקת בבית החולים א-שיפאא בעיר עזה, לאחר שחיילים הפגיזו בית שבו על-פי עדויות ריכז הצבא את בני המשפחה והרגו ופצעו עשרות מהם. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 8.1.09.

גורמים ישראלים רשמיים הצהירו עוד במהלך המבצע כי הצבא פועל כחוק, אולם תחקירים שביצע בצלם ומידע ממקורות רבים נוספים העמידו אמירה זו בסימן שאלה. בחלק מהמקרים נראה כי חיילים פעלו בניגוד לפקודות הצבא ואף בניגוד להוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי. אולם החשדות העיקריים נוגעים לשאלות של מדיניות שהותוותה על-ידי גורמים מדיניים וגורמים בכירים בצבא. מיד עם תום המבצע פנו ארגונים לזכויות האדם, ובהם בצלם, ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה כי יקים מנגנון חקירה עצמאי שיבדוק את הדרך שבה פעל הצבא במהלכו ואת ההנחיות שניתנו לו. דרישה זו נדחתה, גם לאחר פניות נוספות בנושא. במקום זאת, ורק בעקבות לחץ בינלאומי ממושך, הסכימה ישראל שהצבא יבדוק תלונות על מקרים ספציפיים.

על-פי הודעת משרד החוץ מיולי 2010, נפתחו עד היום 47 חקירות מצ"ח בנוגע למבצע. בדו"ח המשרד לא צוין כמה מהחקירות הסתיימו ומה תוצאותיהן, והובאו רק דוגמאות בודדות לתיקים שנחקרו. ככל הידוע לבצלם, הועמדו עד היום לדין ארבעה חיילים בגין שלושה אירועים הקשורים למבצע. בנוסף, נגד שישה קצינים ננקטו הליכים משמעתיים.

מהמידע שהתפרסם עולה כי החקירות שניהל הצבא לא עסקו במדיניות שהנחתה את הכוחות במהלך המבצע ולא נבחנה חוקיותן של ההוראות שניתנו לחיילים. במקום זאת, התמקדו החקירות באחריות של החייל הבודד בשטח. כך, למשל, לא נבחנה השאלה כיצד נקבעו היעדים שהותקפו, בהם משרדי ממשלה ויעדים אזרחיים אחרים; לא נבדקו ההוראות שאיפשרו הריסה מאסיבית של בנייני מגורים ושטחים חקלאיים; ודין חשבון על שימוש באזרחים כבמגנים אנושיים ניתן רק על-ידי החיילים בשטח, ולא על-ידי האחראים למתן הפקודה.

נוכח הפגיעה הקשה בזכויות האדם במהלך המבצע, מוטלת על ישראל החובה המוסרית והמעשית לפתוח בחקירה מחוץ לצבא על מנת לבחון את התלונות שהועלו על הפרת החוק. מזה שנתיים ישראל מסרבת בתוקף לעמוד בחובתה זו, ואף סירבה לשתף פעולה עם ועדת גולדסטון, שמונתה על-ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם על מנת לבדוק חשדות להפרת זכויות האדם במהלך המבצע מצד ישראל וחמאס. סירוב זה פוטר את הדרג המדיני ואת הדרגים הצבאיים הבכירים מחקירת אחריותם למדיניות שהביאה לתוצאות המבצע הקשות.

על אף הזמן הרב שחלף והפגיעה בראיות כתוצאה מכך, ישראל יכולה לפתוח בחקירה אפקטיבית ומחובתה לעשות כך.'ראשית, על האחראים להפרות הקשות של זכויות האדם לתת את הדין על כך. שנית, מסקנות החקירה יוכלו להנחות את התוויית המדיניות במבצעים צבאיים עתידיים.

ההכרעה בשאלות כמו מהי מטרה לגיטימית להתקפה, מהן הוראות סבירות לפתיחה באש במהלך לחימה וכיצד להגן על האוכלוסייה האזרחית במהלך לחימה, היא חיונית כדי להימנע מהפרות דומות בעתיד. בהתחשב בחומרת החשדות העולים בנוגע להתנהלות הצבא במהלך המבצע, אסור שסוגיות אלה ואחרות ירדו מסדר היום הציבורי. לנכונות לבדוק חשדות להפרות של זכויות אדם מצד ישראל, בזמן לחימה כמו גם בעתות רגיעה, ישנן השלכות משמעותיות לא רק על הצבא, אלא על פניה המוסריים של החברה שבה אנחנו חיים.