דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

המנהל האזרחי הוציא צווי פינוי לקהילת אל-כעאבנה הסמוכה לואדי קלט

בתים בקהילת אל-כעאבנה. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 18.1.15
בתים בקהילת אל-כעאבנה. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 18.1.15. הקליקו על התמונה להגדלתה. 

ב-12.1.15 הגיעו אנשי המנהל האזרחי, מלווים בשוטרי מג"ב, לקהילת אל-כעאבנה הקטנה החיה בסמוך לואדי קלט. אנשי המנהל צילמו את 15 המגורונים של משפחות הקהילה, והשליכו לתוך כל אחד מהם צו פינוי בגין "פלישה טריה לאדמות מדינה". הצווים הורו לתושבים להתפנות מהמקום בתוך 48 שעות. בני הקהילה פנו לעורך-הדין שלמה לקר, שהגיש בשמם למנהל האזרחי השגה על צווי הפינוי.

קהילת אל-כעאבנה יושבת במקומה הנוכחי מאז שנת 1983. תושבי הקהילה מקורם בנגב, משם גורשו לאחר קום המדינה. הם עברו תחילה לאזור חברון, ומזה עשרות שנים הם יושבים באזור מעלה אדומים. פעמיים גירשו אותן הרשויות מנקודות ההתיישבות שלהם על-מנת להקים בהן התנחלויות – בפעם הראשונה את הההתנחלות כפר אדומים ובפעם השנייה את ההתנחלות מצפה יריחו.

מאז גורשו מהנקודה שבה הוקמה מצפה יריחו, בשנת 1983, הם יושבים בכפרם הנוכחי, ולפיכך הטענה בדבר "פלישה טרייה לאדמות מדינה" היא חסרת כל בסיס. לדברי ראש הקהילה, מוחמד כעאבנה, בן 43, הקהילה מונה 15 משפחות, בהן כשישים נפש, מחציתם ילדים. בסוף דצמבר 2014 קיבלו כל משפחות הקהילה מהאיחוד האירופי מגורונים שהחליפו את צריפיהן הרעועים.

מוחמד כעאבנה ושניים מבניו. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 18.1.15.
ראש הקהילה מוחמד כעאבנה ושניים מבניו. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 18.1.15.הקליקו על התמונה להגדלתה

היישוב אינו מוכר על ידי מדינת ישראל, ואינו מחובר לרשתות החשמל או המים. תושביו נאלצים לרכוש מים במכולות, וחלקם הצטיידו בפאנלים סולאריים לאספקת חשמל. דרכי הגישה הסלולות היחידות לקהילה הן הדרכים המובילות לשמורת הטבע ואדי קלט, ואלה נסגרות בשער בשעות הלילה. עם סגירתן, הדרך היחידה להגיע לקהילה ולצאת ממנה היא נסיעה על גבעות טרשים, המסוכנת בשעות הלילה, ולכן בשעות אלה אין לבני הקהילה נגישות לטיפול רפואי. אחת לחודש מגיעה למקום מרפאה ניידת השייכת לארגון "אל-איסלאח" ואנשיה מעניקים טיפול רפואי בסיסי ביותר. ילדי הקהילה לומדים ביריחו, לשם הם מגיעים בהסעות שמפעילה הרשות הפלסטינית.

בני הקהילה התפרנסו בעבר מרעיית צאן, אולם לאחר הקמת ההתנחלויות וההכרזה על שטחי מרעה רבים כשטחי אש, לא היה באפשרותם להמשיך בעיסוק זה והם מכרו את עדריהם. כיום הם מתפרנסים מרוכלות וממכירת עבודות יד למבקרי שמורת ואדי קלט.

קהילת אל-כעאבנה היא אחת מלמעלה מעשרים קהילות בדואיות (כ-3,000 נפש) שמתגוררות באזור מעלה אדומים. מזה שנים יוזם המנהל האזרחי תכניות לפינוי הקהילות הללו ממקום מושבן, וריכוזן במקום אחר, על פי בחירתו. בשנות ה-90 פונו עשרות משפחות לאתר שהקים עבורן המנהל בסמוך למזבלת אבו דיס; תכנית להעברת מאתיים משפחות נוספות לשם הוקפאה, בעקבות עתירות לבג"ץ. 

תושבת קהילת אל-כעאבנה ליד אחד המגורונים שתרם האיחוד האירופי. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 18.1.15
תושבת קהילת אל-כעאבנה ליד אחד המגורונים שתרם האיחוד האירופי. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 18.1.15.הקליקו על התמונה להגדלתה

צווי הפינוי שקיבלה הקהילה, כמו-גם המהלכים האחרים שהוזכרו לעיל משתלבים במאמצים הרבים שעושות הרשויות השונות, מזה עשרות שנים, לגרש מבתיהם בתואנות שונות אלפי פלסטינים הגרים בעשרות קהילות הפזורות בשטח C. גורמים רשמיים ישראלים הכריזו בהזדמנויות שונות כי הם מבקשים להשתלט על שטחי C, כדי ליצור נסיבות שיקלו על סיפוחם לגבולות המדינה במסגרת הסדר הקבע ועד אז, לספחם דה-פקטו. בשנים האחרונות שוקד המנהל האזרחי על תכנון יישוב קבע לבדואים מאזור מעלה אדומים ובקעת הירדן בסמוך ליריחו, שמכונה "רמת נועיימה". התכנית נעשית ללא שיתוף התושבים, אשר מתנגדים לה. הדרישה כי התושבים יתפנו מבתיהם בתוך 48 שעות מופרכת במיוחד נוכח העובדה שנכון לעכשיו אין שום מקום אחר שאליו הם יכולים ללכת.

תכניתו של המנהל האזרחי סותרת את הוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי, האוסר על העברה בכפייה של אזרחים מוגנים, אלא אם הדבר נעשה למען ביטחונם או עבור צורך צבאי חיוני. גם כאשר הפינוי עונה על תנאים אלה, עליו להיעשות באופן זמני בלבד. ברור שתנאים אלה אינם קיימים במקרה הנוכחי. בנוסף, מוטלת על הרשויות הישראליות, כנציגי הכוח הכובש, החובה לפעול למען תועלתם ורווחתם של תושבי השטח הכבוש. התכנית לגרשם מבתיהם, ולכפות על חלקם תנאי מגורים שיפגעו בפרנסתם, מהווה הפרה של חובה זו ונועדה בבירור לקדם מטרות פוליטיות שבינן לבין חובתו של כוח כובש אין דבר.

על המנהל האזרחי לבטל את התכניות להקמת היישוב "רמת נועימה" ויישובים כדוגמתו. על המנהל לאפשר לקהילות הבדואיות לחיות בהתאם לאורח חייהם, לתכנן את קהילותיהם, לבנות את בתיהם באורח חוקי, לחברם לתשתיות ולספק להם שירותים בסיסיים של בריאות וחינוך.