דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

דיווחים

סינון דיווחים

22 ביולי 2019

ההריסות בוואדי אל-חומוס: התירוץ – ביטחון, האסטרטגיה – עליונות דמוגרפית יהודית

הבוקר, יום שני, 22.7.19, החלו הרשויות הישראליות להרוס מבנים בשכונת ואדי אל-חומוס, השלוחה המזרחית של צור באהר במזרח ירושלים. זאת לאחר שבג"ץ דחה את עתירת התושבים וקבע כי אין כל מניעה חוקית להריסתם. סך הכל מתכוונת ישראל להרוס 13 מבנים, בהם לפחות 44 דירות, רובן הגדול בשלבי בנייה שונים. במבנים גרו עד הבוקר שתי משפחות המונות 17 בני אדם, מתוכם 11 קטינים וחלקם נבנו בשטחי A, עם היתרי בניה שהנפיקה עבורם הרשות הפלסטינית, המחזיקה בסמכויות התכנון בשטחים אלה. שכונת ואדי אל-חומוס שוכנת מחוץ לגבולה המוניציפלי של ירושלים ומהווה את העתודה הקרקעית העיקרית לפיתוח צור באהר. לפי הערכת ועד צור באהר גרים כיום בשכונה זו כ-6,000 איש –כרבע מאוכלוסיית צור באהר כולה.

24 ביוני 2019

גיבוי מוחלט לעוד ירי נפשע: שוטרי מג"ב הרגו נער בן 15 ופצעו צעיר נוסף, כשניסו לעבור את הגדר

בבוקר יום השישי האחרון של חודש הרמדאן ירו שוטרי מג"ב למוות בנער פלסטיני בן 15 שניסה לעבור את גדר ההפרדה ליד בית סאחור כדי להגיע לתפילה במסגד אל-אקצה. חצי שעה לפני כן ירו שוטרי מג"ב בצעיר אחר באותן נסיבות ופצעו אותו בבטנו. מתחקיר בצלם עולה כי מן השניים לא נשקפה כל סכנה והם כלל לא היו במצב שבו היו יכולים לסכן איש – לאור יום, בין גדר תלתלית לגדר רשת גבוהה, מול שוטרי מג"ב ערוכים, ממוגנים וחמושים. הפער בין התוצאות הקטלניות, הידועות מראש, של התנהלות נפשעת זו לבין האדישות הציבורית והגיבוי המוחלט שהתנהלות כזו מקבלת מכל הגורמים הרשמיים, מעיד עד כמה מועט היום ערכם של חיי פלסטינים.

10 ביוני 2018

בצלם על החלטת הפרקליטות בפרשת סמיר עווד: אין פשע שהיועמ"ש והפצ"ר לא ימצאו דרך לטייח

בצלם מותח ביקורת חריפה על הפרקליטות בעקבות החלטתה לבטל את כתבי האישום בפרשת הריגתו של הנער סמיר עווד, בן ה-16, שנורה בגבו ובראשו בעודו לכוד בין גדרות תיל. אין פשע נגד פלסטינים שהיועמ"ש אביחי מנדלבליט והפצ"ר שרון אפק לא ימצאו דרך לטייח. במקרה הנוכחי ההחלטה מחפירה במיוחד וחושפת את קלונם של ראשי מערכת אכיפת החוק – האזרחית והצבאית: ברגע שההגנה החלה לטעון בדבר ״אכיפה בררנית״ והאש הוסטה מהחיילים בשטח אל האנשים המובילים את מדיניות הטיוח – נמלטה התביעה מהזירה, אפילו במחיר ויתור על מראית העין שכה יקרה לה. ואולם לא ניתן להסתיר את המציאות: הנורמה הגורפת היא אכן סגירתם של מאות תיקי חקירה ושל אי העמדה לדין של חיילים שהרגו פלסטינים, הכל כחלק מתאטרון החקירות המפואר שמתפעלת הפרקליטות הצבאית.

1 במאי 2018

ישראל שללה את ההיתרים מעשרים בני משפחה אחת, שמזה כמעט שלושה חודשים אינם יכולים לעבוד

ב-4.2.18, הופתעו עשרים מבני משפחת קבהא המתגוררים בכפר טורה אל-ר'רבייה ועובדים באזור התעשייה "שחק" לגלות שהיתרי התעסוקה שלהם בהתנחלויות בוטלו. מזה כמעט שלושה חודשים שישראל שוללת מעשרים עובדים אלה את פרנסתם ואת פרנסת משפחותיהם, מבלי לספק להם או למעסיקיהם הסבר כלשהו לשלילת ההיתרים. זוהי דוגמה נוספת להשלכות ההרסניות של המדיניות הישראלית בשטחים, לשימוש השרירותי וחסר האבחנה שעושה הצבא בכוחו, ולהתעלמות הגורפת מזכויותיהם של תושבי הגדה הפלסטינים.

18 בספטמבר 2017

חיילים ירו בנער בן 13 ופצעו אותו. הצבא אסר על הוריו לשבת ליד מיטתו

ב-23.7.17 ירו חיילים ממארב בנ.ר., נער פלסטיני בן 13, לאחר שעבר בפרצה בגדר ההפרדה ליד הכפר ג'יוס. החיילים פינו את הנער לבית החולים "מאיר" בכפר סבא, שם אושפז למשך כחודש ועבר שלושה ניתוחים. בשמונת הימים הראשונים לאשפוזו הצבא הציב בחדרו חיילים שאסרו על הוריו לשהות לידו, למעט לשניות ספורות ואזקו אותו למיטה לזמן קצר. בנוסף, הוא נחקר ללא נוכחות הוריו ומעצרו הוארך ללא נוכחותם. התנהלות חמורה זו של כוחות הביטחון, החל בירי המיותר וכלה באיסור על שהיית הוריו ליד מיטתו, אינה חדשה, והיא מהווה בחלקה מדיניות מוצהרת ובחלקה נתפסת כמקובלת וסבירה.

20 בנובמבר 2016

הצבא מאלץ כ-80 מתושבי קהילת איבזיק, כמחציתם קטינים, לשהות שני לילות מחוץ לבתיהם כדי לקיים אימונים

היום, 20.11.16, הגיעו נציגי המנהל האזרחי לקהילת איבזיק שמצפון לטובאס ומסרו ל-14 משפחות המונות 78 נפשות, בהן 42 קטינים, צווי פינוי החל ביום ב' בשעות הצהריים ועד למחרת יום ג' בשעות הבוקר, ושוב משעות הצהריים ביום ג' ועד לשעות הבוקר ביום ד'. משמעות הדבר היא כי משפחות אלו על זקניהן וטפן, ייאלצו להעביר שני לילות ללא קורת גג, הרחק מבתיהן. בשבועות האחרונים מקיים הצבא אימונים רבים ברחבי בקעת הירדן, במסגרתם הוא מפנה מבתיהם עשרות תושבים של קהילות פלסטיניות החיות באזורים אלו, המוגדרים על ידי ישראל כשטחי אש.

14 בנובמבר 2016

השירותים שעיריית ירושלים מספקת לשכונות שמעבר לחומה: הריסות בתים בקלנדיה

ביולי 2016 הרסו הרשויות הישראליות 13 בתים בחלקה המזרחי של קלנדיה אל-בלד, קרוב לגדר ההפרדה ובספטמבר הוציאו צו הריסה לבניין נוסף באזור. מאז בידודן של קלנדיה ושכונות נוספות באמצעות הגדר הוחרפה הזנחתן ועיריית ירושלים אינה מספקת בהן שירותים מוניציפליים וכמעט שאינה אוכפת בהן את חוקי הבנייה. מדיניות התכנון המונעת בנייה בשכונות הפלסטיניות שממערב לגדר הפכה את האזור למושך עבור לפלסטינים תושבי מזרח ירושלים משום שהמגורים בו מאפשרים לשמור על מעמד התושבות ומיעוט פעולות האכיפה מאפשר להקים בו בתים. אולם הפעם החליטה העירייה לספק באופן חריג שירותים גם באזור זה – ולהרוס את הבתים שהוקמו במקום.

17 באוגוסט 2016

ישראל בודדה את הכפר בית איכסא ממזרח ירושלים ומשאר הגדה המערבית

מאז 2010 מטילה ישראל הגבלות דרקוניות על הגישה לכפר הפלסטיני בית איכסא שמצפון-מערב לירושלים ומתירה רק לתושביו הרשומים או למחזיקי היתרים מיוחדים להיכנס אליו. זאת, כדי למנוע כניסת פלסטינים לירושלים דרך הכפר, לאחר שישראל בחרה, מתוך אינטרסים שלה, שלא להקים במקום את גדר ההפרדה. מדיניות זו, מונעת מתושבי הכפר לקיים שגרת חיים סבירה וקשרים חברתיים ומשפחתיים, פוגעת בגישתם למקומות עבודתם ומשבשת את אספקת השירותים בכפר. הגבלות שרירותיות ודרקוניות אלו משקפת העדפה טוטאלית של האינטרס הישראלי על פני השמירה על זכויות תושבי הכפר, בני משפחותיהם ופלסטינים העובדים בו או מעוניינים לבקר בו לצרכים שונים.

3 באוגוסט 2016

שוטרי מג"ב ירו כדור ספוג שחור בחזהו של ילד בן 10 בא-ראם והרגו אותו

מוחיי א-דין א-טבאח'י, ילד בן 10 מהעיירה א-ראם נפצע אנושות מפגיעת כדור ספוג שחור בחזהו, שירו עליו שוטרי מג"ב, ומת זמן קצר אחר כך. השוטרים רדפו אחרי נערים צעירים שיידו לעברם אבנים. א-טבאח'י הינו ההרוג השני מתחמושת כדור הספוג השחור, ומצטרף לרשימה ארוכה של פלסטינים שנפגעו בצורה חמורה מאמצעי זה. כדורי הספוג השחורים הם מסוכנים והוכח כי שוטרים משתמשים בהם שוב ושוב בצורה המנוגדת להוראות. לפיכך יש לאסור את השימוש באמצעי זה, למעט במצבים מסכני חיים. ודאי שאסור להתייחס אליו כאל אמצעי "אל-הרג".

5 ביוני 2016

במלאת 17,898 ימים: רגע לפני שנת החמישים

היום אנו מונים 17,898 ימים, 49 שנים לכיבוש. החוק הבינלאומי מגדיר כיבוש כמצב זמני, אך אחרי כמעט חמישים שנה, לא ניתן עוד להתייחס אל המציאות בשטחים כזמנית ומופרך לדבוק בתקווה שישראל תפעל לשינויה. בפתח השנה החמישים לכיבוש בצלם מפרסם מסמך המציג תמונה עדכנית של המצב בשטחים. העובדות המתוארות בו – ומשמעותן – ידועות. גם משמעותה של עמידה מנגד בחוסר מעש ידועה – המשך המצב הקיים. כיום נדרשת פעולה נחושה שתבטא את הפסקת שיתוף הפעולה בארץ ובעולם עם הכיבוש.