דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

דיווחים

סינון דיווחים

10 בדצמבר 2019

קצה הקרחון: קורבן אחד בשנה, כפול שלושים.

לפניכם חפירה בעבר. מקרה אחד מכל שנה מאז 1989 שבו חיילים הרגו, פצעו או היכו. בכל אחד מהמקרים הבאנו את העדות שגבינו מיד לאחר האירוע, את האופן שבו אחת מזרועותיה המשפטיות של המדינה טייחה את שהתרחש, ולבסוף – עדות שגבינו בשנה האחרונה מבן משפחה או מהקורבן עצמו, על החיים שקרסו בשנייה ההיא, שאחריה הם כבר לא חזרו למסלולם.

1 בדצמבר 2019

שגרת כיבוש: תושבי שכונת אל-חריקה שבחברון סובלים יומם ולילה מתקיפות של מתנחלים וחיילים

שכונת אל-חריקה נמצאת בחלקו הדרומי של מרכז העיר חברון (אזור H2) וגרים בה כ-3,000 תושבים פלסטינים. מאז הקמתה של ההתנחלות קריית ארבע בצמוד אליה בשנת 1972, סובלים תושבי אל-חריקה מהתנכלויות בלתי פוסקות של מתנחלים בחסות הצבא ושל חיילים. בחודשים יולי-נובמבר השנה תיעדנו חמש מהתקיפות הללו. אלה, כמו-גם מקרים שתיעד בצלם לאורך השנים מעידים עד כמה שבריריים, חשופים, ולא צפויים, הפכו חייהם של הפלסטינים בשכונה. מדיניותה של ישראל יוצרת מציאות חיים מייאשת ובלתי אפשרית עבורם וכך מובילה לנטישה של בתים ובתי עסק פלסטיניים.
21 בנובמבר 2019

חיילים עיכבו ילד בן 13 בחברון והוליכו אותו ברחובות כשעיניו מכוסות

ב-3 בנובמבר, בשעות שלפני הצהריים, עיכבו חיילים בשכונת ג'בל ג'אלס בחברון את עבד א-ראזק אידריס, ילד בן 13, לקחו אותו לשכונת אל-חריקה, והוליכו אותו הלוך ושוב ברחובות כשעיניו מכוסות. לאחר מכן הם לקחו אותו למחנה צבאי סמוך, שם שאלו אותו על יידוי אבנים ואז שלחו אותו לביתו, לבדו. מקרה זה אינו חריג אלא רק חלק מהשגרה האלימה, המוכרת היטב, לה נחשפים תושבי חברון הפלסטינים מדי יום, כחלק מהמדיניות הישראלית בעיר.

17 בנובמבר 2019

"הם חטפו את נשמתו, אז לפחות שיתנו לי את גופתו"

על פי נתוני בצלם, ישראל מחזיקה כיום ביותר מ-50 גופות של פלסטינים שביצעו פיגועים או שלטענת הצבא ניסו לבצעם, ומסרבת להשיבן למשפחותיהם. החזקת גופות פלסטינים כקלפי מיקוח היא מדיניות ארוכת שנים, אך רק בינואר 2017 היא עוגנה בהחלטת קבינט. בג"ץ קבע תחילה כי איננה חוקית, אולם הפך פסיקה זו על פיה בדיון נוסף, בהרכב מורחב, בהתבסס על פרשנות בלתי סבירה של תקנות ההגנה (שעת חירום). מדיניות החזקתן של גופות כחפצים לסחור בהן, לצורך סחיטה, היא בזויה ושפלה, וגורמת סבל בית יתואר למשפחות. להלן סיפוריהן של שלוש מהן.

11 בנובמבר 2019

חיילים עיכבו ילד פלסטיני בן עשר במשך יותר משלוש שעות

ב-18.10.19 לקחו חיילים, בניגוד לחוק, את קוסאי אל-ג'עאר, בן 10, מביתו, בעת שסייע לאביו לפנות פסולת בניין. החיילים גררו את קוסאיי מהמקום והכניסו אותו לג'יפ. לאחר שירו באוויר והשליכו רימוני גז כדי להרחיק את הוריו הם אזקו את ידיו של קוסאיי, כיסו את עיניו והסיעו אותו למוצב צבאי בהתנחלות, שם הושיבו אותו בחצר. לאחר שאביו הגיע למקום, שאלו החיילים את הילד בנוכחותו על יידוי אבנים. היחס לקוסאי בן העשר מכפר בית אומר הוא רק חלק משגרת השליטה והדיכוי שישראל אוכפת על כל הפלסטינים ברחבי הגדה המערבית, כחלק ממשטר הכיבוש.

22 באוקטובר 2019

ואפילו זה באישור בג"ץ: ישראל מחזיקה בגופות של פלסטינים כקלפי מיקוח

ב-9.9.19 פסק הרכב מורחב של בג"ץ כי תקנות שעת חירום מסמיכות את המדינה להחזיק גופות של פלסטינים כקלפי מיקוח במשא ומתן עתידי. נכון להיום מחזיקה ישראל ב-52 גופות כאלה. הנשיאה חיות בחרה בפרשנות פתלתלה של תקנות ההגנה והתייחסה באופן שטחי כמעט להוראות המשפט הבינלאומי. פסק דין זה הוא רק חוליה נוספת בשרשרת, כאשר בית המשפט העליון שוב הוכיח את נכונותו להכשיר כמעט כל עוול כאשר מדובר בפגיעה בזכויות האדם של פלסטינים. בכך, השופטים לא רק מועלים בתפקידם אלא גם ממלאים תפקיד מרכזי בהכשרתו של משטר הכיבוש כולו.

6 באוקטובר 2019

מעצרים, אלימות ופשיטות על בתים: כך נראה קיץ 2019 באל-עיסאוויה שבמזרח ירושלים

התעמרות המשטרה בתושבי אל-עיסאווייה, עליה דיווחנו בחודש יולי, נמשכת עד היום, על אף שצומצמה מעט עם תחילת שנת הלימודים. במהלך הקיץ תיעד בצלם עשרה מקרים שבהם הפעילה המשטרה אלימות קשה נגד תושבים בשכונה ללא הצדקה, שלושה מהם מפורטים כאן. התנהלות זו של המשטרה היא חלק בלתי נפרד מהמדיניות הישראלית המיושמת במזרח ירושלים, במטרה להנציח עליונות דמוגרפית יהודית בעיר.

5 בספטמבר 2019

שגרת כיבוש: תחקירן שטח של בצלם עוכב במחסום בשל דו"חות בצלם שהיו במכוניתו

ב-4 באוגוסט 2019 עכבו חיילים את תחקירן בצלם נסר נוואג'עה במחסום שהציב הצבא בסמוך לכפר ח׳ירבת סוסיא שבדרום הר חברון, לאחר שראו במכוניתו דו"חות של בצלם. לטענת אחד החיילים במחסום, נדרש בירור שאין מדובר בחומרי הסתה. לאחר כעשר דקות, בתום הבירור, שוחרר נוואג'עה.

7 באוגוסט 2019

יוני 2019: עוד חודש של שגרת אלימות מתנחלים, בגיבוי מלא של הצבא

במהלך יוני 2019 מתנחלים פגעו ברכושם של פלסטינים בעשרה כפרים לפחות בגדה המערבית, שרפו בהם כ-1,800 עצים ועשרות דונם של שדות דגנים, עקרו יותר מ-700 שתילי ירקות והשחיתו לפחות 55 כלי-רכב. מעשי אלימות אלה, הנעשים בגיבוי הצבא, חוזרים על עצמם מדי חודש מזה שנים כחלק ממדיניות הממשלה, החותרת לצמצום העיבוד החקלאי הפלסטיני ולהעברה הדרגתית של השטחים שנזנחו על בשל החשש ממעשי האלימות – לידי המתנחלים. כחלק ממדיניות זאת נמנעות הרשויות מחקירה של הפשעים, והסיכוי ושהפורעים יענשו על מעשים אלה אפסי. עובדה זו ידועה היטב למתנחלים, כמו גם לפלסטינים – שנותרים חסרי הגנה.

23 ביולי 2019

שוטרים ירו למוות ללא כל הצדקה במוחמד עבייד בן ה-21 בעיסאוויה. נמשכת התעמרות המשטרה בתושבי השכונה

מאמצע יוני התעמרה המשטרה מדי יום בתושבי אל-עיסאוויה כענישה קולקטיבית על אבנים שצעירים מהשכונה יידו לטענתה על כביש סמוך. ביום חמישי, 27.6.19, כששוטרים בשכונה הטרידו תושבים, יידו לעברם צעירים אבנים ואחד מהם, מוחמד עבייד, ירה לעברם זיקוקים. שוטר, שחסה מאחורי קיר נמוך, ירה בעבייד ירי חי שפגע בחזהו. השוטרים רדפו אחרי תושבים שפינו את עבייד, חטפו אותו ולקחו אותו בעצמם לבית החולים, שם נקבע מותו. התעמרות המשטרה בתושבי השכונה, ובכלל זה הריגתו של עבייד, היא חלק בלתי נפרד מהמדיניות הישראלית המיושמת במזרח העיר, שנועדה להשיג עליונות דמוגרפית ליהודים בעיר.