דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

דיווחים

סינון דיווחים

12 בינואר 2021

נייר עמדה חדש: משטר של עליונות יהודית מהים עד הירדן: זהו אפרטהייד

בכל השטח שבשליטת ישראל – בין הים לירדן – מתקיים משטר אחד הפועל לקידום והנצחת עליונותה של קבוצה אחת של בני אדם – יהודים – על קבוצה אחרת – פלסטינים. משטר כזה הוא משטר אפרטהייד, בניגוד לתפיסה המקובלת של ישראל כמדינה דמוקרטית המנהלת משטר כיבוש זמני. המשטר הישראלי מממש את העליונות היהודית באמצעות הנדסה גיאוגרפית, דמוגרפית ופוליטית של המרחב. כך, בעוד היהודים מנהלים את חייהם במרחב אחד רציף, בו הם זוכים לזכויות מלאות ולהגדרה עצמית, פלסטינים חיים במרחב המפורק ליחידות שונות, כשבכל אחת מהן זכויותיהם נחותות מאלה של היהודים.

9 בדצמבר 2020

הודית? עכשיו לך תוכיח שאין לך אחות

מועתז ג'עפר חמד, בן 25, נעצר במאי 2019. בינואר 2020 הוא הורשע במסגרת עסקת טיעון בזריקת בקבוק תבערה במאי 2018 ונגזרו עליו עשרים חודשי מאסר. כשמונה חודשים לאחר מכן התברר כי באותה עת הוא ריצה עונש מאסר אחר. התביעה סירבה לבטל את הרשעתו ובסופו של דבר הסכימו הצדדים כי חמד ישוחרר לאלתר, לאחר שריצה 17 חודשי מאסר, אך הרשעתו לא תבוטל. מקרה זה חושף את שגרת התנהלותם של בתי המשפט הצבאיים: את דלות החומרים עליהם מתבססת התביעה, את תפקידם הכמעט שולי של השופטים, ובעיקר עד כמה אין לאמת כל תפקיד בהליך המשפטי ועד כמה התביעה והשופטים אינם נזקקים לראיות לצורך הרשעת הנאשם.

9 בפברואר 2020

שגרת כיבוש דצמבר 2019: ארבעה נערים במעצר ממושך ללא משפט

מאז 2015 אין כמעט חודש בו ישראל לא מחזיקה קטינים פלסטינים במעצר מנהלי. בסוף דצמבר 2019 הוחזקו ארבעה קטינים במעצר כזה. מערכת המשפט הצבאית מפרה בדרך קבע את זכויותיהם של קטינים פלסטינים הנעצרים על-ידי הצבא והם מוצאים עצמם מתמודדים עמה לגמרי לבדם, מבלי שאיש יסביר להם מהן זכויותיהם ומה עתיד לקרות להם. כל זאת, תוך יצירת מראית עין של הגנה על זכויותיהם. במעצר מנהלי נוסף על כל אלה חוסר הוודאות באשר למועד השחרור. תחקירני בצלם גבו עדויות משלושה קטינים, ששנים מהם מוחזקים כיום במעצר מנהלי והשלישי שוחרר בתחילת ינואר השנה.

10 באוקטובר 2019

גזר דין כהמלצה בלבד: ביום שחרורם, ישראל מעבירה אסירים פלסטינים למעצר מנהלי

ישראל משתמשת בשני סוגי הליכים לכליאת פלסטינים תושבי הגדה המערבית: הפלילי והמנהלי. לכאורה מדובר בשני הליכים שונים לחלוטין, ואולם ההבדלים ביניהם דקים יותר משנדמה שכן בשניהם לא מתקיים הליך משפטי אמיתי. ההבדל העיקרי ביניהם הוא שבהליך הפלילי מועד השחרור ידוע מרגע גזר הדין ואילו בהליך המנהלי ניתן להאריך את הצו שוב ושוב. אולם, בחמישה מקרים מהשנתיים האחרונות שתחקר בצלם ביטל הצבא אפילו הבדל זה והעביר אסירים, ביום האחרון של ריצוי עונשם, למעצר מנהלי.

21 במארס 2018

עסקת הטיעון עליה נאלצה עהד תמימי לחתום ממחישה את תפקידו של בית המשפט הצבאי לנוער: הגנה על הכיבוש, לא על קטינים פלסטינים

שיעור ההרשעה בבתי המשפט הצבאיים נושק למאה – לא בשל יעילותה של התביעה הצבאית אלא בשל העובדה שנאשמים פלסטינים חותמים, בלית ברירה, על עסקאות טיעון במסגרתן הם מודים באשמה. דו"ח חדש שפרסם אתמול ארגון בצלם מראה כיצד המהלכים שישראל שיווקה במהלך העשור האחרון בנוגע ליחסה לקטינים פלסטינים בבתי המשפט הצבאיים נועדו לשיפור יחסי הציבור שלה ולא לשיפור ההגנה על זכויות הקטינים: תפקידו של בית המשפט הצבאי לנוער מתמצה בדיוק באישרור עסקאות טיעון כמו זו שנחתמה היום.

19 במארס 2018

דו"ח חדש: נוער בסיכון - כיצד מכשירים בתי המשפט הצבאיים את הפגיעה בזכויות הקטינים

מדי שנה עוצרת ישראל מאות קטינים פלסטינים ומפרה את זכויותיהם באופן שיטתי ומערכתי לאורך כל התהליך: החל ממעצרם, דרך חקירתם וכלה בבית המשפט הצבאי לנוער. את התהליך הזה עוברים הקטינים כשהם לגמרי לבדם, מנותקים ממשפחתם, וללא ייעוץ משפטי. המדינה מתפארת בשינויים שערכה במערכת המשפט הצבאי לנוער בשנים האחרונות וטוענת ששיפרה משמעותית את ההגנה הניתנת לקטינים בהליכים הננקטים נגדם. אולם שינויים אלה לא שיפרו את ההגנה על זכויות הקטינים והם צורניים בלבד, ונועדו להעניק לגיטימציה למערכת המשפט הצבאית בפרט ולמשטר הכיבוש בכלל.

17 בינואר 2018

הארכת המעצר עד תום ההליכים של עהד ונרימאן תמימי אושרה לבקשת התביעה הצבאית

היום (רביעי, 17.1.17), אישר השופט הצבאי את בקשת התביעה הצבאית למעצר עד תום ההליכים של עהד ונרימאן תמימי. הליכים אלו חושפים את קלונם של המשטר הצבאי הישראלי בכלל ומערכת בתי המשפט הצבאיים בפרט. במערכת זו השופטים והתובעים הם תמיד חיילים אשר שופטים רק פלסטינים, ואחוז ההרשעה בה נושק ל- 100%. מדובר באחד ממנגנוני הכיבוש הפוגעניים ביותר, אשר מטרתו אינה חתירה לצדק ולאמת, אלא שימור השליטה הישראלית על העם הפלסטיני. כך במקרה של משפחת תמימי – וכך בעוד מאות ואלפי מקרים אחרים.

7 באוגוסט 2016

14 וחצי שנות מאסר? בעצם 15. נכון לעכשיו.

ב-13.6.16 סיים בילאל כאיד לרצות עונש מאסר של 14 וחצי שנים שגזר עליו בית המשפט הצבאי. בעוד בני משפחתו ממתינים לשובו נמסר להם כי הוא לא ישוחרר אלא יועבר למעצר מנהלי, למשך חצי שנה. מעצר מנהלי מתבסס על "ראיות" חסויות שהעציר אינו יודע מהן ואינו יכול להפריכן והוא אינו מוגבל בזמן. מזה שנים ארוכות ישראל משתמשת באמצעי דרקוני זה באופן גורף, אולם גם במציאות קשה זו, מעצר מנהלי של אדם שבדיוק סיים לרצות עונש מאסר ממושך הוא צעד יוצא דופן בחומרתו. השופטים הצבאיים – שהם חלק בלתי נפרד ממנגנון הכיבוש – אישרו גם במקרה זה את צו המעצר.

3 במארס 2016

בת 12 נשלחה לארבעה וחצי חודשים בכלא; ככל הנראה האסירה הצעירה בתולדות הכיבוש

ב-9.2.16 הגיעה ד.ו., בת 12 וחודשיים, לכניסה להתנחלות כרמי צור, כשסכין מוסתרת בבגדיה. היא נתפסה ונלקחה למעצר. תשעה ימים לאחר מכן, חתמה ד. על עסקת טיעון, הורשעה בניסיון לגרימת מוות ונשלחה לארבעה וחצי חודשי מאסר. זאת, בסיומו של הליך שעברה לגמרי לבדה, מבלי שהתביעה נדרשה להציג ולו ראייה אחת להוכחת אשמתה. מדובר במקרה חריג, אולם דווקא ככזה הוא משקף היטב כיצד מערכת המשפט הצבאית רומסת את זכויות הנאשמים העומדים לדין בפניה – ואפילו כאשר מדובר בילדה בת 12 וחודשיים – ובמקום לוודא שהצדק נעשה, היא שוקדת על שימור משטר הכיבוש.

24 בפברואר 2016

דו"ח חדש: בחסות החוק - בין התעללות לעינויים במתקן החקירות שקמה

מניעת שינה, כבילות ממושכות, אלימות מילולית ולעיתים פיזית; חשיפה לקור וחום; מזון מועט וגרוע; צינוק מצחין, בידוד, היגיינה ירודה. כך נראית חקירה שגרתית במתקן השב"כ בבית הסוהר שקמה, כפי שעולה מדו"ח חדש של המוקד להגנת הפרט ובצלם. הדו"ח מבוסס על תצהירים ועדויות של 116 עצירים ביטחוניים פלסטינים שנחקרו במקום בין אוגוסט 2013 למארס 2014. לפחות 14 מהם נחקרו בעינויים בידי הרשות הפלסטינית זמן קצר קודם לכן. משטר חקירות זה של השב"כ מופעל באישור רשויות המדינה, לרבות בג"ץ.