דיווחים

כחלק מנירמול היחסים עם איחוד האמירויות, העדיפה ישראל, לפחות לעת עתה, להימנע מסיפוח מוצהר של הגדה המערבית. ואולם ישראל כבר סיפחה בפועל את הגדה מזמן והיא נוהגת בה כבתוך שלה, כאילו מדובר בשטחה הריבוני, ופועלת בה באופן חד צדדי כדי לקבע ולהנציח את שליטתה בה. וכך, עם שוך סערת הסיפוח הפורמלי, המציאות נותרה כשהייתה: ישראל זוכה שוב לחיבוקה החם של הקהילה הבינלאומית – שמשמעותו המשך מדיניות הנישול בלי לשלם על כך כל מחיר.

הדו"ח מראה כיצד שופטי בית המשפט העליון הכשירו את מערכת התכנון בגדה המערבית ובכך אפשרו לישראל להמשיך וליישם מדיניות בלתי חוקית. שוב ושוב התעלמו השופטים בהחלטותיהם מהעובדה שמערכת התכנון מטילה איסור כמעט מוחלט על בנייה פלסטינית במטרה לאפשר השתלטות ישראלית על כמה שיותר שטחים פלסטינים. הדו"ח, "צדק לכאורה: אחריותם של שופטי בג"ץ להריסת בתי פלסטינים ולנישולם", מתבסס על מחקר מקיף של מאות תיקים, פסקי דין והחלטות בג"ץ שעניינם הריסת בתיהם של פלסטינים בגדה – שבאף אחד מהם השופטים לא קיבלו את טענות העותרים הפלסטינים.

בעקבות פסק הדין של בג"ץ, המתיר למדינה לממש בתוך שבוע את תוכניתה להרוס את קהילת ח'אן אל-אחמר, פנה אתמול מנכ"ל בצלם במכתב דחוף לשרת החוץ של האיחוד האירופי, בו הוא מתריע כי ישראל רומסת את הערכים המשותפים שבבסיס יחסיה עם האיחוד

השופטים עמית, מלצר וברון תיארו בפסק הדין עולם דמיוני ובו מערכת תכנון שיוויונית, בה לוקחים בחשבון את צרכיהם של הפלסטינים כאילו מעולם לא היה כיבוש. המציאות הפוכה: פלסטינים לא יכולים לבנות כחוק והם מנותקים ממנגנוני קבלת ההחלטות המכריעים כיצד יראו חייהם, ואילו מערכות התכנון מיועדות אך ורק לרווחתם של המתנחלים. פסק הדין מעיד פעם נוספת כי הנכבש לא יכול לחפש צדק בבית המשפט של הכובש. לו יבוצע פשע המלחמה של הריסת קהילת ח'אן אל-אחמר גם שופטי בג"ץ ישאו באחריות לביצועו.

הבוקר, 4.7.18, המשיכה ישראל ליישם את מדיניותה לגירוש קהילות פלסטיניות: בח'אן אל-אחמר החל המנהל האזרחי לסלול דרך גישה לקהילה במטרה להקל על גירושה. בקהילת אבו א-נוואר הסמוכה הרס המנהל תשעה בתים ושלושה מבנים חקלאיים והותיר 62 בני אדם ללא קורת גג. לסוסיא הגיעו אנשי המנהל כדי לתכנן, ככל הנראה, את הריסתם של שבעה מבנים. לטענת המדינה אלו הן רק פעולות לאכיפת חוק, שכן התושבים בנו את בתיהם ללא היתרים. ואולם תושבים אלה אינם עבריינים: ישראל מונעת מהם כל אפשרות לקבל היתרי בנייה ויוצרת עבורם תנאי חיים בלתי נסבלים, בתקווה שיעזבו את בתיהם – לכאורה מרצונם – על מנת שהיא תוכל להשתלט על אדמותיהם. גירוש של קהילות מהווה פשע מלחמה, ששום פסק דין או צו צבאי לא יוכלו להכשירו.

היום, ה-26.6.18, בשעה 6:00 בבוקר, נאלצו כל 16 המשפחות בקהילת ח'ירבת חומסה להתפנות מבתיהן, בהוראת המנהל האזרחי, בטענה שהצבא צריך להתאמן באזור מגוריהן. המשפחות מונות 103 בני אדם, כולל תינוק וילד עם תסמונת דאון. הן ייאלצו לשהות כל היום ללא מחסה, הרחק מביתם, אליו יוכלו לשוב רק לאחר השעה 20:00. חמש מהמשפחות פונו כבר כך ארבע פעמים השנה. האימונים התכופים באזור הם דוגמה חיה למדיניות הישראלית בבקעת הירדן בפרט ובשטח C בכלל, המבקשת ליצור שגרת חיים בלתי אפשרית שתגרום לתושבי הקהילות הפלסטיניות לעזוב את מקום מושבם, לכאורה מרצונם.

ב-17.6.18 ייכנס לתוקף צו צבאי חדש, המבטל לחלוטין את האפשרות של פלסטינים לערער על צווי הריסה שהוציא המנהל האזרחי למבנים חדשים. מהותית, זהו רק נדבך נוסף במדיניות התכנון והבנייה של ישראל, שנועדה בעיקר למנוע פיתוח פלסטיני ולנשל את הפלסטינים מאדמותיהם כדי לנצלן לצרכיה. משמעותו העיקרית של הצו היא ביטול מראית העין של ביקורת שיפוטית על צווי ההריסה ועל מדיניות זו. נכונותה של ישראל לוותר על מראית העין מעידה על שאיפתה להאיץ את קצב הנישול ועל ביטחונה כי לא תאלץ לשאת בתוצאות משמעותיות של הפרת החוק – לא במישור המקומי ולא במישור הבינלאומי.

יותר מ-300 נבחרי ציבור, מומחים למשפט, אנשי אקדמיה, אמנים, מנהיגי דת ופעילים מרחבי העולם ומישראל פרסמו מכתב בו הם מביעים את התנגדותם לתכניתה של ישראל להעביר בכפייה אלפי פלסטינים תושבי קהילות המתפרנסות מרעיית צאן ומחקלאות בגדה המערבית. המכתב מתמקד בקהילת ח'אן אל-אחמר, שלה נשקפת סכנה מיידית של הרס וגירוש.

אתמול, 4.6.18, בשעות הצהריים, הגיעו אנשי המנהל האזרחי לח'ירבת חומסה שבצפון בקעת הירדן ומסרו צווי פינוי זמניים לחמש המשפחות שהמנהל כבר פינה שלוש פעמים בחודשיים האחרונים. המשפחות נדרשו להתפנות מבתיהן היום, 5.6.18, מהשעה 6:00 בבוקר ועד 12:00 בצהריים, בטענה שיתקיימו אימונים צבאיים באזור מגוריהן. הבוקר, הגיעו אנשי המנהל האזרחי וחיילים לח'ירבת חומסה וליוו את בני חמשת המשפחות, שהתפנו בכוחות עצמם – חלקם בכלי-רכב אחד וחלקם ברגל. המשפחות, המונות 29 נפשות, בהן 19 קטינים, כולל תינוק וילד עם תסמונת דאון - נאלצו להגיע שוב עם חלק מהצאן שלהן לאזור מבודד המרוחק כעשרה קילומטרים מבתיהן, ולשהות שם ללא מחסה, למרות צום הרמדאן, עד שיורשו לשוב לבתיהן.

ביום חמישי, 24.5.18, קבעו שלושה שופטי בית המשפט העליון – נעם סולברג, ענת ברון ויעל וילנר – כי המדינה רשאית להרוס את בתיהם של תושבי קהילת ח'אן אל-אחמר, לגרשם מבתיהם וליישבם ביישוב אחר. פסק הדין בעניין ח'אן אל-אחמר מבטל את המחסום האחרון שעמד בפני ישראל עד כה ואשר עיכב את גירוש הקהילה המוגדר במשפט הבינלאומי כפשע מלחמה. אמנם את המדיניות הגה הדרג המדיני, אך כמו במקרים אחרים, נרתמו השופטים למאמץ וסללו את הדרך לביצוע פשע מלחמה. באחריות האישית לביצועו פשע זה יישאו לא רק קובעי המדיניות – אלא גם אלו שסללו עבורו את הנתיב המשפטי.